1פו כל מה שהוא מקנין האדם אשתו ובניו עבדו ואמתו שורו וחמורו אהלו וכספו וזהבו וכל אשר לו הכל הוא משורש נפשו כי גם כל הדצ"ח משורשים בנפש האדם ושורש חיותם ממנו כנודע. ומה שקנוי לו הוא ששורש חיותם ממנו וקנינים שהם הפקר וכל חיתו יער הוא מפני שעדיין לא תיקן כל שורש חיותו כי ודאי ג"כ שייך לאדם ולעתיד נאמר וגר זאב עם כבש וכן הנחש הי' קודם החטא שמש לאדם כמ"ש סנהדרין נט:. וכמו שהוא האדם כך קניניו וכמ"ש חולין ז. בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם מחמורו דרפב"י וכן בנח כל המינים שהיו בתיבה שהוא זנם מסתמא היו משורשו כנ"ל לכך אז"ל שלא קלקלו דרכם. ואצ"ל אשת חבר כחבר וכן להיפך נשאת לע"ה והיתה כו' בכורות ל סע"ב ואצ"ל הבנים וכמ"ש הרמב"ן ע"פ שורש פורה. וכמשז"ל סו"פ ב' דעדיות האב זוכה לבן. ואם הבן רשע ע"כ הי' איזה פסולת בהאב וזהו פוקד עון אבות וגו' ואז"ל סנהדרין כז: בשאוחזין מעשה כו' והוא עון אבות ממש ואינו חוץ משורת הדין הנעלם וכן יוכל להתבונן האדם מכל קניניו:
