צדקת הצדיק רנ״ח

1 יומא פתח ↗

אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳״? כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא — בְּעֶזְרַת נָשִׁים, הָכָא נָמֵי — בְּעֶזְרַת נָשִׁים. וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב חִסְדָּא? אַהָא. מֵיתִיבִי: דְּתַנְיָא, הֵיכָן קוֹרִין בּוֹ — בָּעֲזָרָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם״, וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים. ״וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה׳ הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל״. מַאי ״גָּדוֹל״? אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב: שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ. רַב גִּידֵּל אָמַר: ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם״. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: וְדִילְמָא שֶׁגִּידְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ? אֲמַר לֵיהּ: אֵין אוֹמְרִים שֵׁם הַמְפוֹרָשׁ בִּגְבוּלִים. וְלָא? וְהָכְתִיב: ״וַיַּעֲמוֹד עֶזְרָא הַסּוֹפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר״. וְאָמַר רַב גִּידֵּל: שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ! הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה. ״וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה׳ אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל״. מַאי אֲמוּר? אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בִּיָּיא בִּיָּיא הַיְינוּ הַאי דְּאַחְרְבֵיהּ לְמַקְדְּשָׁא וְקַלְיֵהּ לְהֵיכְלֵיהּ וְקַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ צַדִּיקֵי וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֲהוֹן, וַעֲדַיִין מְרַקֵּד בֵּינַן. כְּלוּם יְהַבְתֵּיהּ לַן אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ אַגְרָא? לָא אִיהוּ בָּעֵינַן, וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעֵינַן! נְפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא, דַּהֲוָה כְּתִב בֵּהּ ״אֱמֶת״. אָמַר רַב חֲנִינָא: שְׁמַע מִינַּהּ חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֱמֶת״. אוֹתִיבוּ בְּתַעֲנִיתָא תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלָתָא לֵילָוָאתָא, מַסְרוּהוּ נִיהֲלַיְהוּ. נְפַק אֲתָא כִּי גוּרְיָא דְנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, אֲמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: הַיְינוּ יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה״. בַּהֲדֵי דְּתַפְסוּהּ לֵיהּ אִשְׁתְּמִיט בִּינִיתָא מִמַּזְּיֵיא וּרְמָא קָלָא, וַאֲזַל קָלֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי. אָמְרוּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם מְרַחֲמִי עֲלֵיהּ מִן שְׁמַיָּא. אֲמַר לְהוּ נָבִיא: שַׁדְיוּהוּ בְּדוּדָא דַאֲבָרָא, וְחַפְיוּהוּ לְפוּמֵּיהּ בַּאֲבָרָא, דַּאֲבָרָא מִשְׁאָב שָׁאֵיב קָלָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ״. אֲמַרוּ: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא, נִבְעֵי רַחֲמֵי אַיִּצְרָא דַעֲבֵירָה. בְּעוֹ רַחֲמֵי וְאִמְּסַר בִּידַיְיהוּ. אֲמַר לְהוּ: חֲזוֹ, דְּאִי קָטְלִיתוּ לֵיהּ לְהָהוּא, כָּלֵי עָלְמָא. חַבְשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי, וּבָעוּ בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָא אִשְׁתְּכַח. אָמְרִי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִקְטְלֵיהּ — כָּלֵי עָלְמָא, נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַפַּלְגָא — פַּלְגָא בִּרְקִיעָא לָא יָהֲבִי. כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ וְשַׁבְקוּהוּ, וְאַהְנִי דְּלָא מִיגָּרֵי בֵּיהּ לְאִינִישׁ בְּקָרִיבְתֵּהּ. בְּמַעְרְבָא מַתְנוּ הָכִי: רַב גִּידֵּל אָמַר: ״גָּדוֹל״ — שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ, וְרַב מַתְנָא אָמַר: ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא״. וְהָא דְּרַב מַתְנָא מָטְיָיא לִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה — שֶׁהֶחְזִירוּ עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. אֲתָא מֹשֶׁה, אָמַר: ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא״. אֲתָא יִרְמְיָה וַאֲמַר: גּוֹיִם מְקַרְקְרִין בְּהֵיכָלוֹ, אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו? לָא אֲמַר ״נוֹרָא״. אֲתָא דָּנִיאֵל אֲמַר: גּוֹיִם מִשְׁתַּעְבְּדִים בְּבָנָיו, אַיֵּה גְּבוּרוֹתָיו? לָא אֲמַר ״גִּבּוֹר״. אֲתוֹ אִינְהוּ וְאָמְרוּ: אַדְּרַבָּה, זוֹ הִיא גְּבוּרַת גְּבוּרָתוֹ: שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ — שֶׁנּוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים. וְאֵלּוּ הֵן נוֹרְאוֹתָיו — שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵיאַךְ אוּמָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּים בֵּין הָאוּמּוֹת? וְרַבָּנַן: הֵיכִי עָבְדִי הָכִי וְעָקְרִי תַּקַּנְתָּא דְּתַקֵּין מֹשֶׁה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדְעִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲמִתִּי הוּא, לְפִיכָךְ לֹא כִּיזְּבוּ בּוֹ. וְקוֹרֵא ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״. וּרְמִינְהִי: מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא, וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה! לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בִּכְדֵי שֶׁיַּפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן. כָּאן, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן. וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי: מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא, וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. וְעַד כַּמָּה מְדַלֵּג — בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן, הָא בַּתּוֹרָה — כְּלָל כְּלָל לָא! אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בְּעִנְיָן אֶחָד. כָּאן, בִּשְׁנֵי עִנְיָנִין. וְהָתַנְיָא: מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן אֶחָד, וּבַנָּבִיא בִּשְׁנֵי עִנְיָנִין. כָּאן וְכָאן בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן. וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבַנָּבִיא שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מְדַלְּגִין,

1 תענית פתח ↗

אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חוֹטֵא. סָבַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״, וְכִי בְּאֵיזֶה נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? אֶלָּא שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן.

1 ברכות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה רוּבָּן — קָשֶׁה, וּמִיעוּטָן — יָפֶה, וְאֵלּוּ הֵן: שְׂאוֹר, וּמֶלַח, וְסָרְבָנוּת.

1 ‏רנח כמו שבכלל האומה יש גם פושע ישראל וכל תענית שאין בו מפו"י אינו תענית כמשאז"ל ‏‏כריתות ו: מחלבנה. כך באדם עצמו יש ג"כ חלק רע משאור שבעיסה המכונה פו"י ולהיות בקשר ‏א' עמו כמשאז"ל שמו"ר פ' ז כשם שקילוסו עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים. וזהו קילוס ‏יותר כאשר צד הרשע מקלס ג"כ ומכיר גדולת הש"י. וכן באדם כאשר גם מצד השתקעותו בחמדות ‏עוה"ז מכיר גדולת הש"י כמו בהנאה דאכילה ושתי' ע"י הברכה מקודם ואפי' אם כענין מ"ש ברכות ‏סג. גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. ובזוהר תרומה תע"ד רע"א דאודה בכל לבב היינו גם ביצ"ר ‏וזהו בסוד ישרים ועדה פי' כחו דצריך עדה שלימה מה"ט כנ"ל כך ביחיד כן. וא' ברכות לד. ‏דשאור רובו קשה ומיעוטו יפה וכמו ששמעתי על יותם שנא' בו דה"ב כ"ז ב' רק לא בא אל היכל ה' ‏וגו' שזה נא' לחסרון עליו לומר שלא הי' בו שום חסרון כלל. ובאמת נא' יקר מחכמה וכבוד סכלות ‏מעט דצריך להיות בכל א' סכלות מעט עכ"פ וזהו השלימות. רק שזה טוב לאדם שיהי' אותו ‏הסכלות כמיעוט היותר אפשרי. ולכן א' בזוהר ויקהל ר"ג ב' דנוגה לו סביב ולא לאנהגא בי' קלנא כי ‏יתרון ארץ בכל הוא ואז"ל אפי' כו' ויק"ר פ' כ"ב. כי מכל דבר יש יתרון באמת וגם מצד הרע ע"י ‏הקילוס וההודי' העולה מכולו וכל עצמותי תאמרנה ה' וגו' בזה נתעלה הכל. וקליפת נוגה נכללת ‏בקדושה ע"י הברכה וההודי' על כל הנאת הרשות כי הם מהש"י. וב' יצרים הם תאות וכעס דרציחה ‏שהם דאדם וחוה מהסתת נחש ודקין. וזה דעטיו של נחש הוא בכל אדם וכמו שאז"ל יומא סט: ‏דאצטריך לי' עלמא וא"א לבטלו. וזהו סכלות מעט ההכרחי עכ"פ לקיום עולם. והוא נגד אות ר' ‏המורה רישות כי שלש הנה לא תשבענה וגו' כמשאז"ל סוכה נב: ביצרא דתאוה משביעו רעב. וע"ז ‏ביקש שלמה המע"ה ריש ועושר אל תתן לי וגו' שלא לרדוף במותרות תאוה דזה נקרא ריש וגם ‏שלא לעצור תאותו לגמרי שזה נקרא עושר רק צריך להיות בקו אמצעי כמשחז"ל סוטה מז. ע"ז ‏יצר שמאל דוחה וימין מקרבת. והק' נגד רציחה שהוא לבתר דקבילת עוברה כנ"ל אות רנ"ז דהיינו ‏הולדת יצ"ר אחר כמו קין מאדם. וכמ"ש בזוהר תרומה קס"ז סע"ב דקין נולד באות הק' והבל בה' ‏ע"ש. ומחלוקתם דוגמת ממחלוקת יוסף ויהודה אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה וגו' שכן קין קינא ‏בהבל. דגם יוסף ויהודה נגד ב' אותיות אלו וכנ"ל אות רנ"ז וכנ"ל אות ר"נ דבזרעא דיוסף שכיח ‏רציחה וזהו חוץ למחנה ישראל ומ"מ גם בו יש צורך כמ"ש בזוהר שם ק"ס א' דבאות הק' הי' ‏יריעות עזים במשכן בסוד ואת עורות גדיי העזים הלבישה וגו' ע"ש שהוא באמת מסט' דעשו ‏רציחה רק יש צורך להלביש בו לקבל ברכות עוה"ז. והיינו כי יש מצוה ובערת הרע וגו' בחייבי ‏מיתת ב"ד וכמ"ש ב"ר פ' סג בדוד המע"ה אדמוני עם יפה עינים מדעת סנהד'. וע"ז באדם עצמו ‏הוא ענין ירגז יצ"ט על יצ"ר ברוגזא דרבנן דטב וכמו אביי דמכפין נפשי' כמ"ש שבת לג סע"א ‏ויושב בתענית בדמצי לצעורי נפשי' תענית יא רע"ב זהו כרציחה ואינו גומל נפשו איש חסד. רק ‏כאשר הוא להכנעת הרע דתאוה אינו קרוי עוכר שארו אכזרי כי אדרבא הוא מרחם על כל גופו. וכן ‏כל חייבי מיתת ב"ד אז"ל סנהדרין ל"ו: אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס כו'. כי הם באמת ‏מרחמים על הבריות רק הלבוש אכזריות והוא כסוי למשכן דגלוי אור הש"י שאינו אלא ע"י העדר ‏תאוה שהוא המחשיך אור הש"י. ולאותו סכלות מעט צריך כסוי מהרגזת יצ"ט על יצ"ר ועי"ז יוכל ‏לקבל ברכות דעוה"ז ג"כ שהוא באות הק' שהוא העובר הרומז למילוי תאות עוה"ז כנ"ל אות רנ"ז. ‏כי ע"י התלבשות בכח ההרגזה ושהוא מוכן למנוע מעצמו חמדה מה שזולת רצון הש"י ולא לקבל ‏רק מה שהוא רצון הש"י עי"ז הש"י מוכן להשפיע לו כל מיני חמדות עוה"ז ג"כ: ‏

1 ויקרא רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנְּבִיאִים אִם אֵין אַתֶּם עוֹשִׂין שְׁלִיחוּתִי יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין, הֱוֵי: וְיִתְרוֹן אֶרֶץ וגו', בַּכֹּל אֲנִי עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי. אָמַר רַבִּי אַחָא בַּכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי עַקְרָב וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ וְגִדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וְהִצִּיעַ סֵפֶר תּוֹרָה תַּחְתֵּיהֶן וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצְאָה חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. מַאן דְּאָמַר מִדַּם הַקָּרְבָּנוֹת, וּמַאן דְּאָמַר מִן דַם פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה, אָמַר לָא דָמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בַּמִּדְבָּר וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ. מֶה עָשָׂה כִּנֵּס כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנָתַן לְתוֹךְ גַּרְגּוּתְנִי אַחַת וְיָרַד לוֹ לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מָחָא נַחְשׁוֹלָא בְּיַמָּא, אָמַר דּוֹמֶה לִי שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ זֶה אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ לֹא פָּרַע מֵהֶם אֶלָּא בַּמַּיִם, וְכֵן דּוֹר הַמַּבּוּל, וְכֵן פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, אַף אֲנִי כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי וְעַכְשָׁיו לְכָאן קְדָמָנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, חַיֶּיךָ בִּבְרִיָה פְּחוּתָה מִמַּה שֶּׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית אֲנִי פּוֹרֵעַ מִמְךָ, מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם וְעָמַד מִזַעְפּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָּל בְּנֵי רוֹמִי וְקִלְסוּהוּ, נְקִיטָא בַּרְבָּרַיָיא, מִיָּד הֵסִיקוּ לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ וְנִכְנַס וְרָחַץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מָזְגוּ לוֹ כַּסָּא דְחַמְרָא וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַתּוּשׁ אֶחָד וְנִכְנַס לְתוֹךְ חָטְמוֹ, וְהָיָה אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמֹחוֹ, הִתְחִיל מְנַקֵּר אֶת מֹחוֹ, אָמַר קִרְאוּ לָרוֹפְאִים וִיפַצְעוּ מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּדְעוּ בַּמֶּה אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ אֶת מֹחוֹ וּמָצְאוּ בוֹ כְּמוֹ גּוֹזָל בֶּן יוֹנָה, וְהָיָה בּוֹ מִשְׁקַל שְׁתֵּי לִטְרָאוֹת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַַבִּי יוֹסֵי תַּמָּן הֲוֵינָא וְיַהֲבִין גּוֹזָלָא מִן דֵּין סִטְרָא וְתַרְתֵּין לִיטְרַיָא מִן דֵּין סִטְרָא וְתָקַל חַד כָּל קֳבֵל חַד, וּנְטָלוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת, כָּל מַאן דַּהֲוָה הָדֵין שָׁנֵי הֲוָה הָדֵין שָׁנֵי, פָרַח יַתּוּשָׁא פָּרַח נִשְׁמָתָא דְּטִיטוּס הָרָשָׁע.

1 סנהדרין פתח ↗

הָא אִיכָּא אַחֲרִיתִי, דְּתַנְיָא: אֵין מוֹשִׁיבִין בְּסַנְהֶדְרִין זָקֵן וְסָרִיס וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. רַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף: אַף אַכְזָרִי. וְחִילּוּפֵיהֶן בְּמֵסִית, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו״.

1 שבת פתח ↗

שְׁמוּאֵל הַקָּטָן חָשׁ בֵּיהּ. אֲמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מֵפִיס? אִיתַּסִּי. אַבָּיֵי חָשׁ בֵּיהּ. אֲמַר רָבָא: יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּנַחֲמָנִי דְּמַכְפֵּין נַפְשֵׁיהּ. רָבָא חָשׁ בֵּיהּ. וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר נְפִישִׁי קְטִילֵי קְדָר מִנְּפִיחֵי כָפָן? שָׁאנֵי רָבָא, דְּאׇנְסִי לֵיהּ רַבָּנַן בְּעִידָּנֵיהּ בְּעַל כּוּרְחֵיהּ.

« צדקת הצדיק רנ״ז צדקת הצדיק רנ״ט »