צדקת הצדיק רי״ג

1 ספר הזהר פתח ↗

מִכָּאן וּלְהָלְאָה אֶלְעָזָר בְּרִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבֵד מַה דְּעָבַד בְּהַהוּא חַיָּיבָא, וְרָזִין סְתִימִין אִלֵּין, לָא אִצְטְרִיכוּ לְגַלָּאָה, אֲבָל בְּגִין דְּחַבְרַיָּא דְּהָכָא יִנְדְּעוּן אָרְחִין סְתִימִין דְּעָלְמָא, גָּלֵינָא לְכוּ. דְּהָא כַּמָה נִמוּסִין סְתִימִין אִינּוּן בְּעָלְמָא, וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעִין, וְאִינּוּן פְּלִיאָן סְתִימִין, רַבְרְבָן וְעִלָּאִין. עָלֵיהּ, וְעַל דְּדָמֵי לֵיהּ, קְרָאן משלי י׳:ז׳ וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. זַכָּאִין אִינּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, תהילים ק״מ:י״ד אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ וְגוֹ'. במדבר כ״ב:ו׳ וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה וְגוֹ'. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, תהילים ק״ב:א׳ תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטוֹף וְגוֹ', תְּלַת אִינּוּן דִּכְתִּיב בְּהוּ תְּפִלָּה. וְאוֹקְמוּהָ מִלָּה דָּא, אבל מלה דא חַד הֲוָה מֹשֶׁה, וְחַד הֲוָה דָּוִד, וְחַד עָנִי, דְּאִתְכְּלִיל בְּהוּ, וְאִתְחַבָּר בְּהוּ. וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב חבקוק ג׳:א׳ תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָבִיא, הָא אַרְבָּע אִינּוּן. אֶלָּא חֲבַקּוּק לָאו בְּגִין תְּפִלָּה הֲוָה, וְאַף עַל גַּב דִּכְתִּיב בֵּיהּ תְּפִלָּה, תּוּשְׁבַּחְתָּא וְהוֹדָאָה אִיהוּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל דְּאַחֲיָא לֵיהּ, וַעֲבַד עִמֵּיהּ נִסָּיוֹן וּגְבוּרָן, דְּהָא בְּרֵיהּ דְּשׁוּנַמִּית הֲוָה. אֲבָל ג' אִינּוּן דְּאִקְרוּן תְּפִלָּה. תהילים צ׳:א׳ תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, תְּפִלָּה דָּא דְּלֵית כְּגִינֵיהּ בְּבַר נָשׁ אַחֲרָא. תהילים פ״ו:א׳ תְּפִלָּה לְדָוִד, תְּפִלָּה דָּא אִיהִי תְּפִלָּה, דְּלֵית כְּגִינֵיהּ בְּמַלְכָּא אַחֲרָא. תְּפִלָּה לְעָנִי, תְּפִלָּה אִיהִי מֵאִינּוּן ג'. מַאן חֲשִׁיבָא מִכֻּלְּהוּ. הֲוִי אֵימָא תְּפִלָּה דְּעָנִי. תְּפִלָּה דָּא, קָדִים לַתְּפִלָּה דְּמֹשֶׁה. וְקָדִים לַתְּפִלָּה דְּדָוִד, וְקָדִים לְכָל שְׁאַר צְלוֹתִין דְּעָלְמָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּעָנִי אִיהוּ תְּבִיר לִבָּא. וּכְתִיב, תהילים ל״ד:י״ט קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְגוֹ'. וּמִסְכְּנָא עָבִיד תָּדִיר קְטָטָה בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָצִית וְשָׁמַע מִלּוֹי. כֵּיוָן דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, פָּתַח כָּל כַּוִּי רְקִיעִין, וְכָל שְׁאַר צְלוֹתִין דְּקָא סַלְּקִין לְעֵילָּא, דָּחֵי לוֹן הַהוּא מִסְכְּנָא תְּבִיר לִבָּא, דִּכְתִּיב תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטוֹף. כִי יִתְעַטֵּף מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי כִי יַעֲטוֹף. אֶלָּא אִיהוּ עָבִיד עִטּוּפָא לְכָל צְלוֹתִין דְּעָלְמָא, וְלָא עָאלִין עַד דִּצְלוֹתָא דִּילֵיהּ עָאלַת. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, יִתְעַטְּפוּן כָּל צְלוֹתִין, וּצְלוֹתָא דָּא תֵּיעוּל לְגַבָּאי. לָא בָּעֵינָא הָכָא בֵּי דִּינָא דִּיְדוּנוּן בֵּינָנָא, קַמָּאי לִיהֱווּ תַּרְעוּמִין דִּילֵיהּ, וַאֲנָא וְהוּא בִּלְחוֹדָנָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְיָיחָד בִּלְחוֹדוֹי, בְּאִינּוּן תּוּרְעָמִין, בְּהַהוּא צְלוֹתָא, דִּכְתִּיב וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ. לִפְנֵי יְיָ וַדַּאי. כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא שָׁאַלִין אִלֵּין לְאִלֵּין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַאי אִתְעֲסַק, בְּמַאי אִשְׁתְּדַּל. אַמְרִין, אִתְיַחֲדָא בְּתִיאוּבְתָּא בְּמָאנִין דִּילֵיהּ, כֻּלְּהוּ לָא יָדְעוּ מָה אִתְעָבִיד מֵהַהוּא צְלוֹתָא דְּמִסְכְּנָא, וּמִכָּל אִינּוּן תּוּרְעָמִין דִּילֵיהּ. דְּלֵית תִּיאוּבְתָּא לְמִסְכְּנָא, אֶלָּא כַּד שָׁפִיךְ דִּמְעוֹי בְּתוּרְעָמוּ, קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְלֵית תִּיאוּבְתָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא כַּד מְקַבֵּל לוֹן, וְאוּשְׁדוּ קַמֵּיהּ וְדָא אִיהִי צְלוֹתָא, דְּעָבִיד עִטּוּפָא לְכָל צְלוֹתִין דְּעָלְמָא. מֹשֶׁה צַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, וְאִתְעַכָּב כַּמָה יוֹמִין בְּהַאי תְּפִלָּה. דָּוִד חָמָא, דְּכָל כַּוִּין, וְכָל תַּרְעֵי שְׁמַיָא, כֻּלְּהוּ זְמִינִין לְאַפְתְּחָא לְמִסְכְּנָא, וְלֵית בְּכָל צְלוֹתִין דְּעָלְמָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָצִית מִיָּד, כִּצְלוֹתָא דְּמִסְכְּנָא, כֵּיוָן דְּחָמֵי הַאי, עָבֵד גַּרְמֵיהּ עַנְיָא וּמִסְכְּנָא, פָּשַׁט לְבוּשָׁא דְּמַלְכוּתָא, וְיָתִיב בְּאַרְעָא כְּמִסְכְּנָא, אָמַר תְּפִלָּה. דִּכְתִּיב, תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה יְיָ אָזְנְךָ עֲנֵנִי. וְאִי תֵּימָא אֲמַאי. בְּגִין כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דָּוִד, וְלָאו מַלְכָּא אַנְתְּ, וְשַׁלִּיטָא עַל מַלְכִין תַּקִּיפִין, וְאַתְּ עָבִיד גַּרְמָךְ עָנִי וְאֶבְיוֹן. מִיַּד אַהְדָּר צְלוֹתֵיהּ בְּגַוְונָא אַחֲרָא, וְשָׁבַק מִלָּה דְּאֶבְיוֹן וְעָנִי, וְאָמַר שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי. וְעִם כָּל דָּא כֹּלָּא הֲוָה בֵּיהּ בְּדָוִד. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, שַׁפִּיר קָאַמָרְת. וְעִם כָּל דָּא ס"א ועל דא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, למהוי תמן עני ואביון לְמֶעְבַּד גַּרְמֵיהּ עָנִי, בְּגִין דְּתִיעוּל צְלוֹתֵיהּ בִּכְלָלָא דְּכָל עֲנִיִּים. דְּהָא כָּל נְטוּרֵי תַּרְעִין, לָא שַׁבְקִין הָכִי לְמֵיעָאל, כְּמָה דְּשָׁבְקִין לְמִסְכְּנִין, דְּהָא בְּלָא רְשׁוּתָא עָאלִין. וְאִי עָבִיד בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ, וְשַׁוִּי רְעוּתֵיהּ תָּדִיר כְּמִסְכְּנָא, צְלוֹתֵיהּ סַלְּקָא, וְאִעְרָעְת בְּאִינּוּן צְלוֹתִין דְּמִסְכְּנִין, וְאִתְחֲבָּרַת בְּהוּ, וְסַלְקַת בַּהֲדַיְיהוּ, וּבִכְלָלָא דִּלְהוֹן עָאלַת, וְאִתְקַבְּלַת בִּרְעוּתָא קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. בהו דָּוִד מַלְכָּא, שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בְּאַרְבָּעָה אָרְחִין, שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי מִסְכְּנֵי. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי חֲסִידִים. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי עֲבָדִים. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי אִינּוּן דְּמַסְרֵי גַּרְמַיְיהוּ וְנַפְשַׁיְיהוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֵיהּ. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי מִסְכְּנָא. דִּכְתִּיב כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי חֲסִידִים, דִּכְתִּיב שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי. בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, דְּלָא לְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ רָשָׁע. וְאִי תֵּימָא אִי הָכִי לָא יְפָרֵט חֶטְאוֹי לְעָלְמִין. לָאו הָכִי. אֶלָּא כַּד יְפָרֵט חֶטְאוֹי, כְּדֵין אִיהוּ חָסִיד, דְּאָתֵי לְקַבְּלָא תְּשׁוּבָה, אַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִסִּטְרָא בִּישָׁא, דְּהֲוָה בְּטִנּוּפָא דִּילָהּ עַד הַשְׁתָּא, וְהַשְּׁתָּא אִתְדְּבַק בִּימִינָא עִלָּאָה, דְּאִיהִי פְּשׁוּטָה לְקַבְּלָא לֵיהּ. וְלָא תֵּימָא, דְּלָא מְקַבֵּל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד דִּיְּפָרֵט חֶטְאוֹי מִיּוֹמָא דְּהֲוָה בְּעָלְמָא. ס"א אי הכי אָן או אִינּוּן דְּאִתְכְּסוּן מִנֵּיהּ, דְּלָא יָכִיל לְאַדְבְּקָא. אֶלָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְפָרְשָׁא, בַּר אִינּוּן דְּיִדְכַּר מִנַּיְיהוּ. וְאִי שַׁוִּי רְעוּתֵיהּ בְּהוּ, כָּל אַחֲרָנִין אִתְמַשְּׁכָן אֲבַּתְרַיְיהוּ. דְּהָא תָּנֵינָן, אֵין בּוֹדְקִין חוֹרֵי בֵּיתָא עִלָּאִין לְעֵילָּא, וְלָא אִינּוּן תַּתָּאִין לְתַתָּא בְּבִיעוּר חָמֵץ. אֶלָּא כֵּיוָן דְּבָדִיק כְּפוּם חֵיזוּ דְּעֵינוֹי מַה דְּיָכִיל לְאַדְבְּקָא, כֹּלָּא אִתְמְשַׁךְ בָּתַר דָּא, וְאִתְבְּטִּיל בַּהֲדֵיהּ.

1 נדרים פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: נָקְטִינַן — אֵין עָנִי אֶלָּא בְּדֵעָה. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: דְּדָא בֵּיהּ — כּוּלָּא בֵּיהּ, דְּלָא דָּא בֵּיהּ — מָה בֵּיהּ. דָּא קָנֵי — מָה חָסַר, דָּא לָא קָנֵי — מָה קָנֵי.

1 תמורה פתח ↗

אִם בֵּרַךְ תְּבָרְכֵנִי — בַּתּוֹרָה, ״וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי״ — בְּתַלְמִידִים, ״וְהָיְתָה יָדְךָ עִמָּדִי״ — שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּחַ תַּלְמוּדִי מִלִּבִּי, ״וַעֲשֵׂה מֵרָעָתִי״ — שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לִי רֵיעִים כְּמוֹתִי, ״לְבִלְתִּי עׇצְבִּי״ — שֶׁלֹּא יְשַׂגְּבֵנִי יֵצֶר הָרָע מִלִּשְׁנוֹת. אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן — מוּטָב, וְאִם לָאו — הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לִנְסִיסִי בִּנְסִיסִי לַשְּׁאוֹל. מִיָּד, ״וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל״.

1 ‏ריג מי שהוא חסר ומבקש השלמה א"א שהקב"ה לא יענהו וכמ"ש קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי ‏וגו' וכמ"ש בזוהר ח"ג קצה א דתפלה דעני כלל כל צלותין ובקעי רקיעין. ואין עני אלא בדעת ‏‏נדרים מא. אפי' אין יודע איך להתפלל ולרצות לקונו ולכ"א בו ולפני ה' ישפוך שיחו ושיחה פי' מילי ‏דעלמא ולא ד"ת וביצחק נא' ג"כ לשוח בשדה כידוע דהוא עמוד התורה ושיחו אלו בעלי תורה שכל ‏שיחתן תורה עירובין נד: שייך שפיר שיחו היינו שמדבר בלא דעת וישפוך ולא במתון ובסדר רק ‏שמתוך שבירות לבו שופך נפשו לה' ודברים בלתי מסודרים ושלא בדעת וזו מקובלת יותר. ותפלה ‏במקום קרבנות ודעני נקרא מנחה שחשוב לפני הש"י מתנה ומנחה וגם הוא לשון נייחא כי הוא ‏מקבל תיכף הנייחא. וכמו ששמעתי דכל אחד מישראל שחסר לאיזה דבר ומבקש גם בהפלגה ‏‏כד"ש ברכות נ. דבשאלה הרחב פיך ואמלאהו הי' פועל בודאי רק שהוא מרוצה אח"כ בכל שהוא. ‏וצריך לזה דעת שלא להתרצות ולחשוב עצמו שאינו חסר רק בישועה שלימה. וזה עצת יעבץ שאמר ‏אם ברך וגו' וא' בתמורה טז. שאמר אם כו' ואם לאו הריני הולך כו' פי' שאמר שאינו מקבל שום ‏נייחא כלל כ"ז שלא יענהו הש"י ככל אשר שאל ובאם לאו הרי הולך ח"ו לשאול וחסר לגמרי. והש"י ‏מוכן לעזור לנשברי לב ומיד ויבא אשר שאל ומלשון הגמ' מיד מבואר דפועל תיכף. ואנו מבקשים ‏רחמנא דעני לתבירא לבא ולמכיכי רוחא ענינא. דבאמת לזה גופה צריך סייעתא דשמיא להיות לב ‏נשבר ושלא להתרצות בשום דבר רק בישועה גמורה. וע"ז מבקשים רחמנא כו' כד"ש לעיל אות ‏רי"ב מקציבת העץ. שהרי ענית לפלוני בדבר זה והושיע גם לנו אע"פ שאין אנו כמוהו מאי נ"מ לך ‏כענין אם צדקת מה תתן לו וגו' כי לאמיתות רצון הש"י מנ"מ בין צדיק לרשע וכ"ש בזה. רק זהו מצד ‏הנהגת התורה מצידה ראוי לענות לצדיק יותר וכן לנשבר לב יותר. אבל בקשת רחמים הוא גם ‏שאינו משורת משפט התורה. וזהו רחמנא מצד מדת רחמנותך כמו שאנו רואים שאתה עונה לזה ‏כך ענה גם לנו: ‏

1 עירובין פתח ↗

תָּנָא דְּבֵי רַב עָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״רוֹכְבֵי אֲתוֹנוֹת צְחוֹרוֹת יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ״, ״רוֹכְבַי אֲתוֹנוֹת״ — אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּהַלְּכִין מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמוֹד בּוֹ תּוֹרָה. ״צְחוֹרוֹת״ — שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּצָהֳרַיִם. ״יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין״ — שֶׁדָּנִין דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ. ״וְהוֹלְכֵי״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא. ״עַל דֶּרֶךְ״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה. ״שִׂיחוּ״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַלְמוּד, שֶׁכׇּל שִׂיחָתָן דִּבְרֵי תוֹרָה.

1 ברכות פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: וְהָכְתִיב: ״וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם״! — בִּשְׁאֵלָה שָׁאנֵי. בִּשְׁאֵלָה נָמֵי, הָכְתִיב: ״הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְּאֵהוּ״! — הַהוּא, בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיב.

« צדקת הצדיק רי״ב צדקת הצדיק רי״ד »