מפרשים:
1 ‏קכח כשאדם עושה עבירה כענין עת לעשות וגו' ובכל דרכיך וגו' מ"מ צריך כפרה על העבירה ‏שעשה וכאותה שאמרו ברכות לא: דמתענין ת"ח בשבת וצריך למיתב תעניתא לתעניתי' וכן ‏בסנהדרין כו: סברי מצוה קעבדי ומ"מ צריכה כפרה וכן משרע"ה בשבירת הלוחות וגרם עי"ז ‏שכחת התורה כמשאז"ל עירובין נד. אלמלא כו' אע"פ שהסכים הקב"ה על ידו מ"מ מקרי עבירה ‏לשמה ולכך סבל גם הוא כמשאז"ל מד"ת סו"פ ואתחנן שניטלו ממנו מסורת החכמה והי' יהושע ‏יושב ודורש כו'. וכן אסתר דניטלה ממנו רוה"ק כשהגיע לבית הצלמים מגילה טו: הוא לעונש ‏אעבירה אע"ג דמצוה רבה קעבדא וז"ס שאמרה שמא בשביל שקראתיו כלב ואכ"מ. ולכך בע"ת ‏אף דזדונות נעשו זכיות מ"מ צריך סיגופים ותעניות לכפרה משום דעכ"פ לא עדיפי מעבירה לשמה. ‏וע"ז א' בב"ק נ. כל האומר הקב"ה וותרן כו' דעל כל דבר שעשה מימיו נפרעים בעונש הקצוב וראוי ‏לכך אלא שיש לזה עצות רבות ברחמי שמים ע"ד שאז"ל ר"ה יז: בגז"ד דר"ה בירידת גשמים הרי ‏שהיו כו'. וכן כאן לפעמים נותן לו היסורין באותו עת שהוא טובה לו וגם יש חליפין בדברים הדומים ‏זה לזה ועד שמגיע לתכלית יסורין שאז"ל בערכין טז:. וגם פעמים הוא שלא מדעתו כמ"ש באבות ‏דנפרעין שלא מדעתו וכל שלא בהרגשתו משום עונש מקרי שלא מדעתו שפעמים אדם שמח ‏בחלקו ומדמה שטוב לו מאד ואחרים מבינים שאין טוב. וגם ע"י המרירות בתשובתו זה ממש עונשי ‏גיהנם כמ"ש במק"א: ‏