1קכח כשאדם עושה עבירה כענין עת לעשות וגו' ובכל דרכיך וגו' מ"מ צריך כפרה על העבירה שעשה וכאותה שאמרו ברכות לא: דמתענין ת"ח בשבת וצריך למיתב תעניתא לתעניתי' וכן בסנהדרין כו: סברי מצוה קעבדי ומ"מ צריכה כפרה וכן משרע"ה בשבירת הלוחות וגרם עי"ז שכחת התורה כמשאז"ל עירובין נד. אלמלא כו' אע"פ שהסכים הקב"ה על ידו מ"מ מקרי עבירה לשמה ולכך סבל גם הוא כמשאז"ל מד"ת סו"פ ואתחנן שניטלו ממנו מסורת החכמה והי' יהושע יושב ודורש כו'. וכן אסתר דניטלה ממנו רוה"ק כשהגיע לבית הצלמים מגילה טו: הוא לעונש אעבירה אע"ג דמצוה רבה קעבדא וז"ס שאמרה שמא בשביל שקראתיו כלב ואכ"מ. ולכך בע"ת אף דזדונות נעשו זכיות מ"מ צריך סיגופים ותעניות לכפרה משום דעכ"פ לא עדיפי מעבירה לשמה. וע"ז א' בב"ק נ. כל האומר הקב"ה וותרן כו' דעל כל דבר שעשה מימיו נפרעים בעונש הקצוב וראוי לכך אלא שיש לזה עצות רבות ברחמי שמים ע"ד שאז"ל ר"ה יז: בגז"ד דר"ה בירידת גשמים הרי שהיו כו'. וכן כאן לפעמים נותן לו היסורין באותו עת שהוא טובה לו וגם יש חליפין בדברים הדומים זה לזה ועד שמגיע לתכלית יסורין שאז"ל בערכין טז:. וגם פעמים הוא שלא מדעתו כמ"ש באבות דנפרעין שלא מדעתו וכל שלא בהרגשתו משום עונש מקרי שלא מדעתו שפעמים אדם שמח בחלקו ומדמה שטוב לו מאד ואחרים מבינים שאין טוב. וגם ע"י המרירות בתשובתו זה ממש עונשי גיהנם כמ"ש במק"א:
