מפרשים:
1 ‏רה הדמיונות כולם נולדים מן הלב שבו הם ההרהורים ונמשכים ממנו למוח ומן העין שע"י הראי' ‏נכנסים ההרהורים ללב כמ"ש בע"ז כ:. ולכן אמרו שם באדר"נ ראי' דד"ת מבטלין הרהורין מקרא ‏דמאירת עינים ומשמחי לב. ואסרו מגילה כח. להסתכל בפני אדם רשע כי בפנים בולטין כל מיני ‏הרהורים שבלב למבינים כדאי' בזוהר ח"א קצ א דהכירו בא' שהי' לו מחשבת עבירה שפניו ‏מוריקות וכ"א בסוטה כ. פניה מוריקות כי עבירה הוא מיתה לנפש ואמרו במת ע"ז שם ממנה ‏פניו מוריקות וכד"ש הכרת פניהם ענתה בם. וע"י הראי' נכנסין ההרהורים בו ח"ו וההיפך בראיית ‏ת"ת כדאי' עירובין יג: דחזיתא לר"מ מאחורי'. וכן כמה תיקונים עשו שלא ידור עם עכו"ם בע"ז ‏‏לו: ובעירובין סב. כי בדירתו ומשכנו המיוחד לו יש התפשטות מכחותיו כנודע מהבעש"ט ז"ל ‏דבקניני האדם מתפשטין כחות נפשו. ולכך על ידם ג"כ נכנסים הרהורים זרים ללב. וכמו ששמעתי ‏דאוירא דארץ העמים הוא מכניס ללב כחות הזדון של האומות וההיפוך בא"י דאוירא מחכים ב"ב ‏קנח:. כי ברית חלוק לאוירות כמ"ש בב"ר ס"פ לד והש"י יסד גבולות עמים לכל אומה שהיא כח ‏מיוחד מקום מיוחד ואויר המקום שאותה אומה דרה שם וקנוי' להם יכול להכניס מאותו כח גם בלב ‏בני ישראל ח"ו. ולכן מייתי באדר"נ שם אהכנסת הרהורים בבטול תורה קרא דתחת וגו' ועבדת את ‏אויביך וגו' פי' כי הם המכניסים ההרהורים בלב הישראלי וזה נקרא ועבדת. אבל ע"י ד"ת הם ‏מוציאים הד"ת המלובשת באותם הרהורי שוא. ובכל כח רע באמת יש טוב ג"כ וע' נפש לבית ‏ישראל נגד ע' אומות שהם כוללים הטוב שבע' כחות שבנפש והעכו"ם הרע. וע"י שמוציאים הד"ת ‏הגנוז בו ומוציא בלעו מפיו ממילא מתבטל הדמיון והוא ניצוח לאותה אומה. ושמעתי דמצרים ר"ל ‏דמיון ויציבא מילתא מטעם האריז"ל בלק"ת פ' וישב שהוא הגרון ומוחין דקטנות ע"ש. והוא מצר ים ‏שהדמיונות הם מצירים להתפשטות של ים החכמה האמיתית בלב כי הם ב' הפכים ממש. וזה הי' ‏הכנה למתן תורה כי כל דבר ההכנה הוא ע"י ההיפך והוא מתגבר נגדו. וגאולתם ע"י משרע"ה ‏שהוא הי' ממש ההיפך שאצלו לא הי' דמיון כלל כנ"ל אות ר"ד. והוצרך לי' מכות כי כל דבר חלוק לי' ‏מדריגות וצריך הכנעה לכל מדרגה. ולכך בכל מכה נכנס לביתו שעי"ז קולט מאוירו כנ"ל ועי"ז הוא ‏מוציא הטוב מאותה מדרגה שעי"ז הכנעת הרע. ובמכה י' אמר לו לא תוסיף ראות פני וגו' וא"ל כן ‏דברת בזמנו כי מעתה אין לו מה לקלוט ממנו. וכן אמר אח"כ לישראל הגם שלא היו עדיין במדרגת ‏משרע"ה רק בקי"ס שראתה שפחה כו' אז אמר להם לא תוסיפו לראותם וגו'. ונכתב בתורה מה ‏שאמר לו ביום ראותך פני תמות ודבר של בטלה לא הי"ל לכתוב. רק זה אמת כי ודאי אלו הי' בכח ‏משרע"ה לגאול במכה א' לא הי' צריך י'. וע"כ שע"י כל מכה לפרעה נתברר משרע"ה שהוא נקי ‏מדמיון עד מדרגה י' שהוא בשורש הנעלם שנגד זה מכת בכורות שהוא העומק ראשית וכמ"ש ‏במק"א נתברר שגם שם נקי עי"ז נצחו. אבל ביום ראותך שיתגבר בו ח"ו כח הדמיון אחר שכבר ‏נתברר ע"כ תמות. כי הבירור בי' מדרגות הוא בירור גמור וכן אברהם אע"ה אחר נסיון י' נתברר ‏לגמרי. רק שמ"מ אין מיתה בלא חטא וביום המיתה מתגבר קטרוג אותו חטא לומר שצריך בירורין ‏אחרים וזה א"א עוד בעוה"ז שכבר נתברר ומה יוסיף וצריך להכניסו לעולמות עליונים. וכ"א מד"ת ‏סו"פ ואתחנן במשרע"ה שנסתמו ממנו מעינות החכמה באותו יום. וסתימות החכמה הוא ‏התגברות הדמיון כנ"ל דהם ב' הפכים. ולכן נקרא אז בלה"כ נביא ולא קם נביא וגו' ולא נמצא כן ‏תואר זה עליו כי הוא הי' חכם ולא נביא שהוא מדמיון כנ"ל. רק ביום מותו נקרא כן שנעלם החכמה ‏והם ב' הפכים כנ"ל. וע"י פתיחת מעינות החכמה נעלם ומסתלק הדמיון: ‏