1לחנוט את אביו: היו מוציאים מגופו של מת המוח והמעים, והיו מלאים את הבטן מר וקציעה, ואח"כ היו מולחים כל הגוף בנתר nitrum משך ארבעים יום, והירודוט אומר שבעים יום, ודיאודורוס אומר יותר משלשים יום, ואין ספק שהיה הדבר הזה ידוע לישראל ולמשה יותר ממה שהיה ידוע ליונים, והנה יעקב ויוסף נחנטו מפני שהוצרכו להוליכם לארץ אחרת לקברם.2ויבכו אותו מצרים: לכבודו של יוסף.3שבעים יום: ארבעים לחניטתו, ושלשים של אבל שהיו עושים אחר הקבורה; וליעקב לפי שהיו עתידים לקבור אותו בארץ אחרת ולא יתכן שיעשו לו אבל במצרים אחר שכבר נשאוהו לארץ כנען, עשו האבל קודם הקבורה.4אל בית פרעה: ולא דבר לפרעה עצמו, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק ואבל ראז' וכן במדרש אמרו שאין אבל נכנס בפלטין של מלך, ואעפ"י שכבר עברו שלשים ימי הבכי, הנה יוסף שעדיין היה עתיד לעלות לקבור את אביו יתכן שהיה עדיין לבוש לבושי אבל.5אשר כריתי: חפרתי, ויש אומרים ל' קנין, כמו וגם מים תכרו מאתם בכסף דברים ב' ו'.6זקני: תאר זקן נאמר לכבוד וחשיבות, גם למי שאינו זקן אלא שהוא שופט ושר, וכן בל' ערבי שֵׁיך ובל' ספרדי Senor ובאיטלקי Signore הנגזר מן Senior ראז', כי מתחלה היו הזקנים הם השופטים והשרים, וכן Senatus.7גרן האטד: כך היה נקרא המקום ההוא, ואטד מין ממיני הקוצים שופטים ט' י"ד וט"ו, וקוץ ודרדר תרגם אנקלוס וכובין ואטדין.8אשר בעבר הירדן: בא"י, ונקרא בעבר הירדן כלפי המקום שהיו בו משה וישראל.9אבל שבעת ימים: קודם הקבורה מהרש"ד.10אשר בעבר הירדן: אחר שאמר שקראו שם המקום אבל מצרים, חזר ואמר שהוא בעבר הירדן בא"י ולא במצרים.11לא ישטמנו: עיקר מלת לו הוא לֶהֱוֵא ומזה לְוֵי, לְוַי, הַלְוַי, שבל"ח, והנה הלמ"ד הנוספת בעתידים היא מצויה הרבה בל' ערבי להורות על הצווי, ולפעמים אינו אלא עתיד גרידא, וכל בל' תלמוד לימא קרא הוא דרך צווי, ולפעמים אינו כן, ומעתה גם מלת לו רוב שימושה להורות על תאוות המדבר, כמו לו ישמעאל יחיה לפניך, לו יהיה כדברך, לו מתנו; ולפעמים אינו אלא כמו אם גרידא, כמו לו חפץ ה' להמיתנו שופטים י"ג כ"ג אם היה ה' חפץ להמיתנו, וכן לולא, שהוא מורכב מן לו לא, ענינו אם לא, וכן כאן לו ישטמנו אם ישטמנו, כלו' אפשר שישטמנו.12ועתה שא נא: אינם דברים המיוחסים ליעקב, אך השליחים המצרים אחר שאמרו ליוסף דברי המת כאילו הוא בעצמו דבר אליהם קודם מותו, וצוה אותם לאמר לו אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם, כי רעה גמלוך, הוסיפו מעצמם ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך מהרש"ד.13לפשע עבדי אלהי אביך: לפי שהיותם אחים לו לא היה מועיל לשיסלח להם, כי הם לא נהגו עמו כאחים לפיכך הזכירו לו אחוה אחרת שהיתה להם עמו, והוא שהם ביעלי דת אחת עמו, כי המצרים היו מחבבים בעלי אמונתם, ושונאים בעלי אמונה אחרת, לפיכך קרוב היה שיסלחו לפשעי אנשי אמונתם והנה השליחים חשבו שכן יעשה גם יוסף, ע"כ יסלח לבעלי אמונתו אעפ"י שאינם רואים להקרא אחיו.14בדברים: השליחים.15ויבך יוסף: הבין כי אחיו הם הם ששלחו השליחים ושמו הדברים בפיהם, ולא יעקב צוה כל זאת, שאם היה בדעתו לצוות על זה היה אומר לו או שולח לו בחייו; ע"כ בכה בראותו צרת אחיו היראים לנפשם ומוכרחים להמציא תחבולות להנצל מחרון אפו16וילכו גם אחיו: כששמעו שבכה ושלא קצף עליהם ולא אמר כי רצונו להנקם מהם, והבינו שהבין תחבולתם, מהרו ללכת אליו ולהתנפל לפניו כדי שתתברר לו כניעותם אליו, ושתתברר להם כוונתו הטובה.17כי התחת אלהים אני: הקב"ה בוחן לבות וכליות, והוא דן את האדם לא לבד על פי מעשיו, אך גם על פי מחשבותיו, אבל בן אדם אין לו אלא מה שעיניו רואות, וכן אני לא אוכל לשפוט אתכם על הכוונה, אלא על המעשה; והנה אם אתם חשבתם עלי רעה, מחשבה שלכם לא נתקיימה אבל מחשבת האל נתקיימה, והיא היתה לטובה, והנה אין אתם צריכים להשפיל עצמכם לפני ולבקש ממני סליחה ומחילה, כי אינני רואה בכם אלא שלוחי ההשגחה לטובת עם רב. והנה זו אחת מן הטובות הגדולות הנמשכות מהאמונה באלהים ובהשגחתו, כי האדם שליט במעשיו, אבל השלמת הפעולה איננה בידו, אלא בידי שמים עיין מה שכתבתי בס' ויקרא כ"א ז', ואם זומם רשע לצדיק ומבקש להרע לו, ה' לא יעזבנו בידו, ושנאת הרשע תהיה סבה להצלחת הצדיק; ומי שזאת אמונתו לא יכעס על שום אדם ולא ישנא שום אדם.18חשבה: כנוי הנקנה חוזר על הדבר, האל חשב הדבר הזה לטובה, כל מקום שמשמיטין מלת דָבָר אומרים ל' נקבה, כגון קטנה או גדולה במדבר כ"ב י"ח, והנקבות חוזרת לתיבת מִלְּתָא שענינה בל' ארמית כמו דָבָר.19וידבר על לבם: עיין למעלה ל"ד ג'.20בני שלשים: בני בנים נקראים לפעמים שלשים, כי הם דור שלישי, אם נתחיל למנות מן האב, ככתוב בעשרת הדברות על בנים על שלשים ועל שרבעים וכן תמול שלום, מתחילים מן היום שעומדים בו, וכן ביום השלישי הכוונה אחר המחרת, ולפעמים נקראים שלשים בני הנכדים, כמו בי"ג מדות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים שמות ל"ד ז', ונראה כי לכך אומרים בני שלשים להסיר הספק, והכוונה בני הנכדים, שהם דור שלישי מן הבן לא מן האב. וכן בני רְבִעים ישבו לך על כסא ישראל מ"ב י' ל' הם דור רביעי אחר הבן וחמישי אחר האב כי האב היה יהוא, ומלכו אחריו יהואחז בנו, ויואש בן יהואחז, וירבעם בן יואש, וזכריה בן ירבעם; ולא אדע למה לא נקדו בני רִבֵּעים אחר שהתבה כתובה בלי יו"ד אחר הבי"ת; והנה יוסף ראה לאפרים דור אחד יותר ממה שראה למנשה, כברכת יעקב שאחיו הקטון יגדל ממנו.21ילדו על ברכי יוסף: קבלם יוסף אחר שנולדו, ועיין למעלה ל' ג'.22בני מכיר: עיין במדבר כ"ו כ"ט.23ויישם: היל"ל ויוּשַׂם, וכמוהו על בשר אדם לא יִיסךְ שמות ל' ל"ב, ונ"ל שהם מבנין התפעל רפה, שענינו כענין הנפעל, והם במקום אִתְּשָם, אִתְּסָךּ בארמית, ועיין שמות ט' י"ח.24בארון: אשר הכין לו להיות שם עד צאת בני ישראל מארץ מצרים, עיין שמות י"ג י"ט, ויהושע כ"ד ל"ב. וקלער' וראז' הביאו בזה מנהג המצרים לתת מתיהם בארון עץ, שהיו גונזים מתחת לארץ, והיה המת נשאר שם מעומד, כאשר כתב הירודוט, וכאשר ראה גם Thevenot, ובארון מחוץ היה חקוק תאר פני המת, והיה הארון מעצי שקמים Sicomori שהמצרים קוראים ְתֵאָנה של פרעה; ויש ג"כ ארונות של אבן, וכל זה איננו ענין לכאן, כי הגניזה ההיא היתה לעולם, והיתה במקום קבורה שלנו; אבל ארונו של יוסף לא היה אלא לפקדון עד צאתם משם.
