1קום לך פדנה ארם וגו': יצחק לא ידע כלום שעשו מבקש להרוג את יעקב, כי רבקה לא הגידה לו זה, והנה אמר לו שילך ויקח לו אשה וישוב, ולפיכך לא נתן לו נכסים. ורבקה לא היה הרשות בידה ליתן, ואפי' אם היה בידה לא נתנה לו כדי שלא יכיר עשו שהוא בורח. ואמנם לקחת לו אשה נראה שלא היה צריך לנכסים כי בלא מוהר היו נותנים לו להיותו ממפחתם, מלבד שכבר היו מאמינים שאביו היה עשיר, כי ראו העושר שהביא עמו אליעזר, ואליעזר הוצרך לקחת עמו כל טוב אדוניו כי עדיין לא היו ידועים שאברהם עשיר. אמנם לא מצאונו שנתן להם מוהר, אלא מגדנות דרך מתנה. ונ"ל כי המוהר מתחלתו היה כסף שלפעמים היה הבחור נותן לאבי הנערה כדי לפייסו שיתן לו בתו כמו שאמר שכם הרבו עלי מאד מהר ומתן, ואח"כ נתפשט המנהג ונעשה חוק ומשפט, אבל בימי יעקב לא היה עדיין החק הזה, על כן אמרו רחל ולאה הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו. ודע כי בימי קדם שהיה האיש לוקח לו יותר מאשה אחת, היו הנשים ביוקר, והיה האיש צריך ליתן מהר, ועתה הדבר בהפך. והנה לבן לא בקש מיעקב שיתן לו מהר, אלא מאחר שהיה יעקב צריך להתעכב אצלו ולאכול על שלחנו, התחיל לרעות את צאנו, ולבן אמר לו מה משכרתך, והוא אמר לו שיעבדהו שבע שנים אם יתן לו אותה מבנותיו אשר ישרה בעיניו.2אחי רבקה אם יעקב ועשו: כתב רש"י איני יודע מה מלמדנו, ואולי הכוונה כי לכך שלחה רבקה את יעקב אצל לבן ולא אם מקום אחר, כי לבן היה קרוב לשניהם בשוה, ואם אולי ילך שם עשו, להמית את יעקב, ישתדל להציל את שניהם, ולא יציל את הנרדף בנפשו של רודף כך כתבתי בתחילת ילדותי בשנת תקע"ג. ותלמידי מוהר"ר דח"א ז"ל על פי מה שכתבתי למעלה בתחלת הענין כ"ז א', אומר כי הנה בכל התורה מקדימין עשו ליעקב, ויקברו אותו עשו ויעקב בניו למטה ל"ה כ"ט, בני יצחק עשו וישראל ד"ה א' ל"ד, וכאן אמר אם יעקב ועשו, להזכירנו שהיתה רבקה אוהבת את יעקב וכן ביהושע כ"ד ד' ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, הקדים יעקב מפני חביבותו, והיתה כוונת התורה ללמדנו השגחת ה' על ישראל, כי אעפ"י שרבקה היתה אם יעקב ועשו בשוה, מה' היתה נסבה שתהיה אוהבת את יעקב, ומזה נמשך שצותה אותו להערים ולקחת את ברכת אחיו, ומזה נמשך אח"כ כי יצחק בדעת שלמה ובנפש חפצה נתן ברכת אברהם ליעקב לבדו. ויתכן ג"כ לומר כי לכך נכתב אם יעקב ועשו, לומר כי לא לבד יעקב היה בנה של רבקה, כי גם עשו היה בנה. והיה ראוי שגם הוא יזהר שלא לקחת נשים שתהיינו מרת רוח לה, או לגרשן אחר שלקחן, והוא לא כן עשה, וכל זה בשבח יעקב ובגנות עשו.3ושלח אותו: בפסוק הקודם וַיִשְלַח יצחק את יעקב בבנין הקל, וכאן וְשִלַּח בפיעל, ועיין מה שכתבתי למעלה ג' ל"ג.4ויפגע במקום וגו': הכוונה פגע במקום שפגע, ושם לן, כלו' לן במקום שפגע, אעפ"י שלא היה מקום ללון, עד שהוצרך לתת ראשו על האבנים, ולפיכך הוסיף וישכב במקום ההוא, להגיד צערו, וכל זה הקדמה לספור החלום, כי לכך בא אליו החזיון לנחמו, כי היה בורח מביתו יחידי, וגם הוצרך ללון על הדרך.5מראשותיו: שם והמ"ם מהאמ"נתיו, והוראתו מקום הנחת הראש, ומה שאצל הראש מכאן ומכאן כמו את החנית ואת צפחת המים מראשותי שאול, ש"א כ"ו י"ב, וכיוצא בזה שוכבת מרגלותיו רות ג' ח' במקום הנחת רגליו, והנה לקח יותר מאבן אחת ועשה אותן כעין כסת לראשו, ולא הספיק לו באבן אחת לבד, שמא בהיותו ישן יתנועע ויפול ראשו לארץ. אמנם לבסוף לקח את האבן אשר שם מראשותיו, כלומר אותה שהיה עקר הנחת ראשו עליה. ור' וואלף הידנהים בהבנת המקרא השכיל וכתב כי אין מראשות מה שתחת הראש דווקא, אך באמרו כי השם הזה נופל על הדברים הכתובים סביבות הראש לא תחתיו, בזה לא צדק, וגם מאגדת רז"ל שהביא רש"י זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו, נראה ברור שהם הבינו כי מלת מראשות כוללת גם מה שהראש מונח עליו.6עולים ויורדים בו: הנכון כדברי דון יצחק, עולים ומביאים לפניו ית' תפלות התחתונים, ויורדים במצות האל למלא משאלות המתפללים, וזהו שאמר יעקב וזה שער השמים, שמכאן תפלות בני אדם עולות השמימה.7נצב עליו: על יעקב, והכוונה עומד אצלו, כמו שלשה אנשים נצבים עליו, וכל העם נצב עליך, ולפיכך אמר אין זה כי אם בית אלהים, כי אחר שהמלאכים הביאו לפניו תפלת יעקב כביכול ירדה השכינה אליו להבטיחו.8ופרצת: הכוונה על זרעו שיפרוץ.9כי לא אעזבך: אתה וזרעך.10את אשר דברתי לך: מה שהבטחתיך עתה הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' והיה זרעך וגו', ועיין למעלה כ"ד ז'.11יש ה': השגחת ה' היא גם במקום הזה. ואנכי לא ידעתי: מְעַנֶה עצמו על שהצטער על בריחתו ועל שהוצרך לשכב על הדרך, ולא בטח בה' ואולי מתוך צערו קלל את המקום ההוא.12אין זה כי אם וגו': לא שכבתי במקום רע, כמו שהייתי סבור, אלא הרי הוא כאילו שכבתי בבית האלהים ובשער השמים, כי בזה ראה ה' בעניי.13ויצק שמן על ראשה: משח אותה לקדשה רשב"ם ולא להקריב עליה קרבנות, אלא כך היה מנהג הקדמונים להקדיש אבנים חוצבות לאלהיהם ולמשוח אותן בשמן, וכן כתב Amobious lib.I: Si quando conspexeram lubricatum lapidem, et ex olive unguine sordidatum, tanquam inesset reis praesens adulabar, adfabar. והיו קוראים את האבנים ההן Batylia והוא שם לדעת Scaliger נגזר מן בית אל קלער' וראז'.14לוז שם העיר: לוז היתה עיר קודם לכן, ואיננה במקום בית אל ממש, כי יעקב לא שכב בעיר אלא חוץ לעיר במקום שהיה בתחומה של עיר ונכלל עמה ונקרא בשמה, ומשם והלאה בני ישראל היו קוראים ללוז בית אל, ואצל הכנענים נקראה לוז כמלפנים, כנראה משופטים א' כ"ג וכ"ו. ומה שכתוב ביהושע י"ו ב' ויצא מבית אל לוזה אין ראיה שהיו בית אל ולוז שתי ערים, אלא בית אל לוזה הכל עיר אחת, כלו' בית אל הנקראת לוזה, ואם תאמר א"כ מה זו הה"א בוסוף התבה? והיה לו לחזר מבית אל לוז דע כי מצאנו לוזה בה"א יתרה, אל כתף לוזה נגבה היא בית אל יהושע י"ח י"ג, וגם ממקרא זה ראיה שלא היו בית אל ולוז שתי ערים.15והאבן הזאת וגו': נ"ל הכוונה מקום אשר בו עתה האבן הזאת יהיה אז לי כבית אלהים ואבנה בו מזבח ואעלה עליו עולות, וכן עשה למטה ל"ה ז', וזהו שכתוב יהיה בית אלהים, ולא אמר תהיה כנגד האבן.16אעשרנו: בעולות ובשלמים הנאכלים בקדושה ובטהרה, וכמו שעשה ל"ה ב'.
