1אור: פעל עבר, בפלס מה טובו אהליך, וכן כי אורו עיני ש"א י"ד כ"ט.2לא הרחיקו: פועל יוצא, והטעם לא הרחיקו היציאה לא הרחיקו לצאת, על דרך היטבת לראות, הקשית לשאול, וקרוב לזה הרעותם אשר עשיתם.3הלא זה: לא הזכיר הגביע, ועשה עצמו כאילו אין ספק שהם יודעים למה רדף אחריהם, כי היה להם לידע מה שעשו ומה שגנבו.4והוא נחש ינחש בו: לא יחוש אדני על מחיר הגביע, כי במה נחשב הוא? רק נחש ינחש בו כי הוא אשר הוא שותה בו, והוא תמיד ינחש בו, שאם יפול מידו הוא לו סימן רע, ואם ישבר הוא סימן יותר רע, ואם יאבד ממנו הוא סימן רע עד מאד. הפירוש הזה הביאו גם רד"ק, אבל הביאו אחרי פירוש אחר, כאלו הוא מסופק בו; ולי נראה כי הוא לבדו הנכון, כי שרש נחש אין ענינו אלא כקבלת רבותינו סנהדרין ס"ה וס"ו לקיחת סימן מן המאורע על מה שעתיד להיות, כאמרם מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, צבי הפסיקו בדרך וכו', וכן המלה שגורה בלשונם תמיד להוראה זו כגון אם אין נחש יש סימן; וכן נחשתי ויברכני ה' בגללך למעלה ל' כ"ז, מכל מה שקרה לי אחר שבאת אצלי שפטתי כי ברכני ה' בגללך, וכן מלכים א' כ' ל"ג והאנשים ינחשו וימהרו וגו' היו מקשיבים לדבריו בכוונה גדולה לראות אם יתן להם בתשובתו אות לטובה או לרעה, והיו כאדם המנחש, היושב ומצפה איך יהיה הנחש אם לטוב ואם לרע.5גם עתה כדבריכם כן הוא: גם עתה בפעם הזאת אעפ"י שאני חושד אחד מכם כדבריכם כן הוא שאתם כלו' הרוב מכם אנשי אמת, כאשר הייתם לשעבר בענין הכסף אשר מצאתם באמתחותיכם. ולפיכך אם אמצא הגנבה ביד איש אחד מכם לא אחשוד אתכם שנגנבה בהסכמת כלכם, ולזה לא יהיה נענש כי אם מי שתמצא בידו הגנבה רלב"ג בשם אביו, ואחריו דון יצחק ורמבמ"ן.6ויבא יהודה: יהודה שעשה עצמו ערב נכנס בראש.7נחש ינחש וגו': מי שהוא שליט על הארץ ראוי לו לנחש, וממה שיקרה לו ישפוט על מה שעתיד לבוא על כל המלכות, והנה עכרתם את הארץ.8האלהים מצא וגו': עשה עצמו כמודה, כי ראה שאם היה מכחיש לא היה מועיל כלום והיה מקציפו יותר, ואחר שראה שאין תקנה להציל את בנימין, בחר שתהיה האשמה על כלם יחדו, ולא על בנימין לבדו; ובפרט כי בתחלה אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת, ואעפ"י שהאיש אמר להם אשר ימצא אתו יהיה לי עבד, הנה אם היה נשאר לבדו עבד מי יצילהו מיד אדוניו אם ירצה להעליל עליו פעם אחרת? והנה אם מאהבתו את בנימין ואם מפני שערב אותו לאביו, ואם מפני החרטה על מה שעשו ליוסף, בחר להיות הוא ואחיו בעבדות עם בנימין, ואולי במשך הזמן ימצאו מקום לברוח משם כלם יחדו. וראז' אומר כי יהודה האמין שבנימין גנבו.9ויגש אליו יהודה: אחר שאמר להם דרך חבה ואתם עלו לשלום אל אביכם הרהיב בנפשו עוז לבקש ממנו דבר לפניו משורת הדין מצר החמלה והחנינה, ור' יהודה המכונה מיסיר ליאון בספרו נפת צופים האריך לבאר יקר תפארת המאמר הזה כלו.10ידבר נא עבדך דבר וגו': הרשני לדבר לפניו עוד דבר אחד, אעפ"י שמן הדין לא היה לי להעיז פני לדבר לפניך ולהתנגד למוצא שפתך כי כמוך כפרעה ומעלתך וממשלתך כמעלתו וממשלתו אח"ם, ואמנם עיקר כוונת יהודה באמרו אשר הוא בא לדבר באזני יוסף הוא מה שפירש בסוף דבריו ועתה ישב נא עבדך תחת הנער וגו' כי למעלה אמר לו הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו, וזה לא רצה יוסף לקבל כי היה זה מעשה עול שיעניש מי שלא חטא; ועכשו יהודה מבקש ממנו שיתרצה בחליפין, וישלח את בנימין לאביו ויקח יהודה במקומו, וזה מפני הוא היה ערב בשבילו, וכמו שבזמן שאין הלוה יכול לפרוע חובו נפרעים מן הערב, כך עכשו שבנימין לא יוכל להשאר שם בלתי שימות אביו, יתרצה לקחת יהודה במקומו. והכורם מפרש ידבר נא וכו' אעפ"י שאתה חשוב כפרעה. ורשב"ם ורמב"ן ורלב"ג וראז' פירשו כי ירא אנכי לדבר לפניך כי אתה כפרעה, ורע"ס פירש כי מה שאטיח דברים נגדך איננו למיעוט חשיבותך בעיני, כי אמנם אתה בעיני כמלך. ונ"ל שאם באנו לדרך זדו יותר היה ראוי לומר בהפך שאע"פ שאני נגש לדבר עמך לא אזלזל בכבודך ולא אמר דבר שיהיה רע בעיניך, כי באמת חשוב אתה בעיני כמלך, וכן דעת קלער', אלא שלפי זה היל"ל כי כמוך כפרעה בעיני.11אדני שאל: באמת לא שאל אותם על כך, אך אמר להם מרגלים אתם והיה זה מה שהכריחם לומר לו שנים עשר עבדיך וגו', ויהודה לא רצה להזכיר מאומה ממה שדבר אתם קשות, והחליף הספור מעט, בחכמה ובתבונה אח"ם. ולדעת אוהב גר ז"ל באמת שאל אותם יוסף על כל זה והכתוב קיצר למעלה.12ועזב את אביו ומת: ימות אביו רשב"ם ורעב"ע כי דאגת מיתת אביו היא הגוברת בדברי יהודה, אם כי באמת היתה אהבת אביו חזקה בלבו, ואם כי חשב כי גם יוסף יחוש ויחמול על הזקן יותר ממה שיחוס על בניו כלם.13פן אראה ברע: סיום הענין דבק עם תחלתו, ישב נא עבדך תחת הנער והנער יעל עם אחיו, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי, ודוגמת זה עיין למטה מ"ה י"א.