שד"ל על בראשית כ״ז

1 ועל חלקת צואריו: צואר בל' יחיד כולל כל הקף הצואר, עד צואר יגיע ישעיה ח' ח' המים השוטפים מקיפים הצואר מכל צדדיו בפעם אחת, וישם רביד הזהב על צוארו למטה מ"א מ"ב הרביד מקיף הצואר מכל צדדיו, ופרקת עלו מעל צוארך למטה פסוק מ' העול מקיף כל הצואר; ואומרים צוארים וצוארות והכוונה על צואר אנשים רבים או בעלי חיים רבים, כמו על צוארי המלכים יהושע י' כ"ד, בצוארי גמליהם שופטים ח' כ"א לא תמישו משם צוארותיכם מיכה ב' ג', ובארבעה מקומות בא הרבוי אע"פ שמדברים באדם אחד בלבד, והכוונה לדבר על הצואר בבחינת שני חלקיו וצדדיו כגון כאן הצואר לא היה כלו חלק כי גם יעקב היה בעל זקן, אבל מן הצדדין היה חלק, וכן ויפל על צואריו וישקהו למטה ל"ג ד', וכן למטה מ"ה י"ד ומ"ו כ"ט, רואים את הצואר כאלו חלוק לשנים על הצד האחד נותנים היד, ועל הצד האחר מפילים הפנים.

2 ויאמר אבי: אמר אדוני אבי זצ"ל כי יעקב בבואו לפני אביו לא אמר אלא אבי, והמתין שישאלהו מי הוא, אבל עשו תכף לבואו לפניו פירש לו למה בא, ולא המתין שישאלהו מי הוא, אלא אמר מיד יקום אבי ויאכל, וטעם הדבר כי יעקב ירא היה שמא יכירנו יצחק לקולו, וכדי לנסות הדבר לא אמר תחלה אלא אבי והיה בדעתו שאם יכיר את קולו ויאמר לו מה לך יעקב בני? אז ידבר לו בענינים אחרים ולא יזכיר כלל ענין הברכה; לא כן עשו, שלא היה ירא שמא ימצא שקרן, לא הוצרך לכך, וגלה לו רצונו מיד.

3 קום נא שבה: שוכב היה על מטתו, ואמר לו שישא ראשו וישב על המטה ראז' או שהיה יושב על הכסא ואמר לו שיקום וישב אל השלחן, וכן דעת אונקלוס שתרגם: אסתתר שענינו הסבה.

4 כי הקרה וגו': עיין למעלה כ"ד י"ב.

5 ואמשך: הוקלה השי"ן שהיתה ראויה להדגש, או הוא משרש מוש, כמו והמישני את העמודים שפטים י"ו כ"ו.

6 אתה זה בני עשו: איננו דרך שאלה ממש, אלא כאומר אם כן אפוא אתה הוא בני עשו וכן רשב"ם.

7 ושקה לי: דרך חבה, כדי לברכו בכל לבבו אח"ס או רצה להריח ריח בגדיו כדי להכיר יותר אם הוא עשו, כי נולד לו ספק מפני הקול דון יצחק וראז'.

8 אשר ברכו ה': חוזר לשדה כדעת בה"ט, ואחר שנתן לו ה' ריח שדה מבורך, התפלל שיתן לו ה' גם ארץ טובה ומבורכת.

9 כריח שדה אשר ברכו ה': כי כל שדה הצומח ירק דשא ושהוא מבורך בגדוליו נותן ריח טוב.

10 מטל השמים: בארצות המזרח הגשמים מועטים, ועל הרוב רק שתי פעמים בשנה יורה ומלקוש ובהפך הטל מרובה, והוא מרוה את הארץ והולידה והצמיחה קלער' וראז'.

11 ויתן האלהים מטל השמים: אחר שאמר שדה אשר ברכו ה' אמר יתן לך שדה מבורך מטל השמים, וכן אמר משה מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ליל כ"ט אלול תרי"ח. ואח"כ ראיתי כי מהרש"ד מביא בשם רמב"ן ויתן לך האלהים מדינה מבורכת מטל השמים, אבל בתרגומו לא הוסיף שתי המלות.

12 ומשמני: המ"ס הראשונה מאותיות האמ"כתיו למשקל השם משמן.

13 בא מצידו: לא שאז מיד בא לפני יצחק, כי הוצרך תחלה לעשות המטעמים אבל הגיד הכתוב שכל זמן שהיה יעקב לפני יצחק ולבוש בגדי עשו, לא היה עשו בבית ולא חזר לבית עד שיצא יעקב מלפני אביו ופשט את בגדי עשו, ואולי ג"כ נתרחק מן הבית, אז בא עשו מצידו ועשה המטעמים, ואח"כ ב' או ג' שעות אחרי יציאת יעקב מלפני אביו בא עשו אל אביו. ובתחלה הייתי מפרש וכבר בא מצידו וכבר עשה מטעמים, ואז כשיצא יעקב מאת פני יצחק, כדברי רש"י בא עשו אל אביו.

14 מי אפוא: מלות לשון לעצמו משמש עם כמה דברים אינם ברש"י כ"י שבידי.

15 כשמע עשו את דברי אביו: עקר צעקתו היתה על שאמר גם ברוך יהיה, שאעפ"י שהיתה הברכה בטעות לא היה רוצה או לא היה יכול לבטל אותה והיה הוא נשאר בלא ברכה תלמידי יוסף ירא ועיין מה שכתבתי למעלה פסוק א'.

16 במרמה: ואעפ"כ מאחר שנסתייעה מלתא, אני רואה כי כן הוא רצון האל ולא אוכל להשיב אחור את הברכה, ואונקלוס ותרגום ירושלמי תרגמו במרמה זו במלת בחכמה, ועשו זה לכבוד יעקב עיין אוהב גר, כתיב י"ג ור' יונתן אמר בבראשית רבא בחכמת תורתו, אולי היתה כוונתו על אם במחתרת ימצא הגנב וגו' למדתך תורה אם בא להרגך השכם להרגו, וכמו שפרשתי למעלה פסוק א' כי רבקה חשבה שהיה יצחק רוצה לעשות עול וחמס ליעקב.

17 הכי קרא שמו יעקב: האם לכך נקרא שמו יעקב ע"ש סופו רש"י, כלומר להורות שיהיה רמאי? כלומר כשקראוהו יעקב בוודאי לא נתכוונו שיהיה רמאי, ואמנם הנה באמת היה רמאי ונתקיימה בו הוראת שמו.

18 ויעקבני: דבור אחר, כלומר באמת הוא איש נקבה, וכבר רמני שתי פעמים. מצאנו כי להוראת כן, כמו וזאת אומרת לא כי מ"א ג' כ"ב ורשב"ם ורע"ם ורמב"ן פירשו הבשביל שנקרא שמו יעקב עקבני שתי פעמים? ואנקלוס וראב"ע והאלכסנדרי והיירונימוס פירשו: יפה ובאמת וצדק נקרא שמו יעקב, וזה אמת לפי עומק כוונת המאמר, וכמו שפירשתי.

19 ולכה אפוא: אין ספק שאיננו ענין הליכה, ונראה כי ט"ס נפל בטעמים, וצ"ל ולכה אפוא, אבל הטעמים הם כדעת התרגום הירושלמי, איזל ותיטרד, לך לך, כי לא אוכל לעשות לך מאומה.

20 ומטל: וארץ מבורכת מטל השמים מעל, עיין למעלה פסוק כ"ח.

21 ועל חרבך תחיה: כמו לא על הלחם לבדו יחיה האדם דברים ח' ג' עמדתם על חרבכם יחזקאל ל"ג כ"ו ברך אותו על פי מדותיו שמלבד שתהיה לו ארץ טובה יהיה ג"כ יוצא גדודים לשלול שלל, על דרך ידו בכל למעלה י"ו י"ב.

22 תריד: כמו אריד בשיחי ואהימה תהלים נ"ה ג' אם ירבה לענותך עד שתהיה נאנח תחת שעבודו, אז תפרוק עלו מעל צוארך רש"י רשב"ם רמב"ן רמב"מן. ודע כי אדום האמור בתורה ובשאר ספרי הקדש הוא עם השוכן בין ים סוף וים המלח, ומעולם אין הכוונה על מלכות רומי ולא על אחד מגויי איברופא, וכל ימי עמידת הבית הראשון והשני לא נקראו בשם אדום רק בני עשו ממש, אבל אחר חרבן הבית החלו היהודים לקראו למלכות רומי בשם אדום, והיה זה מפני שהאדומים היו על הרוב צוררים ישראל, על כן היה שם אדום שנוא ומתועב אצלנו, ובפרט אחר שמלך הורודוס שהיה אדומי והרע לישראל מאד, וכשנחרב הבית ביד הרומיים, עברה שנאת היהודים מאדום לרומי, על כן וגם מפני היראה כנו את רומי בשם אדום, ואין הכוונה כלל על בעלי האמונה החדשה, אלא על מלכות רומי שהחריבה את ביתנו, ועל כל המקומות שפשטה של מלכותם ולשונם. ואל תשמע לדברי ראב"ע שאמר כי בעלי האמונה החדשה נקראו אדום מפני שהראשונים שהאמינו בנוצרי היו מבני אדום, כי אמנם כל זה שקר וכזב, כי הראשונים שהאמינו בנוצרי היו יהודים ויונים ורומיים, לא אדומים, ושם אדום הוא כנוי לרומיים ולעמים אחרים מצד שהיו בימי ההם תחת ממשלם הרומיים, ולא מצד אמונתם.

23 ויאמר עשו בלבו: הכוונה שלא אמר זה לכל אדם כדי שלא יוודע הדבר לאביו ולאמו, ומכל מקום גלה דעתו לקצת מאוהביו עד כי נודע הדבר לרבקה. ואמר ואהרגה ולא והרגתי, כי הענין קשור עם התנאי שימות אביו על דרך אם אשמאל ואימינה ע' בה"ע תקפ"ז עמוד קס"ט וק"ע.

24 מתנחם לך להרגך: מתנחם במחשבותיו שהוא מחשב עליך בחשבו להרגך.

25 למה אשכל גם שניכם: כי הקרובים או השופטים ימיתו הרוצח, עיין שמואל ב' י"ד ז', ועל כל פנים יצטרך לברוח ואהיה בלא בנים.

26 למה אשכל: כדי שלא אשכל, כמו למה תשומם, למה תמות בלא עִתֶּךָ קהלת ז' י"ו וי"ז למה אככה ש"ב ב' כ"ב חדל לך למה יכוך ד"ה ב' כ"ה י"ו והוא כמו בארמי דילמה דִי-לְמָא, עזרא ז' כ"ג וכן שלמה אהיה כעטיה שה"ש א' ז' הוא תרגום של די-למה, וכן אשר למה יראה את פניכם זועפים דניאל א' י'.

27 למה: בטעם למטה מפני האלף שאחריו.

28 ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי: הקו"ף זערה, נ"ל כי היה מנהג הסופרים בימי קדם כשהיתה תבה מתחלת באותה האות שהתבה הקודמת מסיימת, היו משמיטין אחת מהאותיות הדומות, ואולי היו מציינין האות ההיא באיזה סימן להודיע שהיא עומדת במקום שתים, ואחר זמן הוסיפו בין שתי התבות האות החסרה, ולהיות המקום צר כתבו אותה זערה, וכיוצא בזה ויקרא אן משה ויקרא א' א'. והנה מהמנהג להשמיט אחת מהדומות נמשכו כה וכה קצת טעיות, קצתם נתקנו אח"כ על ידי כתיב וקרי, וקצתם לא נתקנו, כגון שמואל ב' ה' ב' והמבי את ישראל, במקום והמביא, ירמיה ל"ב ל"ה החטי את יהודה, במקום החטיא, שם כ"ג י"ד לבלתי שבו, שם כ"ז י"ח לבלתי באו, במקום ישבו, יבאו, ישעיה מ"ה כ"ה עדיו יבא ויבושו, יחזקאל כ' ל"ח ואל אדמת ישראל לא יבא ויעדתם, במקום יבאו, ד"ה א' י"ז י"א כי מלאו ימיך, משפטו כי ימלאו , שמואל א' י"ט ט' ודוד מנגן ביד ויבקש, צ"ל בידו, ועוד זולת אלה.

29 כח, ב: קום לך פדנה ארם וגו': יצחק לא ידע כלום שעשו מבקש להרוג את יעקב, כי רבקה לא הגידה לו זה, והנה אמר לו שילך ויקח לו אשה וישוב, ולפיכך לא נתן לו נכסים. ורבקה לא היה הרשות בידה ליתן, ואפי' אם היה בידה לא נתנה לו כדי שלא יכיר עשו שהוא בורח. ואמנם לקחת לו אשה נראה שלא היה צריך לנכסים כי בלא מוהר היו נותנים לו להיותו ממפחתם, מלבד שכבר היו מאמינים שאביו היה עשיר, כי ראו העושר שהביא עמו אליעזר, ואליעזר הוצרך לקחת עמו כל טוב אדוניו כי עדיין לא היו ידועים שאברהם עשיר. אמנם לא מצאונו שנתן להם מוהר, אלא מגדנות דרך מתנה. ונ"ל כי המוהר מתחלתו היה כסף שלפעמים היה הבחור נותן לאבי הנערה כדי לפייסו שיתן לו בתו כמו שאמר שכם הרבו עלי מאד מהר ומתן, ואח"כ נתפשט המנהג ונעשה חוק ומשפט, אבל בימי יעקב לא היה עדיין החק הזה, על כן אמרו רחל ולאה הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו. ודע כי בימי קדם שהיה האיש לוקח לו יותר מאשה אחת, היו הנשים ביוקר, והיה האיך צריך ליתן מהר, ועתה הדבר בהפך. והנה לבן לא בקש מיעקב שיתן לו מהר, אלא מאחר שהיה יעקב צריך להתעכב אצלו ולאכול על שלחנו, התחיל לרעות את צאנו, ולבן אמר לו מה משכרתך, והוא אמר לו שיעבדהו שבע שנים אם יתן לו אותה מבנותיו אשר ישרה בעיניו.