שד"ל על בראשית ל״ח

1 ויהי בעת ההיא: חז"ל בסדר עולם פירשו בעת ההיא על זמן מכירת יוסף שאז ירד יהודה מאת אחיו, והנה מאז עד בוא יעקב מצרימה לא עברו רק כ"ב שנה, כי בן י"ז שנה היה יוסף כשנמכר, ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ואח"כ שֶבַע שני השבע ושתים שני רעב, הרי כ"ב, ובשעת ירידתם למצרים כבר נולדו חצרון וחמול בני פרץ בן יהודה שהוליד מתמר, וכשנולדו פרץ וזרח כבר היה שלה גדול וכבר מתו ער ואונן אחר שלקחו אשה, וכל זה לא יתכן שהיה בכ"ב שנה, והם אמרו כי ער ואונן ופרץ הולידו בני שבע או שמנה שנים, מה שהוא רחוק ובלתי אפשר לפי הטבע. והנכון כדברי ראב"ע ורלב"ג וראז' שזה היה קודם מכירת יוסף, וכתב רלב"ג: ואל יקשה בעיניך איך היה יהודה נפרד מאחיו קודם מכירת יוסף, והנה הוא היה עם אחיו במכירתו, כי הוא היה הולך ושב, והנה היה לו לבדו צאן מלבד צאן אביו, וזה הצאן אולי היה משלל שכם, עכ"ל. והנה בעת ההיא דבק עם וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ושם היה מקום הספור הזה, עיין למעלה ל"ז ב' אלא כדברי תלמידי מוהר"ר אהוד לא-לי, בנו של שחבד"ל הנ"ל לא רצה להזכיר תחלה מאורע פרטי של יהודה שנפרד מאחיו, אך רצה להקדים מה שאירע לכל המשפחה, שהאחים כלם שנאו את יוסף, וזה גרם אבל גדול אל האב, ועכשו מזכיר מה שאירע ליהודה לבדו, ואח"כ חוזר להשלים מה שאירע ליוסף לבדו תחלה, ואח"כ לכל המשפחה.

2 בת איש כנעני: כמשמעו, ור' יהודה אומר תאומות נולדו עם השבטים ונשאום, ר' נחמיה אומר כנעניות היו. ותרגום ירושלמי ורש"י ורשב"ם ורמב"ן ורלב"ג ורמבמ"ן פירשו כנעני זה לא כנעני ממש אלא סוחר, ונ"ל כי הסוחר שלא היה מארץ כנען היה נקרא כנען הושע י"ב ח', ישעיה כ"ג ח', אבל כנעני אינו אלא שם אומה, וכן באנקלוס גירסת יא"ר ליסבונא קוסטנטינא וסביוניטה כנענאי, וכן וחגור נתנה לכנעני, אין שום ראיה לומר שאיננו כנעני ממש.

3 והיה בכזיב: לכך קראתו שלה מלשון לא תשלה אותי מ"ב ד' כ"ח שהוא כמו אל תכזב בשפחתך שם שם ד' י"ו הרמב"ן. וכזיב נקראת ג"כ אכזיב והיא מערי יהודה ונזכרת ביהושע ט"ו מ"ד ובמיכה א' י"ד, ואיננה הנזכרת בשופטים א' ל"א.

4 והקם זרע לאחיך: הבן הראשון הנולד מן היבמה היה נקרא על שם המת והיה יורשו. ואין הכוונה שהיו קוראים אותו באותו שם שהיה נקרא המת, אך הכוונה שהיה נחשב כאלו הוא בנו של מת בנו של ער, אע"פ שבאמת היה אביו אונן. והרבה יש לתמוה על הרמב"ן שתפש על רש"י ולא הבין כי נקרא בשם המת לחוד, ונקרא על שם המת לחוד, והרא"ם תמה גם הוא על הרמב"ן והאריך לשון ולא הבין מליצת על שם, ומהרש"ד העתיק דברי הרמב"ן ולא העיר עליהם מאומה גם יש"ר כתב: לא שהבן יקרא על שם המת. ולא הבין, והיל"ל לא שהבן יקרא בשם המת.

5 לבלתי נתון זרע לאחיו: כדי לירש הוא את אחיו, או מרוע לב, כדי שלא יהיה שם אחיו מתקיים.

6 כי אמר פן ימות וגו': ירא היה להשיאו אשה בעודו רך בשנים, כי חשב שמא גם אחיו מתו מפני שנשאו אשה בעודם נערים דון יצחק. ואחר שגדל אולי שכח להשיאו, ואולי לא רצה להשיאו לתמר להיותה מוחזקת שימותו אנשיה רז"ל רש"י וראז'.

7 על גוזזי צאנו: שהיה אצלם שמחה ויום טוב.

8 ותכס: פעל. כסתה עצמה או פניה. בפתח עינים: שם מקום ראב"ע והיא העיר הנקראת העינם יהושע ט"ו ל"ד והיא עיר סמוכה לצרעה ואשתאול שם שם ל"ג וצרעה ואשתאול סמוכות לתמנה שם י"ט מ"א ומ"ג א"כ העינם סמוכה לתמנה. גם מצאנו כי העינם סמוכה לעדולם שם ט"ו ל"ד ול"ה וחירה היה עדולמי. ומה שהקשה רשב"ם כי כתוב למטה פסוק כ"א בעינים בקמץ להורות על ה"א הידיעה, א"כ איננו שם פרטי, לא יקשה כלל, כי ביהושע מצאנו העינם בה"א והוא בלא ספק שם עיר. ואפשר שנקראת העיר עינים ע"ש שני מעינות מים, ולפיכך היתה מקבלת ה"א הידיעה, כמו שהעיר ר' שלמה לעוויזאן בבית האוסף. ויחשבה לזונה: עין רש"י ורד"ק.

9 ויט אליה אל הדרך: מדרך שהיה בה נטה אל הדרך אשר היא בה רש"י. מה שהוסיף רש"י "ודעתך" נ"ל שכוונתו כאלו אמר ותני דעתך, וזה כדי להראות של' הזמנה הוא קרוב לל' נתינה, כמו שכתב בסוף הדבור.

10 ערבון: מזה ביוני arrabon וברומי arrhabo ובאיטלקי arra וממנו caparra.

11 חותמך: כן כתב הירודוט lib. I. Cap. 195 כי כל אנשי בבל הולכים בחותם ומטה קלער' וראז'. ופתילך: שהחותם תלוי בו ראז'.

12 פן נהיה לבוז: לחזר אחר הקדשות, או כדברי ראב"ע ילעגו עלינו שאשה רמתה אותנו ולקחה ממנו חותם ופתיל בשביל ביאה אחת. הנה שלחתי וגו': ומה עלי לעשות עוד? רש"י.

13 הוציאוה ותשרף: אולי כן היה משפט הנואפות, ותמר היתה כאשת איש בעבור היותה זקוקה ליבם רשב"ם. ויש לשאול: והלא היתה בבית אביה, ואיך לא דבר אביה בעדה לאמר אתה בגדת בה, כי לא נתתה לשלה, ולמה תשב אלמנות חיות? ויש לומר כי אביה ידע במה שהערימה תמר לקחת הערבון מידו, והניח שיוציאוה, כדי שאח"כ כשיכיר חותמו ופתילו יַאַסְפֶהָ אל ביתו.

14 ותשרף: אומר י ד' מיכעאליס שהוא אחר מיתה, שהיו סוקלים אותה תחלה, וכן ביהושע ז' כ"ה ודניאל ז' י"א. ונ"ל שהיא כמשמעו, שאל"כ ותסקל היל"ל, והנה במי קדם היו ראשי המשפחה שולטים באנשי ביתם למות ולחיים, והנואפת היתה מחללת כבוד המשפחה והיה עונשה לפי כבוד המשפחה ולפיכך בת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף, ובני יעקב היה כבוד משפחתם יקר בעיניהם מאד, כמו שראינו ממה שעשו בשכם לנקום נקמת כבודם, באמרם הכזונה יעשה את אחותנו, לכך צוה יהודה שימיתוה במיתה היותר חמורה והיא השרפה. מה שכתב רש"י הרה שם דבר, כוונתו שאיננו פועל עבר וכתרגום רמבמ"ן שא"כ היל"ל הָרְתָה והביא לדוגמא אשה הרה, כי מלת אשה עדות שהרה שם התאר, וכן ברה כחמה איננו פעל כמו ולא ברה אתם לחם, אבל הוא שם התאר. אך נראה כי רש"י לא היה מְחַלֵק בין שם דבר לשם התאר, והיה קורא לזה ולזה שם דבר, וכן מצאתי אח"כ בס' הזכרון. ברש"י כ"י וברע"ח ובהרבה דפוסים עתיקים ובקצת מן האחרונים כתוב שיפילוהו, וכן נכון, אבל בתלמוד כתוב שיפיל עצמו.

15 ויכר יהודה ויאמר: מלבד מה שכתבתי למעלה ל"ו ל"ג בשם מוהר"ר די קולוניא ז"ל הנה האמת הברורה בענין טעמי הפסוק הזה ופסוק ויכירה ויאמר הוא כי שם מאמר כתנת בני הוא הודעת הַהַכָּרָה, אבל צדקה ממני הוא רעיון אחר, ואם היה יהודה אומר לי הם היה אפשר להטעים ויכר יהודה ויאמר לי הם.

16 צדקה ממני: יותר ממני. רשב"ם, ר"י בכור שור, רמב"ן, רד"ק ורמבמ"ן.

17 מה פרצת עליך פרץ: לפי הטעמים הם שני מאמרים מה פרצת גדר ויצאת קודם אחיך שהוציא ידו קדם לכן, והנה עליך משפט הפרץ הזה רעב"ע, אבל אנקלוס תרגם מה תוקף גדול אתה עתיד להיות תקיף. והכוונה על שיצא ממנו דוד, כמפורש בתרגום ירשלמי. דעת Slevogt Jenae 1703 היא illo partu perinaeum fuisse ruptum, et quidem talem adfuisse rupturam, quae nomine rupturae perinaei centralis venire solet adeoque infantem fuisse natum trans perinaeum. ודעת A.H. Israels Groningae, 1845 היא casum Thamaris pertinere ad versions spontaneas cum rupture perinaei a frenulo pudendorum incipiente.

18 זרח: כמו השמש שנסתר ואח"כ זורח.