1ויהי בבית אדוניו: ע"י שהיה מצליח בכל אשר היה עושה, נשאר בבית עם אדוניו, ולא שלחוהו השדה לעבוד את האדמה, וזה תחלת עלייתו, והמבאר כתב בהפך והנה העלייה הזו לא היתה על ידי פוטיפר כי הוא לא השגיח עליו מתחלה, אבל היתה על ידי אחרים, אולי היה שם איש אשר על הבית.2וישרת אותו: זו עלייה שניה שלקחו אדוניו להיות משרתו המיוחד לו, ולשון שרות מעולה מלשון עבודה. ויפקידהו: זו עלייה שלישית.3ויעזוב: תחלה נתן כל אשר לו בידו, כלו' היה מוסר לו בחשבון, ואח"כ כשראה שהיתה ברכת ה' בביתו, עזב בידו כל אשר לו בלא חשבון יח"ף זצ"ל.4ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם וגו': לא היה מעיין ומביט כלל בכל צרכי ביתו עד שעה שרואה את מאכלו על שלחן ואוכלו רשב"ם כלו' לא היה יודע כלום מעניני הבית רק כשהיה אוכל היה יודע מה היה אוכל, וראב"ע פירש כי לא היה מניח מאכלו ביד יוסף להיותו עברי, ולא היה אפי' נוגע בו, ואני אומר כי אע"פ שהיו המצרים נזהרים מלאכול עם העברים, לא היו נזהרים ממגע עבד עברי, כי משעה שהיה אדם משועבד בבית אחרים כעבד, היה מוכרח לקבל עליו דת בעל הבית ומנהגיו, כמו שידענו שהעבד הכנעני אשר בבית ישראל היה נימול ושומר שבת וחייב בכל המצות שאינן תלויות בזמן.5ויהי יוסף יפה תאר וגו': הקדמה למה שהוא בא לספר.6ויהי אחר הדברים האלה: אחר שנתעלה יוסף, ולא היה עוד כעבד נבזה, אז נשאה אליו עיניה והביטה אל יופיו ואהבתו.7ותאמר שכבה עמי: לא התחילה עמו בדברי חבה או מעשה געגועין כמו שהיה נראה שהיתה צריכה לעשות. וזה כי להיותו עבד לא היתה יכולה להשפיל עצמה לכך. אבל אמרה לו מיד שכבה עמי, כסבורה שודאי לא יסרב בדבר, אבל יחזיק הדבר לכבוד גדול לו, מלבד שהיה הענין קרוב לריוח ורחוק מהפסד. ואולי שהכתוב השמיט כל ההקדמות אשר אין צורך בידיעתן והגיד סוף הענין. ולדעת אח"ס טעם ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף כטעם אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים ואין הכוונה שאז התחילה להסתכל בו, אלא נשאה עיניה אליו דרך חבה ובקשה.8הן אדוני לא ידע אתי מה בבית: זה דבר כלל, ואח"כ אמר בהדרגה וכל אשר יש לו נתן בידי כנגד ויפקידהו על ביתו, ואח"כ איננו גדול וכו' כנגד ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף דח"א.9הרעה הגדולה הזאת: לשלם רעה תחת טובה.10וחטאתי לאלהים: שאף אם פוטיפר לא ידע כלום, האל ידע.11לשכב אצלה: אפילו בלא תשמיש רש"י.12להיות עמה: להתעכב אצלה אפי' בלא שכיבה ומה שמצאנו האמינון אחיך היה עמך ש"ב י"ג כ', אע"פ שהכוונה על המשגל, פשט המלות איננו אלא נתעכב עמך. ואולי לא היה בוטח בכחו ובגבורת לבו, אם יתחיל להתקרב אליה.13ויהי כהיום הזה: יום כשאר הימים, שלא היה יום מיוחד, אלא יום שהוא דומה לכל יום ויום, שבכל יום נוכל לומר עליו כהיום הזה אהוד.14ויבא הביתה: לא היה צריך להזכיר שבא הביתה, אלא לומר שהיה עליו הבגד העליון שאינו אדוק על מתני איש על ידי אזור, מפני שבאותה שעה בא מן החוץ וכשהיה יושב בבית היה פושט אותו, ומיד בבואו תפשה אותו בבגדו, ונשאר הבגד בידה. מה שאין כן הבגד התחתון שהוא אדוק על ידי אזור, ואם היתה תופשת בו לא היה נשאר בידה אח"מ.15שם בבית: אבל היו בחצר או בגן, כי אמנם כשקראה לאנשי ביתה באו שם אנשים איגל.16הביא: בעלי, ודרך הנשים לדבר על בעליהן בסתם, הוא.17איש עברי: לשון בזוי, להיותו מארץ אחרת ומעם אחר.18לצחק בנו: אין הכוונה על מהשגל, אלא להתעולל בנו ולזלזל בכבודנו ועיין למעלה כ"ו ח', ולמטה י"ז ואע"פ שגם היא ידעה כי כשהביא אותו אל ביתו לא נתכוון שיתעולל באנשי ביתו, הנה אין בני אדם נמנעים מליחס המסובב למי שהיה סבתו הרחוקה, כאילו לכך נתכוון, אע"פ שלא לכך נתכוון. ובני אוהב גר אומר כי בזמן ההוא היתה מצרים תחת יד הרועים שהיו עברים או לפחות היו נכרים ולא מצרים, והיו מחבבים אל העברים והנכרים ומנשאים אותם יותר מהמצרים לפיכך אמרה הביא לנו איש עברי והיה לו להבין כי לבסוף יְצַחק בנו, כי אנחנו קלים בעיניהם, להיות כי המלך והשרים אינם מצרים אלא עברים או מעם אחר.19לצחק בי: גם זה לשון זלזול, ואם לא כל היל"ל אתי עיין למעלה כ"ו ח'.20ויעזוב בגדו אצלי: כי כבר פשט אותו לשכב עמי ובהרימי קולי נבהל והניח הבגד.21כדברים האלה: כך וכך, וכמהו כזאת וכזאת דברה הנערה מלכים ב' ה' ד'.22בית הסהר: לא נמצא אלא בפרשיות האלה, ונראה כדברי ראב"ע שהוא לשון מצרי כי פירושו אחריו, מקום אשר וגו', דוגמת פור הוא הגורל, וגם מכאן ראיה על קדמות ס' התורה, כי משה משתמש במלה מצרית ידועה בדורו, ובלתי ידועה בדורות שאחריו, כי כמה פעמים כתוב בנביאים בית הכלא ולא גם פעם בית הסהר. והנה דעת הראב"ע כי פוטיפר לא המית את יוסף מפני שהיה הדבר בספק אצלו ודעת הכורם כי ידע כי יוסף נקי מפשע, אך נתנו בבית הסהר לחפות על אשתו. וקרוב לזה בב"ר.23ויהי שם בבית הסהר: דבר למטה, ובהיות בבית הסהר היה ה' אתו תלמידי שלום מודינה, ואיננו כלל שאחר הפרט כרמבמ"ן ומהרש"ד. וראוי לתרגם: E mentre egli era ivi...24ויט אליו חסד: החסד הוא באוהב, והחן הוא בנאהב, חסד favore, amore חן grazia, amabilita אמר תחלה דרך כלל שהטה עליו חסד, שחסד כל רואיו ויודעיו היה נוטה אליו, ואח"כ אמר דרך פרט ויתן חנו בעיני שר בית הסהר, ומה שכתוב ועלי הטה חסד לפני המלך עזרא ו' כ"ח ויט עלינו חסד לפני מלכי פר שם ט' ט', נראה שאמר לפני במקום מלפני.25ואת כל אשר עושים שם וגו': כל מה שהיה נעשה שם היה נעשה בדברו וברצונו. עושים: ל' רבים, והוא פעל סתמי שלא נזכר שם פעלו ראז' ואין הכוונה על מה שהיו האסירים עושים, אלא על מה שהיה נעשה להם.26רואה את כל מאומה בידו: לא היה משגיח ופוקח עינו על דבר ממה שהיה עושה.
