שד"ל על בראשית מ״ז

1 מקצה: המ"ם לשמוש, והראיה ולמקצה השמים ועד קצה השמים דברים ד' ל"ב, מקצה הארץ ועד קצה הארץ שם י"ג ו' וכ"ח ס"ד כי קודם עַד תבוא מ"ס משמשת, וכאן הכוונה מהם, מתוכם, מביניהם, חמשה מביניהם; וכן ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם יחזקאל ל"ג ב' מתוכם, מביניהם, וכן Lud. De Dieu וראז': ואעפ"י שמלת מקצה עיקרה מִן קְצֵה, נהפכה לשמש כאילו היא שם על חלק הדבר, וכן בל"ח מקצת, כגון מקצת היום ככלו.

2 לגור בארץ באנו כי אין מרעה: ולא נוכל להתפרנס על ידי מלאכתנו שהיא מלאכת המרעה, לפיכך באנו לכאן לראות אם נמצא פרנסה באיזה אופן שיהיה, על דרך ויהי רע בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב רות א' א'.

3 באו אליך: יוסף אמר באו מארץ כנען והנם בארץ גשן, ולא אמר באו אלי, כאילו אינם צריכים לו, ופרעה אמר באו אליך, כדי שתעזרם, ועיין דון יצחק.

4 ושמתם שרי מקנה על אשר לי: אמר ראב"ע על הסוסים והפרדים, ועל פי מה שאביא למטה שמות א' ח' בשם יאסט כי המלך הזה לא היה מצרי אלא מן המלכים הרועים שבאו מארץ אזיאה וכבשו את מצרים, יתכן שהיה המלך בעל מקנה צאן ובקר.

5 ויברך: כל דרישת שלום יש לה ברכה, כגון שלום לך, יברכך ה'.

6 ימי שני מגורי: רמז להשארות הנפש, כמו כי גר אנכי עמך תהלים ל"ט י"ג, כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ ד"ה א' כ"ט ט"ו החכם יש"ר וגיז' Thesaurus pag. 275 כתב Ubique haec mataphora ad vitae brevitatem refertur, nunquam ad id quod homo proprie meliorism mundi civis in his terries nonnisi peregrinus sit et hospes. ולדעת בני ז"ל אין הכוונה על קוצר חיי העה"ז, אלא על שאין האדם שליט במאורעותיו ושהכל ביד ההשגחה האלהית, וזה טעם כי גר אנכי עמך תושב וגו', שהאל הוא כבעל הבית והאדם דר אצלו כגר תושב. מעט ורעים וגו': לפי שנראה יעקב בעיניו זקן יותר מדאי, ששאל לו כמה ימי שני חייך, השיב לו יעקב מעט הם, אבל רעים הם, ולכך אני נראה בעיניך זקן יותר מדאי גם כי אבותי חיו עוד יותר רשב"ם ורמב"ן. ורש"י בתיבה אחת תירץ הקושיא, ואמר ולא השיגו בטובה, וכמו שפירש בעל ס' הזכרון שהיו חייו חיי צער ולא השיג חיים טובים כאבותיו, ומלת ולא השיגו איננה לענין מספר השנים, כי מי אמר לו שלא ישיג שנותם?

7 בארץ רעמסס: נראה שהוא חלק מארץ גשן רש"י וראז', ודעת Jablonski כי רעמסס מורכב מן rem שענינו בלשון מצרי אדם, sos שענינו רועה, ושנקרא כן ע"ש שישבו שם בני ישראל שהיו רועים, ועיין שמות ו' כ'. ולדעת גיז' ואחרים הוא שם אחד ממלכי מצרים והוראתו בן השמש, והיתה הארץ ההיא נקראת כן בימי משה ולא בימי יוסף.

8 לחם לפי הטף: לפי מספר בניהם ובנותיהם.

9 ולחם אין בכל הארץ: לדעת רש"י חוזר לענין הראשון לתחלת שני הרעב, וזה מפני שהוא מפרש בפסוק י"ח ויבאו אליו בשנה השנית שנית ממש, והוא על פי המדרש, שכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה והתחילו לזרוע עיין רש"י פסוק י"ט. אך לפי הפשט, וכן דעת רמב"ן רד"ק ורע"ס, לקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען במשך חמש שנים הראשונות, ובששית לא היה להם עוד כסף ונתנו לו מקניהם, ואח"כ באו אליו בשנה השנית ר"ל בשנה שאחריה, והיא השביעית, והגידו לו כי לא נשאר להם רק גויתם ואדמתם, ואמרו לו ותן זרע לזרוע בשנה הבאה, כי כבר נשלמו שבע שני רעב.

10 ותלה: מן להה, כמו וַתֵּכַהּ איוב י"ז ב' מן כהה וענינו, כדעת אנקלוס, רבנו סעדיה, רש"י גיז' ואחרים, כמו לאה לשון עייפות, וכן בארמית אומרים בה"א אשתלהי, ומזה שלהי פרקא, סוף הפרק, שאדם עיף בהגיעו לשם.

11 ולמה: כמו פן, עיין למעלה כ"ז מ"ה; וגן נראה דעת בה"ט ששם האתנח בנגדך. ובכ"י שלי כתוב למה בלא וי"ו גם בעברי גם בתרגום.

12 בסוסים ובמקנה הצאן וכו': המצרים הביאו סוים וחמורים ואולי גם בקר ואנשי גשן הביאו צאנם יא"א.

13 וינהלם: ענין כלכלה וחזוק, כמו בד"ה ב' כ"ח ט"ו ול"ב כ"ב.

14 ותתם השנה ההיא: היא השנה הששית לשני הרעה.

15 ויבואו אליו בשנה השנית: היא השנה שלאחריה, והיא השביעית רמב"ן ורד"ק ורע"ס וראז', אשר אין חריש וקציר, והיא השנית, ודון יצחק פירש השנית השנית מן החמש שנים שאמר יוסף ועוד חמש שנים אחרי בוא יעקב מצרימה, והיא הרביעית לשבע שני הרעב, ואחר שנתנו לפרעה גויתם ואדמתם הוצרך לכלכלם בשאר שני הרעב. ונ"ל כי מאחר ותן זרע מורה שהיו עומדים בשנה השביעית.

16 לא נכחד מאדוני: רמבמ"ן תרגם לא נוכל להסתיר מאדוני, ואין טעם למליצה זאת, כי איך היו בושים מהודיעו דלותם אחר שכבר אמרו לו בשנה הקודמת כי אפס כסף? ונ"ל שהכוונה אין אנחנו מסתירים ממך עָשְׁרֵנוּ לבלתי תתו בידך.

17 כי אם תם וגו': אל תם הכסף ומקנה הבהמה כבר בא אל אדוני, לא נשאר לפני אדוני וגו'. כן היא דעת אנקלוס ובה"ט.

18 גם אדמתנו: שיאן לנו זרע לזרעה בשנה הבאה שלא יהיה עוד רעב, ואם לא נזרע תהי כמת.

19 ואת העם העביר וגו': העתיק אותם מעיר לעיר לסימן שאין האדמה שלהם רש"י וכמו שעשה סנחריב לגוים אשר כבש רשב"ם.

20 לערים: אנקלוס והמפרשים פירשו מעיר לעיר, ואמנם לפי זה היה לו למקרא לומר אל ערים, או מעיר אל עיר, לא לערים, כי הפרש גדול יש בין שמוש אות הלמ"ד, ושמוש מלת אל, ומעולם לא תמצא בתנ"ך מ..... ל.... אלא מ... אל, כמו מיום אל יום במדבר ל' ט"ו, מן הקצה אל הקצה שמות כ"ו כ"ח, רק באסתר מיום ליום ומחדש לחדש ובד"ה ב' ל' י' מצאנו מעיר לעיר, ואין מביאין ראיה מספרי הגולה. וכן שרש עבר לא תפול אחריו אות הלמ"ד, אלא מלת אל, כגון ואעברה אל בני עמון שופטים י"ב ג', ונעברה אל מצב פלשתים שמואל א' י"ד א', כי הלמ"ד לא תבוא אלא לענין ההנאה והתועלת; ומלת אל תבא תמיד להורות על המקום, כגון מי יעבר לנו אל עבר הים דברים ל' י"ג, עברו לכם אל ארץ אחזת ה' יהושע כ"ב י"ט מלות לנו ולכם נופלות על בני אדם שלהנאתם תהיה העברה, ואל נאמר על המקום שאליו תהיה, ואומרים והעברתם את נחלתו לבתו במדבר כ"ז ח', כי אין הנחלה עוברת ממש ממקום למקום, רק הנאת אחוזתה תעבור מאיש לאיש. על כן לא יתכן שייה פירוש לערים מעיר אל עיר, ועל כן נ"ל כדעת תלמידי מוהר"ר משה הלוי עהרענרייך כי מלת לערים היא מליצה בפני עצמה ובלתי קשורה עם העביר, אך היא על דרך תפקדו אותם לצבאותם במדבר א' ג', בני שמעון למשפחותם שם כ"ו י"ב, ונקרבתם בבקר לשבטיכם, יקרב למשפחות, תקרב לבתים, יקרב לגברים יהושע ז' י"ד, שענינם: חלוקים לצבאות, למשפחות, לשבטים וכו'; אף כאן חלוקים לערים, כלומר שלא הפריד אנשי עיר אחת ולא שלח קצת מאנשי העיר אל מקום אחד וקצתם אל מקום אחר, אבל העביר כל יושבי עיר אחת אל מקום אחד וכל יושבי עיר אחרת אל מקום אחר, כדי שלא להפריד בין הדבקים ולבלתי הרחיק איש ממיודעיו ורעיו, ומלת העביר קשורה עם הקצה גבול מצרים ועד קצהו, העביר את העם מקצה אל קצה, אך בהעבירו אותם לא לקחם אחד אחד, אבל לקחם אגודות אגודות, והיו כל יושבי עיר אחת לאגודה אחת. וענין הטלטול הזה קלעריקוס הביא קצת דמיון לזה ממה שהירודוט מעיד כי אנשי המלחמה אשר במצרים היו להם שדות שהיו העם עובדים אותם בשבילם, אך לא היו שדות מיוחדים להם, אלא שנה כאן ושנה אחרת במקום אחר. ובס' שומרונים וכן בתרגום אלכסנדרי העביד אותו לעבדים ויפה אמר ראז' כי מליצה כזאת העביד לעבדים לא נמצאת, ואין לה ענין.

21 חק: דבר קצוב לפרנסתם.

22 לא מכרו: לא הוצרכו למכור. גם הירודוט וגם דיהודורוס כתבו כי אדמת הכהנים במצרים היתה פטורה מכל מס. ברש"י כ"י שבידי כתוב חוק כך וכך להם למס. אך בשני כ"י אלמנצי מצאתי כמו בספרים שלנו כל כך לחם ביום.

23 נמצא חן בעיני אדוני: לשון נתינת תודה, וכיוצא בזה בשמואל ב' י"ו ד' השתחויתי אמצא חן בעיני אדוני המלך; וטעם המליצה הזאת יהי רצון שגם לעתיד אמצא חן בעיניך כמו שמצאתי עתה.

24 רק אדמת הכהנים לבדם וגו': חזר ואמר זה אולי כדי שֶיִתְרַשֵם הענין יותר בלב ישראל, ולא ירע בעיניהם רוב מתנות כהונה.

25 חסד ואמת: מעשה של אהבה ושל אמונה, והאמונה היא שתשמור לי חסדך גם אחרי מותי.

26 שים נא ידך תחת ירכי: עיין למעלה כ"ד ב'.

27 וישתחו ישראל וגו': השתחוה ליוסף כמחזיק לו טובה על שאמר לעשות את בקשתו, ועשה זה ממקום שהיה, על המטה רשב"ם ונתה"ש, וטעם על ראה המטה כי לא היה אז שוכב, אלא יושב, והיתה ישיבתו על החלק העליון מהמטה אח"ם: וראב"ע ורד"ק ורע"ס וראז' פירשו השתחוה לאל וגם זה אפשר: ורלב"ג הביא שני הפירושים, וכיוצא בזה בדודמ"א א' מ"ז, וגם או עבדי המלך לברך את אדוננו המלך דוד לאמר ייטיב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך וישתחו המלך על המשכב, וגם ככה אמר המלך ברוך ה' וגו', גם שם אפשר לפרש שהשתחוה לה' או שהשתחוה לאותם שאומר לו ייטיב אלהים וגו', וקלער' והחכם יש"ר בה"ע תקפ"ו עמוד 36 פירשו כשכלה לדבר עמו הרכין ראשו על מראשותיו והשתטח בכל גופו על המטה, וזהו וישתחו ישראל על ראש המטה; אמנם לא מצאנו לשון השתחויה לענין זה, ומה שהביא החכם יש"ר ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים צפניה א' ה' גם הוא לשון השתחויה לכבוד, ועל הגגות הוא דומה לעל ראש המטה, ועל המשכב, כלו' משתחוים לצבא השמים בהיותם על הגגות: ועוד כל השתחויה היא לפנים ולא לאחור, וכאן לפי דעתו הרכין ראשו על המטה אחורנית או מן הצד, והמתרגם האלכסנדרי תרגם על הַמַטֶה והוא שבוש שאם יה עומד ומקלו בידו והרכין ראשו וסמך גופו על ראש מקלו אין זו השתחויה, ועוד למה היה לו ליעקב להיות עומד? ואם עתה עמד היל"ל ויקם ישראל וישתחו.