1והאבן גדולה: האבן היתה גדולה על פי הבאר כלו' האבן שעל פי הבאר היתה גדולה רמבמ"ן או שיעורו והאבן אבן גדולה היתה על פי הבאר, והנה נחנו אבן גדולה על פי הבאר כדי שלא יוכל כל אחד מן הרועים להשקות צאנו כי אם בחברת כל העדרים, כדי שלא יאבד אחד מהם את המים שלא לצורך. הן אמת שלא היתה גדולה כל כך שלא יוכלו שנים או שלשה לגלגלה אבל שנים ושלשה שומרים זה את זה ולא יניחו לאחד לעבור על התנאי.2וגללו: רועי העדרים, כי הרועים בכלל העדרים, כי אין עדר בלי רועה. כתב רש"י שכל דבר ההווה תמיד כבר היה ועתיד להיות, והיה נ"ל שאין דבריו מדוקדקים, כי מה שהיה נעשה בכל יום בדור אחד, אין צורך שיהיה נעשה בדור אחר, כגון ככה יעשה איוב, כך היה עושה, ובזמן הכותב לא היה עושה עוד והשיב אהוד כי כוונת רש"י לאותו זמן שהיה הדבר נוהג, לא לזמן שהכותב עומד בו, כגון ככה יעשה איוב, הכוונה באותו זמן היה דבר זה נוהג תמיד, היה נוהג אתמול והיה עתיד לנהוג מחר. ונכון הדבר. אבל מה שכתב משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבד, זה איננו מדוייק כי אמנם ונאספו וגללו והשקו והשיבו, אינם ל' עבר, כי הוי"ו שבראשם הופכתם לעתיד וזה לא נעלם מרש"י למטה פסוק ט"ו.3ויאמר הן עוד היום גדול: הקשה תלמידי אלישע חיים זאמאטו איך יתכן שיחשוב יעקב שהיתה כוונת הרועים לאסוף המקנה הביתה, והלא אמרו לו והנה רחל בתו באה עם הצאן, א"כ יודעים היו כי לא עת האסף המקנה. ונראה לי כי הוא חשב שהם כבר השלימו מלאכת היום, ושרחל נתעכבה ואחרה לבוא, והם היו יושבים שם בטלים וממתינים רק לראות הנערה ולדבר עמה, ויעקב שעקר הליכתו לחרן היה לקחת לו אשה מבנות לבן, עבר עליו רוח קנאה, ובקש להרחיקם מעליה. ובעל מנחה בלולה כתב: הסיבם מעליו למען יוכל לדבר בהשקט עם רחל ואל יבלבלו אותו.4לא נוכל: נ"ל לא מחסרון כח כי היו שם שלשה עדרי צאן, והוא רחוק שיעשה יעקב לבדו מה שלא יכלו שלשה אנשים, אבל אמרו לא נוכל מפני התנאי שהתנו ביניהם, שלא יהיה רשות לאחד מן העדרים להשתמש ממימי הבאר בהיותו לבדו. והנה יעקב אולי שאל אם נשארו עדרים אחרים לבא ואמרו לו שלא נשאר אלא עדר רחל, וכשראה אותה מהר וגלל את האבן והשקה את צאנה. ואף אם לא שאל אם נשארו עדרים אחרים שלא באו, הנה הוא לא היה מחוייב לשמור התנאי שהתנו ביניהם, ומצד אחר דבר הגון עשה אף אם לא היתה קרובתו למהר לפטור את רחל, שהיתה נערה אחת בין כמה אנשים.5ויגל את האבן: כדי למהר להשקות צאן לבן כדי שתמהר רחל ללכת לביתה, והנה כשגלל האבן עשה הנאה לשאר הרועים, וע"י כן הניחו לו להשקות צאן לבן תחלה, ואולי ג"כ בראותם גבורתו פחדו מפניו והניחו לו לעשות.6ויבך: בכיה של שמחה נתה"ש.7וישק יעקב לרחל: נ"ל שהיתה נערה קטנה, ולפיכך כתוב ותרץ ותגד לאביה, ולא לבית אמה כמו ברבקה, כי להיותה קטנה היתה עדיין מצויה בין האנשים, והקשה תלמידי יצחק קלינעבערג שאם היתה קטנה איך חשק בה יעקב ובקש לקחתה לו לאשה? ומה שהבאתי ראיה מן ותגד לאביה השיב שבתי אנקונה כי מאחר שיעקב אמר לה כי אחי אביה הוא לכך הגידה הדבר לאביה ולא לאמה, ואף הרמב"ן כתב שהיתה קטנה ואנקונה מביא לו סיוע ממה שנתרצו גם לבן ויעקב להמתין ז' שנים.8שמע: קרוב לשם וכן ויהי שמעו בכל הארץ יהושע ו' כ"ז.9כל הדברים האלה: כל מה שהיה סבה לבריחתו.10ועבדתני חנם: כי מאהבת רחל ולבלתי תתערב עם הרועים התחיל יעקב לרעות בשבילה רמב"ן.11וללבן וגו': מקרא זה ושלאחריו מאמר מוסגר.12ועיני לאה רכות: רך ענין חולשה ויתרון הרגשה, כמו רך הלבב, והבאתי מורך בלבבם. והטעם שהזכירה התורה דבר זה הוא כדברי תלמידי כמוהר"ר איגל לבלתי נחשוב כי מה שלא היה יעקב אוהב את לאה היה מפני מדות רעות שהיו בה, והיה זה גנאי לשבטים שיצאו ממנה.13שבה עמדי: יעקב אמר לו שני דברים, אני אעבדך ז' שנים ואתה תתן לי רחל, ולבן השיב לו על השניה טוב תתי וכו' ועל הראשונה לא רצה לומר בפירוש תעבוד עמי ז' שנים, רק אמר לו שבה עמדי ויודע היה שלא ישב אצלו בלי שיעבדהו, כי כבר היה עובדו, כמו שאמר ועבדתני חנם.14ויהיו בעיניו כימים אחדים: גם במשך זמן עבודתו היה נראה לו שהזמן קצר בערך השכר המקווה שהיה גדול מאד בעיניו: ומלבד זה היו לו הימים ההם ימי שלוה ותענוג, כי היה מתענג באהבתו ובתקותו ואין לנו טובה למעלה מן התקוה וידוע כי ימי השלוה והתענוג קצרים בעינינו וימי הרעה ארוכים.15ואבואה אליה: עיין למעלה י"ו ב'.16משתה: עיין למעלה י"ט ג'.17ויבא אליה: כתב ראז' כי מנהג בני קדם שהכלה הולכת אל בעלה עטופת הראש, ועי"כ לא הכיר בה, ואין ספק כי כששמש עמה בחשך היו ולא הכיר בה עד הבקר.18ויבא אליה: כאן הכוונה תשמיש ממש כי קודם לכן כתוב ויבא אותה אליו שיעקב היה בחדר בחשכים, ולבן הביא לו את לאה, ולא הלך יעקב בחדר לאה.19ללאה בתו שפחה: להיות שפחה ללאה בתו.20ונתנה לך: ל' רבים, אני ואנשי המקום נִתֵן לך גם את זאת, והוא כלפי מה שאמר לא יעשה כן במקומנו רמב"ן.21לו לאשה: להיות לו לאשה, להיות אשתו.22ויאהב גם את רחל מלאה: וגם אהב את רחל מלאה, הרבה גם הפוכים רשב"ם, ואנכי אעלך גם עלה. וכעסתה צרתה גם כעס, ויאכל גם אכול את כספינו, וזה כי המדבר אץ להשמיע תחלה המלה היותר עקרית אח"ס. והטעם גם אחר שנשא שתיהן נשארה אהבתו לרחל בתקפה.23שנואה: אי אפשר לומר שנואה ממש, כי קודם לכן אמר ויאהב גם את רחל מלאה, אבל לשון שנאה נאמר לפעמים על מיעוט אהבה, וכאן האהבה והשנאה היא שהיה מצוי הרבה אצל רחל, ואצל לאה לא היה הולך רק לפרקים.24כי שמע ה': היה לה לומר כי ראה ה', אלא שכבר קראה לבנה ראשון מלשון ראיה, קראה לשני מלשון שמיעה. ואיגל אומר כי שמע זה כענין כי שמע ה' אל עניך למעלה י"ו י"א שענינו השגחה ושימת לב אל הדבר, ונכון.25ילוה אישי אלי: עקר דירתו יהיה אצלי, כמו ונלוו גוים רבים אל ה' זכריה ב' ט"ו, בן הנכר הנלוה אל ה' ישעיה נ"ו ג'.26הפעם אודה את ה': עיין בה"ע תקפ"ז עמוד 156, 157.
