1ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה: בהתרבות המין האנושי לא היו בני האלהים רחוקים ונבדלים כבתחלה מבני האדם, אבל מפני רבויים של אלו ושל אלו היו פוגשים ורואים אלה את אלה, ועל ידי כן ראו בני האלהים את בנות האדם וגו'2ובנות ילדו להם: כעין מאמר מוסגר, כלומר וידוע כי לא היו נולדים זכרים בלבד, אלא גם בנות יולדו להם.3בני האלהים: דעת קצת מן הקדמונים וכן דעת גיז' שהכוונה על המלאכים הנקראים בני האלהים באיוב א' ו, ל"ח ז'. ואמנם אעפ"י שהמלאכים נזכרים בתורה ובנביאים כאילו מתראים לבני אדם כבעלי גוף ואוכלים ושותים, הנה הם תמיד מצויירים נעלים מתכונת האדם, באופן שנראה ברור, שהגוף שהיו מתראים בו לא היה גופם ממש, אלא גוף מושאל לשעה; ובכלות שליחותם היו פושטים אותו והיו עולים למרום. ומלבד זה אם היה, שהמלאכים גרמו הקלקול, היה ה' מעניש אותם כדרך שהעניש את הנחש, וכאן לא הזכיר דבר מזה, על כן נראין דברי אנקלוס ואחרים רבים, האומרים כי הכוונה בבני האלהים הנזכרין כאן לא על המלאכים, אלא על בני אדם המכונים כך, וכן בבראשית רבא פרשת כ"ו, ח' רשב"י מקלל לכל מאן דקרי להון בני אלהיא, אלא שהם אומרים שתואר בני האלהים הוא לכבוד וחשיבות, ושהיו בני השופטים, או בני אדם הדרים ביישוב ובחברת המדינה, או בני שת, ולפי זה לא יובן איך יצאו מהם הנפילים והגבורים, והרמב"ן ורמבמ"ן פירשו נפילים לשון נופל ופחות, כי היו נופלים מאבותם בקומה ובגבורה, אבל היו גבורים כנגד שאר בני אדם. ולדעתי הוא נגד המציאות שהשוכנים בחברת המדינה ומתנהגים בחכמה יהיו בעלי קומה וכוח יותר מהיושבים במדבר לחרב ביום ולקרח בלילה. ולפיכך נ"ל, כי בני האלהים הם קצת מבני קין, שהיו תועים בארץ, והיה טבעם קשה ורע כקין אביהם, ובני שת היו מיושבים בקיבוץ מדיני, והיו נקראים בני אדם, וקצת מבני קין היו חזקים וגבוהי קומה מהם, והיו בני האדם מפחדים ונבהלים מהם והיו קוראים להם בני האלהים מפני גבהם ואימתם שהיתה מוטלת עליהם. והנה בתחילה לא היו בני שת מתערבים בבני קין, אך ברוב הימים התחילו בני קין לחטוף להם מבנות האדם, וקצת מהן נשארו אצל בעליהן, וקצתן חזרו לבית אמן וילדו שם, והבנות האלה ילדו בנים דומים בקצת לאבותם שהיו מבני האלהים, ואז נולדו בקרב חברת בני האדם אנשים גבוהים וקשים ורעים יותר משאר בני שת, ומאז והלאה התחילה חברת האדם להתקלקל. ומצאתי בין האחרונים Jlgen שאמר גם הוא, כי בני האלהים הם בני קין, אלא שהוא אומר, שנקראו כן ע"ש שהמציאו את המלאכות, וזה רחוק, שיהיו כל בני קין נקראים בשם חשיבות, ע"ש שלושת בני למך. והנה ידעתי, כי אחר שבני למך המציאו מלאכת הנגון ועבודת המתכות, לא ייתכן לומר, שהיו כולם שוכני מדברות ופראים, על כן אמרתי קצת מבני קין, לא כולם ולא רובם, ואולי ג"כ היו הפראים האלה מבני קין ומבני שת בשוה.4ויאמר ה': אין ספק שאמר זה לנביא, שיאמר אל העם כדי שישובו, ודוגמת זה באברהם, ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה למטה י"ח כ' י' אין ספק שאמר כן לאברהם, אעפ"י שלא פירש.5לא ידון רוחי באדם לעולם: ידון לשון ריב ומדון, ומזה ויהי כל העם נדון ש"ב י"ט י' ר' יהודה חיוג, ור' יוסף קמחי ורמבמ"ן פירשו לפי זה שהכוונה לא תהיה רוחי העליונה אשר נפחתי באדם, במריבה תמיד עם הבשר, באשר הוא ג"כ בשר, ואיננו רוחני לבד, לכך אינו ראוי להתקיים, אך ראוי לכלותו מעל פני האדמה. ואני אומר, כי לא מצאנו זכר ורמז בתנ"ך למלחמה זאת בין הרוח ובין הבשר, ועוד מליצת הוא בשר מצאנוה בהפך ויזכר כי בשר המה, תהלים ע"ח ל"ח, למליצה מעוררת רחמי האל ומשככת חמתו, ועוד בשגם בשר הוא, או בשהוא גם בשר היל"ל. ור"י קמחי אומר, באשר גם הוא בשר כבהמות. ומלבד זה אין ענין זה מתישב יפה עם והיו ימיו ק"ך שנה, כי למה יאריך להם עוד זמן, אחר שידע כי הרוח הוא בטבעו במלחמה עם הבשר? ונראין לי דברי רש"י ורשב"ם, אל יהי רוחי נדון ונבוך לעולם במשפטי האדם, אם להשחית אם לרחם.6בשגם הוא בשר: בשגם בטעם מפסיק, והמפרשים פירשוהו מורכב מן בי"ת וש"ין משמשות ומלת גם, ורוז' וגיז' פירשו משורש שגה, או שגג, וכל פירושיהם דחוקים, ונ"ל, כי שורש המלה שגם, והוא נימצא בלשון סורי וגם בלשון חכמים, ובל"ח ענינו סכסוך עיין בראשית רבא פרשה כ"ו, י"ב שגם הם פירשו המלה משורש שגם, ובל' סורי נמצא: כולה זמנא בקורינא דמכתבנא שגים הוה, בכל עת היה עוסק בקריאת הספרים, וכן: אשתגם בנפשה, חרד בנפשו ושם לבו על הדבר. ולפי זה נ"ל לפרש לא ידון רוחי ולא יהיה נבוך לעולם במחשבה זו שהוא בשר ושעל כן ראוי לרחם עליו, אלא עד ק"ך שנה אמתין עוד ולא יותר.7והיו ימיו מאה ועשרים שנה: כ"כ אאריך להם אולי ישובו, ואם בתוך כך לא ישובו, לא אשאירם עוד ולא ימשכו עוד ימיהם. ויוסף פלאויוס ואחרים פירשו על המשך חיי האדם משם והלאה, שנתמעטו מעט מעט, ועמדו על עשרים ומאה שנה, וזה אינו, כי משה אמר תהלים צ' י' ימי שנותינו בהם שבעים ואם בגבורות שמונים שנה.8הנפילים וגו': הנפילים היו גבוהי קומה, כמ"ש במדבר י"ג ל"ג ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים, ומכאן נראה ג"כ שגם אחר המבול היו נפילים, ולפיכך נ"ל, כי וגם אחרי כן חוזר למעלה, הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן, וזה ע"י שבאו בני האלהים אל בנות האדם, וזה היה גם אחר המבול, כי גם אז נמצאו בתחילת היישוב אנשים פראים גבוהי קומה, שבאו אל בנות היישוב, אלא שלפי זה היה ראוי להטעים הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי-כן. והנה מציאות קצת ענקים או אנשים גבוהי קומה יותר משאר בני אדם לא ייתכן להכחישה, כי משה הזכיר עוג דברים ג' י"א והמרגלים הזכירו אחימן ששי ותלמי במדבר י"ג כ"ה ובשמואל ש"א י"ז ד' מצאנו גלית ואחרים; ומלבד עדות ספרי הקודש הנה עינינו הרואות במעי האדמה עצמות פילים ושאר בעלי חיים, שהחוקרים אומרים שהיו בעלי העצמות ההמה גדולים כפילים ויותר מאותם בעלי חיים עצמם הנמצאים עתה, והנה איננו מן הנמנע, שיימצאו כמו כן קצת בני אדם גדולים כפילים במדתנו.9המה הגבורים וגו': הם שנעשו אח"כ אלוהות או חצי אלהים Semidei ורצה הקב"ה להודיע את ישראל, שאינם מזרע אלהי, כי לא אמר שבאו האלהים אל בנות האדם, אלא בני האלהים, והם יבינו כי הואיל והזכיר עניין זה ולא הזכיר קודם לכן שבאו האלהים עצמם אל בנות האדם, א"כ בהכרח אינם בני אלהים ממש, ואם יטעו ויחשבו, כי בני האלהים הם המלאכים, לא תצא מזה תקלה. ובענין גזרת מלת נפילים רבו הדעות, ואין להכריע. ראב"ע ורד"ק כתבו שנקראו כן, כי יפול לב אדם עליו בראותו אותם, כי יפחד מהם. קליריקוס מפרש לסטים מן ותפול שבא ותקחם איוב א' י"ד וכיוצא בזה תירגם עקילס. ולתרגום ירושלמי ורוז' ואחרים הכוונה שנפלו וגורשו מן השמים. ואולי אפשר לומר, כי נפילים כמו נפלאים, והיה השורש מתחילתו פל מורה פלא, ואח"כ מצאתי, כי כן ג"כ דעת המעמר.10וירא ה': מחובר למקרא שאחריו, וירא וינחם, וזה על דרך דיברה תורה כלשון בני אדם.11וכל יצר: מה שהלב חורש ומצייר בדמיונו, והמלה לשון יצירה כמו ויצר אמר ליוצרו ישעיה כ"ט ט"ז, ומצאנו ל' יצירה במחשבה, הנה אנוכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה ירמיה י"ח י"א, אבל כי הוא ידע יצרנו תהלים ק"ג י"ד ענינו יצירתנו ותולדתנו, מאין נוצרנו, כי עפר אנחנו.12מאדם עד בהמה: גם אדם וגם בהמה, כמו מזכר עד נקבה במדבר ה' ג', מאיש עד אשה יהושע ו' כ"א.13אלה תולדות נח: עיין למטה כ"ה י"ט.14בדורותיו: בין כל בני דורו היה צדיק, שהוא לבדו הצדיק בדורות ההם, וכמו שאמר לו כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה רמב"ן. והנה בכול סיפור נח מצאנו שמות אלהות והויה מעורבים יחד באופן שיפלו ולא יקומו דברי האומרים, כי משה מגילות מגילות קדמוניות מצא, והפרשיות אשר בהן שם אלהות נכתבו בדור אחד וע"י אנשים מיוחדים, ואשר בהן שם הויה נכתבו בדור אחר וע"י אנשים אחרים, ואשר בהן הויה אלהות בדור אתר ועל ידי אנשים אחרים ג"כ. וכבר נתחבטו בחקירות כאלה החוקרים האחרונים, והעלו חרס בידם. הראשון שבהם היה Astruc שכתב Conjectures sur les Mémoires originauz dont il paralt que Moyse s'est servi pour composer le livre de la Génèse, Bruxelles, 1753. ולפי דעתו השתמש משה בשתים עשרה מגילות קדמוניות, ואחריו Eichhorn בספרו Repertorium für biblische und morgenländische Literatur Parte V, pag. 183, ובספרו Einleitung in das alte Testament, Parte II, pag. 374, edit. 3a. אומר שהשתמש משה בשתי מגילות לבד, רק קצת דברים הוסיף בהן כה וכה. ואחריו Ilgen בספרו Die Urkunden des ersten Buchs von Moses in Ilher Urgestalt, Halae 1798. אומר כי ספר בראשית מלוקט משלשה ספרים. וראיתי להעתיק בזה דברי רוז' כי נעמו: Si in qua alia, tum maxime in hac pericopa manifesta deprehendi indicia duorum, ex quibus illa coagmentata sit, monumentorum, statuunt plerique recentiorum post Astrucium; alternantem vidilicet nominum Dei, havaya et elohim, usum frequentes earundem rerum repetitas commemorationes, et certas loquendi formulas, quae alterutri illorum scriptorum sint propriae, satis illud arguere earundem notarum ope, quae cujusque illorum sint, discerni posse arbitrantur. Sed quum, incertos illos duces sequentes, monumenta illa discernere conarentur, in expediendo, quod susceperunt, secernendi negotio mirum quantum inter se discrepant. Saepe enim quae unus assignat monumento veteri ei, in quo nomen Elohim usurpatur, eadem alter tribuit alteri monumento, cujus auctor nomine J. uti solet, et contra. Est praeterea aliud, quod illam conjecturam suspectam facit. Aut enim Genescos scriptor illa monumenta invicem coagmentavit, aut ex utroque non-nulla selegit. Hoc si sumas, mirum erit, cur non repetitiones et 'εναντιοφανει΄ας omiserit; illud vero, apparebit in utroque monumento seorsim sumto narratio manca et hiulca, quod demonstrarunt Koeppen: die Bibel ein Werk der göttliehen Vorsehung, Parte II, pag. 468, ed. 2a, et Hasse: Entdeckungen im Felde der ältesten Erd-und Menschgeschichte, Parte II, pag. 224 segg. et 241. Nobis non est dubium, auctorem, ut ejusdem intra paucorum verborum ambitum nominis repetitionem vitaret, nunc elohim, nunc havaya posuisse; e. c. 6. 22. 7, 1 et 16. Nec aliam alternantis nominis elohim et havaya rationem in aliis veteris Testamenti libris quis quaerat.15את האלהים התהלך נח: עיין למעלה ה' כ"ב.16ותשחת הארץ לפני האלהים: ה' ראה וידע, שהארץ היתה נשחתת, שהחברה האנושית ניתקלקלה קילקול גדול באופן שלא היתה יכולה להתקיים, ואח"כ פירש איך היה הקילקול, והוא שהארץ מלאה חמס.17לפני האלהים: במחשבת האל, כי הוא ידע, שאין החברה יכולה להתקינם בחמס, אעפ"י שאנשי החמס לא היו מבינים זה, ודוגמת זה קץ כל בשר בא לפני, למטה י"ג.18קץ כל בשר בא לפני: שיעורו קץ כל בשר בא כמו בא קצנו איכה ד' י"ח, קץ בא בא הקץ יחזקאל ז' ו', וזה לפני, במחשבתי ובגזרתי והוא על דרך ותשחת הארץ לפני האלהים למעלה י"א, וכן כאן, קץ כל בשר בא, אבל לא בא עדיין, אך הוא במחשבתי.19את הארץ: עם הארץ, כלו' אשחית אותם ואת הארץ אנקלוס ,רש"י בדבר אחר, ראב"ע, רמבמ"ן ורוז' לדעת קצת, הטעם שלא ימית את האדם בדבר אלא בענין שיקלקל וישחית את הארץ, וכן אמר למטה ט' י"א מבול לשחת הארץ.20עצי גפר: שם העץ גפר, והשרף היוצא ממנו נקרא כופר בשינוי הגימ"ל בכ"ף, וכפר גם בערבי הוא pix, ודעת Celsus et Bochart כי מן גפר נגזר cupressus.21וכפית: לא נמצא במקום אחר בבנין הקל, ועיין למטה ל"ב כ"א.22צהר: נראה שהוא החלון, שנזכר למטה ח' ו' והוא מל' צהרים, כי מן החלון בא האור, אעפ"י שזה לא היה מאיר לאנשי התבה, כי היה סגור, וכשרצה נח פתח אותו. ודעת Albertus Schultens ואחריו רוז', כי צהר הוא כהוראתו בל' ערבי שפוע, גג משופע, שיפלו מעליו מי המבול, ולא ינוחו על התבה; ואמת הוא, כי כן נעשתה התבה, אך אין צורך שיהיה זה במשמעות מלת צהר, כי כבר נירמז במליצת ואל אמה תכלנה מלמעלה.23ואל אמה תכלנה מלמעלה: אחר שלושים אמה של קומת התבה תשים קרשים עומדים מארבע רוחותיה שיעשו גג משופע ועולה, והוא כלה לאמה אחת באורך ולששית אמה ברוחב לדעת ראב"ע ורלב"ג, אך לפי זה עדיין נשאר שם מקום, שינוחו עליו המים ויפסידו התבה; וייתכן שהיה הגג מסיים בקו שאורכו אמה ורחבו ולא כלום, וזה אם נחשוב, שצלעות הגג העולות מצד אורך התבה היו כלות לאמה כלו' שהיו בצורת משולש שנקטם ראשו מעט, ואמנם הצלעות העולות מצד רוחב התבה היו בצורת משולש שלם שסופו ולא כלום; וכל זה היה מכסה התבה, והוא מורכב מארבע צלעות מחוברות למעלה, שכל אחד מהם משולש שוה השוקיים, אלא ששניים מהם שלמים, ושניים מהם קטומים, וזו צורתו:24תחתיים, שניים ושלישים: שמות היחס מתרבים לשני דרכים, עברים ועבריים, והנה תחתיים ושניים על הדרך השני, ושלישים על הדרך הראשון.25תחתיים שניים ושלישים: יו"ד היחס באה בשמות בני אדם כמו ראובני גדי, ובשמות הערים כמו צדוני צרי, ובכול השמות המורים על חלקי המקום, ימני, שמאלי, צפוני, הים הקדמוני, וכן מן על ותחת אמרו עליות ותחתיות 9יהושע ט"ו י"ט ובל' משנה ביצה, פרק ה משנה ז' ביתיות מדבריות. גם תבוא הי"וד במלות המספר כמו שני שלישי, ומזה אמרו לפעמים ראשוני בי"וד שלא לצורך כדי להשוותו לשני ושלישי, אך אחרי שלא מצינו ראשוני רק ראשונית ירמיה כ"ה א', ייתכן, שלא אמרו מעולם ראשוני, אך מן ראשון אמרו ראשונית כמו מן רחמן רחמנית, וכן קדמוניות יתכן שאיננו מן קדמוני, אלא מן קדמון. אבל משל הקדמוני ש"א כ"ד י"ד הוא לשון רבים ואמרו הקדמוני במקום הקדמונים על דרך הראובני והגדי הכנעני והחיתי שהם על הרוב מורים על קיבוץ העם כולו והשבט כולו, ועל המעט נמצאים על היחיד כמו בת איש כנעני למטה ל"ח ב' עפרון החיתי למטה מ"ט כ"ט.26את המבול: נ"ל כדעת Coccejus ואחרים שהוא משורש נבל, מלשון עלה נבל ירמיה ח' י"ג, שהוא ענין נפילה והשחתה, ומלת מים היא כאן דרך פירוש, הנני מביא את המבול כלומר השחתה על ידי מים על הארץ. ורוזנמילר בתהלים כ"ט כתב, כי יבל בל' ערבי ענינו המטיר גשם גדול, ואיך שיהיה, לא נמצא שם מבול אלא כאן ובתהלים כ"ט ה' למבול ישב, וגם שם נראה שהכוונה על מבול זה.27והקימותי את בריתי אתך: צדקו דברי רמבמ"ן, כי לשון הקמת ברית נופל על שמירת הברית וגם על כריתתו, כגון זאת אות הברית אשר הקימותי בראשית ט' י"ז, וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען שמות ו' ד' ענינם כריתת ברית, למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך דברים ח' י"ח ענינו שמירת הברית וקיומה, וכאן הכוונה כריתת ברית להחיותם.28שנים מכול: שנים שהם ארבעה, כי כל אחד מהם צריך שיהיה זכר ונקבה קליריקוס ואחרים וראיה ממה שכתוב אח"כ ז' ב' שבעה שבעה איש ואשתו, שלא ייתכן לחלק שבעה לזכרים ולנקבות, אלא על כורחנו כל אחד מן השבעה יהיה איש ואשתו, וכן פירש שם המבאר לנתיבות השלום.29יבאו אליך להחיות: כדי שאתה תחיה אותם, תשמרם מאבדון.30ויעש נח: זה בנין התבה רש"י ואסיפת המאכל רמב"ן.
