שד"ל על בראשית ט״ו

1 אחר הדברים האלה: אחר ואחרי ענין אחד הם, כמו על ועלי; עלי ואחרי נכונים לפי' הדקדוק מאחר שאומרים תמיד עלי אחרי בלשון רבים, ועל ואחר הם לשון מקוצר.

2 אל תירא אברם: יש אומרים בראשית רבא פ' מ"ד ה' שהיה ירא מן המלכים שהכה, פן ישובו עליו; ויש אומרים שמא ינכו לו מזכויותיו, והקרוב אלי שאין קשר לענין זה עם המעשה הקודם, עיין המגיד 7 יולי 1858.

3 ערירי: בלא בנים, והוא ל' ערום משורש ערה כמו עריה ערום מכל טוב וקרוב לו והיה כערער בערבה ירמיה י"ז ו' שטעמו ערום מפרי.

4 הולך ערירי: הולך כנוי למיתה, כמו אנכי הולך בדרך כל הארץ מ"א ב' ב', וילך בלא חמדה ד"ה ב' כ"א כ', כי כן מצאנו ערירים ימותו ויקרא כ' כ'.

5 בן משק: כמו ועל פיך ישק כל עמי למטה מ"א מ' יתנהג, כלו' כל ממוני הוא ביד איש נכרי, כי אין לי בן, ומה יועיל לי מה שתתן לי ובמותי אעזוב לאחרים חילי, וכמו שמפרש והולך הן לי וכו'.

6 משק: מן שקק, עניין תנועה והשמעת קול עיין מה שכתבתי ב"בכורי העתים" תקפ"ז ע' קפד, וכן ישק כל עמי למטה מ"א מ', יתנועע ויתנהג כל עמי; ומילת משק אין לה אח, ובאה כאן להיותה לשון הנופל על לשון דמשק שאחריה והחכם Quatremère אמר כי משק כמו משקה, אך לא מצאנו משקה אלא למלכים, ועוד המשקה היה משקה למלך ולא לבית המלך.

7 דמשק אליעזר: שתי המלות שם אחד הן, או כדעת רד"ק שתחילה היה שמו דמשק, ואברהם הוסיף לו שם אליעזר, ולא שהיה מדמשק, כי היל"ל אליעזר הדמשקי, או אליעזר איש דמשק, ולא להקדים התאר אל השם, וראב"ע אמר כי בן מושך עצמו ואחר עמו, בן דמשק אליעזר, וזה רחוק ודחוק, ועדין נשאר התאר קודם לשם, והיה משפטו הוא אליעזר בן דמשק.

8 והאמין בה': אם היה כתוב ויאמן, היה משמע שעכשיו האמין, ובאמרו והאמין משמע שכבר היה מאמין בה'; עיין מ"ש ב"בכורי העתים" תקפ"ז עמוד קע"א.

9 ויחשבה לו צדקה: אברהם חשבה להקב"ה צדקה וחסד, ר' יוסף בכור שור, רמב"ן, רלב"ג, בעל העקדה, דון יצחק, בעל תולדות יצחק, בעל מעשי ה' וס' הזהר ח"ג דף קמ"ח, כלו' מתוך שהיה מאמין בו חשב כי זו צדקה שיעשה עמו, ולא פנה לבבו לומר הלא כמה פעמים הבטיחני על זאת, ועדיין אני ערירי שאם לא היה סמוך לבו בטוח בי שיקיים דברו, היה ראוי שתהיה ההבטחה הזאת בעיניו כצחוק והיתול, ולא צדקה וחסד. ואמנם שתהיה האמונה נחשבת לזכות לאדם, זה אינו לא לפי השכל ולא לפי התורה והנביאים, ולפיכך אין נ"ל לפרש כפירוש אנקלוס ורש"י והרמב"ם במורה ח"ג פנ"ג ורד"ק ובעל העקרים חלק א' פרק כ"א, ספורנו ורמבמ"ן ויש"ר שהאל חשבה לאברהם לזכות.

10 האמין ב...: ענינו אמונה בכל מה שיאמר, האמין ל..., אמונה בדבר מיוחד, כגון ולא האמנתם לו דברים ט' כ"ג.

11 ויחשבה לו צדקה: על הרוב פעל חשב נקשר בלמ"ד, ויחשבה לזונה למטה ל"ח ט"ו, ויחשבה עלי לשכורה שמואל א א' י"ג, ולפעמים נקשר בלא למ"ד, כמו ואנחנו חשבנוהו נגוע ישעיה נ"ג ד'.

12 אני ה' וגו': כשהוצאתיך מבית אביך לא הוצאתיך אלא בכוונה לתת לך את הארץ הזאת, מה שלא יהיה אם לא יהיה לך זרע; ואני שהוצאתיך בכוונה זאת אני ה'--אשר בידי למלא הבטחתי.

13 אשר הוצאתיך מאור כשדים: סבבתי שיצא אביך מאור כשדים ויבוא לחרן, וכשהיית בחרן אמרתי לך לצאת משם ולבוא ארצה כנען.

14 במה אדע: אחר שאמר והאמין בה' לא ייתכן שיאמר במה אדע להיותו מטיל ספק בדבר, ואם היה שהיה מסופק וחסר אמונה, הנה כמו שהעיר הרמב"ן לא עשה לו ה' שום אות כדי שיאמין. והראב"ע כתב כי הבטחות האל הן לפעמים על תנאי, ושאברהם ביקש שיישבע לו, שיתקיים הדבר על כל פנים ואין זו תשובה מספקת, שהרי אברהם לא שאל שבועה, והקרוב אלי כי מאמין היה אברהם בהבטחת ה' אמונה שלמה, אך בראותו כי כבר זה כמה פעמים שהיה ה' מבטיחו על ריבוי הזרע ועל כיבוש הארץ י"ב ב' ז' י"ג ט"ז, ועדיין לא היה ה' נותן לו זרע, ירא היה שמא איזה ניסיון היה בדעת האל לנסותו תחילה, ושרק אחר שיקנה לו אברהם זכות מה, יהיה ראוי לקיום ההבטחה ההיא, ע"כ שאל במה אדע, מה הדבר אשר כשאעשה אותו בו אדע שאירשנה. והקב"ה השיבו כי איננו שואל עוד ממנו שום זכות, כי קיום הבטחתו אינו תלוי בשום תנאי, אך הוא תלוי בקץ הנגזר, כי צריך שיעברו עוד ת' שנה אח"כ מצאתי קרוב לזה לקלערי', אלא שהוא אומר במה אדע שאני קרוב לירש אותה, מה יהיה לי סימן שבא זמן שאירשנה, ולזה השיבו כי צריך שימות ושיעברו ת' שנה - ואמנם הברית שכרת עמו לא היתה כדי שיאמין אברהם, כי כבר היה מאמין בה', אבל לפי שהיה הענין לעתים רחוקות רצה ה' שיהיה לב הדורות הבאים סמוך ובלתי מפקפק בדבר, כדי שבמשך ת' שנה לא יתערבו בגוים, וכן היה שהברית הזאת אשר כרת עמו נרשמה בלב בל צאצאי אברהם יצחק ויעקב והאמינו בכל הדורות ההם להבטחות ה', וכמו שמצאנו כי יוסף בשעת מיתתו אמר לאחיו ואלהים פקוד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב למטה נ' כ"ד.

15 עגלה משלשת: דעת אנקלוס ורש"י שלש עגלות והוא על דרך והחוט המשולש קהלת ד' י"ב, ובאמת אין הנדון דומה לראיה, כי שלושה חוטין כרוכין זה עם זה נעשין חוט אחד משילש, אבל שלושה עזים אינם נעשין עז משולש. ודעת תרגום ירושלמי ואחריו בושארט, קלער' וראז' בת שלוש שנים, והקרוב אלי כדעת יש אומרים שהביא רד"ק בשורשים שורש שלוש שלישית לבטן, וכן בתלמוד בפסחים ס"ח ע"ב רב יוסף יומא דעצרתא עבדו ליה עגלא תלתא, פירש בעל הערוך שלישי לבטן, שהוא מובחר מכל וולדות שבפרה, כי הראשון כחוש הרבה, והשני מובחר ממנו, והשלישי מוטב מכולן, וכן בסנהדרין ס"ה ע"ב ומיברי להו עגלא תלתא, פירוש רך וטוב, כמו עגל שלישי לבטן, וכיוצא בזה ישעיה ט"ו ה' עגלת שלישיה, שמנה. כל זה היה לעשות עמו כמה שהיו בני אדם רגילים לעשות בכריתת ברית, וכיוצא בזה כתב פלוטארך :Quaestiones Romanae: Apud Boeotios est sacrificium, quo canem in duas partes discissum, per carrum medium transire solebant. והמינים הנזכרים כאן הם כלל המינים הכשרים ע"ג המזבח. ועיין פירושי בירמיה ל"ד י"ח.

16 ויבתר: ענין חילוק לשנים, וממנו בתרים ירמיה ל"ד י"ח וי"ט וממנו ג"כ בחלוף אותיות ברית כדברי ר' יוסף זארק בספרו רב פעלים, וכן בערבי בטר ענינו חתיכה ובקיעה. והנה כיון שציוהו ה' לקחת לו את כל אלה הבין אברהם שהיה ה' רוצה לכרות עמו ברית, ולפיכך כרת הבהמות ההן לשנים.

17 ויתן איש בתרו לקראת רעהו: מכל אחת מן הבהמות נתן בתר אחד לקראת הבתר האחר, ולפי הדקדוק היל"ל ויתן מאיש או לאיש בתרו לקראת רעהו, אבל כד נוהגין בלה"ק לומר מליצה שלמה במקום תואר הפועל, והנה בתרו לקראת רעהו הוא כעין תואר הפועל, נתן כל אחד באופן זה שיהיה בתרו לקראת רעהו, וכיוצא בזה למטה ל"ב י"ב והכני אם על בנים אהוד לולי. ולדעת תלמידי אליעזר אליה איגל שיעור הכתוב ויתן איש לקראת רעהו, ומלת בתרו היא מאמר מוסגר והיא פירוש למלת איש, לא נתן הבהמה כולה אלא מחציתה, וזה מסכים יפה עם בעל הטעמים שחיבר איש בתרו במקף. ורמבמ"ן תירגם איש בתרו; כאילו כתוב כל א' מהבתרים, ואין זה פירוש מדוקדק.

18 וישב: משורש נשב, הבריחם ע"י נענוע איזה דבר המניע את האויר. והכוונה בפסוק זה כי אברם ישב שם שעות מה ממתין, ובתוך כך לא אירע דבר, ולא בא לו שום חזון, אלא שירדו העופות והוא הרחיק אותם, ואח"כ כבוא השמש בא אליו הדיבור.

19 ותרדמה וגו': כי היה ער או במחזה היה נראה לו כאילו הוא ער ובאה לו תרדמת הנבואה והאימה לגודל מעלת המחזה, שבא ה' לכרות עמו ברית.

20 חשכה: שם דבר לא כתרגום רמבמ"ן והחושך כינוי לפחד, כי היושב בחושך מפחד.

21 ארבע מאות שנה: הם ימי הגרות.

22 ועבדום וענו אותם: הוא מאמר מוסגר.

23 ואתה תבא אל אבותיך: עיין למטה כ"ה ח'.

24 ודור רביעי: יהודה ירד למצרים, פרץ בנו, חצרון בנו, כלב בנו היה מבאי הארץ רש"י.

25 כי לא שלם: ואינם ראויים עדיין לכליה, וגלוי היה לפניו שלא תתמלא סאתם עד הזמן הזה.

26 האמורי: והוא הדין לשאר אומות שהיו בא"י, והזכיר האמרי שהיה היותר תקיף.

27 והנה תנור עשן ולפיד אש: השכינה עברה בין הבתרים לכרות ברית עם אברם, ונדמתה לו כאש ועשן.

28 תנור עשן: עשן כעשן התנור.

29 ולפיד אש: אש כשלהבת הלפיד.

30 את הקני וגו': נראה שאלו הן אומות שהיו בימי אברהם ונכרתו לפני ימי משה ויהושע, על דרך שמצאנו שהרפאים נכרתו לפני משה, כי רק עוג נשאר מהם דברים ג' י"א.