1ויאמר: האומר: וכן ויגד ליעקב, והיה עולה על הדעת לפרש ויאמר על ידי שליח, כמו ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך שמות י"ח ו', אך לפי זה היל"ל אני אביך חולה; גם היה עולה על הדעת לקרוא וַיֵאָמַר וַיֻגַד, אלא שלפי זה היל"ל וַיֻגַד ליעקב לאמר, אבל ויגד ליעקב ויֵאמר היא מליצה זרה.2וישב על המטה: ורגליו חוץ למטה ולמטה לארץ, ולכך כתוב לפנינו ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו. ולבסוף מ"ט ל"ג כתוב ויאסוף רגליו אל המטה קלער'.3אל שדי נראה אלי: למעלה ל"ה י"א.4ונתתי את הארץ הזאת וגו': ומאחר שהארץ הזאת עתידה להיות שלי, אני נותן לך בה מתנה זו רשב"ם וראב"ע.5אפרים ומנשה: הקדים אפרים למנשה, כי תמיד היה בדעתו שיהיה אפרים גדול ממנשה תלמידי יוסף שבתי באזיבי.6כראובן ושמעון יהיו לי: לא אמר שיהיה יוסף הבכור כראובן, וגם אחר זה יעקב עצמו אמר ראובן בכורי אתה ולא אמר ליוסף שיהיה הוא הבכור. ע"כ נ"ל כי עד יעקב לא היה פי שנים נוהג, רק מאהבתו את יוסף נתן לו פי שנים, ואולי מזה נמשך אח"כ משפט פי שנים לבכור, ע"כ בד"ה כתוב א' ה' א' נתנה בכורתו ליוסף, קורא למתנת פי שנים בכורה מפני שהבכור היה נוטל פי שנים, ואוהב גר ז"ל מוסיף כי גם ממה שאמר כראובן ושמעון יהיו לי משמע שלא היה פי שנים לראובן; ואם היה שכבר ניטלה הבכורה מראובן כדעת בעל ד"ה היה לו לפרש זה, ולפחות היה לו לומר כשמעון ולוי, לא כראובן ושמעון.7ומולדתך אשר הולדת וגו': רשב"ם ורע"ס מפרשים על בני בנים, והקשה ראב"ע: אם כן מה טעם על שם אחיהם? והיל"ל עם שם אבותם, ורע"ס השיב: כל אחד מבבני מנשה יקרא כאחיו על שם מנשה לנחול עמם בנחלתו, וכן כל אחד מבני אפרים יקרא כאחיו על שם אפרים לנחול עמם בנחלת אפרים; וזה פירוש דחוק ובלתי מתישב, ואנקלוס ורש"י וראב"ע ורד"ק פירשו אשר תוליד, אם תוליד, ורמבמ"ן עשאו זמן מורכב מעבר ועתיד che avrai generato כי בעת בואם לנחלה תהיה לידתן בזמן עבר, וכשהיה יעקב מדבר היתה לעתיד, וגם לפירוש זה הכוונה אם תוליד.8על שם אחיהם: שלא יהיו נקראים שבטים, אלא יכנסו תחת שבטי מנשה ואפרים.9ואני בבואי מפדן וגו': לדעת רש"י, רשב"ם ראב"ע ורד"ק היא התנצלות על שלא הוליך את אמו למערת המכפלה, כי מתה על הדרך; ולא היו לו רופאים לחנוט אותה ולהוליכה אל המערה; וקלער' אומר כי רצה להודיעו מקום קבורת אמו שאם ירצה להוציא עצמותיה ולקברם במערה, ידע היכן הם, ואמנם לא מצאנו שהיו מוציאים העצמות מקבריהם, ויוסף הושם בארון, אך לא מצאנו שנקבר ואח"כ הוציאוהו מקברו, מלבד כי יוסף כבר ידע מקום קבורת רחל, כי מתה קודם מכירתו, שאל"כ לא היה יוסף יודע שיש לו אח ששמו בנימין, ודעת Hesse וראז' שהכוונה אני עושה זה ששני בניך יהיו לי כראובן ושמעון בעבור אהבת רחל אמך; אמנם מה ענין להזכיר כאן קבורתה? ונ"ל שהכוונה לומר צר לי מאד כי לא יכלתי לקברה במערת המכפלה, וגם לא אוכל לומר לך שתקברני אצלה, כי עם כל מה שאני אוהב אותה, יותר אני חייב בכבוד אבותי, אך לעדות על אהבתי אותה אמרתי כי שני בניך יהיו נחשבים כשני שבטים.10וירא ישראל את בני יוסף: שבאו עם יוסף, אך דרך כבוד לא נתקרבו אל יעקב כמו יוסף, ולפי' אמר קחם נא אלי תלמידי מוהר"ר יצחק פארדו.11קחם נא אלי: הביאם אלי, כמו ועתה שלח וקח אותו אלי ש"א כ' ל"א.12ועיני ישראל וגו': זהו פירוש למה שאמר למעלה שראה את בני יוסף ולא הכירם ואמר מי אלה? והנה ביצחק אמר בתחלת הפרשה ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות כי כהִיַת עיני יצחק היתה סבה לכל המאורע ההוא, אבל כאן כבדות עיני יעקב לא גרמה שום דבר רק ששאל מי אלה, ע"כ לא חש להזכירו בתחלה, והזכירו דרך פירוש אחר שהגיד שאלת יעקב ותשובת יוסף.13מעם ברכיו: עיין למעלה פסוק ב'; ברש"י כ"י ובדפוסים עתיקים מיומן לברכה לא מזומן, והכוונה שתהיה ברכתו גדולה וחזקה יותר.14שכל את ידיו: אנקלוס ורש"י ואחרים פירשו נתן ידיו בהשכל וחכמה, ובכוונה עשה מה שעשה, אעפ"י שמנשה היה בכור, ורשב"ם ורלב"ג פירשו מן סכל נא את עצת אחיתופל ש"ב ט"ו ל"א, ודעתם יסכל ישעיה מ"ד כ"ה ענין מעוקם ונפתל כלו' ששם ידיו באלכסון, והנכון כדעת תלמידי מוהר"ר יצחק פארדו עשה ידיו סְכָלוֹת נתן אותם באופן שהרואים יחשבו שאין בהן דעת, כי אמנם מנשה היה הבכור ולו משפט הברכה ביד ימין. ודון יצחק פירש עשה ידיו כאלו אינם יודעות שמנשה הוא הבכור; פירש פועל סכל ignorare כי להוראה זו ישתמשו בו המתפלספים שבימיו, אך אין זו הוראת הפועל הזה במקרא.15המלאך הגואל וגו': מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי רש"י, הזכיר תחלה האל השולח ואח"כ הזכיר השליח, ואמר שהוא יברך בשליחות שולחו, ובאמרו המלאך כבר הודיע שאינו פועל ברצון עצמו, אלא ברצון שולחו, והנה איננו מתפלל אל המלאך, אלא כאומר יהי רצון מלפני אל לשלוח מלאכו לברך את הנערים, וכל זה רמז רש"י בקוצר לשונו, והשומרונים הגיהו המלך הגואל. ואני מתחלה הייתי מפרש אלהים אשר מלאכו הוא הגואל אותי מכל רע כמו עיניכם הרואות, כטעם הוא ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך, והוא כמו עם אשר תמצא את אלהיך בראשית ל"א ל"ב שענינו אשר עמו תמצא, ועיין שם.16וידגו: מן דג, וזה כי הדגים משרצים לרוב מאד, ודעת קוצעיוס כי מן דגה נגזר שם דג. ומהרש"ד פירש האלהים הנזכר ישלח המלאך הגואל, וזה רחוק, ור' עובדיה ספורנו פירש האלהים דרך קריאה: אתה האלהים שאתה הוא שהתהלכו אבותי לפניו, עיין פירושי לישעי א' ד' אתה האלהים הרועה אותי וגו' אתה הואל נא שהמלאך הגואל יברך את נערים; וזה פירוש נחמד ונעים, ועדיין קשה לי מה צורך שיהיה המלאך הוא המברך ולמה לא שאל שיברכם האל? והוא ר"עס תרץ ואמר "אם אינם ראוים לברכתך בלתי אמצעי" וזה הבל כי כל ישראל מאז מקדם אומרים זה לזה יברכך ה', וכל ישראל מבקשים מאל שיברכם, ומעולם לא מצאו הברכה מיוחסת למלאך. ואדוני אבי ז"ל היה דבר קשה בעיניו עד מאד, והוא נדחק לפרש שיהיה המלאך לא המברך, אלא המקבל הברכה, ואמר כי יעקב כנה את יוסף בכנוי המלאך הגואל אותי מכל רע, ושיעור הכתובים האלה כך הוא: האלהים אשר וגו' הוא יברך את המלאך הזה יוסף עם הנערים. ודח"א ז"ל אומר כי הכוונה על המלאך הנאבק עמו ל"ב כ"ה וברכו וקרא שמו ישראל, והנה יעקב מתפלל שאותו המלאך שברך אותו יברך גם אותם ויקראו גם הם בני ישראל, וכמו שהיה, שהיו אפרים ומנשה שני שבטים.17ידעתי בני ידעתי: כי הוא הבכור רש"י, ועל כן אני מברכו וכן יהיה שגם הוא יהיה לעם וכו'.18יגדל ממנו: וכן היה, כי במנין במדבר א' ל"ג ול"ה היו בני אפרים 40500 ובני מנשה 32200 וארץ ישראל נחלקה ליוצאי מצרים למספר גלגלותם כפי מה שהיו בשעת יציאת מצרים אאז"ל.19מלא הגוים: גוים רבים יצאו ממנו ראב"ע.20מלא: ענינו רבוי, כמו אשר יקרא עליו מלא רועים ישעיה ל"א ד' יחד עלי יתמלאון איוב ט"ז י' מהרש"ד, וכן קראו מלאו ירמיה ד' ה' קראו אחריך מלא שם י"ב ו' והנה מלא הגוים, כמו גוי וקהל גוים יהיה ממך למעלה ל"ה י"א.21יברך ישראל: כל אחד מבני ישראל כשירצה לברך את חברו.22ויברכם ביום ההוא: ביום ההוא נראה כמיותר, ונ"ל כי יעקב כבר ברך אותם ואמר המלאך הגואל אותי יברך את הנערים וידגו לרוב בקרב הארץ, ואם לא היה יוסף תומך יד אביו להסיר אותה וכו' לא היה יעקב מפרש כוונתו בדבריו, אלא בנתינת ידיו, אבל ביום ההוא באותה שעה שבקש יוסף להסיר ידו מעל ראש אפרים הוצרך לפרש כוונתו, ולתת אפרים לפני מנשה.23שכם אחד על אחיך: הכוונה על שני גורלות שיהיו לו בהמנות שבטו לשנים, ויפה אמר רלב"ג כי אפשר שיעקב דמה שיהיה בזה יתרון ליוסף שינחל נחלה כפולה, אעפ"י שלפי מה שצוה אח"כ ה' בתורתו נחלקה הארץ לגלגלות; ואפשר ג"כ כדברי רלב"ג שהיתה המתנה הזאת שנתן יעקב ליוסף ברכה שיפרו וירבו בניו עד שיהיו ראויים להחלק לשני השבטים, וכן היה, כי מספר מנשה ואפרים במנין שנת הארבעים במדבר ל"ט היה 85200 ומספר ראובן ושמעון יחדו לא היה אלא 65930, ונראה ג"כ רבוי בני יוסף ביהושע י"ז י"ד, וכן נראה כי לרבוים נקראו כל עשרת השבטים בשם יוסף ובשם אפרים.24שכם: חלק.25אשר לקחתי: עבר במקום עתיד, והכוונה שיקחו בניו.26האמורי: כל שבעה עממים נקראים על שמו להיותו החזק והגדול שבהם ראב"ע ויש מפרשים שכם עיר שכם שהיתה ליוסף ובה נקבר, ולפי זה אין טעם למלת אחד, ומלבד זה בני יעקב כשהרגו את חמור ואת יושבי עיר שכם לא כבשו אותה רק בזזו את שללה והלכו להם.27אחר: משפטו אחד כי איננו סמוך ואין אחריו מ"ס, כמו כאחד ממנו; ולדעת אח"ם שיעורו הנה נתתי לך על אחיך שכם א' מאשר לקחתי וגו'.
