שד"ל על בראשית מ״ט

1 ויקרא יעקב אל בניו: נראה שלא עמדו אצלו בעודו מדבר עם יוסף ובניו מפני כבודו. האספו: הכנסו, נאסף כמו נכנס ואסף כמו כנס. יקרא: כמו יקרה, כמו פן יקראנו אסון. באחרית הימים: בימים הבאים, בימים האחרונים, ויש אחרון שאחריו אחרון, כמו ואת לאה וילדיה אחרונים, וכל מה שאיננו ראשון נקרא אחרון, וכן מלת אחרית ענינה avvenire, כמו כי אם יש אחרית משלי כ"ג י"ח כי אחרית לאיש שלום תהלים ל"ז ל"ז ועיין ירמיה כ"ט י"א, ובמדבר כ"ד י"ד, ואין הכוונה כאן על ימות המשיח אלאל על כבוש ארץ ישראל וחלוקה, וכבר היו אנשים בין האחרונים מכחישי הנבואה שאמרו שלא אמר יעקב הפרשה הזאת, רק אחר כמה דורות נכתבה כגון Jo. Godofr. Hasse, Jo. Henr. Heinrichs. Jo. Severin. Vater והאחרון הכביד Jo. Cristoph. Friedrich 1811 שאמר כי נתן הנביא כתבה; וכבר הכו על קדקדם, Jo. Jac. Staehelin, Jo. Ernest. Cristoph. Schmid. Hensler Basilea 1827 ואחריהם ראז'. אך כל משכיל יראה ויבין כי א"א להעלות על הדעת שאדם בימי דוד או אפילו בימי משה יתעורר להטיח דברים נגד שבט ראובן ושמעון, ובפרט נגד שבט לוי שכבר היה מקודש, ויאמר בסודם אל תבוא נפשי וגו', ארור אפם כי עז וגו' על מעשה ישן נושן שכבר נשכח, ויקובלו דבריו אשר בדה מלבו, ולא יתרעמו השבטים ההם וימחקו דבריו, אחר שלא היו הדברים ההם בקבלה אצלם מימות יעקב; ובפרט הכהנים בני לוי שהיו תופשי התורה, איך קיימו הדברים האלה בספר התורה, אם לא שכן קבלו מאבותיהם כי כן אמר להם יעקב אביהם בעת מותו?

2 כחי: פרי כחי, כמו לא תוסף תת כחה לך.

3 ראשית אוני: וכן בדברים כ"א י"ז כי הוא ראשית אונו, הבן הבכור לאביו נקרא ראשית אונו, כלו' ראשית פרי כחו, הפרי הראשון אשר יצא מכחו; ואף אם קודם לכן ראה קרי אין הכח ההוא עושה פירות ולא יאמר עליו כחי ואוני.

4 יתר שאת: יתרון מעלה וחשיבות, כמו הלא שאתו תבעת אתכם איוב י"ג י"א.

5 ויתר עז: ויותר עז, שאת שם דבר, ועז שם התאר, על כן יתר הראשון הוא סמוך, יתרון של שאת, והשני נפרד, והוא תאר הפעל, כמו גדול יתר מאד ישעיה נ"ו י"ב, והסתכל איך מתוך שבחו בא מעט מעט לספר בגנותו: יתר שאת הוא שבח, יתר עז תוכחה קלה ואח"כ תוכחה קשה.

6 פחז כמים אל תותר: אבל להיותך פחז כמים, אין ראוי שיהיה לך שום יתרון על אחיך.

7 פחז: ענין נמהרות וקלות הדעת כאיש אשר איננו מושל ברוחו, כמו אנשים רקים ופוחזים שופטים ט' ד', וכן בתלמוד ופחז יצרי עלי נדרים ט', והוא קרוב לשרש חפז רמב"ן והוא שם דבר, ועומד כאן במקום שם תאר, על דרך כי מרי המה יחזקאל ב' ז', ושיעור הכתוב: אתה שאתה איש פחז כמים אל תותר.

8 אל תותר: אל יהי לך יתרון; והיה לו לומר לא תותר, כי מלת לא נאמרת על הגדת העתיד, ומלת אל נאמרת כשהדבור הוא דרך בקשה, או דרך עצה; וכאן מרוב כעסו עליו אמר כמתפלל ולא כמתנבא, יהי רצון שלא יהיה לך יתרון.

9 אז חללת: מחרון אפו לא השלים מאמרו והפך פניו לצד אחד ואמר יצועי עלה.

10 יצועי: מה שמציעין תחת האדם, כל מה שאדם שוכב עליו וכן ואציעה שאול הנך תהלים קל"ט ח', אם אשכב בשאול ויהיה שאול למצע תחת.

11 אחים: שוים ודומים זה לזה יותר משאר אחים.

12 כלי חמס מכרותיהם: בימי נעורי פירשתי מכרותיהם ענין התחתנות, מלשון סורי עיין אוהב גר עמוד קי"ב, ואחר כמה שנים מצאתי שכן כתב ג"כ קלעריקום. ועתה רואה אנכי שאין הפירוש זה נכון, כי לפי מה שפירשתי למעלה ל"ד י"ג כשאמרו אל חמור ואל שכם ונתנו את בנותינו לכם לא להרגם נתכוונו, אבל חשבו שלא יסכימו להמול, ונראין לי עתה דברי קצת קדמונים פרקי ר' אליעזר, מדרש תנחומא, היירונימוס שפירשו מכרותיהם כלי זין, מל' יוני ????, וכן היא ג"כ דעת ראז' וגיז', ואין ספק כי מלות הרבה באו מלשון הקודש ללשון יונית.

13 אל תבא: לנסתרת.

14 אל תחד: לנכח, ככמו האזינו השמים ותשמע הטרץ.

15 תחד: משרש יחד, מענין יחד.

16 כבודי: כנוי שיריי לגוף ולעצם האדםף כמו וכבודי לעפר ישכן תהלים ז' ו', לכן שמח לבי ויגל כבודי ש י"ו ט', למען יזמרך כבוד שם ל' י"ג.

17 הרגו איש: הורגים אדם, כך היא תכונתם, והוא דרך כלל, והרמז על הריגת שכם.

18 וברצונם: אפי' שלא בשעת כעס.

19 עקרו שור: הם מעקרים הבהמות להשחיתן, Succiderunt polites, aut suffragines taurorum, quo malificio operi rustic prorsus inutiles fiebant ראז' וכן היו עושים בסוסים, כדי שלא יועילו לאויבים במלחמה, עיין יהושע י"א ו' וט'; ש"ב ח' ד'; וד"ה א' י"ח ד'. והנה עקרו עבר במקום בינוני והכוונה על תכונת נפשם, אף אם מעולם לא עשו כן בפועל נתה"ש.

20 אחלקם וגו': אפרידם זה מזה, שלא יווסדו יחד לבלע ולהשחית, וכן היה, ע"י שלא היתה ללוי נחלה כי אם מ"ח ערים מפוזרות רש"י ורשב"ם; ורשאב"ע חשב כי גם שמעון היו עריו מפוזרות, וזה הבל, עיין נתה"ש.

21 יהודה אתה יודוך אחיך: ל' נופל על הלשון, ויח"ף זלצ"ל מוסיף כי גם ידך ל' נופל על לשון יהודה ויודוך.

22 אתה: אבל אתה, כלו' אינך כראובן שמעון ולוי.

23 ידך בעורף אויביך: כי ינוסו מפניך, ותרדוף אחריהם ותשיגם מאחריהם.

24 ישתחוו לך וגו': שהיה הנכבד מכל השבטים, כי נשיא יהודה הביא את קרבנו ביום הראשון במדבר ז' י"ב, ונסע מחנה יהודה בתחלה שם י' י"ד וכן בשופטים יהודה יעלה בתחלה א' ב', וכ' י"ח, ומיהודה היו כל מלכי בית דוד.

25 גור אריה יהודה: יהודה דומה לאריה בחור אמיץ וגבור.

26 מטרף בני עלית: אמרת תחלה בלשון נסתר, יהודה הוא גור אריה, ואח"כ מדבר עמו לנכח ואומר לו אתה בני כבר עלית למעונותתך אחר שטרפת טרף, והכוונה אני רואה אותך יושב לבטח בא"י וכבר כבשת ארץ נחלתך, וראב"ע ורמבמ"ן פירשו דמית לגור אריה כאשר אתה בני עולה מטרף, אך אין ספק כי מאמר גור אריה יהודה בלי מלת אתה איננו לנכח, אלא לנסתר.

27 כרע רבץ: חוזר לדבר עליו בלשון נסתר, כמו ברוב הברכות האלה, והכוונה שישכון לבטח בארצו ואין מחריד.

28 לא יסור שבט מיהודה: שרביט המלוכה.

29 ומחוקק: מקל הממשלה Befehl-Stab כמו במחוקק במשענותם במדבר כ"א י"ח.

30 מבין רגליו: כך היה מנהג מלכי קדם, שהיה המלך יושב על כסא רם, ותחת רגליו הדום ובין רגליו מקל הממשלה הערדער, גיז' ופיליפזאהן.

31 לא יסור: לא יחדל ויפסוק, כמו וסר מהם הנגע ויקרא י"ג נ"J, וסר ממני כחי שופטים י"ו י"ז לא תסור מעליו אולתו משלי כ"ז כ"ב, לפיכך אין הכוונה כפירוש רמב"ן, כל זמן שיהיה שבט בישראל יהיה ביהודה, ולא יסור ממנו לשבט אחר; אלא הכוונה בהחלט לא יפסוק שבט מיהודה, אלא שעם כל זה אין הכוונה עד סוף כל הדורות, שתמיד יהיה שבט ביהודה, כי לא על סוף כל הדורות נתנבא יעקב אבינו, עיין למעלה פסוק א'.

32 עד כי: לא מצאנו מלות אלה להוראת הזמן אלא להפלגת השיעור a segno che, וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד ברא' כ"ז י"ג עד כי חדל לספר שם מ"א מ"ט עד כי יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב ש"ב כ"ג י' הפליא לְהֵעָזֵר עד כי חזק ד"ה ב' כ"ו ט"ו, אבל להוראת הזמן אומרים עד אשר עת אשר תשוב חמת אחיך, עד אם עד אם דברתי דברי או עד אשר אם עד אשר אם שאו ערים אם עד ואחריו מקור עד שוב אף אחיך ממך או עתיד עד יגדל שלה בני בלא מלת כי.

33 כד כי יבא שילה: שם עיר, ושם השליך יהושע גורל לישראל, וחלק להם את הארץ, ושם השכינו את אהל מועד יהושע י״ח:א׳. ואולי לשון זה של יעקב שנשאר להם בקבלה ושנכתב בתורה היה הסבה לשיבחר יהושע את שילה לתת שם אהל מועד ולהשליך שם הגורל.

34 יקהת עמים: יקהה obedientia וכן ליקהת אם משלי ל' י"ז וכן בערבי וַקֵהַ obbedire: והטעם כל כך יהיה יהודה חשוב ונכבד באחיו, כי גם אחר שיבוא ישראל שילה ויחלקו את הארץ בגורל, ואיש איש יֵאָחֵז בנחלתו, עדיין יהיו כל השבטים נשמעים לו ומכבדים אותו, כענין יהודה יעלה שופטים א' ב', וגם אחר זמן ימלוך דוד ותהיה הממלכה ביהודה, זהו מה שנ"ל לפי פשט הכתוב הזה אשר רבו בו הדעות ואלה ראשיהן: א' חכמי התלמוד סהדרין ה' והוריות י"א ומדרש רבא ורש"י מפרשים שבט ומחוקק על הסנהדרין וראשי הגלויות שבבבל והנשיאים שבא"י, כלומר שאף אחר שפסקה מלכות מישראל, או שבאה הממלכה ביד בית חשמונאי ובית הורודוס, וגם אחר חרבן בית שני נשאר קצת שלטון ליהודה; ומפרשים עד כי יבא שילה זה מלך המשיח; שַי לו שיובל שי לו, או שילה כמו שֶלוֹ דדיליה היא מלכותא, ודון יצחק מסיף לפי הפירוש הזה הי שבט ומחוקק כולל גם כל החכמים והנכבדים שבכל דור ודור והוא מפרש עד כי יבא שילה לא להגבלת הזמן, כי אם להפלגת גדולת שבט יהודה שגם המשיח עתיד לצאת ממנו; ומפרש שילה בנו מלשון וְּבִשְלָיָתָה. וקרובה לזה דעת ר' יצח' עראמה, והוא מפרש כרע רבץ כאריה ביום חליו, ומי יקימנו, וזה על גלותנו זאת, ובגלות הזאת לא יסור שבט ושלטון מיהודה, הם הנשיאים וכל גדולי הדורות, עד כי יבא שילה, והוא הבן הקטן העתיד לצאת מבין רגליו כמו שתרגם אנקלוס ובשליתה ובזעיר בנהא, כי הוא אשר יקהלו אליו כל הגוים וימלוך עליהם מלכות שלמה, והוא משיח ומשם ואילך לא יוסיף לכרוע; ב' רמב"ן מפרש כל זמן שיהיה שבט מישראל, יהיה מיהודה, עד כי יבא שילה בנו והוא משיח; ג' ראב"ע ורלב"ג עד כי יבוא בנו, והוא דוד; ראב"ע הביא פירוש אחר בשם אחרים, עד כי יבוא שילה מלשון ובא השמש, או עד כי יבא קץ שילה ככתוב ויטש משכן שילה ויבחר בדוד עבדו ואז לו יקהת עמים כי היו עמים רבים תחת יד דוד ושלמה. ד רשב"ם חזקוני רמבמ"ן ויש"ר עד יבוא יהודה לשילה ואליו יתקבצו השבטים להמליך את רחבעם אז יסור שבט מיהודה כי ימלוך ירבעם על עשרת השבטים; ואעפ"י שהענין ההוא היה בשכם ד"ה ב' י' י"א הנה שכם קרובה לשילה. והחזקוני מוסיף שילה זה אחיה השילוני, ודון יצחק מוסיף עד יבא חטאו של שלמה, שילה מן שלו בארמי שגנה וחטא. אמר שד"ל לפירוש רשב"ם קשה מאד כי ולו יקהת עמים איננו לפי זה ברכה אלא קללה, כי כשנאספו השבטים לשכם נחלק המלכות, והחכם יש"ר פירש ולו יקהת עמים שעכ"ז לא תפסוק אז לגמרי המלוכה מזרעו, כי גם לרחבעם תהיה יקהת עמים, קבוץ שני שבטים, יהודה ובנימין; וזה דחוק, כי יותר היה נכון שיאמר ובו ימרדו עמים; ה' ר' שלמה רבו של רבנו בחיי הביאו רבנו בחיי פירש לא יסור שבט מיהודה לעד לעולם כשיבוא שילה והוא משיח, והוא אומר כי כן דעת אנקלוס ושצריך למחוק מלת עד קודם דייתי משיחא אמר שד"ל א"כ היה האתנח ראוי להיות תחת עד, כי היתיב שתחת עד אין כמו אלא ככח פשטא והוא מפסיק פחות הרבה מהאתנח; ו' רבנו בחיי כתב: והזכיר לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה שבא להורות על גאולת מצרים העתידה הקרובה, כי איך יתכרן שיתחיל הגלות עתה ביעקב ובזרעו, ולא יזכיר ענין הגואל הראשון הקרוב ולא יתנבא עליו ולא יבשרם ויזכיר העתידה הרחוקה בגואל האחרון באחרית הימים? אמר שד"ל העתקתי הלשון הזה, כי נכון הוא מאד, והרעיון הזה בעצמו הוא אשר הביאני לפרש שילה על ימי יהושע, כי לדעתי הגאולה והישועה הגדולה שהיו בני יעקב מצפים אינה אלא כבוש הארץ ומפני זה אמר עד כי יבא שילה והוא רמז על משה, וביאור הכתוב כי המלכות ליהודה עד זמנו של משה שתשוב המלכות והממשלה לבית לוי והוא משה רבנו הגואל הראשון המולך על ישראל, כענין שכתוב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, כי כל ישראל נאספו אליו ועל זה אמר ולו יקהת עמים. אמר שד"ל שאינני רואה מהיכן בא לו לפרש שילה על משה אם לא מפני כי חשבונו של זה כחשבונו של זה, וכן אחרים אמרו יבא שילה בגמטריא משיח; ז' רע"ס מפרש לא יסור כפירוש רמב"ן, ומפרש שילה מורכב מן שול ושלה, שול לשון שולים וסוף, ושלה לשון שלוה, הוא המשיח שהוא השלום האחרון שיהיה בסוף, ואז גם שאר עמים ישמעו ליהודה; ח' הכורם מפרש לא יסורו מיהודה חכמים וסופרים מנהיגי העם וחכמתם, עד כי יבא שילה ושמואל הנביא, כי בשילה התפללה חנה ובשילה גדל שמואל אצל עלי, ובשילה נגלה אליו ה', ולו יקהת עמים: אל שמואל נקבצו ישראל לשאול להם מלך. ט' המתרגם האלכסנדרי נראה שפירש שֶלּוֹ כאנקלוס, כי תרגם Donec veniant quae ipsi reposita sunt; י' היירונימוס תרגם Donec veniat qui mittendus est כאלו כתוב שלוח. י"א קלער' פירש לא יסור שבט מיהודה למטה אחר עד כי יבוא קצו וסופו של שבט, של מחוקק, או של יהודה, כלו' עד שתפסוק המלכות מישראל, כלומר כל זמן שתהיה מלכות בישראל לא תסור מיהודה, שילה מן שלה בארמי שקט, ושבט רמזה לדעתו שולים על הקצה; י"ב G. A. Teller מפרש כי יהודה היה חשוב ונכבד מאחיו והיה נוסע בראש עד שבאו לשילה ואז נפרדו השבטים איש לנחלתו וסר ממנו השבט; י"ג הערדער מפרש שילה שם עיר ולשון שלוה, והכוונה עד שיבואו אל המנוחה ואל הנחלה, ושאמנם יעקב הזכיר שילה כי היתה בין בית אל ובין שכם אשר ישב שם גם הוא, והוא מוסיף כי גם אחר בוא ישראל אל שילה ואל הנחלה היתה הגדולה ליהודה, הן ע"י מלכי בית דוד והן ע"י זרובבל ושאר הנשיאים; וקרובים דבריו להיות כדברי, אלא שלא הזכיר כי בשילה נחלקה הארץ, ולא פירש 'עד כי' כפירושי; והוא מפרש מחוקק מקל הממשלה, ומפרש מבין רגליו. מפעמיו והליכות רגלו כלומר מוצאיו ומובאיו למלחמה Von seinen Zugen. י"ד קוצעיוס מתרגם שולה מן שלוה Princeps pacis וכן שולטענס מפרש tranquillator וכן ראז' tranquillitatis suctor, pacificator, Promittit itaque Jacobus tribui Judai, no recessurum ab eo imperium, donec veniat magnus ille princeps qui, extremo mundi aevo turbata omnis ad pacem et tranquillitatem sit revocaturus, et totius orbis terrarium imperium sit suscepturus, quod his verbis exprimitur: ולו יקהת עמים. ט"ו פיליפזאהן מפרש כי יהודה יבוא לשילה, ושילה תהיה המקום הנבחר, מקום המשכן ונקודה עיקרית בארץ ישראל וכטבור הארץ, ועי"כ לו ליהודה תהיה יקהת עמים; והוא מוסיף כי חצי הברכה נתקיים כי היה המשכן ימים רבים בשילה, וחציה לא נתקיים שי לא היתה שילה ליהודה אלא לאפרים, אך לא מצאנו בכל הברכות האלה דבר שלא נתקיים. ודע כי בספר השומרונים כתוב מבין דגליו בדל"ת, וכן בתרגום שומרוני מתורגם מבין סדריו, וכבר הסכימו ראז' וגיז' שאינו אלא תקון, ולענין מלת שילה בספר השומרונים כתוב שלה בלא יו"ד וגם בתרגומם הניחו המלה כן בלא תרגום, נראה שפירשוה גם הם שם העיר שילה.

35 אסרי לגפן וגו': הכל סימן לברכת הארץ, ולרבוי הגפנים, והיין הטוב בארצו של יהודה.

36 אסרי: בינוני בתוספת יו"ד, כמו המגביהי לשבת, המשפילי לראות, מקימי מעפר דל תהילים קי״ג:ה׳-ו׳.

37 אסרי לגפן עירו: ולא יחוש שהעיר ישחית הגפן.

38 ולשרקה: גפן מובחרת, ואמרו הקדמונים שהיא גפן שענביה אין בהם חרצן una sez'osso וגם בלשון ערבי שריק ענינו גפן מובחרת; ואולי המלה נגזרת מן ריק ע"ש שיאן בו חרצנים, וכן אילני סרק, ריקים מפרי; וכן בסורי סריקָה vacuus, vanus, inanis.

39 בני אתונו: בן אתונו, והיו"ד יתירה; ויתכן ג"כ שתהיה הקריאה בְנֵי לשון רבים.

40 כבס ביין לבושו: גם זה מרוב היין, כי הדורך הענבים בגדיו מתלכלכים ביין, כטעם המדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת ישעיה ס"ג ב', וכאן הוא אומר כי מרוב הענבים שידרוק יתאדמו כל בגדיו כיאלו כבסס ביין רשב"ם.

41 סותה: לפי ענינו פירושו כמו כסותו, והשומרונים הגיהו כסותו, ומוהר"ר מרדכי מורטארה אומר כי אולי שרש סותת חלת הוראתו כסוי, והמסית נקרא כן מפני שכל השתדלותו היא לכסות ולהסתיר מעיני המוסת את הטענות העומדות נגד מה שכוונתו ליעץ אותו וכבר היית ימתמיה על מה שכתב רש"י עבדי אוריתא באולפן ע"ש רוכבי אתונות צחורות, ותלמידי גדעון פינצי הזכירני כי הוא לקוח ממה שאמרו בערובין נ"ד ב' רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים שמהלכים מעיר לעיר וכו'. במקם שכתוב ברש"י ויטעננו מגפן אחת כתוב בכי שלי ויטענו, ונכון.

42 חכלילי: לא נמצא לו רע אלא חכלילות עינים משלי כ"ג כ"ט וענינו אדום, ונמצא לו סיוע בל' ערבי. וגיז' על פי לשון ערבי ג"כ מפרש ענין כהיית עינים מפני השכרות; והרמב"ן אומר שהוא הפוך מן כחל.

43 מיין: מרוב היין, וכל מחלב, מרוב החלב, ומה"ם משמשת במקומות הרבה להורות על הסבה, כמו מחטאת נביאיה איכה ד' י"ג.

44 זבולון לחוף ימים ישכון: וכן היה, שנחלת זבולון בין ים כנרת ים טבריה והים הגדול.

45 והוא לחוף אניות: הוסיף לה לבאר שתהיה לו תועלת מקרבת הים ע"י המסחר, ולכך סיים וירכתו על צידון, שקצה נחלתו יהיה אצל צידון שהיתה מפורסמת בְמַרְכֻלְתָהּ.

46 חוף: שפת הים, שהים חופף שם ומתחכך רשב"O ושרש חפף ידוע בל"ח להוראת החכוך, כמו נזיר לא יחוף ראשו באדמה ביצה ל"ה ואין ענין חוף נָמָל Portus.

47 וירכתו: לשון קצה, כמו ירכתי ארץ, וקלער' אומר כי ממה שלא הזכיר צור שהיא קרובה לזבולון יותר מצידון נראה שעדיין לא נבנתה צור, וכן הוכיח Joan. Marsham כי צידון עתיקה מצור; והנה גם זו ראיה על קדמות הפרשה הזאת.

48 יששכר חמור גרם: גרם ענינו עצם ובערבי גוף, ואומרים בערבי פַרְשְ גַרְםְ סוס גדול בעל גוף, בעל בשר, וכן חמור גרם, חמור גדול וחזק, והחמור בארצות המזרח הוא יותר יפה וחזק ואיננו נבזה כמו שהוא אצלנו ראז' וגיז' וקרוב לזה עצום מן עצם.

49 בין המשפתים: שרש שפת ידוע בענין שפיתת הקדרה, כלו' עריכתה על האש, שפות הסיר הגדולה מ"ב ד' ל"ח שפות הסיר שפות יחזקאל כ"ד ג' ובלשון מושאל על כל עריכה ושימה, ה' תשפות שלום לנו ישעיה כ"ו י"ב, ולעפר מות תשפתני תהלים כ"ב י"ו; ומשפחתים וְּשַפַתִּים נמצא במליצות המורות על מנוחה והשקט, למה ישבת בין המשפתים שופטים ה' י"ו, אם תשכבון בין שפתים תהלים ס"ח י"ד, וכן כאן רובץ בין המשפחתים וירא מנוחה כי טוב רק פעם אחת יחזקאל מ' מ"ג נמצא שפתים להוראה אחרת, ואולי קריאתו הנכוני שְפָתַיִם. ונראה כדעת Coccejus וראז' בתהלים ס"ח, וגיז' שהכוונה במשפתים מחיצה של קנים הערוכים זה בצד זה שהבהמות כלואות שם, ואנקלוס והיירונימוס ואחריהם רש"י רשב"ם וראז' תרגמו בין התחומים inter terminos, והמתרגם האלכסנדרי תרגם בין הנחלות, בין השדות, ורד"ק פירש שתי משואות שנותנים על החמור אחד מכאן ואחד מכאן, כלומר שהוא כ"כ חזק שהוא רובץ ביניהם וקם עמהם; וזה שבוש, כי רובץ כתוב כאן, ולא קם, ולהיות רובץ עם המשא אין בזה גבורה, כי המשא נוגע בארץ, וכטעם כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו.

50 וירא מנוחה כי טוב: המפרשים פירשו מנוחה מקום המנוחה, כלומר ארצו ונחלתו כמו אל המנוחה ואל הנחלה דברים י"ב ט' וכן תרגם אנקלוס חולקא, ויתכן שיהיה כמשמעו, המנוחה ישרה בעיניו כטעם רובץ בין המשפתים וראה ג"כ כי אחוזת נחלתו טובה ונעימה, על כן הטה שכמו לסבול, והיא דרך משל על דרך החמור שנוטה שכמו לסבול המשא, ואח"כ פירש הנמשל ואמר שהיה למס עובד, וזה כי לרבוי תבואת אדמתו לא יכבד עליו החמס, והכוונה שלא יהיה שבטו אוהב מלחמות, ויבחר לתת מס למלכי הגוים מלהלחם, אולי כך היה טבעו של יששכר, להיות אוהב שלום וסבלן, ולפיכרך קראו חמור גרם, ומהרש"ד דקדק כי בד"ה א' י"ב נאמרו בכל השבטים תארי אנשי הצבא הולכי בקרב, וביששכר כתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, שהיו חכרמים ונבונים בעצות ולא אנשי מלחמה, וכן חז"ל אמרו שהיו בני יששכר עוסקים בתורה, וכן משה אמר ויששכר באהליך.

51 כי טוב: שהוא דבר טוב.

52 למס עובד: יהושע י"ו י' ומלכים א' ט' כ"א.

53 דן ידין: לשון הנופל על הלשון.

54 ידין: יריב ריבם, כמו שפטני אלהים וריבה ריבה תהלים נ"ג א', שפטו יתום ריבו אלמנה ישעיה א' כ"ג דנני אלהים ברא' ל' ו', ודין עני ואביון משלי ל"א ט'.

55 עמו: בני שבטו.

56 כאחד שבטי ישראל: יש מפרשים אחרי אנקלוס, כל שבטי ישראל כאחד ולפי זה היה ראוי לקרוא כְּאֶחָד, וראב"ע פירש כאחד מבני הגבירות, אמנם היכן מצאנו שלא יהיו בני השפחות בכלל שבטי ישראל כבני הגבירות? ולדעתי שבט ענינו קצין ושופט וראש, כמו וקם שבט מישראל במדבר כ"ד י"ז, הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל ש"ב ז' ז' ראשיכם שבטיכם דברים כ"ט ט' ואולי עיקר המלה מענין שרביט הממשלה, ויהיה שבט במקום תומך שבט עמוס א׳:ה׳ ' וח', או בעל שבט, ויתכן ג"כ לפרשו בלא חסרון שום מלה, כי שבט הוא כנוי לאבות המטות כגון ראובן ושמעון נקראים שבטים, ובניהם נקראים מטה ראובן, מטה שמעון, והנה שבט ענינו רטאש המשפחה, והושאל לשאר ראשים ונשיאים; ומן שבט נגזר אח"כ שרש שפט, והנה מליצת כאחד שבטי ישראל היא גם היא לשון הנופל על הלשון דן ידין, כי שבט כולל ענין שופט ודיין, ואח"כ הושאל לפעמים שם שבט להוראת מטה ומשפחה, כגון עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל שופטים כ' י', והנה אמר דן יושיע את בני שבטו כאחד מראשי ישראל ושופטיו ומושיעיו, ויש מפרשים זה על שמשון, ורשב"ם פירש על שהיה שבט דן מאסף לכל המחנות שהיה הולך בסוף הדגלים והיה צריך להלחם במי שיבא לזנב הנחשלים, , והנכון בזה להיות דן יושב על הגבול לצד צפון מדן עד באר שבע אשר משם תפתח תמיד הרעה לישראל מפני חיל ארם ובבל, והנה אמר שיושיע את בני שבטו כאחד ממושיעי ישראל, ושיהיה כנחש עלי דרך נגד האויב תלמידי החכם יח"ף זצ"ל.

57 הנושך עקבי סוס: כשישוך עקבי הסוסו מיד הסוס נרתע ומתחלחל, ורוכבו נופל לארץ, והנה השפיפון נחש קטון, ולא יוכל לנשוך הסוס בבטנו או להתכרך סביבותיו כמו שעושים הנחשים הגדולים; ואולי כדעת מוהר"ר שמואל שלמה אולפער אותיות ון שבסופו מורות על קטנותו; ואנקלוס תרגם פתנא; והיירונימוס בושארט וראז' תרגמו Cerasta והוא נחש אשר לו כמין קרנים בראשו tentacula ומזה נקרא Cerasta לשון ????? שענינו קרן; ואנקלוס והמתרגם הסורי תרגמו מלת נחש חַרְמָן, ויעקב Edessenus איש סורי כתב כי זה חרמן מין נחש רע ומזיק משאר נחשים, והוא יושב ומסתתר בדרכים ובין ירק עשב דומם ובלתי מתנועע. ברש"י כ"י שבידי ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס ונופל רוכבו שלא נגע בו וכן נכון.

58 לישועתך קויתי ה': כשבא לברך את גד, עלה בדעתו לומר גם עליו לשון הנופל על הלשון, כי גד ענינו מזל טוב, והיה יכול לומר: גד, טוב יהי גדו, או גד יהיה אתו, וכיוצא בזה; אך נמלך מיד מעצתו וראה כי בה' לבדו ראוי לבטוח, ולא במזלות ובצבא השמים; על כן אמר לישועתך קויתי ה' ולא לישועת המזל, ומיד ביקש ומצא אחר לשון נופל על הלשון בלא הזכרת המזל, ואמר גד גדוד יגודנו א"א ז"ל, ונכון מאד, ולפי זה יהיה הפסוק הזה צריך למרכא טפחא, כי כנוי לישועתך חוזר לה', לא לדן, ודוגמתו שברתי לישועתך ה' תהילים קי״ט:קס״ו. ופירוש מהרש"ד ואחריו יש"ר כי חזק החולי על יעקב וכו', הוא שבוש שהרי יודע היה יעקב שהוא מת, ואם התפלל לחיות עוד שעה קלה עד שישלים ברכותיו אין זו ישועה. והערדער אמר כי להיות דן יושב על הגבול, התפלל יעקב לישועת ה', אמנם אין קויתי לשון תפלה.

59 גד גדוד יגודנו וגו': יגודנו לשון גדוד, כמו לעלות לעם יגודנו חבקוק ג' י"ו יגודו על נפש צדיק תהלים צ"ד כ"א.

60 והוא יגוד עקב: לשון כריתה, כמו גדו אילנא דניאל ד' י"א רד"ק, וכן המנהג כשאומרים לשון הנופל על לשון פעם אחר פעם, אומרים אותו בהוראות שונות, והנה יָגֻד כתוב חסר וקרוב שהוא מן הכפולים, וקריאתו יָגֹד, ומצאנו ההוראות האלה במלת התגודד, לא תתגודדו דברים י"ד א' לשון חיתוך, ובית זונה יתגודדו ירמיה ה' ז' לשון קבוץ גדודים גדודים, וטעם יגוד עקב שינוסו מפניו, והוא יְזַנְבֵם מאחור, ואולי מ"ם של מאשר שייכה למלת עקב והוא יגד עֲקֵבָם: ואחר כך אמר.

61 אשר שמנה לחמו: ויהיה אשר Nominativus absolutus כמו הצור תמים פעלו, וכן גד גדוד יגודנו, ושמשון יינטילומו ע"ה אומר כי יש לחזק קריאת אשר בלא מ"ם ממה שאנו רואים בברכות האלה שמות השבטים כלם בתחלת המאמר ובלא שום אות משמשת; רק ביוסף לבדו הקדים לשמו מלות בן פורת, וכבר יכול היה לומר בִלְתָן יוסף בן פורת עלי עין, כמו שאמר נפתלי אילה שלוחה, בנימין זאב יטרף; אפס כי מאהבתו את יוסף רצה לכפול עליו התאר בן פורת. ורמבמ"ן פירש בדוחק גדול כל היוצא מאשר הנה לחמו שמנה, והחזקוני פירש גד שמנה לחמו יותר מאשר, ואשר יתן מעדני מלך, וזה נכון ליישוב הפסוק.שמנה לחמו: אין לחם לשון נקבה כדעת ראב"ע וראז' אלא הוא כמו ומאכלו בריאה חבקוק א' י"ו דבר בריא, דבר שמן, כמו קטנה או גדולה.

62 מעדני מלך: מעדנים הראוים למלכים, ואין להביא מכאן ראיה על איחור זמן הברכות האלה כדעת Heinrichs כאילו היה אז מלך בישראל; שהרי די שהיה בימי יעקב מלך באומות, כגון במצרים, לשיאמר מעדני מלך, מעדנים יקרים הראוים לשלחן מלכים, ורשב"ם פירש שיתן מס למלך ישראל שמן זית יקר וטוב שסכין בו לעדן את הבשר, כמו שאמרו במנחות דף פ"ו, וכן משה אמר על אשר וטובל בשמן רגלו.

63 נפתלי אילה שלוחה: אילה משולחת לרוץ רש"י.

64 הנותן: שב על נפתלי, לא על אילה שהיא נקבה.

65 אמרי שפר: אמרי נועם, מלשון שפיר בארמי, וכן אף נחלת שפרה עלי תהלים י"ו ו' שענינו יפה. רלב"ג פירש על ברק בן אבינועם, ורש"י על עשרת אלפים איש מבני נפתלי שהלכו בזריזות במלחמת סיסרא ולבסוף שרו שירה. ורשב"ם פירש גבורים קלים כאילות, כדכתיב ד"ה א' י"ב ח' גורי החיל אנשי צבא למלחמה עורכי צנה ורומח ופני אריה פניהם וכצבאי על ההרים וכן משוה רגלי כאילות תהלים י"ח ל"ד ובשובם מן המלחמה ממהרים מתוך קלותם לבשר בשורות משופרות של נצחון המלחמה. ודון יצחק ורמבמ"ן וראז' וגיז' פירשו שיצאו ממנו בעלי צחות המליצה, וקלער' מפרש אילה שלוחה, משולחת הולכת אנה ואנה אל כל אשר תחפוץ, והוא סימן החפשיות, ופירש הנותן אמרי שפר, מלשון שפר קדמי דניאל ג' ל"ב מדבר מה שטוב בעיניו בלא יראת אדם; וזה רחוק. והמתרגם האלכסנדרי תרגם אֵלָה שלוחה arbor diffusa, ותרגם אמרי שפר פירות יפים; והלכו אחריו בושארט והערדער, וקראו אַמִירֵי לשון ענף. Wriemoet קורא אמְּרי בדגש המ"ם מלשון אִמַר בארמי שענינו שֶה ואומר שאולי נאמר ג"כ על קטני האילה; וגיז' דחה דבריו, כי כתוב הנותן לא הנותנת. ודעת Jac. Robertson בספרו Clavis Pentateuchi שנמשל נפתלי לאילה על אודות נחלתו שהיתה ארץ הרים, ועל מדת הקלות והחן שאולי היתה בו; ופירש הנותן אמרי שפר Fraebens materiam laetorum dictorum et carminum in laudes suas ואיננו רחוק שיהיה הפסוק הזה נאמר על נפתלי עצמו ועל תכונתו ומדותיו, כדרך שאמר על יוסף וימררוהו ורובו וישטמוהו וכו' שהכוונה על מה שאירע ליוסף עצמו; ואולי היה נפתלי בעל שמחה, שמח בחלקו ורץ כצבי כדרך עליזי לב, וטעם הנותן אמרי שפר, נותן תודה לאלהיו וזה מתיישב יותר על מלת הנותן ומלת שפר יהיה ענינה שמחת לבב; ולפי זה יש כאן גם ברכה, כי ברכו שכן יהיה תמיד שמח ומודה לאל; וזה נ"ל יותר קרוב בפירוש המקרא הסתום הזה, וקרובה לזה דעת אנקלוס.

66 בן: נטיעה, כמו ועל בן אמצתה לך תהים פ' ט"ז ועל הדרך הזה שם יונק ויונקת ועוללות הושאלו על הצמחים.

67 פורת: תאר לשון נקבה, כמו פוריה, ומלת בן כשהיא להוראה הזאת היא לשון נקבה, וכן כאן הרבוי ממנה בנות.

68 עלי עין: אצל עין המים, כעץ שתול על פלגי מים.

69 בנות: ענפי הנטע הזה, צעדה עלי שור, מתפשטות על הדלית מלשון עלו בשרותיה ושחתו ירמיה ה' יו"ד וכן בן שורותם יצהירו איוב כ"ד י"א והמשל לקוח מן הגפן.

70 בנות צעדה: רבוי הנקבות פעמים רבות יבא עמו הפעל בל' יחיד, כמו תשיגהו כמים בלהות איוב כ"ז כ', ועיניו קמה שמואל א' ד' ט"ו כי קמה על בל מחשבות ה' ירמיה נ"א כ"ט מפי עליון לא תצא הרעות איכה ג' ל"ח וחטאותנו ענתה בנו ישעיה נ"ט י"ב מחשבות בעצה תכון משלי כ' י"ח וכן המהג גם בל' ערבי; ובספר הכותים ני צעירי עלי שור, ויוסף לא היה הבן הצעיר כי בנימן צעיר ממנו ולמה יזכירהו בתאר פחות, והוא היה בדעתו לגדלו על אחיו?

71 וימררוהו: לשון וימררו את חייהם שמות א' י"ד.

72 ורבו: ל' יריית חיצים, והוא קל עבר ממשקל פָעול, משרש רבב, כמו יָסוֹבּוּ עלי רבָיו איוב י"ו י"ג, וברקים רב תהלים י"ח ט"ו שהם לשון יריית חיצים, כמו שרש שרבה רד"ק, ואמרו רֹבּוּ ממשקל פעול להבדילו מן רַבּוּ ענין רבוי מהרש"ד: ולדעת רש"י המלה בנין פֻעל, על דרך כָלּוּ תפלות, אלא שהוראו כהוראת התפעל; ואולי חשב רש"י כי בשו וארו עיני הם ג"ג בנין פֻעל, ולהיות הוראתם עומדת, והפועֵל פועל בעצמו ולא מקבל פעולה מאחרים, חשב שיתכן להיות פֻעל להוראת התפעל, ומלות שמו רמו דמו שהם צווי מן הקל הם לדעתו עבר פֻעל.

73 וישטמוהו: הוא פירוש המשל, וכן דעת בה"ט שנתן אתנח תחת ורבו, ועשה אותם שני מאמרים, וכל זה על אחיו ששנאוהו, ולדעת רשב"ם על המצרים שנתנו אותו בבית הסהר; אולי אמר כן בחשבו כי יעקב לא ידע מאומה משנאת בניו את יוסף. ומוהר"ר מורדכי מורטארה אומר כי לא יתכן לומר שיעקב לא ידע דבר מזה, שאם כן לא היה מקם לאחרי יוסף שיאמרו ליוסף אביך צוה וגו', אם יוסף היה יודע שלא נודע הדבר לאביו; גם רחוק הוא עד מאד שיחשוב יוסף כי אחיו הגידו הענין לאביהם קרוב למיתתו; ואם יקשה לרשב"ם כי אחר שהם לא מכרוהו כדעתו וכדעתנו לא יתכן לומר וימררוהו ורובו, אין זה כלום, כי הנה יוסף האמין שהם מכרוהו, וכן האמין יעקב, כי בודאי בניו לא הגידו לו שהשליכוהו לבור כדי שימות שם. ולדעת דח"א ז"ל הכוונה על הקרובים לשכם, שהיו שונאים לבני יעקב, וקרוב הדבר כי בני יעקב אמרו לאביהם או הוא עצמו חשב כך והם הניחוהו במחשבתו כי כשהלך יוסף לראות את אחיו בשכם טעה בדרך והלך בדרך רחוקה ופגעו בו לסטים בעלי חצים, ובקשו להרגו, וה' היה אתו והתקומם נגדם ונמלט מידם, ואח"כ לא ידע הדרך לשוב לבית אביו, ופגעו בו אחרים ותפשוהו ומכרוהו לעבד והוא אומר כי רחוק הוא שימשיל יעקב את בניו שהיו רועי צאן לבעלי חצים, גם מאמר ותשב באיתן קשתו לא יתכן אם הכוונה על אחיו כי הנה יוסף לא התקומם נגדם כלל, אך נשאר כצאן לטבח יובל.

74 ותשב באיתן קשתו: כלפי מה שאמר כי בעלי חצים נלחמו בו, אמר כי אמנם קשתו גברה על קשתם, ונצבה נגדם באיתן ובחוזק, איתן הוא ג"כ שם דבר, כמו וישב הים לפנות בקר לאיתנו שמות י"ד כ"ז.

75 ויפוזו זרועי ידיו: היו זרועיו קלים בדריכת הקשת, לשון מפזז ומכרכר שמואל ב' ו' י"ו וקרוב לזה שרש פחז ושרש חפז על קלות התנועה.

76 מידי אביר יעקב: זאת היתה לו מידי האל שהוא אביר יעקב, ואביר לשון אברה, מטעם ישאהו על אברתו דברים ל"ב י"א, באברתו יסך לך תהלים צ"א ד' ענין הגנה כענין אשר באת לחסות תחת כנפיו רות ב' י"ב.

77 משם רועה וגו': יש מפרשים הביאם ראב"ע משם מאז, וכן פירשו רמבמ"ן וראז' מאותה שעה נעשה יוסף רועה ישראל. ומהרש"ד מפרש משם על המקום שסבל בו צרותיו, והוא הבור אשר שמוהו בו, כי מבית האסורים יצא למלוך; ונ"ל כי מאחר שנאמר למעלה מידי אביר יעקב, ונאמר למטה מאל אביך ויעזרך, ראוי שגם משם רועה וגו' יהיה נאמר כלפי מעלה; לפיכך מסכים אני עם המתרגם הסורי שהיה קורא מִשֵם בצירי, והוא כטעם ישגבך שם אלהי יעקב תהלים כ' ב' וכן תרגם גם הערדער.

78 רועה אבן ישראל: רשב"ם ורמבמ"ן פירשו רועה בית ישראל, ומהרש"ד וראז' ולפניהם רש"י Coccejus וקלער' פירשו רועה ישראל ואבן ישראל, כלומר צור מֻעזם סַלְעָם וּמִפְלָטָם ואני לא אדע למה בתהלים י"ח ג' נקדו וּמְפַלְּטִי פעל ולא ומִפְלָטִי שם דבר, וכמו אחישה מפלט לי שם נ"ה ט' כמו סלעי ומצודתי, צורי מגיני וקרן ישעי משגבי שבפסוק ההוא; ונראה שנקדו כן להשוותו עם מה שכתוב בשמואל ב' כ"ב ב', ושם כתוב ומפַלְטי לי, ולא יתכן לומר ומפלָטי לי כי מלת לי מיותרת, ועל כרחנו צריך לומר כי שם הוא בינוני והיו"ד נוספת כיו"ד יושבי, המגביהי אלא שהם מפרשים על יוסף ואני מפרש על האל, וכן דעת גיז' Thesaur. Pag. 16 שאבן ישראל כנוי לאל, ולא ידעתי איך הוא מפרש משם.

79 מאל אביך: הִצְלַחְתָ וְגָדַלְתָ בעזרת אלהי אביך שיעזרך לעתיד.

80 ואת שדי: ומאת.

81 ברכות שמים מעל: הטל והמטר.

82 ברכות תהום וגו': מעיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר.

83 ברכות שדים ורחם: ברכות השמים והארץ, כי השמים הנותנים המטר מגדלים הצמחים, כמו השדים שמגדלים ומיניקים התינוק, והארץ יולדת הצמחים כמו הרחם, כטעם והולידה והצמיחה רד"ק בשם אחרים ושאר המפרשים פירשו ולא יהיה זרעו רחם משכיל ושדים צומקים הושע ט' י"ד וזה אין לו ענין עם האמור במקרא הזה. ואנקלוס תרגם ברכות אביך ואמך, אמנם השדים והרחם כלם באשה לא באיש, ורש"י תירץ בדוחק.

84 מאל אביך: הִצְלַחְתָ וְגָדַלְתָ בעזרת אלהי אביך שיעזרך לעתיד.

85 ואת שדי: ומאת.

86 ברכות שמים מעל: הטל והמטר.

87 ברכות תהום וגו': מעיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר.

88 ברכות שדים ורחם: ברכות השמים והארץ, כי השמים הנותנים המטר מגדלים הצמחים, כמו השדים שמגדלים ומיניקים התינוק, והארץ יולדת הצמחים כמו הרחם, כטעם והולידה והצמיחה רד"ק בשם אחרים ושאר המפרשים פירשו ולא יהיה זרעו רחם משכיל ושדים צומקים הושע ט' י"ד וזה אין לו ענין עם האמור במקרא הזה. ואנקלוס תרגם ברכות אביך ואמך, אמנם השדים והרחם כלם באשה לא באיש, ורש"י תירץ בדוחק.

89 מט.כו. ברכות אביך וגו': רוב המפרשים פירשו הורי יולדי מלשון האנכי הריתי במדבר י"א י"ב כתרגום אנקלוס; אעפ"י שזה באמת רחוק מאד כי אין הזכר הורה, ומאמר האנכי הריתי אינו אלא בתמיהה. רש"י פירש הברכות שברכני הקב"ה גברו והלכו על הברכות שברך את הורי, ורד"ק ומהרש"ד וקלער' וראז' פירשו הברכות אשר אני מברך אותך יגברו על ברכות הורי שברכו אותי; אמנם רשב"ם ואחריו הערדער פירש הורי ל' הרים, והוא כפל ל' של גבעות עולם, והביא ראיה מברכות משה שאמר מראש הררי קדם וממגד גבעות עולם; ויש סמך לזה מתרגום ירושלמי ברכתא דאבוך יתוספן עלך על ברכתא דבריכו יתך אבהתך אברהם ויצחק דמתילין לטוריא, וכן בתרגום האלכסנדרי מתורגם לשון הר, אלא שהמתרגם ההוא הדביר מלת הורי למלת עד, הורי עד, הרי עד, כמו גבעות עולם; והלכו אחריו י"ד מיכאעלים, Vater, Ilgen וגיז', אלא שמיכאעליס מגיה הָרֵי; והאחרונים אומרים שמלת הור היא מלה קדמונית, נשאר ממנה רמז בהור ההר, וכן בל' יונית שקוראים להר horos; ומביאים ראיה לקשור שתי המלות הורי עד מגבעות עולם שאחריהן ומברכות משה, ומדברי חבקוק ג' ו' ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם; ומלת תאות, מנחם בן סרוק ורש"י וראב"ע ורשב"ם ורד"ק ורמבמ"ן ורשאז' פירשו לשון גבול וקצה, מלשון והתאויתם לכם במדבר ל"ד י' כלומר עד סוף גבעות עולם, וזה לדעת קצת רד"ק וראז' בבחינת הזמן, תהיינה לך הברכות האלה עד סוף העולם, עד שלא ימושו ההרים אשר הם עמודים לעולם: ולדעת אחרים הוא בחינת המקום, רש"י פירש ברכה בלא מצרים, וראב"ע שתהיינה הברכות גבוהות, אמנם א5נקלוס פירש תאות כמשמעו, דחמידו להן רברביא דמן עלמא, וכן קלער' פירש מה שאדם מתאוה על הגבעות, כלו' המרעה הטוב וכיוצא בזה; וגיז' וחבריו גם הם פירשו הדר הגבעות וחמודותן. ואני אומר שאין להוציא מלת תאות מענינה הידוע בכל המקרא, ומעולם לא מצאנו תאוה לענין סוף וגבול, וגם מברכות משה אתה למד, שאמר ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם, ותאוה כמו מגד, דבר נחמד, וכן חמודות, ומחמדים, וכן וכי תאוה הוא לעינים, ומזה נָאוֶה ונָאֶה ונוי; וכאן תאות הוא כנגד ברכות, ברכות הורי עד, תאות גבעות עולם, ומפני שמלת עד איננה מתיישבת לפי זה אצל תאות גבעות עולם, ומאחר שאם נחבר אותה אל ברכות הורי יהיו שני חלקי המליצה הולכים צמדים כנהוג, ובעבור הראיות המובאות גם כן מדברי משה ומדברי חבקוק, מוכרח אני להסכים עם גיז' וחבריו הקוראים בשיטת המתרגם האלכסנדרי ברכות הורֵי עד; אמנם אינני מסכים עמהם במה שהם מחברים מלת על לברכות הורי, ברכות אביך גדולות וגבוהות ועצוות מברכות הררי עד, ראשונה שלא היה לו לסתום, אלא לפרש מה הן, הברכות האלה אשר למעלה מברכות הררי עד, ועוד היל"ל על תאות גבעות עולם, ושלישית כי משה אמר שיהיה לו ממגד גבעות עולם, ולא אמר שברכתו תהיה למעלה ממד גבעות עולם, גם ראז' כתב כי המליצה הזאת ברכות אביך גברו על ברכות הררי עד, היא מליצה זרה ובלתי נאותה, לפיכך אומר אני כי ברכות אביך גברו על, הוא מאמר בפני עצמו, ומלת על נפרדת, כמו ונאם הגבר הוקם על ש"ב כ"ג א', כלומר למעלה, ושיעור הכתוב כך הוא:

90 ברכות אביך גָבְרוּ עָל ברכות הורֵי עד תאות גבעות עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו:

91 כלומר ברכות שאביך מברך אותך גברו וגבהו למעלה למעלה; גבר קרוב בענין לשרש גבה, כמו ויגברו המים ברא' ז' י"ח והמים גברו מאד מאד על הארץ שם שם י"ט, חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים שם שם כ' כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו תהלים ק"ג י"א כי גם ברכות הררי עד, וברכות גבעות עולם בחמודותיהם תהיינה לראש יוסף, תבאנה על ראשו, כטעם יחולו על ראש יואב ש"ב ג' כ"ט, על ראש רשעים יחול ירמיה כ"ג י"ט, ול' כ"ג ומלות עד ועולם מורות על גובה בלתי מוגבל, ע"ד שוכן עד מרום וקדוש ישעיה נ"ז ט"ו, עיין שם פירושי.

92 נזיר אחיו: פרישא דאחוהי, כלו' בחיר אחיו, הנבדל מהם במעלה וחשיבות רש"י ושכן ראז'; ורשב"ם וראב"ע ורמבמ"ן וקלער' מפרשים מלשון נזר, המוכתר ונכבד עליהם, וכן מִגְּזָרַיֹךְ כארבה נחום ג' י"ז; והראשון נ"ל עיקר, כי כן רוב שמוש מלת נזיר הוא מענין הפרשה והבדלה, ולא מענין נזר ונשיאות; ועוד הנה גם משה השתמש בברכתו במליצה זאת, ואז לא היה יוסף חי, ולא היה לשבטו שלטון על שאר שבטים, ואולי נזר שענינו עטרה הוא ג"כ מענין הפרשה והבדל חשיבות, אעפ"י שהיה אפשר לומר כי נזר נגזר מן זֵר, דבר המקיף סביב סביב, ודע כי כל שמוש שרש נזר הוא לענין פרישות של קדושה ומעלה וכבוד, גם וינזרו לבשת הושע ט' י' ענינו הפרישו והקדישו עצמם לעבודת אלילים; אמנם נזורו אחור ישעיה א' ד' הוא משרש זור, שהוא תרגום של סור; ויחזקאל י"ד ז' אמר שלא כמשפט וינזר מאחרי, והיה ראוי לומר ויזור כמו שאמר בפסוק הקודם נזורו מעלי, ועיין מה שכתבתי על נזורו אחור ישעיה א' ד'.

93 זאב יטרף: זאב אשר יטרף, זאב הטורף

94 .בבקר יאכל עד: נשאמר על הזאב, והטעם שהוא טורף ואוכל גם בבקר וגם בערב, כי מפני שרוב יציאת הזאב היא בערב זאבי ערב, חבקוק א' ח', וצפניה ג' ג' וכשהוא טורף בערב איננו מניח כלום לבקר כמו שפירשו האחרונים מליצת לא גרמו לבקר שבצפניה ג' ג' אמר כי בנימין יהיה כזאב האטוכל בבקר מה שטרף בלילה, שלרוב הטרף אשר יטרף, ישאר לו ממנו לבקר, ואח"כ טורף גם ביום, ולערב הוא מחלק לגוריו ולחבריו מה שטרף ביום.

95 עד: שלל, כמו אז חֻלק עד שלל מרבה ישעיה ל"ג כ"ג וכן אבד חשבון עד דיבון במדבר כ"א ל', דיבון היתה לבז.

96 יחלק שלל: אמרו כי כן דרך הזדאבים לצאת בחבורה ולחלק טרפה ביניהם ראז', וכל זה אמנם ברכה לשבט בנימין שֶיִהְיֶה גבור ותקיף, וכן היה, כמו שראינו בשופטים כ'.

97 שבטי ישראל: בני ישראל וראשי שבטים.

98 איש אשר כברכתו ברך אותם: אשר איש איש מהם ברך אותם כברכתו, ברכה פרטית לכל א' מהם וכן מצאתי אח"כ לרמב"ן בפרשת מקץ; ואם יש מהם שלא ברך אותם הנה על הרוב ידבר.

99 שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו: לא אמר שמה קברתי את יצחק; נראה מכאן כי רבקה מתה בעוד יעקב בבית לבן, לפיכך לא היה יכול לומר קברתי את רבקה, ולפיכך סתם ואמר שמה קברו.

100 מאת בני חת: ברשותם, כי בתוכם ולעיני בני עמו מכר עפרון; ואמר זה ליוסף שלא יירא שמא יעכבו החתים בידו לקבור שם את אביו; כי לא יוכלו להכחיש המכירה, כי במעמד כלם היתה.