שד"ל על בראשית ל״ו

מהדורה: שד"ל, דפוס ראשון

« שד"ל על בראשית ל״ה:כ״ט שד"ל על בראשית ל״ז:א׳ »

1 וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃

2 עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אׇהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי׃

3 וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת׃

4 וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל׃

5 וְאׇהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־יְע֥וּשׁ יעיש וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

6 וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁ֠יו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כׇּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כׇּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כׇּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃

7 כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃

8 וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃

9 וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר׃

10 אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

11 וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז׃

12 וְתִמְנַ֣ע הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

13 וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

14 וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אׇהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת־יְע֥וּשׁ יעיש וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח׃

15 אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז׃

16 אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה׃

17 וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

18 וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אׇהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אׇהֳלִֽיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

19 אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם׃ ס

20 אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃

21 וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃

22 וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃

23 וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם׃

24 וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו׃

25 וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאׇהֳלִיבָמָ֖ה בַּת־עֲנָֽה׃

26 וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן׃

27 אֵ֖לֶּה בְּנֵי־אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן וַעֲקָֽן׃

28 אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַאֲרָֽן׃

29 אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה׃

30 אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י לְאַלֻּפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר׃ פ

31 וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלׇךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

32 וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃

33 וַיָּ֖מׇת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבׇּצְרָֽה׃

34 וַיָּ֖מׇת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי׃

35 וַיָּ֖מׇת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית׃

36 וַיָּ֖מׇת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃

37 וַיָּ֖מׇת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃

38 וַיָּ֖מׇת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃

39 וַיָּ֘מׇת֮ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃

40 וְ֠אֵ֠לֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַֽלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת׃

41 אַלּ֧וּף אׇהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן׃

42 אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר׃

43 אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃ פ

פירוש שד"ל על בראשית ל״ו

1 את עדה בת אילון החתי: היא הנזכרת למעלה כ"ד ל"ד בשם בשמת בת אילון החתי ראב"ע. אמנם יהודית בת בארי החתי לא נזכרה כאן כי לא נתקיים לה זרע ואחריה לקח את אהליבמה זאת רשב"ם. אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי: יש שחשבו להגיה בן צבעון, וכן הגיהו השמרונים. והנכון כי צבעון מת והיו לו נשים הרבה, ואחת מהן נשארה בלא בנים, ובא ענה בנו ולקחה לו לאשה ויבמה, והוליד ממנה בת, ויקרא שמה אהל יבמה, וקמה על שם אביו המת, ונקראת בת צבעון, אך היא באמת בת ענה אאז"ל, ועיין בה"ע תקפ"ט עמוד 115, ועיין למטה פסוק כ"ד. ויעקב חי פארדו מקשה כי היבום הוא להקים שם לאיש שמת בלא בנים, לא לאשה שאין לה בנים, כי יכולה היא להנשא לכל מי שתרצה. ואני אומר שהיתה אצלם עגמת נפש אם תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, והיה חביב להם שתנשא לאחד מבני המשפחה. ומליצת הכתוב לא תהיה אשת המת החולה החוצה לאיש זר דברים כ"ה ה' סיוע לזה. ודעת הרמב"ן עיין למטה פסוק כ'. ולדעת רבנו תם ענה אשה היתה.

2 ואת בשמת בת ישמעאל: למעלה כ"ח ט' נקראת מחלת, ונ"ל כי שני השמות ענינם אחד, כי מחלת לשון מתוק בל' ארמית, תרגום של מתוק חלי, וכן בשם בארמית ענין מתיקות. ברש"י כ"י שבידי כתוב עונותיה לא עונותיו.

3 וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו: גם קודם שחזר יעקב מפדן ארם כבר היה עשו בארץ שעיר, אך נראה שלא קבע שם דירתו עם כל בני ביתו, אך הניח נשיו ובניו ומקצת מקנהו וקנינו אצל יצחק אביו בארץ כנען, והוא היה גר בארץ שעיר, ורועה שם שאר מקנהו, כדרך הרועים שהיו הולכים ממקום למקום. ואולי היתה עמו בשעיר אהליבמה שהיתה בת ענה החורי מיושבי הארץ. ומה שכתוב אלה בני עשו אשר יולדו לו בארץ כנען יתכן שהוא חוזר על רובם, ולא על בני אהליבמה. והנה קודם מיתת יצחק בא עשו אצל אביו והיה בקבורתו, ואז ראה כי אין הארץ רחבת ידים למקנהו ולמקנה יעקב, ולקח נשיו וקנינו וקבע דירתו בהר שעיר.

4 ותמנַע: תמנע בפתח היא אשה ובקמץ הוא איש, חוץ מאחד, ואחות לוטן תמנָע למטה כ"ב שהוא בקמץ מפני ההפסק.

5 הוא אדום: בני עשו ואלוכיהם הנזכרים הם הם האומה הנקראת אדום, אח"מ.

6 החורי: שהיו שוכנים במערות, וכתב היירונימוס בעובדיה ד': Omnis australis region Idumaeorum in Specubus habitatiunculas habet.

7 לוטן ושובל וצבעון וענה ודישון ואצר ודישן: לדעת הרמב"ן שבעתם אחים בני שעיר, ושני ענה היו, אחד אחי צבעון ואחד בנו, ושתי אהליבמה היו, אחת בת ענה בן צבעון, והיא נקראת בת צבעון, כי בני בנים נקראים בנים, ואחת הנזכרת בפסוק כ"ה היא בת ענה אחי צבעון, ולכך באשת עשו אומר בת ענה בת צבעון להודיע שאיננה בת ענה אחי צבעון. וכבר כתבתי כי לדעתי כל האלופים האלה ענינם משפחה ושבט.

8 ואיה: לדעת אאז"ל השמיט אהליבמה שהיתה נקראת בת צבען ולא היתה אלא בת ענה ורמז עליה בוי"ו ואח"כ פירש ואהליבמה היא בת ענה, לדעת רשב"ם כך היה שמו ואיה כמו ושתי ויזתא ופסי, ולדעת אחרים הוי"ו יתרה. את הימים: אמרו שענינו פרדים, והקשה בושארט כי פרדים שמם ולא ימים, ואני אומר כי ידוע כי שני מיני פרדים יש, אמו סוס ואביו חמור, או אמו חמור ואביו סוס, והנה רוב הפרדים שמשתמשים בהם לרכיבה אמם סוס ואביהם חמור, והם הנקראים פרדים בכל המקרא. ואמנם הימים יתכן שהם אותם שאמם חמור ואביהם סוס, והנה ענה היה רועה חמורים, וקרה מקרה שאחת או יותר מחמוריו נזדווגו לסוס שמצאו בדרך וילדו ימים, והם הנקראים בל' רומי hinnus ובל' אשכנז maulesel, והפרד נקרא mulus ובל' אשכנז maulthier והיירונימוס וראז' פירשו חמין thermae, ואנקלוס ואחריו בושארט וקלער' מפרשים מלשון אימים כלו' ענקים שבאו עליו וגבר עליהם ועשה לו שם בגבורתו, אך לפי זה אשר הנה היל"ל.

9 ואהליבמה בת ענה: נראה כמיותר, אבל ענינו לדעת אאז"ל כי גם אהליבמה אעפ"י שנקראת בת צבעון היתה בת ענה.

10 דישן: הוא דישון, פסוק כ"א. עיין רמב"ן או נתה"ש.

11 לאלפיהם: חסר וי"ו, ונ"ל כי ראוי לקרוא לאַלְפיהם.

12 ואלה המלכים וגו': הכוונה קודם זמנו של משה, ואעפ"י שבימיו עדיין לא מלך מלך לבני ישראל אין זה כלום, כי הוא כאומר כל המלכים האלה מלכו באדום ועדיין לא היה מלך לישראל. כן דעת C.B. Michaelis ואחרים. ויתכן ג"כ לפרש לפני מלוך מלך לבני ישראל קודם שיהיו ישראל לעם אחד בארץ וראויים להמליך עליהם מלך, ומיד אחרי משה היו יכולים להמליך עליהם מלך. ורשב"ם וראב"ע ואחרים פירשו כי משה עצמו נקרא מלך, ככתוב ויהי בישורון מלך, וזה עולה יפה לפי דעתי ששם מלך נגזר מן מוליך dux, ומשה היה מוליך ומנהל את ישראל, אע"פ שפסוק ויהי בישורון מלך איננו לדעתי על משה. ויש שאולים והלא מיעקב ועשו עד משה לא היו אלא ד' דורות, ואיך מלכו בתוך כך שמונה מלכים אחרי מות עשו, ומי יודע כמה זמן אחרי מותו תחילו המלכים? לזאת אשיב ראשונה כי במקום אחר אבאר בלא פקפוק כי א"א שלא עברו יותר מד' דורות מיעקב עד משה, באופן כי בלא ספק ת' שנים שלמות ישבו אבותינו במצרים, והשנית כי המלכים האלה לא היו אב ובנו, אלא כלם בני משפחה אחרת, ומי יודע כמה מלחמות היו באדום וכמה מלכים מתו במלחמה ומלכו אחרים תחתיהם. והנה החכם מיכעליס הנ"ל הביא ראיה ברורה שאין המלכים האלה עד ימי דוד כי המלכים האלה הם ממשפחות שונות, ולא אחד מהם מלך בן מלך, א"כ לא היתה המלוכה מורשה אצלם, אבל בימי דוד מצאנו שלא היה הדבר כן, כי הדד האדומי היה מזרע המלך מ"א י"א י"ד, א"כ מלכות אדום לא היתה תכונתה בימי דוד כמו שהיתה בימי המלכים האלה הנזכרים בתורה, א"כ לפני מלוך מלך לבני ישראל אין הכוונה בו עד זמן דוד או שאול, וא"כ לא נכתבה הפרשה הזאת בימי מלכי ישראל ויהודה, כמו שחשבו קצת בעקבות היצחקי שהביא ראב"ע.

13 ושם עירו: עיר מולדתו. דנהבה: היירונימוס כתב שהיה בימיו כפר ששמו דנהבה שמונה מילין מהעיר ער אשר בארץ מואב לנחל ארנון. בלי בן בעור: אין ספק שהוא קודם בזמן הרבה לבלעם בן בעור, וא"א שיהיה הוא, מלבד כי בלעם נקרא קוסם ולא מלך, ושם עירו פתור ולא דנהבה.

14 בצרה: עיר באדום, עיין ישעיה ל"ד ו', וס"ג א'. ועמוס א' י"ב הרמב"ן ולדעת חז"ל ורש"י היא בצרה אשר במואב, ירמיה מ"ח כ"ד.

15 המכה את מדין וגו': מלחמה ידועה בימים ההם, והדד עשה לו שם בגבורתו.

16 הדר: ובד"ה הדד בדל"ת, וכן בס' הכותים, ונראה שהגיהו או טעו לכתוב בדל"ת מפני הדד הנזכר למעלה פסוק ל"ה, ומפני הדד ה נזכר במלכים א' י"א י"ד, שהיה באדום מזרע המלוכה, גם טעו בבן הדד שהיה מלך בארם. ושם אשתו מהיטבאל: הדר זה היה מלך בימי משה, ואשתו גם היא היתה בימי משה, ואולי היתה אשה מפורסמת בעבור מעלותיה או בעבור ייחוסיה והאחרון קרוב יותר, מפני שהאריך ביחוסה. בת מטרד בת מי זהב: אולי מטרד שם אשה והיא היתה בת מי זהב, או כי מהיטבאל ע"י שהיתה בת מטרד היתה מזר מי זהב, שהיה מפורסם בימים ההם, אך לומר שהיה מטרד שם אביה ומי זהב שם אמה, או להפך דמו שכתב ראב"ע, נ"ל שאיננו ע"ד לה"ק, כי אז היל"ל ושם אביה מטרד ושם אמה מי זהב. והנה כל שמות המלכים הקודמים הם באתנח, וזה לבדו בסגולתא והיה ראוי שיהיה גם הוא באתנח, ומלת פעו בזקף, אבל מפני שנשתנה המלך הזה שהוסיף בו הכתוב שם אשתו ושם ייחוסה, רצו להפריד התוספת מן העיקר, ונתנו את האתנח במקום שהיה שם סוף הפסוק אלמלא התוספת, ושם המלך שהיה בשאר פסוקים באתנח, לא הורידוהו שתי מדרגות, מאתנח לזקף, אך נתנו עליו הוד מלכות על ידי הסגולתא שהוא המפסיק הגדול אחר האתנח.

17 ואלה שמות אלופי עשו וגו': דעת C.B.Michaelis והסכים עמו ראז' כי האלופים האלה אינם אלא תולדות יעוש ויעלם וקרח בני אהליבמה שלא נזכרו להם תולדות למעלה, כי לא היו רבים באכלוסים, וברוב הימים נתרבו עד כי הימי הדר התפרדו לאלופים. וזה רחוק כי כאן נזכר אלוף אהליבמה שנראה שכולל כל צאצאי האשה ההיא, ועוד נזכרו כאן אלוף קנז אלוף תימן, ואלה נראה שאינם אלא בני אליפז. ואני אומר כי אלה הנזכרים כאן הם שמות המשפחות שלא היו תחת עול מלך אדום, אלא מרדו בו ועשו עצמן רעפובליק. והנה בימי משה היה מלך באדום על קצת האומה, וקצת מן האומה לא היו תחת המלך כי אם תחת יד נשיאיהם, וזה עלה בדעתי אחרי ראותי דברי רשב"ם בדברים ב' ד': אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר: "לא אלה הם אותה אדום שיצאו בחרב לקראת ישראל במדבר כ' כ' שהרי באלה כתוב כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר, אבל אדום לא מכרו כלום דכתיב בהם ויט ישראל מעליו" ונראין דבריו מוכרחים לבאר סתירת הכתובים, כי מלך אדום יצא לקראתם בעם כבד וביד חזקה ובבני עשו אמר וייראו מכם, ואמר כאשר עשו לי בני עשו דבריו ב' כ"ט שנתנו להם אכל בכסף, ובהפך במלך אדום כתוב ויט ישראל מעליו והנה האלופים הנזכרים כאן שמותם שונים מאותם הנזכרים למעלה ט"ו י"ח ורק שנים, תימן וקנז, הם שוים בשתי הפרשות ונראה כי המשפחות המורדות במלך אדום היו רובם משפחות חדשות שמתחלה לא היו מרובות באכלוסין, ולא היו נקראות אלופים, ונספחו אליהן בקשר גם שתים מן המשפחות העתיקות תימן וקנז. ומה שלא נזכר כאן עמלק, אעפ"י שגם הוא מבני עשו, ולא היה משועבד למלך אדום. נראה שהוא מפני שלא היה באגודת אלופי עשו, אבל היה לעם בפני עצמו, ונראה שגם בימי משה היה לעמלק מלך מיוחד הנקרא אגג, שכן בלעם אמר וירם מאגג מלכו.

18 הוא עשו אבי אדום: זה ספור מה ששייך לעשו אבי אדום ותולדותיו, וכיוצא בזה הוא אהרן ומשה שמות ו' כ"ה ועיין למטה ל"ז ב'. אלה אלופי: המתרגמים והמפרשים כלם פירשו שרים ומושלים, וכן תרגמתי ופירשתי גם אני עד היום הזה, ועתה בתשרי תרי"ט, בהיותי עוסק בהגהת תרגומי לשלוח אותו אל המדפיס המוציאו לאור בעיר מולדתי, ראיתי כי יותר נכון ויותר קרוב אל הדעת הוא שלא תהיה הכוונה במלת אלוף על השר והמושל אלא על המשפחה והשבט. כי הנה אחר שהזכיר בישראל למעלה ל"ה כ"ב ויהיו בני יעקב שנים עשר בני לאה וגו' בני רחל וגו' ובני בלהה וגו' ובני זלפה וגו', ואלה השנים עשר היו אח"כ למשפחות גדולות שנקראו בשם מטות ושבטים, יזכיר גם באדום שמות נשי עשו ושמות בני כל אחת ואחת. אבל מפני שקצת מבני עשו נפרדו לכמה משפחות ושבטים, יזכיר ג"כ פסוק ט"ו עד י"ח שמות אלופי בני עשו, כלו' שמות המשפחות שהיו באדום כמו השבטים בישראל: אלא שבאדום נקראו בשם אלוף, והמלה נגזרת מן אֶלֶף כדעת בושארט וגיז', אלא שלדעתם האלוף הוא שר שאלף ונשיא המשפחה, ובלשון הקדש מצאנו שופטים ו' ט"ו הנה אלפי הדל במנשה, והכוונה משפחתי ובית אבי. והנה מליצת אלופי בני עשו ענינה כמליצת מטות בני ישראל במדבר ל"ו ט', וכמו שמטה יוסף נחלק למטה אפרים ומטה מנשה, ככה זרע אליפז נחלק לשבעה אלופים, ומשפחת רעואל נפרדה לארבעה אלופים, ורק שלשת בני אהליבמה נשארו שמותם על צאצאיהם אלוף יעוש, אלוף יעלם, אלוף קרח, כמו שנשארו שמות בני יעקב על מטותם, וחתם ואמר פסוק י"ט אלה בני עשו ואלה אלופיהם הוא אדום, כלו' אלה הם תולדות עשו, ואלה הם שמות השבטים והאלופים שעמדו מהם, קצתם נקראו על שם בני עשו עצמם, כי צאצאי כל אחד מהם נשארו דבקים ואגודים יחדיו, וקצתם נקראו על שם בני בניו, כי נפלגו למשפחות שונות, וקבוץ כל המשפחות האלה הוא הנקרא אדום, כלו' אומת אדום כוללת כל השבטים האלה. ואח"כ הזכיר שמות בני שעיר החורי ובני בניו, והודיע כי הבנים לבדם נקראו אלופים, ולא בני הבנים, גם נ"ל כי כמו שבלה"ק קראו אֶלֶף לחֵלק מן השבט, כן גם בלשון בני שעיר היה האלוף נחלק לאלפים, וזה טעם פסוק ל' אלה אלופי החורי לאלֻפיהם, חסר וי"ו, והכוונה לומר לְאַלְפֵיהֶם, והנה משפחות אדום ואלופיו בזמן מן הזמנים הסכימו כלם או רובם להעמיד עליהם מלך, ומשה הזכיר שמות המלכים ההם עד אותו שהיה בימיו, ואח"כ חוזר ומזכיר פסוק מ' שמות אלופי עשו, ואינם הנזכרים למעלה, שהיו כלולים במלכות אדום, אבל הם שמות משפחות חדשות חוץ מקנז ותימן, שנפרדו מממלכת אדום, ונקראו אלופי אדום. ובימי משה היו אלופי אדום שמות ט"ו ט"ו והם אלה, והיה ג"כ מלך אדום, ובעל ד"ה טעה וחשב כי האלופים האלה קמו אחרי המלכים וימת הדד, ויהיו אלופי אדום. וכאן ראוי להתבונן במליצת למקומותם בשמותם, שהיא מליצה קשה מאד ואלה שמות בשמותם ולא ראיתי מי שהתעורר על זה אלא בעל בוצר עוללות הי"ו, והוא פירש שהיו מושלים בשם עצמם ולא בשם מלך אדום. אך נ"ל שאיננו מדרך לשון הקדש לומר על ההוראה הזאת מושלים במשותם, מלבד כי כאן לא נזכר לשון ממשלה, ופירושו מיוסד על דעת האומרים כי אלוף ענינו משל, ואין כן דעתי. ולדעתי למקומותם בשמותם הכוונה בו שהמקומות נקראו על שם האלופים, כמו שמצאנו פסוק ל"ד מארץ התימני, על שם אלוף תימן, וכיוצא בזה בישראל אומרים ארץ יהודה, ארץ אפרים, הארצות על שם השבטים. ומלת למשפחותם ענינה כמו בשאר מקומות שהאלופים נחלקו למשפחות שונות, וכמה משפחות קטנות היו נכללות במשפחה גדולה הנקראת אלוף, והנה מלת אלוף בלשון שעיר החורי ומן החורי קבלו אותה בני עשו היא נגזרת מן אֶלֶף, וענינה משפחה ושבט, אבל בלה"ק היה שם התאר נגזר מן הפעַל אָלַף וענינו מכיר, מְיֻדָע ואוהב ואמרו אלופי ומיֻדעי תהלים נ"ה י"ד כמו שאמרו ולנעמי מודע לאישה רות ב' א', איש מאת מַכָּרו מלכים ב' י"ב, ו' וח'. וכן אל תאמינו ברֵעַ אל תבטחו באלוף מיכה ז' ה' ענינו אוהב ומכיר, וכן העוזבת אלוף נעוריה משלי ב' י"ו, וכן ונרגן מפריד אלוף שם י"ו כ"ח, וכן ושונה בדבר מפריד אלוף שם י"ז ט', ואח"כ אמרו כבש אלוף ירמיה י"א י"ט, והוא כדעת בושארט תאר לכבש בייתי היודע וקונהו ואוהב אותו ומלומד ללחוך בגדו, וכן הוא בלשון ערבי. אבל אלופי יהודה שבזכריה י"ב היו, ו' אין לברר פירושם, כי המקראות ההם סתומים מלבד שהם כתובים בלא וי"ו. וכן והיה כאלוף ביהודה שם ט' ז' הוא סתום וחותם, וגם הוא חסר וי"ו. לא נשאר רק פסוק א' בירמיה, ואת לִמַדְתְּ אותם עליך אלופים לראש, שנראה כמסייע למה שחשבו עד היום במלת אלוף, וגם אני לא היה עולה בדעתי לפרש מה שפירשתי כאן בענין אלופי אדום, לולא שכבר זה כ"ו שנים בפירושי לירמיה נטיתי בפירוש הכתוב ההוא מפרוש המפרשים. עיין מה שכתבתי בירמיה י"ג כ' וכ"א, אחרי כָתְבִי כל זה מצאתי כי רש"י ז"ל כתב כאן: אלה אלופי בני עשו ראשי משפחות. נראה שהיתה דעתו כדעתי, אלא שלא הוסיף לבאר כי המשפחות אח"כ על שם אבותם, כמו שמטות ישראל נקראו על שם ראובן ושמעון ושאר בני יעקב. אבל הרא"ם לא רצה להבין דברי רש"י כמשמעם, כי ראה שהם מתנגדים לדברי רז"ל שאמרו כל אלוף מלכותא בלא תגא, ופירש ראשי משפחות, שרים ונשיאים כל אחת על משפחה אחת, ונ"ל שאם היתה כוונת רש"י לפרש כן, היה מביא סיוע מן התרגום ומן התלמוד, אבל אם היתה כוונתו כפרושי, ונגד התרגום והתלמוד, בחכמה קיצר לשונו, וגלה דעתו ברמז קל ולמטה פסוק מ' פירש וכתב: והראשונים הנזכרים למעלה הם שמות תולדותם. אח"ך מצאתי כי גם ק' ב' מיכעליס אמר כי האלופים הם המשפחות. ובענין מליצת ואלה שמות... בשמותם, מצאתי כי עוד במקום אחד היא כתובה בתורה ולא בשום מקום אחר בתנ"ך, והוא בבני ישמעאל כ"ה י"ג ואלה שמות בני ישמעאל בשמותם לתולדותם, וכאן פירשו רש"י ואחרים שהשמות מסודרים כסדר שנולדו הבנים, ויהיה דקדוק המלות כאלו כתוב ואלה שמות בני ישמעאל בהזכרת שמותם על סדר תולדותם. אלא שלפי זה יותר היה ראוי שיאמר כתולדותם בכ"ף, כמו שמות כ"ח י' ששה משמותם על האבן האחת.. כתולדותם. והנכון שהכוונה לומר שהשמות האלה הם השמות שנשארו לתולדותם, שהמשפחות שיצאו מהם נקראו על שם אבותם משפחת נביות, משפחת קדר, משפחת דומה וזולתן ט' מרחשון תרי"ט.

« שד"ל על בראשית ל״ה:כ״ט שד"ל על בראשית ל״ז:א׳ »