1ויקרא אלהים לאור יום וגו': נראין דברי קליריקוס שאין הקריאה הזאת אלא סימן שררה וממשלה על הדבר, להגיד כי היום והלילה תלוים ברצונו של מקום, וכן שאר קריאות שבמעשה בראשית; וכן הביא הבהמות אל האדם שיקרא להן שם, להגיד שירדה בהן וכולן תחת ידו; וכן היה מנהג המלכים בימי קדם לקרוא שם חדש לעבדיהם, כמו פרעה ליוסף, ופרעה נכה לאליקים בן יאשיהו, ונבוכדנצר למתניה, אשר הסב את שמו צדקיה, וכן לדניאל ולחנניה מישאל ועזריה.2לאור יום: לזמן שהאור משמש קרא יום ולזמן שהחושך משמש קרא לילה; וגם קודם בריאת המאורות היה יום ולילה, כי היה האור משמש זמן מה ואח"כ מסתלק ונפסק זמן מה, ומשמש תחתיו החושך; גם היה אז ערב ובוקר, כי היו באור ההוא הדרגות ערב בוקר וצהרים, כדעת דון יצחק אברבנאל.3ויהי ערב ויהי בקר: ערב כולל לפעמים כאשר כתב רד"ק גם הלילה הסמוך לו, וכן בוקר כולל גם היום הסמוך לו; והנה כבר היה החושך קודם בריאת האור, לפיכך הזכיר הערב תחילה, וכן הוא יום התורה מערב עד ערב. וכבר היה בימי הראב"ע מי שרצה לפרש שהלילה הולך אחר היום, ושהשבת מתחיל בבוקר, ופירש ויהי בוקר יום אחד כשהיה בוקר יום שני אז נשלם יום אחד; והראב"ע כתב נגד הסברה הזאת ס' "אגרת השבת" לבאר תכונת השנה והחודש והיום הנזכרים בתורה וכבר הוצאתי האגרת ההיא לאור ב"כרם חמד" רביעי; אבל פסוק מערב עד ערב ויקרא כ"ג ל"ב הוא ראיה חותכת ואין צורך לראיות אחרות. ואף על פי כן היה אפשר לפרש כפירוש Des Vignoles כי תחילה נמשך זמן האור ואח"כ בא הערב, ואחריו נמשך זמן החושך, ואח"כ היה בוקר, והיה זה יום אחד מימי הבריאה, אעפ"י שאין זה יום התורה; אלא שלפי זה אין טעם שיזכיר הכתוב שיעור יום הבריאה, מאחר שאין זה יום התורה. ואין לומר שאין שום יחס ליום התורה עם יום הבריאה, כי הנה יום השבת הוא נסמך על הבריאה, ואם היה שבת הבריאה מבוקר עד בוקר, למה תהיה שביתתנו מערב עד ערב? ע"כ הנכון כמו שפירשתי.4ערב: נקרא כן על שם ערבוב הדברים לעיני האדם מפני חסרון האור.5בקר: מן בקע אור, כטעם אז יבקע כשחר אורך ישעיה נ"ח ח'.6יום אחד: היה ערב והיה בוקר, כלומר היה יום אחד; מלת כלומר חסרה במקרא למאות ולאלפים.7יום אחד: יום שלם, הערב והבוקר זה אחר זה הם יום אחד; ואין הכוונה לומר יום ראשון אלא יום שלם; והרמב"ן כתב, כי לא אמר ראשון כי אין ראשון בלא שני, ועדיין לא היה שני; ואין זה תירוץ מספיק, כי באמת מיד בסוף היום הראשון התחיל הלילה והוא תחילת היום השני, והנה כשנשלם היום האחד כבר התחיל השני, והיה אפשר לקרוא לראשון ראשון. והנה עיקר הנחת שם יום הוא על זמן האור, ואח"כ קראו יום וגם לזמן כולל היום והלילה, כלומר כ"ד שעות, וכן בשאר לשונות מילה אחת בעצמה Dies, jour, Tag מורה על זמן האור וגם על משך כ"ד שעות וזה דבר מורגל בכל הלשונות לקרוא דבר בשם אחד מחלקיו הראשיים היותר נגלה ונודע, או היותר מועיל, וכיוצא בזה, כמו vela קלע הספינה נאמר על הספינה, רחם רחמתים שופטים ה' ל' על האשה; וכן כאן קראו לכ"ד שעות יום על שם החלק העיקרי שבהם שהוא זמן האור. וכוונת התורה לומר כאן, כי חיבור הערב והבוקר, תחילה הערב ואח"כ הבוקר, נקרא יום אחד.
