שד"ל על בראשית א׳:כ״ו

1 נעשה: נ"ל גם זו מליצה ישנה, על דרך ל' ארמית, ואין הכוונה שנמלך באחרים, כגון במלאכים, כי אמר בצלמנו, והאדם איננו בצלם המלאכים; גם איננה מליצה דרך כבוד כלשון המלכים, אלא כן דרך לשון ארמית, כמו ופשרה נאמר קדם מלכא דניאל ב' ל"ו ודניאל לא היה מדבר בלשון כבוד לעצמו בדברו עם המלך הגדול כמו שהעיר גם הראב"ע; ודרך זה מצוי הרבה בתלמוד ירושלמי ובמדרשים, כגון אמר ליה שמעון בן שטח לינאי ומה נאמר על המזון שלא אכלנו ברכות פרק ז' הלכה ב', אף אנא נפתרינה על דעתיהון דרבנן בבית העולמים שיר השירים רבא פסוק יונתי בחגוי הסלע; וכן הלואי היה לי אבא ואמא דאיקרינון דנירת גן עדן ירושלמי פאה פרק א' הלכה א, ורוז' כתב כי כן הוא מנהג לה"ק לדבר בל"ר על עצמו, כמו נפלה נא ביד ה' ש"ב כ"ד י"ד, ואין זו ראיה, כי לא היה דוד מדבר על עצמו בלבד, אלא על עצמו ועל עמו; וכן רחבעם באמרו מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה מ"א י"ב ט' שיתף עמו יועציו; וכן אבשלום באמרו הבו לכם עצה מה נעשה ש"ב ט"ז כ'.

2 אדם: שם המין, כמו צאן ובקר, ולפיכך אמר וירדו ל' רבים. שם אדם נראה שנגזר מן אדום, לא מן אדמה, כי גם הבהמות נוצרו מן האדמה, אבל האדם נבדל בגופו מן הבהמות במה שאיננו מלא שער, ועורו באקלימים הממוצעים נוטה לאדמימות.

3 בצלמנו: צורת הגוף ותבנית חלקיו לא תיקרא צלם, אלא תואר או תבנית וכמו שאמר הרמב"ם במורה ח"א פ"א, כי ייאמרו יפה תאר, לא יפה צלם, וייאמרו להורות על הרכבת חלקי הגוף, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו שמות כ"ה ט', אבל ייקרא צלם כל דבר העשוי לדמיון דבר אחר, כמו הציור על הנייר, העשוי לדמיון צורת אדם מיוחד, וכן כל פסל ומסכה העשויים לדמיון גוף מה, כמו שכתוב צלמי טחוריכם וצלמי עכבריכם ש"א ו' ה', ותעשי לך צלמי זכר יחזקאל ט"ז י"ז, צלמי כשדים חקוקים בששר שם כ"ג י"ד ומילת צלם נגזרת מן צל וכמו שכתב גם Bochart, כי כן הצל מצייר צורה אשר היא בדמיון הגוף, וממנו למדו בני אדם להתחיל במלאכת הציור, וכן גם בלשון ארמית אומרים צלם דהבא וכיוצא בזה, והכוונה תמיד על דבר העשוי לדמיון דבר אחר; רק פעם אחת מצאנו בדניאל ג' י"ט וצלם אנפוהי אשתני, על תואר האדם החי, והוא לשון מושאל ובלתי מדויק. והנה האדם הוא צלם אלהים, כלו' שהוא בצד מה מתדמה אל האל שהוא בעל הכוחות כולם. והנה לכאורה יקשה לפירושי אות הבי"ת אשר במילת בצלמנו, וכן בפסוק בצלם אלהים ברא אותו, וכן כי בצלם אלהים עשה את האדם, כי לפירושי האדם עצמו הוא צלם אלהים, לא בצלם אלהים. אך ראוי לדעת, כי כן מצאנו בקצת מקומות בי"ת נוספת במילה המורה על נשוא המאמר praedicatum, כגון כי ברע הוא שמות ל"ב כ"ב, הנה ה' בחזק יבוא ישעיה מ' י', והוא באחד איוב כ"ג י"ג, ביה שמו תהלים ס"ח ה', והבי"ת הזאת נוהגת הרבה בלשון ערבי, ונראה כי מליצת ברע, בחזק, באחד עיקר הוראתה כאילו תאמר פלוני הוא באותה תכונה שקוראים אותה בשם רע, חזק, ואחד, אף כאן נעשה אדם באותה תכונה שיצדק לקראה בשם צלם אלהים. והנה מלת בצלמנו ומליצת צלם אלהים אינן ראיה שהתורה מלמדת היות האל בעל צורה אנושית Antropomorphismus, ואין להכחיש כי קצת מקדמונינו ייחסו לאל תבנית כתבנית אדם, וכן אמרו בברכת חתנים כתובות דף ח' ע"א: אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, ותבנית ודאי הוא שם הנאמר על בנין חלקי הגוף ואע"פ כן לא היו קדמונינו מאמינים שהאל והמלאכים הם בעלי גוף וגויה כמונו ובהדיא כתב רש"י מכות דף יב ע"א, ד"ה חמוץ בגדים שאין המלאכים בשר ודם; אבל אמיתת הענין היא, כי שכל פשוט בלתי גוף כלל, ובלתי שום צורה, ולא אורך ורוחב וגובה כלל, הוא ענין שאי אפשר לבן אדם לציירו ולא יתיישב בלבו, ואם הפילוסופים מדברים עליו, סוף סוף אין להם ממנו אלא ציור שולל, לא ציור חיובי, והתורה ניתנה לכל העם, והעם צריך שיוכל לצייר את אלהיו ציור חיובי לא ציור שולל. והנה הקדמונים היו מייחסים לאל ולמלאכים ולנשמות עצם רוחני דק מכל גוף הידוע לנו, ואעפ"כ הוא בעל צורה ותבנית; ועיין ס' מלאכת מחשבת פרשת שלח לך.

4 כדמותנו: כדמיוננו, שיהיה דומה לנו, אמנם באיזה ענין האדם דומה לאל, נ"ל כמו שכתבתי ב"בכורי העתים" תקפ"ח עמוד קס"ה כי כמו שהאל הוא בעל הכוחות כולם, וזו הוראת מלת אלהים, כן האדם נבדל מכל שאר בעלי חיים, במה שכל אחד מהם יש לו כוח והכנה למידה מיוחדת ולפעולה מיוחדת, והאדם לבדו בעל הכנה וכוח לכל מידות ולכל פעולות שבעולם ע' ס' המידות לר ' נ' ה' וויזל חלק א' פרק א' וב' ומזה נמשך שהוא רודה בבעלי חיים כולם, ולפיכך אמר מיד וירדו בדגת הים וגו', וכן דוד אומר ותחסרהו מעט מאלהים וגו' תמשילהו במעשי ידיך וגו' תהלים ח' ו' ז'. והנה באדם לא נאמר ויהי כן, כי לא נאמר יהי אדם, אלא נעשה אדם, למעלת האדם צייר כאילו היה מלאכת מחשבת, וכאילו נעשה בהשגחה והתבוננות פרטית יותר מכל שאר בעלי חיים. וכיוצא בזה כתב: .de beneficiis. Cogitavit L VIII. c. 23

5 Seneca, nos ante natura quam fecit, nec tam leve opus sumus, ut illi potuerimus excidere - Scias non esse hominem tumultuarium et incogitatum opusm. וכל זה אמנם למען נכיר, מה גדלו חסדי ה' עלינו.

6 וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ: הרמב"ן פירש ובכול הארץ על הארץ עצמה, לעקור ולנתוץ ולחפור נחושת וברזל, ולכאורה יקשה איך ידבר על הארץ עצמה ואח"כ יחזור וידבר על הרמש הרומש עליה, ואחד מתלמידי היה מתרץ, שהוא כלל שאחר הפרטים, כאילו אמר וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ודרך כלל ירדו בכל הארץ ובכל מה שרומש עליה, ויהיה הרמש הרומש כולל בעלי חיים כולם, וכמו שאמר בפסוק שאחר זה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכול חיה הרומשת על הארץ. ואני אומר, כי שאר בעלי חיים נקראים בשר הרומש על הארץ, חיה הרומשת על הארץ, אבל מליצת הרמש הרומש על הארץ לא נמצאת בשום מקום על בעלי חיים כולם, אלא על הרמשים בלבד. והנה בפסוק שאחר זה כתוב וכבשוה, על הארץ עצמה, לפיכך נראין דברי הרמב"ן, שגם כאן באמרו ובכול הארץ היתה הכוונה על כבישת הארץ עצמה, לחפור ולנטוע ולבנות בתים ולעשות בה כרצוננו, ואח"כ הזכיר הרמשים להיותם כדברי תלמידי יוסף ירא קרובים לקרקע, וגם דרים בתוך האדמה, ונראים כנולדים מן האדמה, לפיכך אחר שאמר שירדו בכול הארץ, הוסיף שירדו גם ברמשים הנראין כדבקים בה וכחלק ממנה, והכוונה שהאדם בעבדו את האדמה הוא מגרש ומכרית הרמשים אשר בתוכה.