רש"י על מכות י״ב א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מכות י״ב ע״א:ג׳ רש"י על מכות י״ב ע״א:ה׳ »

1 מכות פתח ↗

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שָׁלֹשׁ טָעִיּוֹת עָתִיד שָׂרוֹ שֶׁל רוֹמִי לִטְעוֹת, דִּכְתִיב: ״מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבׇּצְרָה״, טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא בֶּצֶר, וְהוּא גּוֹלֶה לְבׇצְרָה. טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא שׁוֹגֵג, וְהוּא מֵזִיד הָיָה. טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא אָדָם, וְהוּא מַלְאָךְ הוּא.

2 שד"ל על בראשית פתח ↗

בצלמנו: צורת הגוף ותבנית חלקיו לא תיקרא צלם, אלא תואר או תבנית וכמו שאמר הרמב"ם במורה ח"א פ"א, כי ייאמרו יפה תאר, לא יפה צלם, וייאמרו להורות על הרכבת חלקי הגוף, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו שמות כ"ה ט', אבל ייקרא צלם כל דבר העשוי לדמיון דבר אחר, כמו הציור על הנייר, העשוי לדמיון צורת אדם מיוחד, וכן כל פסל ומסכה העשויים לדמיון גוף מה, כמו שכתוב צלמי טחוריכם וצלמי עכבריכם ש"א ו' ה', ותעשי לך צלמי זכר יחזקאל ט"ז י"ז, צלמי כשדים חקוקים בששר שם כ"ג י"ד ומילת צלם נגזרת מן צל וכמו שכתב גם Bochart, כי כן הצל מצייר צורה אשר היא בדמיון הגוף, וממנו למדו בני אדם להתחיל במלאכת הציור, וכן גם בלשון ארמית אומרים צלם דהבא וכיוצא בזה, והכוונה תמיד על דבר העשוי לדמיון דבר אחר; רק פעם אחת מצאנו בדניאל ג' י"ט וצלם אנפוהי אשתני, על תואר האדם החי, והוא לשון מושאל ובלתי מדויק. והנה האדם הוא צלם אלהים, כלו' שהוא בצד מה מתדמה אל האל שהוא בעל הכוחות כולם. והנה לכאורה יקשה לפירושי אות הבי"ת אשר במילת בצלמנו, וכן בפסוק בצלם אלהים ברא אותו, וכן כי בצלם אלהים עשה את האדם, כי לפירושי האדם עצמו הוא צלם אלהים, לא בצלם אלהים. אך ראוי לדעת, כי כן מצאנו בקצת מקומות בי"ת נוספת במילה המורה על נשוא המאמר praedicatum, כגון כי ברע הוא שמות ל"ב כ"ב, הנה ה' בחזק יבוא ישעיה מ' י', והוא באחד איוב כ"ג י"ג, ביה שמו תהלים ס"ח ה', והבי"ת הזאת נוהגת הרבה בלשון ערבי, ונראה כי מליצת ברע, בחזק, באחד עיקר הוראתה כאילו תאמר פלוני הוא באותה תכונה שקוראים אותה בשם רע, חזק, ואחד, אף כאן נעשה אדם באותה תכונה שיצדק לקראה בשם צלם אלהים. והנה מלת בצלמנו ומליצת צלם אלהים אינן ראיה שהתורה מלמדת היות האל בעל צורה אנושית Antropomorphismus, ואין להכחיש כי קצת מקדמונינו ייחסו לאל תבנית כתבנית אדם, וכן אמרו בברכת חתנים כתובות דף ח' ע"א: אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, ותבנית ודאי הוא שם הנאמר על בנין חלקי הגוף ואע"פ כן לא היו קדמונינו מאמינים שהאל והמלאכים הם בעלי גוף וגויה כמונו ובהדיא כתב רש"י מכות דף יב ע"א, ד"ה חמוץ בגדים שאין המלאכים בשר ודם; אבל אמיתת הענין היא, כי שכל פשוט בלתי גוף כלל, ובלתי שום צורה, ולא אורך ורוחב וגובה כלל, הוא ענין שאי אפשר לבן אדם לציירו ולא יתיישב בלבו, ואם הפילוסופים מדברים עליו, סוף סוף אין להם ממנו אלא ציור שולל, לא ציור חיובי, והתורה ניתנה לכל העם, והעם צריך שיוכל לצייר את אלהיו ציור חיובי לא ציור שולל. והנה הקדמונים היו מייחסים לאל ולמלאכים ולנשמות עצם רוחני דק מכל גוף הידוע לנו, ואעפ"כ הוא בעל צורה ותבנית; ועיין ס' מלאכת מחשבת פרשת שלח לך.

1 שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב ישעיהו כד יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה:

2 חמוץ בגדים - מדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע:

2 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב פתח ↗

כדי לשבר את האוזן. במכילתא ותנחומא יתרו הגי׳ לשכך את האוזן, וכן רש״י הביא לשבר את האוזן. וע׳ זכור לאברהם לידידי הרב החכם מהר״א בערלינר שבלשון לשבר את האוזן השתמש בעל הילקוט פ׳ האזינו בשם ל״ב מדות ורש״י מכות י״ב ד״ה חמוץ וגם ר״י קרא בתוספותיו לרש״י שמות י״ג י״ח ופי׳ בשי״ן שמאלית כלשון ואהי שבר נחמיה ב יג להסביר ולפרש ולפתור עד שתוכל האזן לשמוע ולהבין, ובס׳ בית יהודה כתב ששרש התיבה הזאת היא לשון עברית ממש החלום ואת שברו שופטים ז טו וא״כ קריאת התיבה הזאת הוא ג״כ בשי״ן ימנית וכן בתנחומא פ׳ וירא סופו של פסוק שיבר את ראשו, ר״ל מפרש ופותר ע״כ.

« רש"י על מכות י״ב ע״א:ג׳ רש"י על מכות י״ב ע״א:ה׳ »