רש"י על מכות ה׳

1 להכרזה - דאמרינן בסנהדרין באלו הן הנחנקין סנהדרין דף פט. ארבעה צריכין הכרזה לאחר שנענשו בב"ד צריכין ב"ד להכריז כך וכך נהרג פלוני בב"ד על עבירה פלונית כדי לרדות את השומעין:

2 מוישמעו ויראו נפקא - ואזהרה מלא יוסיפו:

3 מתני' משלשין בממון - כדמפרש ואזיל:

4 מנהני מילי - דכל אחד סופג את הארבעים:

5 רשע בחייבי מיתות - אשר הוא רשע למות:

6 בחייבי מלקות - אם בן הכות הרשע:

7 כאשר זמם - שיקבל הנדון מלקות שלימה:

8 ממון מצטרף - והרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם:

9 מתני' שיזימו את עצמן - שיזימו אותן בעסקי גופן ולא בעסקי ההורג וההרוג כדמפרש ואזיל:

10 באו אחרים - שהעידו עליו כעדות הראשונים:

11 והזימו - אלו השנים שהזימו את הראשונים הזימו גם את האחרונים:

12 אפילו - אם הן מאה כתות זו אחר זו וכת אחת הזימתן כולן יהרגו:

13 איסטטית היא זו - הכת הזאת כת של עדות סרה וסטיא היא כך נטלו עצה ביניהם להזים את כל הבא להעיד עליו:

14 גמ' גופה של עדות - גופן של עדים:

15 לענות בו סרה - בפרשת עדים זוממין כתיב סרה עדות המוסרת שהוסרו משם:

16 בירה - טרקלין גדול:

17 לנהורא בריא - שמא מאור עיניהם של אלו בריא וצופין למרחוק יותר ממנו:

18 גמלא פרחא - מין גמלים יש שהם קלים במרוצתם כעוף הפורח:

19 ולא עוד אלא אפי' אמרו - המזימין בערב שבת הרגו שהקדימו חובתו יותר מן הראשונים:

20 מאי טעמא דבעידנא דקא מסהדי - כשבאו יום שלישי בשבת להעיד עליו אכתי גברא לאו בר קטלא שלא הועד עליו בבית דין ואילו הוה אתי ומודה הוה מיפטר נמצא שהם היו מחייבין מיתה את מי שאינו ראוי למות:

21 מאי קמ"ל - דאע"ג דאיהו מיקטיל אינהו מיקטלי תנינא במתני' בפרקין דף ו: גבי שנים רואין אותם מחלון זה כו' הוא והן נהרגים:

22 מה שאין כן - בהזמת עדי גמר דין:

23 ולא עוד כו' - שאע"פ שאלו האחרונים מאחרים את זמן גמר דינו מ"מ מודים הן שביום שבאו הזוממין להעיד עליו בשלישי בשבת כבר היה דינו נגמר מאתמול ובגברא קטילא אסהוד:

24 וכן לענין תשלומי קנס - שהמודה בו פטור דינו נמי בזה כדיני נפשות ויש חילוק בין עדות גוף המעשה לעדות של גמר דין:

25 הכי גרסינן באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר ולא עוד אלא אפי' אמרו בערב שבת גנב וטבח ומכר משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא. ופירושו משום דהוה מצי למיפטר נפשיה בהודאה אישתכח דאינהו הוו מפסדי ליה ודוקא קנס אבל בעדות ממון פטורין שהרי לא היו מפסידין אותו כלום אחר שהוא מחויב ועומד:

26 גברא בר תשלומין הוא - כשהעידו אלו עליו כבר חייבוהו בית דין ואי הוה מודי לא הוה מיפטר:

27 שקדמו והרגו - את הכת הראשונה קודם שתבוא כת שניה:

28 מאי דהוה הוה - ולמה לי למיתני אלא כת ראשונה:

29 בלבד - משמע שיש עוד אחרת:

30 אישתקור - הכחישו זה את זה בדרישות בית דין כשבדקום:

31 הוחזקה זו - להביא עדי שקר ולא נקבל עוד עדות אחרת:

32 אם היא הוחזקה - לחזר אחריהם כל ישראל מי הוחזקו לשמוע לה שתחזיק את האחרים כשקרים:

33 זמנין - פעם אחרת:

34 הדר חזייה לר' אלעזר בישות - החזיר ריש לקיש את פניו ונסתכל ברבי אלעזר בפנים זועפות שהבין ריש לקיש ששמע ר' אלעזר דבר זה מפי רבי יוחנן וכשאמרה לו לא אמרה בשמו:

35 דאמר כר' יהודה - במתניתין איסטטית היא זו והוחזקה להזים:

36 דליכא דקא מהדר - שאין אדם מחזר אחריהם לשכרם ולהרגילם תמיד לבוא לבית דין ולהזים את כל הבאים:

37 דקא מהדרא - לבקש ולשכור עדי שקר:

38 הני ידעי בסהדותא - אלו האחרונים ידעי בעדותה של זו:

39 מתני' עד שיגמר הדין - אלא אם כן נגמר תחלה הדין של הנדון ליהרג ואחר כך הוזמו:

40 נפש בנפש - בעדים זוממין כתיב לא תחוס עינך נפש בנפש:

41 לעשות לאחיו - משמע שהרי אחיו עדיין קיים:

42 יכול משקבלו עדותן - ובאה להם הזמה מיד קודם גמר דינו של נדון יהרגו:

43 גמ' בריבי אומר - כך היה שמו:

44 הרגו - שלא הוזמו עד שנהרג הנדון על פיהם:

45 חייבי מלקיות מנלן - אמתניתין קאי דאמר אין עושין דין הזמה עד שיגמר הדין ויליף לה מנפש בנפש דמשתעי בחייבי מיתות חייבי מלקות מנלן העידוהו שחייב מלקות והוזמו מנלן דאין לוקין אלא אם כן נגמר הדין תחלה על פיהם:

46 חייבי גליות מנלן - העידוהו שחייב לגלות והוזמו ותנן במתניתין סופג את הארבעים מנלן עד שיגמר הדין דהני הואיל ולאו מדין כאשר זמם קא מתרבו לא אתי מלקות דידהו מגזירה שוה דרשע רשע דמההוא לא ילפינן אלא עדים זוממין שהרשיעו הנידון ללקות או למיתה דהאי רשע רשע בנידונין כתיב:

47 אראה בנחמה - לא אראה בנחמה וגמרא הפכו לברכה פ"א אראה בנחמה נשבע ימותו בניו ואראה בנחמתן:

48 אם לא הרגתי עד זומם - שלא הוזם אלא אחד מהם והרגתיו:

49 שהרי אמרו חכמים כו' - מתניתין היא מה שנים אין נהרגין עד שיזומו שניהם דכתיב והנה עד שקר העד ואמר מר סוטה דף ב: כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד:

50 אלא בפני שמעון - שאם יטעה יורהו:

51 כסבורין - הכל בלילה או ביום ואינן רואין אותו:

52 מתני' מה שנים אין נהרגין עד שיזומו שניהם - כדפרישית לעיל:

53 ר' עקיבא אומר לא בא השלישי כו' - לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידעינן ששנים מזימין את השלשה שהרי השנים כשרים לכל עדיות וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולם שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד ולא בא אלא להחמיר עליו שלא תאמר הואיל ובלאו הוא היתה העדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה לימדך הכתוב שאף הוא מן מקיימי דבר:

54 על אחת כמה וכמה כו' - שמצינו מדה הטובה מרובה ממדת פורענות במדה טובה הוא אומר שמות ל״ד:ז׳ נוצר חסד לאלפים במדת פורענות הוא אומר שם על שלשים ועל רבעים: