רש"י על מכות י׳

1 עוקבין - אורבין:

2 מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי - חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ. שני רביעי הארץ וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ:

3 ומ"ש מציעאי דמקרבי - ההורג בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן:

4 בין לדעת בין שלא לדעת - בין שברח שם לדעת קליטה בין שלא ברח שם שלא לדעת קליטה שלא היה יודע שהיא קולטת:

5 פרוודהא - כפרים וחצרים הסמוכות לה ונקראות על שמה נתנו לכלב:

6 וערי מבצר - כרכים גדולים שהיו בנחלת נפתלי הצדים צר וגו':

7 ערים הללו - ערי מקלט:

8 טירין קטנים - לפי שאין מזונות מצויין שם:

9 ולא כרכים גדולים - שהכל נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו:

10 כגון סליקום - עיר מבצר ויש כפר סמוך הנקרא אקרא דסליקום כך קדש העיר מבצר ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה:

11 ואם אין שם מים - כשנפלו בגורל בימי יהושע ללוים הביאו להם אמות מים אחרי כן מן הנהרות הרחוקים:

12 במקום שווקים - שימצאו מזונות לקנות:

13 במקום אוכלוסין - שיהו כפרים ויישוב סמוכים להם שלא יבואו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל:

14 כלי זיין - שלא יקנה גואל הדם שם זיין ויהרוג שאם יביא כלי זיין ממקומו ירגישו בו:

15 וכלי מצודה - אף בהם הורגין חיות:

16 מאי קרא - דמתקנינן להו לרוצחין דבר שצריכין לו:

17 לתלמיד שאינו הגון - שלא יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג ויגלה דאמרי' לקמן עמוד ב שאינו מצוי אלא ברשעים:

18 לימנות בהצלה תחלה - שפתח הכתוב בו בערי מקלט תחלה:

19 הזרח שמש לרוצחים - להכין להם חיותם כגון הנך מילי דלעיל:

20 הזרחת שמש לרוצחים - בהבדלה זו ויפה עשית:

21 ללמד בהמון - לדרוש ברבים:

22 שכל תבואה שלו - שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות:

23 ורבנן ואיתימא רב מרי אמרי מי אוהב בהמון וגו' האוהב ת"ח לו תבואה. התורה מחזרת עליו ועל זרעו כדאמרינן בעלמא שבת דף כג: האי מאן דרחים רבנן הויין ליה בנין רבנן:

24 יהבו רבנן עינייהו ברבה - שהיה אוהב תלמידי חכמים ביותר והיו לו בנים ת"ח:

25 רב אשי אמר כו' - בדרב אשי גרסי' ללמוד בדרבינא גרסי' ללמד:

26 ללמד בהמון - עם חברים רבים:

27 נואלו שרי צוען - נשאו שרי נוף. אלמא הנואל נשא לחטוא:

28 ללמד בהמון - מרבה תלמידים:

29 לו תבואה - לפי שעל ידיהם ירבה הפלפול ונותן לב לתרץ קושיותיהם:

30 בשעריך - בשביל שעריך:

31 מאלף עולות כו' - מקרא כתוב אלף עולות יעלה שלמה וגו' מלכים א ג׳:ד׳:

32 מקלט היה כתוב על פרשת דרכים - בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט:

33 פתח ליה פיתחא - כשהיה רוצה לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן:

34 והאלהים אנה לידו - זהו שאמר הכתוב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע משל הקדמוני היא התורה שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם והיא אמרה מרשעים יצא רשע והיכן אמרה והאלהים אנה לידו והיאך הקב"ה ממציא מכשול לאדם לחטוא אלא ע"י שהיו שניהם רשעים ההורג והנהרג ההורג היה חייב גלות ואין עד בדבר והוא לא גלה והנהרג היה חייב מיתה ואין עד בדבר ולא נהרג לפיכך הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כו':

35 במה הכתוב מדבר - והאלהים אנה לידו:

36 נופל עליו והורגו - ויש עדים ויגלה על כרחו.:

37 בדרך תלך - בדרך אשר תבחר לילך:

38 אם ללצים - בא אדם להתחבר:

39 הוא יליץ - אין מעכבין בידו:

40 ומצאו גואל הדם - בדרך בהליכתו:

41 בגואל הדם הכתוב מדבר - וה"ק פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח והשיגו והכהו נפש ולא יתיירא מב"ד כי לו אין משפט מות וסוף המקרא האומר כי לא שונא הוא וגו' מוסב על ראשו פן ירדוף גואל הדם אני אומר לך להכין לו הדרך כי לא שונא היה לו ולא הרגו מדעת:

42 ברוצח הכתוב מדבר - וה"ק פן ירדוף והשיגו והכהו והוא לא היה ראוי למות כי לא שונא היה להרוג ולא הרגו מדעת:

43 הרי רוצח אמור כו' - שאין לו משפט מות ולא היה צריך לכתוב בשבילו ולו אין משפט מות:

44 הרבה שליחות עושה - דברים שאינן נעשים ע"י האדם נעשים ומתקבלים על ידי הרבה שלוחים:

45 פשיטא - כיון דהוא גולה ודאי בשוגג הרג דאי במזיד הרג וכי גולה היה: ה"ג דאי במזיד בר גלות הוא בתמיהה:

46 בתחלה - תחלת משפטן של רוצחים ועיקרו זהו אחד שוגג ואחד מזיד כו' ויליף טעמא מקרא וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו וגו' משמע אם הורגו בכוונה ינוס וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו וגו':

47 רבי אומר - לא אמר הכתוב שיגלה אלא הוא טועה וגולה ולימדך הכתוב שיקחוהו משם ויהרגוהו:

48 ודבר באזני זקני העיר ההיא - מקרא בספר יהושע:

49 מצוה בעלמא - מצוה שיהו שם זקנים ומיהו כי אין בה זקנים נמי קלטה:

50 בבן סורר ומורה - כתיב דברים כא והוציאו אותו אל זקני עירו: