1אמר רבי יוחנן לידע שהוקבע ר״ח בזמנו לפיכך מקדימין אותו לשבת משום ודבר בעתו מה טוב:2דתנן חלבי תמיד כו׳. ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמעלה פי׳ הכרכוב היא הסובב שכתבנו למעלה שבולט אמה והוא מקום רגלי הכהנים וחלבי ר״ח ניתנין בכבש העולה למערכה וניתנין בו שלא כנגד הסובב אלא למטה ממנו מעט שלא כנגדו ולמעלה מחצי כבש וזה ההכרח כי מפני חשיבותן מניחין אותן בכבש למעלה ממקום שאר חלבי המוספין:3איזהו חדש שיש לו שני ראשים זה ר״ה וקאמר חדשיכם חד. כלומר שאין לו אלא שעיר א'. עוד תניא ביום ראשון של חולו של מועד מאי השיר שאומרים הלוים כו׳ ואף על גב דבינו בוערים הוא קודם למי יקום לי עם מריעים משום דבינו בוערים מיירי במתנות עניים מאחרין אותו כדי שיהא קרוב לצאתם וזהו טעמא דר״פ דאמר דמאחר בינו בוערים בעם עד יום חמישי:4בחמישי הסירותי מסבל שכמו בששי ימוטו כל מוסדי ארץ מפני שהעולם עתיד ליחרב באלף ששי כדאיתא בהגדה ואם חל שבת להיות בא׳ מהן ימוטו נדחה כדפרישנא בפרקין דלעיל ואפשר שלענין פ׳ של חולו של מועד של פסח וכן בפרשת סוכת יום ששי ידחה ויש שנוהגין שלא לדחות אלא שבת וקורין בכל הימים פרשת היום:5ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן. פי׳ בקריא׳ הימים בפרשות המועדות:6אביי אמר שני ידחה. פירוש שביום שני שאנו עושין י״ט משום ספק יום ראשון קורין ביום ראשון וביום ראשון של חולו של מועד קורין ביום השלישי ואין זכר לשני ורבא אמר שביעי ידחה דביום ראשון של חולו של מועד קורין וביום השני וכן בכל יום ויום דבר יום ביומו ונמצא ז׳ נדחה בשני י״ט האחרונים ואין קורין אלא ביום הח':7אתקין אמימר מנהרדעא דמדלגי דלוגי. פירשו הגאונים ז״ל שאין קורין ביו״ט שני אלא ביום הראשון ואין מזכירין בו ביום השני כדי שלא יזלזלו בקדושתו וביום ראשון לחולו של מועד כהן קורא ביום השני ולוי קורא ביום השלישי וישראל שלישי קורא עוד ביום השלישי רביעי חוזר וקורא ביום השני וביום השלישי וכן על סדר הזה קורין ביום השני של חולו של מועד שהוא שלישי לפי הספק ורביעי למנין קורין ביום השלישי וביום הרביעי וביום השלישי של חולו של מועד קורין ביום הרביעי וביום החמישי זה הכלל לעולם קורין הספק ופרשת היום לפי המנין וכן פרשה שלפניה שהיא של אותו יום לפי הספק. אבל אין לקרות פרשת היום לפי המנין ופרשה שלאחריה כי היאך קורין בענין היום שעדין לא בא לא לפי המנין לא לפי הספק וכן כ׳ בהל׳ רבינו אלפסי ז״ל כמו שכתבנו וכן נהגו ויש שסוברים שאין לדחות פרשת ביום השני שלא לקרותה ביו״ט השני כיון שהוא ודאי שני לדין תורה ולקרות ביום ב׳ וביום השני מפני הספק שבו דכיון דקרינן ג״כ ביום הראשון דהא חזו דספיקא הוא לא אתו לזלזולי בקדושתי׳ כלל הלכך ביום הא׳ קורין ובחמשה עשר יום וביום הב׳ קורין ובחמשה עשר יום וביום השני. ובשלישי שהוא א׳ של חה״מ קורין ביום השני וביום השלישי וכן בשאר הימים כמ״ש ונכון הדבר אלא שלא נהגו:8מתני׳ יום טוב הראשון של חג היו שם י״ג פרים. פירוש בכל שבעת ימי החג היו מקריבין בכל יום י״ד כבשים ושני אלים ושעיר אחד ואלו לא היו מתמעטין כלל אבל הפרים היו מתמעטין והולכין בכל יום כי ביום הראשון היו הפרים י״ג וביום השני י״ב ובשלישי י״א וכן תמיד עד היום השביעי שהיו שבעה פרים בלבד וכ״ד משמרות היו בימות השנה כל אחד ואחד עובד שבתו וכל משמר היו נחלק לבתי אבות והיה כל בית אב עובד את יומו וסדר מעלות המשמרות מפורש במסכת תעניות ולעולם משמר המקריב אוכל מה שמקריב מן הראוי לכהנים וזוכה בעורה של בהמה כמו שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ברגלים היו כל המשמרות שוות וביום הראשון של חג היו מחלקין קרבן היום לכל כ״ד משמרות וכלן זוכות בה כל א׳ לפי הפייס שלו יש שזוכה בפרים ויש שזוכה בשעיר ויש שזוכה באלים ויש שזוכה בכבשים וכן בכל יום ויום ואין משמרה זוכה ביום א׳ יותר מפר אחד או שעיר אחד או איל א׳ אבל כבשים פעמים שמשמר זוכה ביותר מכבש אחד. ביום הראשון שהיו י״ג פרים היו מפיסין תחלה מי מהם זוכות בפרים אלו ואחר שזכו בו י״ג משמרות מפיסין ביניהם מי מקדים תחלה מהם בו ביום נשארו י״א משמרות היו מפיסין ביניהם מי זוכה בשעיר ובשני אלים וזוכות בהם ג׳ משמרות הרי י״ו משמרות נשארו ח׳ משמרות והיו מחלקין ביניהם י״ד כבשים ששה משמרות זוכות בשנים שני׳ כבשים שהם י״ב ושתי משמרות אחד א׳ והיו מפיסות ביניהם מי זוכה בשנים ומי זוכה בא׳ וביום השני זוכין בפרים המשמרות שלא זכו אתמול בפרים והן אותן י״א משמרות שלא זכו בפרים ביום הראשון וביום הראשון כשהפיסו על י״ג משמרות שזכו בפרי היום הפיסו ג״כ על י״א משמרות הנשארות מי מהן מקריב תחלה ביום שני בפרים ומכאן ואילך לא היו מפיסין בפרים אלא היו נוהגין על סדר שני הימים הראשונים ממקום שגמרו ביום ראשון שם מתחילין ביום ב׳ וכן כלם. ומי שהקריב פרים היום לא יקריב פרים למחר כדקתני סיפא והכי איתא בתוס׳ בהדיא שלא פייסו בפרים אלא ביום הא׳ בלבד והיינו כדאמרי׳ ביום ב׳ היו הפרי׳ י״ב זוכין בו י״ב משמרו׳ על הסד׳ שאמרו ומפיסין ג׳ משמרו׳ לב׳ אלי׳ ושעיר הרי ט״ו משמרות נשארו ט׳ משמרות לי״ד כבשי׳ כי בהתמעט הפרים היו משמרות מתרבות על הכבשים היה להם לחלק הי״ד כבשים לתשעה משמרות חמשה משמרות מקריבין שנים שנים וד׳ משמרות אחת אחת היו מפיסין מי זוכה באחד וכן על הסדר הזה בכל יום ויום וביום השביעי לא היו אלא שבעה פרים זוכות בהם שבעה משמרות ומפיסין וזוכות ג׳ משמרות בשעיר ואלים נשארו י״ד משמרות לי״ד כבשים ומפיסין מי מקריבן ראשון וזהו שאמרו בז׳ כולן שוין וכל המשמרות היו שונות ומשלשות בחג בפרים חוץ משתים שלא היו משלשות שהרי ע׳ פרים היו כלם וכ״ב משמרות ג׳ פעמים לס״ו פרים נשארו ד׳ פרים לשתי משמרות שלא היו אלא שונות בלבד:9בשמיני חוזר ומפיס. פי׳ שהיו מפיסין כל הכ״ד משמרות מי זוכה בפר של יום ח׳ שלא היתה זוכה בו המשמרה שלא זכתה אתמול כמו בשאר ימים וזה שאמרו שמיני פייס בפני עצמו כמו שפירשנו:10אמרו חכמים מי שהיה מקריב פרים היום לא היה מקריב למחר. פי׳ זהו מיום שני ואילך ששלמו כל המשמרות ונתמעטו הפרים ומתחילין בג׳ ממקום ששלמו בשני שכבר ידעו סדר משמרות הפרים אבל ביום השני עכ״פ חוזרות אחת מן המשמרות של יום ראשון שהרי לא נשארו אלא י״א משמרות והפרים ביום שני היו י״ב וא״א שלא תחזור אחת מן המשמרות לאותו פר הי״ב אבל ביום השני נשארו מן הפרים י״ב משמרות ולא היו בשלישי אלא י״א פרים ובמשמרות שנשארו די להם ועדיין נשארה מהם משמרה א׳ לאלים ולכבשים וכן בכל יום דוק ותשכח:11גמרא לימא מתניתין דקתני שחוזרין להפיס בפר של שמיני רבי היא ולא רבנן דתניא כו׳ אפי׳ תימא רבנן הנהו תרתי גופיהו דאשתארו שלא שלשו לאפוסי בעיין אינהו לחודיהו מיהת בפר של שמיני מי יקריבנו ויזכה בו והיינו פייס בפני עצמו דקתני שהיו מפייסות עליו שתי משמרות אלו:12מתני׳ ברגלים היו כל כ״ד משמרות שוות בלחם הפנים של אותה שבת ולא היה יתרון בו למשמרת שעובדת בשבת שהי׳ הרגל בתוכה משא״כ בשאר ימות השנה שהמשמר׳ שעבד׳ באותה שבת זוכה בלחם הפנים שלו:13וכן שוים בכל אימורי הרגלים ופרישנא בגמרא כל האמור ברגלים דהיינו כל הקרבנות שקרבין ברגל:14ובעצרת אומר בכל משמר ומשמר הילך חמץ של שתי הלחם הילך מצוה של לחם הפנים:15משמר שזמנו קבוע שהיה דינו לעבוד בשבת הרגל הוא מקריב תמידין כו׳ מפרש בגמ':16גמרא אמורי הרגלים דגבוה נינהו. פי׳ קס״ד דאימורים דתנן הכא היינו באימורים דעלמא שהם אברים ופדרים שהם כלים שם ופריק אמר רב חסדא מה שאמור ברגלים:17יכול אף בשאר ימות השנה כן. פי׳ שיחלקו בלחם הפנים עם משמר של אותה שבת כל משמר אחר שבא לירושלים ת״ל כו':18ת״ר מנין שכל המשמרות כו׳. אלא לחם הפנים שאע״פ שלא היו שוים בעבודתו שוים כל המשמרות באכילתו ודוקא אכילתו אבל סילוקו וסדורו והקטרת בזיכין דוקא למשמרת הקבוע באותה שבת וכן מפו׳ בתוספתא ולהכי מרבינן מקרא לחם הפנים ולא מוספין משום דכתיב יאכלו דבר שכלו ראוי לאכילה משמע והיינו לחם הפנים ואסיקנא דאומרים סוכה ואח״כ זמן וכן הלכה:
