1סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו. פי׳ ודקדק כל כך בדבריו כדאיתא בפרק קמא דפסחים שלא נטעה בהם לומר שסטיו כפול היה זה על גב זה:2אני והוא הושיעה נא. פיר׳ רש״י ז״ל שם בן ע״ב אותיות היוצאים משלשה פסוקים שבפרשת ויהי בשלח ואינו נכון שאם כן היה לו לומר אני והו בלא אל״ף ובכל המשניות ישנות גם חדשות ובכל הספרים כתוב באל״ף ובירושלמי פירשו שהענין כענין עמו אנכי בצרה שאף השכינה עמנו בגלות ותהיה עמנו בישועה וכמו שאמרו בירושלמי ממה שכתוב ולכה לישועתה לנו ואף כאן אנו אומרים לנו ולך הושיעה נא ואני אומר והוא כדי לומר בלשון נסתר דרך כבוד כלפי מעלה וכן עיקר:3תנא רכות וארוכות וגבוהות י״א המה כדי שיהו גוחות על המזבח אמה. פי׳ גוחות על המזבח שוכבות כפופות על המזבח:4אמר מרימר משמי׳ דמר זוטר׳ כי מנח להו איסוד מנח להו דאי סלקא דעתך אארע׳ מנח להו מכדי עלה אמה וכנס אמ׳ זהו יסוד עלה ה׳ וכנס אמה זהו סובב. עלה ג׳ וכנס אמה זהו מקום קרנות כך הגירסא בעיקר הספרים אבל רש״י ז״ל הגיה הגירסא זהו מקום המערכ׳ כלומר מקום התפוח האמצעי שבו נעשין כל הקרבנות דקרנות לית להו מקום באנפי נפשייהו אלא שם יוצאין בזויות המזבח למעלה על גגו והמערכה באמצע וא״כ ליכא למגרס מקום קרנות אלא מקום המערכה ורבותי׳ בעלי התוספות קיימו גירסת הספרים וביאור הדבר ממה ששנינו במס׳ מדות כי גבהו של מזבח עשר אמות וקרקעיתו למטה היה ל״ב אמות על ל״ב אמות גבוה אמה ואחר כך כונס אמה לפנים מכל צד ובונה ה׳ אמות עכשיו יש ברוחב ואורך אותם ה׳ אמות ל׳ אמות על ל׳ אמות שהרי חסרה אמ׳ מכל צד שנכנס לפנים ואותו שיור של מקום כניסת אמה זו זהו הנקרא יסוד המזבח וזהו שאמרו עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד ואחר שחזרו עלה ה׳ אמות שיש בהם ל׳ על ל׳ כמו שאמרו כנס כלפנים אמה כו׳ ובנה בנין גבוה אמה שבו המערכה באמצעיתו והקרנות בזויותיו ויש בבנין זה כ״ו על כ״ו אמות שהרי חסר אמה מכל צד שנכנס לפנים ואותו שיור של מקום כניסת אמה זו נקרא מקום קרנות לפי שקרנות המזבח שבמקום המערכה בזויותיו שהוא גגו של מזבח הם שוין למערכה ולא גבוהין ממנה כלום והיה גבהן אמה על אמה מקום המערכ׳ ובאותו כניסת ומה שנשאר פנוי היו הקרנות וכל שאר האמה מכל רוח היה פנוי והשתא אתי שפיר דקרי לאמה הפנויה שכנס מקום קרנות כשם שנקרא מקום כניסת אמה ראשונה יסוד ושל שניה סובב דאלו לרש״י ז״ל כשאמרו זהו מקום המערכה לא אמרו על מקום אמה הפנויה אלא על התפוח שבאמצע ואין זה כמקומות האחרים שהזכיר תחלה נמצא עכשיו שגבהו של מזבח עשר אמות כי היסוד גבוה אמה והסובב ה׳ ומקום קרנות ג׳ ומקום המערכה אמה כשיעור גובה הקרנות וע״ז אמרו דאי ס״ד דערבות אארעא מנח להו גוחות על המזבח אמה היכי משכחת לה שהרי גבהו של מזבח באמצע עשר אמות וכשמניח הערבות בצידי המזבח הרי שיפוע של מקומות הכניסות אוכל בהן הרבה שהערבות באלכסון ומתפשטות למטה כדי שיהו עומדות באלכסון של מזבח שהוא רחב למטה וצר למעלה ונאכלות למטה בארץ וגם באלכסון הכניסוה אמה הפחות לפיכך היה מניחן על היסוד שבמזבח גבוה משם ולמעלה ט׳ אמות וכשנאכלו אלו הערבות למטה ובכניס׳ אמה עדיין נשאר אמה שגוחות על המזבח שהרי הן גבוהות י״א אמה וכך שנינו במס׳ מדות המזבח היה ל״ב על ל״ב עלה אמה וכנס אמ׳ זהו יסוד נמצא ל׳ על ל׳ פי׳ הנשאר באמצע כמו שכתבנו למעלה והיסוד החיצון התחתון שיש בו ל״ב על ל״ב עלה אמה וכנס אמה זהו סובב נמצא כ״ח על כ״ח פי׳ האמצעי והחיצון הוא הסובב כו׳ והוא מקום הקרנות כו׳ אמה מזה ואמה מזה נמצא כ״ד על כ״ד מקום המערכה ע״כ. מיהו צריך לדקדק בסוף משנה זו שנראה ממנה כי על הקרנות יש עוד גובה אמה שנכנס לפנים בין מקום הלוך רגלי הכהנים השוה לקרנות ומקום המערכה וזה א״א שא״כ יהיה גובה המזבח י״א אמה ואינו אלא עשר ועוד שא״כ המזבח גבוה אמה יותר מן הקרנות ולא יהא קרנות למזבח עצמו אלא למקום הילוך רגלי הכהנים ועוד דא״כ כי מנח להו לערבות איסוד גוחות אמה על המזבח לא משכח׳ להו שהרי המזבח גבוה מן היסוד ולמעלה עשר אמות וי״ל שלמעלה מן הקרנות לא היה שם בנין כלל אלא שבגג המזבח שהוא כ״ח לא היה כולו למערכה אלא מניחין ממנו אמה פנויה לכל רוח להלוך רגלי הכהנים ונשאר באמצע רוחב כ״ד על כ״ד שהוא התפוח ומקום המערכה וזה ברור וא״צ לפנים:5בשעת פטירתן מה הן אומרים. פי׳ אדלעיל קאי כשנפטרין מן זקיפת ההקפה במזבח היו אומרים יופי לך מזבח לך אנו מודים ולך אנו מקלסין וסוד המזבח ידוע ממה שנאמר הנה מקום אתי ונצבת על הצור והיא חכמה שלימה שראויה לקלס ולשבח והמשכיל יבין:6כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת רבי יוחנן בן ברוקא אומר חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בצדי המזבח כו׳ אר״ה מ״ט דר׳ יוחנן דכתיב כפות תמרים אחד ללולב ואחד למזבח מסתברא דלא פליג רבי יוחנן אמצות ערבה דהא כולי פרקין רהיט דאיכא מצות ערבה או מקרא או הלכה למשה מסיני אלא דסבר רבי יוחנן יום ז׳ דוקא מצוה לערבה להקפת מזבח של ז׳ א״נ דסבר דאיכא ערבה ולולב למזבח כל שבעה ומפני שהערבה טפלה ללולב נקרא יום חבוט חריות ורבנן סברי דליכא לולב למזבח כלל דכפת כתיב:7רבי לוי אמר כתמר מה תמר אין לו אלא לב אחד שאין לו קליפה אלא תוכו כברו אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים ומש״ה אפקיה רחמנא בלשון כפות תמרים ולא בלשון לולב וסימנא בעלמא היא:8אמר רבי יהודה אמר שמואל לולב שבעה סוכה יום אחד. פי׳ שעל לולב מברכין כל שבעה ועל הסוכה יום ראשון בלבד:9מ״ט לולב דמפסקי לילות מימים כל חד וחד מצוה באנפי נפשיה. פי׳ ולא נפיק בברכה דחבריה ואע״ג דשאר ימים לולב דרבנן קסבר דאמצות דרבנן מברכין מידי דהוה אנר חנוכה ומקרא מגילה דרבנן:10סוכה דלא מפסקי לילות מימים שהרי מצותה נוהגת בלילות כבימים כל שבעה כחד יומא אריכתא דמי. פי׳ ואע״ג דכלהו דאורייתא בחדא ברכה סגי להו ומברך בכניסה ראשונה שנכנס שם או ביום ראשון או בשאר ימים כדאמרי׳ לקמן דכוותיה דאי לא מברך האידנא מברך למחר וליומא אחרינא:11ורבה בר בר חנא א״ר יוחנן סוכה ז׳ ולולב יום אחד מ״ט סוכה דאוריי׳ שבעה לולב דרבנן יום אחד הא ודאי טעמא דשמואל גבי לולב טעמא רבה הוא דכיון דמפסקי לילות מימים לא נפיק חד בברכתא דחבריה אלא דרבי יוחנן סבר דלא מברכין אלולב אלא יום ראשון שהוא מן התורה בלבד דאמצות דרבנן לא מברכין ולדידיה לא מברכין נמי אנר חנוכה ומגילה דהא כלהו חד טעמא הוא וכדאמרינן לקמן דרב סבר לולב שבעה מדקאמר שמברכין על נר חנוכה והכי סוגיין התם בדוכתייהו דמברכי׳ אנר חנוכה ומקרא מגילה הלכך פשיטא מלתא דלית הלכתא כרבי יוחנן בלולב ואע״ג דשמואל ור׳ יוחנן הלכה כר״י שאני הכא דסוגיא דאמוראי בתראי כשמואל כדאמרן והא דא״ר יוחנן דסוכה ז׳ משום דהוי׳ דאורייתא לאו היינו עיקר טעמיה דהא שמואל סבר נמי דסוכ׳ דאורייתא נמי ז׳ וקרא הוא ואפ״ה כיון דלא מפסקי לילות מימים הוה כחד יומא אריכתא ובחדא ברכתא סגיא להו אלא דהאי טעמא דנקיט לר׳ יוחנן סוכה דאורייתא סניפין הוא איידי דקאמר לולב דרבנן אבל עיקר טעמא דר׳ יוחנן אע״ג דכלהו חדא יומא אריכתא נינהו כיון שמתערטל ממצותה כשיוצא ממנה חייב הוא לחזור ולברך עליה כשחוזר ונכנס בה שחוזר ומתלבש במצותו ואפי׳ בו ביום עצמו שכל שעה שנכנס בה כתחלת מעשה כי היציאה משם היא גמר כניסה ראשונה והיינו דאוקימנא מלתי׳ כתנאי דתפילין דתני׳ תפלין כל זמן שמניח מברך עליהן ואפי׳ אלף פעמים ביום דליכא הפסקה בנתים דכולי׳ יומא חזי לתפילין אפ״ה כיון שחלץ אותם ומתערטל מהם גמרה לה הנחה ראשונה לגמרי וכשחוזר ומניחן הוי תחלת מעשה לגמרי ובעי ברכה ולא מצטרף אברכה קמייתא מעתה לר׳ יוחנן דקאי כר׳ בתפילין חייב הוא לברך בסוכה כל זמן שנכנס בה בין ביום בין בלילה כתפילין כ״ז שמניחן והלכתא כותיה בסוכה דהא קי״ל כר׳ בתפילין וכדפסק רב יוסף בהא הלכה כרבי יוחנן והאי דקאמר ר״י סוכה ז׳ היינו שמברך עליה כל שבעה כל זמן שנכנס בה ומשום דשמואל נקט לולב ז׳ נקט רבי יוחנן סוכה ז'. מיהו כי אמרי׳ דמברך על הסוכה כ״ז שנכנס בה היינו כשיוצא ממנה מתחלה יציאה גמור׳ לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר דהוי כחליצ׳ דתפילין אבל לא יצא מתחלה אלא לדבר עם חבירו או להבי׳ דבר לסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה כלל לחייבו בברכה כשחוזר וכיוצא בזה לענין ברכ׳ הנהנין כשעמד בתוך הסעודה על דעת לחזור לאלתר שאינו טעון ברכה לאחריו ולא לפניו ולקביעי׳ הדר ואע״פ שלא הניח שם זקן או חולה וכדפרישנא בדוכתא ויש מרבותינו חכמי צרפת ז״ל שכתבו דכיון דאיכא בסוכה חיוב ענינים משונים אכילה ושינה וכיוצא בהן שכל עת שקובע עצמו לעשות בה א׳ מדברים אלו הוי כהנחה דתפלין וחייב לברך אע״פ שלא יצא משם וכ״ש לרבנן דבי ר׳ אשי דמברכין על התפילין כל היכי דמשמשי בהו ויש שסבורין דסגי בברכה אחת בכל יום בכניסה ראשונה ומה שכתבנו נכון ועיקר והלכה למעשה מפי רבי נר״ו:
