1הא כביצה בעו סוכה כו׳. פירשתיה למעלה:2הא דתנן ועוד א״ר אליעזר מי שלא אכל בלילי י״ט הראשון ישלים ללילי י״ט האחרון. פי׳ אף ללילי י״ט האחרון וכ״ש בתוך החג עצמו דהא משלמי חגיגה גמר לה שאם לא חגג בי״ט הראשון שחוגג את כל הראשון וי״ט האחרון של חג והכי מוכח בגמרא:3הא דאמרי׳ אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל לאו למימרא דלא אכיל פת דהא חיי׳ לאכול פת בשבתות וי״ט דאמרינן בפ׳ שלשה שאכלו טעה ולא הזכיר של ר״ח בבהמ״ז אין מחזירין אותו בשבתות וי״ט מחזירין אותו פרישנא משום דר״ח אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ושבתות וי״ט ע״כ אכיל. והא ודאי כי אמרי׳ דבר״ח אי בעי לא אכיל לאו דלא אכיל כלל דהא אסור להתענות בה אלא דלא אכיל פת קאמר ומינה דבשבתות וי״ט על כרחיה אכיל פת וליכא למימר דהיינו דוקא בליל הראשונה של פסח שקבעו הכתוב חובה מדכתיב בערב תאכלו מצות ובלילה י״ט הראשון של חג דגמרי ט״ו ט״ו מחג המצות כדאיתא בסמוך אבל שאר ימים טובים לא מחייב לאכול פת דהא ליתא מדאמרינן התם סתמא בשבתות וי״ט מחזירין אותו ולא קא׳ אין מחזירין אלא בשל ר״ח אלמא כלהו י״ט בני חזר׳ משום דלא סגי דלא אכיל פת וחייב בהם בסעודה ולחם משנה כשבת וחציו לה׳ וחציו לכם כדאיתא בי״ט ואפילו רבי אליעזר לא פטר אלא בשכולו ליי׳ ובעצרת הכל מודים שכלו לכם ומה שחדש הכתוב בלילי י״ט ראשון של פסח מדכתיב בערב תאכלו מצות היינו לחייבו בדין מצה ראויה דאלו מדין י״ט יוצא בכל שהוא פת ובמצה עשירה וכן בלילה הראשונה של סוכה ושאר ימים אמרי׳ הכי דאי בעי לא אכיל מדין סוכה אלא אוכל עד כביצה פת חוץ לסוכה ויצא מדין י״ט ולפיכך בא הכתוב וחייבו לאכול בסוכה משום מצות סוכה בלילה הראשונה דילפינן ט״ו ט״ו ממצה אבל בשאר ימי החג כל שלא אכל קבע חוץ לסוכה אם אכל כזית פת חוץ לסוכה ועשה שאר ענין בסוכה יצא מחובת י״ט וחובת סוכה. ומצינו למדין ששבתות וי״ט שוין להתחייב באכילת כזית פת בג׳ סעודות ובליל י״ט של פסח חייב במצה ראויה ובליל י״ט ראשון של סוכות חייב לאכול פת בסוכה ושיעור אכילה זו של לילי סוכות י״א שהוא יותר מכביצה שהוא אכילת קבע וחייב בסוכה ולא ילפינן מחג המצות אלא לחייבו באכילת פת כמוהו אבל אין שיעוריהם שוים דבמצה דחיוב אכילת מצה היא סתם אכילה הוא כזית אבל הכא דחיוב אכילה בסוכה הוא מדין סוכה שיעור הראוי לחובה דהיינו יותר מכביצה בעינן וכן היה אומר מורי נר״ו אבל אחר כך חזר בו ואמר לי דכיון דגמרינן ג״ש מחג המצות לגמרי דרשינן מה התם בכזית אף כאן בכזית מדלא פירשו לה בשמעתין ואע״ג דבשאר החג כזית לית ליה קבע ורשאי לאכלו חוץ לסוכה בליל הראשון שקבעו הכתוב חובה בסוכה עשאו אכילת קבע וזה נכון ולא מצינן חילוק בימי החג בין ליל הא׳ לשאר ימים אלא בחיוב אכילה זו דאלו בעניני חיוב הסוכה שלא לאכול ולשתות קבע חוץ לסוכה ושלא לישן קבע חוץ לסוכה דינ׳ שוה והכתוב השוה אותם בסוכות תשבו שבעת ימים וזה פשוטו אבל שמעתי בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישן בסוכה בלילה הראשונה של סוכות ואפי׳ ירדו גשמים שינת עראי מיהת ולא התירו לו לירד מן הסוכה אלא בשאר ימים שהם רשות אבל בלילה הראשונה הכתוב קבעו חובה מג״ש דט״ו ט״ו מחג המצות והא ליתא כלל לפום האי דכתיבנא שאין חיוב ליל הראשון אלא באכילה דומיא דליל א׳ של פסח דחיוב שינה לא אתי מהתם דלא מחייב בשינה. ותו דא״כ היה סתים לן תנא לקמן שאם ירדו גשמים יצאו מן הסוכה ולא חלק בין ליל הראשון לשאר ימים אלא ודאי דהא ליתא כלל ומה שכתבנו נכון ועיקר לכל מודה על האמת מפי מורי נר״ו:4והא דתנן ועוד א״ר אליעזר כו׳. אקשינן עלה מרישא דקתני א״ר אליעזר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה פירוש וא״כ אמאי לא יהיב רבי אליעזר תשלומין אלא למי שלא אכל ליל ראשון דהא בכלהו שבעת ימים נמי חייב בסעודה כמו ליל א׳ ויש נוסחאות דגרסי בהדיא מאי איריא ליל י״ט ראשון והא״ר אליעזר י״ד סעודות חייב אדם לאכול כו׳ והא מוכיח כדפרישנא הלכך הא דפריק תלמודא חזר בו ר׳ אליעזר ליכא לפרושי שחזר בו מן האחרונה דהיינו מי שלא אכל בליל י״ט כדפירש רש״י ז״ל דהיאך חזר בו והא ברייתא היא ובטעות נאמרה מתחלתה דאם איתא לקמייתא ליתא לבתריי׳ והול״ל שלא אמרה מעולם אלא ה״פ שחזר בו מן הראשונה שאמר י״ד סעודות חייב וכו׳ והודה לחכמים שאינן חייב אלא ליל ראשון ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה כדאמרי׳ בעלמא וכ״ת דמודה ר״א לרבנן שאינו חייב אלא באכילת ליל ראשונה הא ודאי גמר לה בג״ש דחג המצות כרבנן דליכא דוכת׳ אחרינא למגמר מיניה וא״כ מנ״ל שיש לה תשלומין ובמאי פליגי. וי״ל דרבנן סברי דגמרינן מחג המצות לגמרי דסברי דון מינה ומינה דמה התם חייב ואין לו תשלומין אף כאן חייב ואין לו תשלומין ר״א סבר דון מינה דחייב באכילה ואוקים באתרה דהתם דאתקש לפסח אין לו תשלומין כפסח אבל הכא דמיא לחגיגה שיש לה תשלומין כל הרגל ולילי י״ט האחרון:5והא דפרכי׳ מאי ישלים אלימא בריפתא כל מאי דאכיל דיומיה קא אכיל תי׳ דהא במתניתין משמע דהני תשלומין בלילי י״ט האחרון דליכא עליה מצות סוכה ולא עוד אלא שאין לו לאכול שם וכשאוכל שם עכשיו הא מינכרא מלתא שפיר דהשלמה עביד ואינה סעודת י״ט עצמו ולפי מה שפירשנו דלילי י״ט האחרון לאו דוקא אתיא פירכא שפיר היכי עביד תשלומין בתוך החג מיהת דאי בריפתא לא מנכרא מלתא אפי׳ אכל כמה סעודות זו אחר זו דאמרי אינשי דמאי דאכיל דיומיה אכיל למלאות בטנו ולשמוח ברגל וליכא למימר שיקבענה מיד אחר מזונו כשיגמור ברכתו דהשתא מנכרא דהא כיון דדעתיה לאכילה מעיקרא ואי אכיל ליה אף לאחר מזונו נפטר בברכת הפת ולא בעי ברוכי כי שביק לה לאחר מזונו הוה ליה מרבה בברכות בחנם ואסור לעשות כן ולהכי פרישנא דבימי החג מיהת משלים לה במיני תרגימא לאחר ברכת המזון לאלתר דמנכר׳ מלתא והשתא אינו מרבה ברכות בחנם ואפי׳ אכיל להו לאחר כל מזונו כדרך בני אדם קודם ברכת המזון הוו להו דברים הבאים שלא מחמת סעודה שמברכין עליהם ומיני תרגימא אלו אינם פירות דלא בעי סוכה שאינו בדין שיעשה השלמה אלא בדברים שחייבי׳ בסוכה ולמאן דאמר דפירי לא בעו סוכה ישלים בבשר ודגים וכיוצא בה ולמ״ד דפירי בעי סוכה ישלים בפירות וכן מפורש בפ״ק דיומא. רבי נר״ו. מכאן דקדקו מקצת רבותינו הצרפתים ז״ל שסעודה שלישית של שבת אפשר לעשותה בפירות ומיני תרגימא כשם שמשלים כאן והא בורכא דהכא שהיא תשלומין ולא אפשר בריפתא דלא מינכרא מלתא עביד במיני תרגימא אבל התם סעודה שלישית חובה היא כשתי׳ הראשונות וחייבת בפת נפקא לן מדכתיב תלתא היום בקרא ומי חלק ביניהם אלא ודאי שאינו יוצא י״ח אלא בפת וכבר ברירנא לה במסכת כתובות. ולענין קדוש כיון דקדוש חובת היום ולא חובת סעודה ומפני קדושת היום תקנוהו חכמים במקום סעודה ואין קדוש מן התורה אלא בלילה וקדוש היום דרבנן וברכת הנהנין בלחוד משמע דלא מחייב ביה בסעודה שלישית שלא חייבוהו אלא בתחלת קדושת היום דהיינו בסעודת שחרית וכן דעת ה״ר יונה ז״ל ויש מחייבין לקדש בו וכיון דליתי׳ אלא בורא פרי הגפן וליכא ברכה לבטלה אם רצה לקדש על היין וחביבא ליה חמרא הרשות בידו:6שאל אפטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר כגון אני כו׳ אף על גב דהא פרישנא שחזר בו רבי אליעזר מזו ושאלה זו לדברי אליעזר היא לא קשיא דשאלה זו קודם חזרה היתה:7מ״ט דרבי אליעזר אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לז׳ תמיה׳ מלתא דהא בפ״ק אמרינן דב״ש אית להו הא דרבי אליעזר שאין עושין סוכה בחג וא״כ מהאי קרא נפקא להו ואנן אשכחן דמפקי ליה לדרשא אחרית׳ למימרא דבעי סוכה לשם חג כדאיתא בפ״ק וי״ל דלב״ש תרתי שמעת מינה דמחג הסוכות דרשי סוכה לשם חג ומשבע׳ ימים דרשי סוכה לשבעה ושוין שאם נפלה חוזר ובונה אותה:8גירסת מקצת הספרים מהו דתימא ליגזור דלמא אתי ליעבד סוכה רעועה מעיקרא קמ״ל ול״נ דהיכי אפשר דמחייב בסוכה דאורייתא וניגזר ביה דלא ליעביד משום גזירת רעועה דאתי למעבד סוכה רעועה דאפילו תימא שכך מצותה לרבי אליעזר שלא לעשותה רעועה אלא שתהא קיימת לז׳ לאו מלתא דשכיחא היא דליעבד רעועה כולה האי דלא חזיא לז׳ כי היכי דניסריה בסוכה מהאי טעמא ובספרי דוקאני ובנוסחא דרבנן קשישי ז״ל ה״ג מהו דתימא דא״ר אליעזר אין עושין סוכה בחולו של מועד והא אחריתי היא קמ״ל כיון דבדיד׳ עביד לה היא היא פי׳ ואין בזה משום אין עושין סוכה בחולו של מועד ושמע מינה דדוקא דעביד לה או לרוב׳ מאותן עצים עצמן מיהו לא נפקא לן מידי מינה דהא לית הלכתא כרבי אליעזר ועושין סוכה בחולו של מועד:9תניא רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ביום טוב ראשון בלולב של חברו כך אינו יוצא בסוכתו של חברו. פירשו מדמדמי לה ללולב משמע דסוכת השותפין אין יוצאין בו ביחד כשם שאין יוצאין שניהם בלולב של שיתוף משום שאול והיינו דנקטינן לרבנן שכל ישראל יוצאין בסוכה אחת באחת שהיא משותפת ביניהם משא״כ לרבי אליעזר ותירץ א״כ לרבי אליעזר כל אחד ואחד מבני הבית שהם בני חיובא צריך סוכה לעצמו ואפי׳ הוא ובניו הגדולים אין יוצאין בסוכה אחת וזה היאך אפשר ושמא נאמר דר׳ אליעזר פטר איש וביתו בסוכה אחת כדכתיב תשבו כעין תדורו ומה דירה איש וביתו אף סוכה איש וביתו ביחד ואע״ג דלקמן לא קיימא האי דרשה לגבי מה דירה איש ואשתו לחייב נשים בסוכה לגבי הא מדריש דלא סגיא בלא״ה כדדרשינן ליה למילי אחריני טובא שיותר נראה לומר דמודה רבי אליעזר דסוכה של שותפין יוצאין בה דלא דמי ללולב דהתם כי נפיק ביה חד מינייהו בכוליה נפיק ולא סגיא דלא נפיק בחולקא דחברי׳ והוי שאול דכיון שמסתמא בכולו ליכא למימר ברירה דהא ודאי אין כולו חלקו ודכותה אם משתמש בכל החצר אסור במודר הנאה אא״כ התנו קודם הנדר דמר משתמש אב״ג ומר משחמש דה״ו וכיוצא בו אבל הכא בשותפין כל אחד ואחד לשלו הוא נכנס ויש ברירה וכדאמרינן בנדרים בשותפין שנדרו הנאה זה מזה שניהם מותרין ליכנס לחצר שיכול לומר לתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך ואפילו למאן דאסר התם שאני דויתור אסור במודר הנאה וחייש דלמא מתהני מדחבריה אבל לגבי מצוה סוכה דלתוך שלו נכנס לכם קרינא ביה. ומה שאמרו חכמים מלמד שכל ישראל יוצאין בסוכה אחת אם בבית אחת שהיא משותפת ביניהם דכ״ע היא ואפי׳ לרבי אליעזר אלא ה״ק שיוצאין בסוכה של איש אחד בזה אחר זה ובהא הוא דפליג ר״א דוקא:10מעשה בר׳ אילעאי כו׳. איני והא״ר יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל פירוש בדליתיה במתא דאי בדאיתיה במתא כל יום ויום הוא חייב שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל פי׳ כשהוא בתוך התחום ומינה לראותו ברגל כשהוא מחוץ לתחום ורבי יצחק נקט מאי דשכיח ביה פשיעותא טפי ואוקימנא דמיירי דאזיל ואתי ביומיה דאי לא אין לו לצאת מביתו ברגל בחולו של מועד דמצי נפיק דבי״ט גופיה בתוך התחום ולא סגיא דלא אזיל ואתי ביומיה:11ת״ר מעשה ברבי אליעזר ששבת בסוכתו כו׳. רגל אחר הוה פירוש ופריסת סדין דבעי מיניה רבי יוחנן בן אלעאי משו׳ עשיית אהל נגעו בה ופרכי׳ ותפשוט מדר׳ אליעזר גופיה דתנן פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו דלהכי קאי וכגופיה דמי ואם לאו אין פוקקין בו דהו״ל מוסיף על אהל עראי בשבת וקסבר אסור להוסיף על אהל עראי בשבת וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו קסברי מותר להוסיף על אהל עראי בשבת ופרקינן דהאי גופא מבעי׳ התם הוא דאסר ר״א משום דמבטל ליה אבל הכא בסדין דלא מבטל לי׳ לא או דלמא ל״ש וקי״ל כרבנן דמוסיפין על אהל עראי בשב׳ ואצ״ל בי״ט:
