1תנא אשה בוררת חטים מאור של בית השואבה תימה והיאך היא נהנית מאור זה תירצו בירושלמי דהא קי״ל קול וריח ומראה אין בהם מעילה ואין זה מספיק דהא אמרינן בגמרא דילן בפרק כל שעה מעילה הוא דלית בהו הא איסורא איכא וי״ל דבוררת לאו דוקא אלא שיכולה לברור:2אם אני כאן הכל כאן. פי׳ כנגד השכינה הוא אומר שאם השכינה בינינו הכל יבואו והוי יודע שכל השמחה היתיר׳ היתה בהלל ולהודות לה׳ על הטובה שעשה לישראל להשרות שכינתו בתוכנו וגם כנגד הע״ה הניתן לצדיקים ולפיכך לא היה אלא ע״י גדולים וחסידים שלא יראה כקלות ראש וכשמח׳ בחורים וזהו ששנינו חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהם באבוקו׳ של אור ואומרים דברי שירות ותשבחות והלוים עונים בכנורות ובכל כלי שיר בלי מספר והיו עומדין על ט״ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים שעליהם הלוים עומדים לשיר שירה זו של בית השואבה דאלו שאר שירין על הדוכן כדאמרינן במקדש:3עמדו שני כהנים על שער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים. פי׳ השער הוא בראש המעלות ועזרת נשים בסוף המעלות ושתי חצוצרות בידם של כהנים:4קרא הגבר. פי׳ הכרוז שהיה קורא תמיד עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם וכן מפורש בפ״ק דיומא:5תקעו והריעו ותקעו. פירוש להרבות בשמחה והוי יודע שאע״פ שמתחילין להתעסק במילוי המים מקריאת הגבר קודם עלות השחר מתכוונין היו כשבאים מן המים שלא יכנסו למקדש עד שיאיר מזרח שכלי שרת אין מקדשין את המים אלא במקומן כדכתיבנא לעיל ואלו נכנסין שם קודם האיר המזרח היו מתקדשין לאלתר ונפסלין בלינה כדאיתא בזבחים:6הגיע למעלה עשירית בגמרא מפרש לה:7אמטינהו למחוזא דלוז. פי׳ קבלה היתה בידם שאין מלאך המות נכנס שם:8הא דאמרינן שבועה שלא אישן כו׳. פי׳ במקומו בנדרים:9כל היודע דבר זה ואינו אומר יחנק בגרונו דרך קללה אמר כן ולפיכך נחנק אחיתופל וכן אמרו במסכת מכות קללת חכם אפי׳ על חנם היא באה מנ״ל מאחיתופל כו׳ ועל חנם היינו כגון זה שלא הודיעו לאלתר וציער אותו ולפיכך אע״פ שהודיעו בסוף דבקה בו הקללה:10כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי ומשתקין אותו. פי׳ אלמא מודים מודי׳ דתנן התם לאו דוקא אלא כל כיוצא בו ואף זה בכלל והיינו דלא אותבי׳ התם ממתני׳ דמודים מודים גרידת׳ ואצטרכינן לפירושא דר׳ זירא וכלהו ליתנהו אלא בצבור ומשו׳ חשדא אבל ביחיד שרי עד דמכוין דעתיה וכן מפורש בירושלמי:11מתני׳ אין פוחתין מכ״א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על מ״ח בכל יום היו שם כ״א תקיעות ג׳ לפתיחת שערים. פי׳ תקיעה ותרועה ותקיעה שכן הסדר לעולם תרוע׳ באמצע ופשיט׳ לפני׳ ופשוטה לאחריה כדאיתא בגמרא:12ט׳ לתמיד של שחר. פי׳ על השיר שכל שיר ג׳ פרקים חולקין אותו על כל פרק ופרק תקיע׳ תרועה ותקיעה והכי איתא במסכת תמיד:13וט׳ לתמיד של בין הערבים הרי כ״א ובמוספין ט׳ לשיר של מוספין ובערב שבת מוסיפין על שאר ימים שש לבטל את העם ממלאכה וכו':14ערב שבת שבתוך החג שהיה שם מוסף היו מ״ח כיצד שלש לפתיחת שבכל יום שלש לשער העליון שבראש המעלות שלש לשער התחתון שבסוף המעלות שבעזרת נשים הרי ט'. ג׳ לגבי מזבח י״מ בשעת ניסוך המים והא לית׳ דא״כ פשו להו תקיעות דהא איכא ג׳ דזקיפת ערבה שאמרו בפרק לולב וערבה דלא חשיב הכא לכך יש לפר׳ ג׳ לגבי מזבח אלו הם אותם ג׳ של זקיפת ערבה וסמוכין היו לניסוך המים ולא היו צריכין לחזור ולתקוע לניסוך המים הרי ט״ו ט׳ לתמיד של שחר הרי כ״ד וט׳ למוספין הרי ל״ג ט׳ לתמיד של ב״ה הרי מ״ב וג׳ לבטל העם ממלאכה וג׳ להבדיל בין קדש לחול הרי מ״ח:15גמ׳ לימא מתני׳ דלא כר״י כו׳. פי׳ הכי ודאי מתניתין דלא כר״י והכי אסיקנ׳ והא דאמרי׳ לימא מתני׳ כו׳ ולא אמרי׳ מתני׳ דלא כר״י כדאמרינן בעלמא משום דהכא לא פליגי רבי יהודה ורבנן במנין תקיעתא אלא דרבנן חשבו תר״ת בתלת ורבי יהודה חשיב להו חדא דקסבר תקיעה ותרועה ותקיעה אחת היא והא דאמרינן התם בר״ה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה כרבנן היא ולאו כר״י והכי סתם לן נמי התם תנא דלא כר״י דתנן סדר תקיעות שלש של שלש שלש כדפרישנא התם בס״ד:16כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כמאן כר״י פשיטא מ״ד אפילו כרבנן ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע ט׳ תקיעות בט׳ שעות ביום יצא קמ״ל דלא:17ואימא הכי נמי א״כ מאי ולא כלום. פי׳ דאי לאפוקי מדרבי יוחנן אמר הרי אינו חייב לאמרם בנשימה אחת ואין איסור הפסק בהם אלא לומר שלא ישהא בסימן בין תקיעה לתרועה או בין תרועה לתקיעה שלאחריה כדי שיגמור את כולה כדאמרי׳ אמוראי דפליגי התם אדרבי יוחנן וכיון שכן לא הול״ל האי לישנא דלא כלום דמשמע שאסור להפסיק נשימה ביניהם כלל אלא ודאי רבי יהודה דחשיב תר״ת כחדא צריך לאמרם בנשימה אחת שלא יהא ביניהם ולא כלום ומכאן למדנו לדברי חכמים לסימן תשר״ת דכיון שהשברים והתרועה במקום תרועה אחת עולין שאם הפסיק בנשימה כלל בין שבר לשבר ובין שברים לתרועה הרי הוא פסול וכדכתי׳ התם:
