1אר״פ כתנאי דתניא עבדי כהנים הוו. פי׳ אותם שהיו מחזיקין בכלי שיר דר״מ ר׳ יוסי אומר משפחות כו׳ פי׳ משפחות מיוחסו׳ שבישראל שמהן היו משיאין לכהונה:2רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו מאי לאו בהא קא מפלגי דמ״ד עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה. פי׳ והשיר בפה על יד הלוים היה שכשרים לעבודה אלא שעבדים אלו היה מחזיקין בכלי שיר ומ״ד לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי וא״א אלא בלוים:3ותסברא כו׳. אלא הכא במעלין מן הדוכן ליוחסין ולמעשרות פליגי מאן דמכשר בעבדים סבר אין מעלין כלל ומ״ד ישראלים היו סבר אין מעלין מדוכן למעשרות וליכא למיחש דאתו לאסוקיה לישראל זה למיתן ליה מעשרות כלוי אבל מעלין מדוכן ליוחסין הלכך בעבדים א״א דלמא מסקי ליה ליוחסין אבל בישראל מיוחס אפשר שראוי הוא ליוחסין ואע״ג דהני לאו בדוכן ממש הוו קיימי כיון דמחזיקין בכלי שיר אתו למטעי בהו כשרואין אות׳ משוררין ומעידין עליהם שראו אותם משוררין בב״ה ואתו לאסוקינהו ליוחסין ולפיכך אין עושין כן בעבדים. והא דאמר ר׳ יוסי ב״ר שמחה יתירה היא ודחיא שבת ק״ל כיון דשמחה יתירה היא ולאו חובה כ״ש דהוי דינא דלא תדחה שבת ונ״ל דה״ק דהכא לא קפדי בתיקון כלי שיר כולי האי כיון שאינו אלא שמחה יתירה וכיון שכן אין לגזור בשבות כזה במקדש שמא יתקן כלי שיר ורבנן סברי דאפילו בשמחה יתירה יש לחוש לתיקון כלי שיר וכיון שהוא דבר קרוב ואינו חובה לא דחיא שבת:4מ״ט דמ״ד עיקר שירה בכלי דכתיב ויאמר חזקיהו להעלות העולה למזבח ובעת החל העולה החל שיר ה׳ ובחצוצרות על ידי כלי דוד מלך ישראל אלמא עיקר שירה אכלי דוד סמיך ליה. ומ״ט דמ״ד עיקר שיר׳ בפה דכתיב ויהי כאח׳ למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד להודות ולהלל לשם יש לפרש דכיון דקרי משוררים למשמיעים קול בהודות ובהלל לה׳ אלמא הנגון וההלול בפה היינו שירה ואיכא דק״ל והכתיב בסיפיה דקרא ובהרים קול בחצוצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל לה׳ כי טוב מדקאמר כלי השיר אלמא שירה בכלי. וי״ל דודאי ליכא למ״ד דשיר כלים לא הוי חשוב כשיר אלא היינו ראי׳ דמייתי דלא קרי משוררי׳ סתם דמקדש אלא למשמיע קול בהלל ובהודות לה׳ ולא למחזיקים בכלי שיר אלמא עיקר שיר בפה הוא והם הראוי׳ ליקרא משוררים דמקדש והיינו דאמרינן למ״ד עיקר שיר בכלי הכתיב ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים ופריק ה״ק משוררים דומיא דמחצצרים דהיינו בכלים אלמא ראיה דמייתינן מעיקרא היינו למיקרי להו משוררים סתמא:5מי שלא ראה דיופלוסטון של אלסכנדריא. פירוש פלו שרים סטיו ספסלי השרים:6כיון שהגיע לענות אמן היו מניפין בסודרין וכ״ת והא הוה אמן יתומה כשעונה ואינו שומע למה שעונה כמו שפירשו בברכות י״א שלא הוי אמן יתומה אלא במתכוין לצאת י״ח בזה מברכה שהוא חייב בה וכגון של ברכת המזון וכיוצא בו אבל כשאינו בא לצאת י״ח באות׳ ברכה לית לן בה וכן נהגו בבית שבוע הבן ואריך:7חוט של בוכיא היינו של עכביש:
