1תניא מטמאה חבילה ומטהרת חבילה. פירוש שאין לה טומאה וטהר׳ במקוה אלא כלה כאחת שכל שהוא מחוליות אינו מטהר אלא כלו כא׳ ואם פרק החוליות אינו טהור. ואגב אורחין שמעינן דפשוטי כלי עץ ויש להם טומא׳ וטהרה במקוה וכדכתיבנא לעיל תניא כותיה דרב טביומי מחצלת של שיפה ושל גמי ארוגה שיריה אף על פי שנפחתו מכשיעור שאין מקבלין טומאה אין מסככין בה כאלו היא שלמה דסתמא לשכיבה. מחצלת קנים גדולה מסככין בה דסתמא לסכוך קטנה אין מסככין בה דסתמא לישיבה:2רבי אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה מסככין בה פרישנא בשלהי פרקין דאגדולה פריך וסבר סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיעשנה בפי׳ לסיכוך דהשתא אינה מקבלת טומאה ומסככין בה והא פרישנא לעיל דכל שאינה לישיבה אע״פ שקשורה שלא לטלטלה ואגדה כשרה והא דתנן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה דה״ל תעשה ולא מן העשוי שלא נעשה לשם צל אסיקנא דאי איכא חלל טפח בגובה במשך שבעה באורך ורוחב כשיעור סוכה קטנה כשרה פירוש הניחו כשעשה הגדיש לשם צל דכיון דאיכא האי שיעורא שהוא חשוב אהל גבי טומאה ונעשה בהכשר לשם צל הוי כאלו נעשה כלה לשם צל ותעשה קרינא ביה ואין לשונו של רש״י ז״ל מחוור בזה דודאי כל שלא הניחו מתחלה לשם צל אינו כלום משום מעשה שיעשה אח״כ דסככא ממילא הוי כדמעיקרא שלא לשם צל וה״ל תעשה ולא מן העשוי דחטטת הגדיש לעשות חלל לסכך אין זה מעשה בסכך דא״כ כשחוטט אותו לגמרי הרי יש כאן מעשה גמור כשלא היה שם חלל טפח אלא ודאי כדאמרן:3מתני׳ המשלשל דפנות מלמעלה למטה והויא לה מחיצה תלויה אם גבוהו׳ מן הארץ ג׳ טפחים דליכא לבוד פסולה דלא אמרי׳ גוד אחית מחיצתא פחות מכאן כשרה דאמרינן לבוד ואפילו אין בה אלא שבעה ומשהו פסולה מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה דאמרינן גוד אסיק מחיצה מיהו במחיצה שאין בה עשרה לעולם לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה כך מלמעלה למטה עשרה דאמרי׳ גוד אחית מחיצתא וצריך שיהיו מכוונות כנגד הסכך:4הרחיק את הסכוך מן הדפנות ג׳ טפחים פסולה. פירוש דאויר שלשה פסול וחוצץ לגמרי כאלו אין כאן דופן ודין דופן עקומה ליכא באויר דלא שייך למימר ביה הכי לפי הפירוש הנכון שכתבנו בדופן עקומה פחות מכאן כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו וכן הוא בירושלמי אמתניתין הרחיק את הסיכוך שלשה טפחים פסולה פחות מכאן כשרה מהו לישן תחתיו א״ר יצחק בן אלושיב הרי הטיט הנרוק יוכיח שהוא מצטרף והטובל בו לא עלתה לו טבילה אף זה מצטרף ואין ישנין תחתיו וה״נ איתא בגמ׳ דילן לקמן בפרקין ולית הלכתא כר״י במחיצה תלויה ואין מחיצה תלויה מותרת אלא בפחות מג׳ שיש לבוד דקולא הוא שהקילו במים לקמן בברייתא משום שאין בה דריסת אדם כלל ולא שייך למימר בה גדיים בוקעין בה ובקיעת גדיים לא שמה בקיעה כדאיתא פרק רבי עקיבא דשבת גבי הא מלתא כדאי׳ התם במס׳ עירובין:5גמרא במאי קא מפליגי מר סבר דהיינו רבי יוסי מחיצה תלויה מתרת מר סבר דהיינו רבנן אין מחיצה תלויה מתרת:6תנן התם בור של שני שותפים שחלקו הבתים ועשו מחיצה לחלוק אותם כנגד חצי הבור ונשאר הבור משותף בחצר המשותף בין שניהם ולא ערבו אסור לא׳ מהם להוציא ולהכניס שם כלום אין ממלאין ממנו בשבת אלא א״כ עשה בבור עצמו מחיצה י׳ מבעוד יום לחלקו בין מלמטה בתחתי׳ הבור דאמרי גוד אסיק מחיצתא בין מלמעלה למטה דאמרינן גוד אחית מחיצה אבל מחיצת החצר לא מהניא דלא מינכרא כיון דלאו לבוד הוא רשב״ג אומר בש״א מלמעלה יעשה מחיצה זו דאמרינן גוד אחית ובה״א מלמטה דוקא ת״ק סבר לא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה:7אמר רבי יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל כלו׳ בכותל החצר שעל הבור סגי דאמרינן גוד אחית מחיצתא אף בזו:8ואמר רבי אבא בר חנא א״ר יוחנן רבי יהודה שמתיר מחיצה תלויה במשנה זו בשיטת רבי יוסי אמרה מיהו לא רבי יהודה סבר לה כר״י ולא ר״י סבר לה כרבי יהודה מהא שמעינן מאי דכתיבנא לעיל שכשאומר על התנאים שהולכים בשיטה אחת פעמים שאינם מודים זה לזה בדבריהם:9עד כאן ל״ק רבי יהודה התם אלא בעירובי חצרות דרבנן דמדאורייתא לא בעי מחיצ׳ כלל והם אמרו אבל הכא בסוכה דמחיצתא דאורייתא לא לימא וע״כ לא קאמר רבי יוסי הכא אלא בסוכה דקילא שאין בה אלא עשה אבל בשבת דאיסור סקילה לא קאמר חיוב סקילה דהא עירוב דרבנן הוא דלית ביה סקילה אלא איסור סקילה כלומר איסור שבת שיש בו סקילה בדאורייתא ולהכי חמיר אפילו בשל דבריהם וא״ת א״כ דחד מינייהו לא שרי מחיצה תלויה בכל מקום מעשה שנעשה בצפורי במחיצות תלויות על פי מי נעשה לא על פי ר׳ יוסי נעשה דהא איהו לא שרי בשבת דחמיר אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי נעשה והא דלא אמרינן שנעשה על פי ר׳ יהודה שהוא מתיר בשבת איכא דאמרי דההיא ברשות הרבים הוא שר״ה היה מפסק׳ בבית שכנגד ביה״כ שבו ספר תורה שעומדין פתח כנגד פתח ועשו מחיצות תלויות בנתיים ורבי יהודה לא שרי אלא בעירובי חצרות לרבנן ורש״י פירש דמבוי שאינו מפולש הוא דאיסורו דרבנן ובדין הוא דשרי ביה רבי יהודה אלא שלא היה מקומו דצפורי מקומו של רבי יוסי ורבי ישמעאל בנו הוא כדאמרינן בסנהד׳ צדק צדק תרדוף הלך אחר ב״ד יפה אחר ר׳ יוסי בצפורי כך הגירס׳ בכל הספרים:10פרסו לכתחלה היכי פרסי. פי׳ דהא קי״ל שאין עושין אהל עראי לכתחלה בי״ט ואצ״ל בשבת אלא מצאו סדינין פרוסין מבע״י טפח על העמודים ופרסים אחר כך דאהל עראי הוא וקי״ל שמוסיפין על אהל עראי בשבת ועשו לו מחיצות תלויות והביאו ס״ת וקראו בו והכי קים להו דמחיצות תלויות הוי והכי נמי הוי אהל עראי ורש״י ז״ל כ׳ במס׳ שבת פרק כל הכלים דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא והא דתנן התם פקק החלון פירש ז״ל שהיא ארובה בגג ומתוך כך מוחק וגורס כאן פרסו ס״ד א״נ דגרסינן היכי פרסי כלומר מהיאך הביאום בשבת דרך רשות הרבים אלא מצאו סדינין פרוסין ומחיצה כזו מותר בשבת ואינו נכון חדא דמאי מתמהינן היאך הביאום דדלמא דרך מלבוש אייתינהו ועוד דבעירובין מייתינן אאהל עראי גבי דופן סוכה ועוד דאי פקק החלון ארובה היא ה״ל למיתני ארובה כדקתני בכל דוכת׳ לכך פר״ת דשפיר שייך אהל בדופן וכן מפרש מורי נר״ו בשם רבינו הגדול ז״ל דודאי כל שעשה שלש מחיצות אהל הוא היכא דאיכא בר מיניה שלש מחיצות ועשה דופן רביעית חשוב תוספות אהל ולאפוקי מחיצה א׳ או שתים א״נ גג בלא מחיצות דלא כלו׳ הוא והכי מוכח הת׳ בעירובין והראיה שהביא רש״י שם מעובדא דרב ושמואל דהוו יתבי ונפל גודא ביני ביני כבר פירש׳ יפה ר״ת ז״ל וכדכתיבנא התם בס״ד:11אמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבע ומשהו מתרת בסוכה משום דמוקי׳ בי מצעי וקמ״ל לבוד משמעתין מוכח דכל היכא דאמרינן לבוד אינו כאלו היה סמוך ממש ואינו דא״כ בצרה לה מחיצה אלא לבוד דינו כאלו הוא סתום וזהו לבוד שאמרו בסוכה קטנה בפחות מג׳ דאי לא בציר ליה שיעורא:12מתיבי מחצלת שבעה ומשהו כו׳. אלמא לא סגי בפחות מכאן וקס״ד בסוכה קטנה מיירי מתניתא ופריק דההיא בסוכה גדולה וגבוהה כמה קמ״ל דבמחיצה זו שאין בה עשרה משלשלין דפנות על ידי לבוד שמעמידה בפחות משלשה סמוך לקרקע ונידונית כעשרה שדינו כאלו ארוך וסתום כדכתיבנ׳ ובתר הכי אמרינן גוד אסיק מחיצתא דפחות מעשרה לא אמרינן ליה והיינו דאמרי׳ קמ״ל דמשלשלין דפנות כלומר ע״י לבוד ולא בעינן מחיצה עשרה. ול״נ לפרש דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה קאמר דהא לא שמעינן ממתניתא כלל ולית לן לאוקומה כרבי יוסי דהוי יחידאה אלא מלמטה למעלה קאמר כרבנן וכן נראה מפרש״י ז״ל:13אמר רב אסי פס ד׳ ומשהו מתרת בסוכה משום דופן היכי עביד מוקי לה בפחות משלשה סמוך לדופן פרש״י ז״ל סמוך לדופן השני במקצוע ולא נהיר׳ דאי איכא ב׳ דפנות בטפח שוחק סגי לשלישי׳ וכ״ת הכא קמ״ל דבהכי לא בעי צורת פתח פשיטא מאי קמשמע לן. והנכון דליכא אלא דופן אחת שלימה ויהיב האי פס במקום דופן שני האמצעים והוה ליה דופן שני ובתר הכי עביד שלישית טפח שוחק וצורת פתח והא קמשמע לן דמשך סוכה קטנה שבעה טפחים דהיינו כדי ראשו ורובו ושלחנו דאמרי בית שמאי ומדלא קאמר דמכשר דופן שני בטפח שוחק בי מצעי פחות מג׳ לכל רוח דהוו להו שבעה שמעינן דלעולם לא אמרינן תרי לבודין בפחות מפס ד׳ מיהו לאו ראיה היא דהא עדיפא ה״ל לאשמועי׳ דסגי לשלישית בטפח משא״כ באידך דאי עביד שניה בת טפח צריך לעשות שלישית שלימה דלמאי עביד בה לבוד ודאמרינן התם ושלישית טפח וצורת פתח ולא מוקמינן טפח שוחק בי מצעי משום דבעינן לאכשורי אפילו סוכה גדולה ותו דהתם רוח רביעית פרוצה וליכא לבוד אלא מחד גיסא כלפי דופן שנית האמצעי׳ וסוכה העשויה כמבוי דבעינן פס דהויא ד׳ ולא מכשירים בטפח שוחק בנתים או משום דהויא סוכה גדולה או משום דבעינן שתי דפנות דעריבן בשכנגדו בחצר פרוץ מיהו עיקר הדין אמת הוא מדלא אדכרי הך רבותא הכא והתם משום אנפא:
