1סוכה המדובללת שצלתה מרובה מחמתה כשרה מאי מדובללת מדולדלת. פירוש שהסכך דק וקלוש וחדא קתני סוכה מדולדלת אם צלתה מרובה מחמתה כשרה ולא חיישינן דלמא קליש טפי ובציר שיעורא דצל ולאו אדעתיה:2ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד ומאי מדובללת מדולדלת ומתניתין תרתי קתני מדובללת שקנה עולה וקנה יורד או מדולדלת שצלתה מרובה מחמתה כשרה וכן הלכתא דאביי ורבא סברי כשמואל ורב נמי לא פליג בעיקר דינא דקנה עולה וקנה יורד אלא דמשמע ליה דמתני׳ חדא קתני:3אמר אביי ל״ש אלא שאין בין זה לזה. פירוש בין קנה העולה לקנה היורד ג״ט דהשת׳ הוי צלתה מרובה מחמתה אבל יש בין זה לזה ג״ט פסולה ואע״פ שאלו ישתוו היתה צלתה מרובה מחמתה ואמר רבא דכי יש ביניהם ג׳ טפחים דאמרת פסולה לא אמרת אלא שאין בגגן של קנים העולים טפח אבל יש בגגן טפח אפי׳ גבוהין זה מזה כשרה דאמרינן חבוט רמי כלומר דחשבינן להו כאלו נתחבטו למטה ונשתוו עם קנים היורדין דכיון דיש בגגן טפח חשיבי למימר בהו חבוט רמי ויש מכשירין אפילו בחמתה מרובה מצלתה כיון שאלו נתחבטו הוי צלתה מרובה מחמתה ואע״ג דמסכך בקנים או בשפודין שיש ריוח ביניהן כמותן אם לא סכך בנתיים פסולה ואפילו אין ביניהם ג׳ טפחים דאמרינן לבוד לא מהני הכא לאצולי מיד חמה המרובה על הצל כדפרישנא לעיל התם הוא שאין שם סכך ראוי לעשות צל כראוי אבל הכא שיש כאן סכך מרובה והיינו דלא פריש רבא דבעינן צלתה מרובה מחמתה ונקיט לה סתמא כך נ״ל לפי שיטה זו והוא הנכון. ויש שסבורים שאין דיננו אלא בשצלתה מרובה מחמתה ורבא אשמועינן שאין ריחוק קנים פוסלה כיון שראוי לומר בה חביט רמי בשיש בה טפח ולא נהירא:4אמר רבא מנא אמינא לה דכי אית בה טפח אמרינן חבוט רמי וכי לית בה טפח לא אמרינן חבוט רמי דתנן קורות הבית והעליה שאין עליהן מעזיב׳ והן מכוונות. פי׳ של בית כנגד של עליה כגון זו% טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא פירוש שאם יש טומאה בבית תחת אחת מהן מן הקורות התחתונות והקורה הזאת רחבה טפח שיש בה שיעור אהל הרי היא מאהיל על הטומאה וכל הכלים שתחת אותה קורה טמאים:5בין העליונה לתחתונ׳ ביניהם טמא. פי׳ שאם הטומאה בין קורת העליה לקורת הבית הרי קור׳ הבית מאהלת על הטומאה ומחשבין שתי קורות אלו בלבד טמא כדין אהל וכלים שעל העליונה או שתחת התחתונה טהורין שאין טומאה בוקעת ועולה ולא בוקעת ויורדות ואויר המפסיק בנתים חשוב כפותח טפח לגבי הא שלא להיות כקבר סתום:6טומאה ע״ג העליונה כנגדה עד לרקיע טמא. פירוש אם יאהל כלי עליה טמא והא פשיטא אלא דתני כלהו בבי דאית בה:7היו העליונות כבין התחתונות. פי׳ שאין קורות הבית והעלי׳ מכוונות אלא שקורות העליה כנגד חלל שבין קורות התחתונות:8טומאה תחתיהן. פי׳ תחת אחת מקורות הבית או העליה כל הבית כלו טמא פי׳ לפי שרואין הקורות העליונות כאלו ירדו ונשתוו עם קורות הבית ונסתם הבית לגמרי שאין אויר מפסיק דאמרי חביט רמי כך הגי׳ הנכונה וכן היא בספרים ותני עלה בד״א בשיש בהם טפח ויש ביניהם פותח טפח אבל אין בהם טפח ואין ביניהם פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא על גביהן וביניהם טהור. אבל רש״י כתב דל״ג אבל אין בהם טפח דכלה מתני׳ בשיש בהם טפח הוא דאי לא היכי אמרי׳ תחתיה טמא דהא ליכא אהל כלל טומאה בוקעת ועולה כנגדה בלבד ואינה מביאה טומאה למטה. ונראה שא״צ למחוק גי׳ הספרים דאע״ג דמתניתין כלה בשיש בהן טפח דלא סגי בלאו הכין כדפרש״י ל״ק דכי אמרינן הכא אין בהן טפח לאו אתחתונות קיימי אלא אעליונות דלא אמרי׳ חבוט רמי עד שיהא בגג העליונות טפח ושיהא בחלל שבין התחתונות טפח ג״כ שאם תרד העליונה למטה תמצא פותח טפח להכנס שם ולסתום והאי ביניהם דאמרינן הכא אינו כענין ביניהן האמור במשנה שפירוש ביניהן האמור למעלה הוא בין קורה העליונה לקורה התחתונה והאי ביניהן דהכא פירושו בין קורות התחתונות וה״פ בד״א דאמרינן חבוט רמי כשיש בעליונות בגגן טפח ויש בין התחתונות באויר שביניהן פותח טפח אבל ליכא חדא מהני שאין בגג העליונות טפח או שאין באויר שבין התחתונות פותח טפח אין אומ׳ בזה חבוט רמי ואם יש טומאה תחתי׳ של קורה התחתונה שיש בה פותח טפח וראויי׳ לאהל ה״ז מביאה את הטומאה לכלים שתחתיה וחוצצת שלא תעלה למעלה כדין אהל וכל כלים שיש ע״ג כל הקורות טהורים וכן כלים שבין קורה לקורה שאפילו שאין באויר זה פותח טפח אינו מעכב לענין הפסק׳ טומאה כדברירנא בפ״ק בארובה שבבית וכן נמי חשוב כפותח טפח לענין שלא תהא טומאה שתחת הקורה כקבר סתום שמטמא כנגד כולו עד לרקיע כשאין לו פותח טפח שלא אמרו בחלון אבל בכאן שיש אויר מפסיק לגמרי מצד לצד חשוב כפותח טפח ולפי׳ אמרו תחתיה בלבד טמא ועל גביהן טהור ואיכא מרבנן מאן דכתב דה״ה שאם יש בגג העליונות יותר מטפח שצריך שיהא ג״כ באויר שבין התחתונה כאותו שיעור שאם יחבטוה למטה יכנסו לגמרי בין התחתונות ול״נ אלא כל שיש בין התחתונות טפח אע״פ שיש בעליונות יותר מטפח ואם ירדו למטה לא יקבעו ביניהם לגמרי כיון דסתמי כל האויר שבין התחתונות בהכי סגי ואמרינן חבוט רמי וכן דעת מורי נר״ו. ומדקא יליף רבא לסוכה מהא דטומאה משמע ודאי דלגמרי יליף דהיכי דאיכא בין קנה לקנה ג״ט דליכא לבוד לא אמרינן חבוט רמי עד שיהא בגג העליון טפח ושיהא ג״כ באויר שבין התחתונות פותח טפח. ומאי דאמרינן אלמא כי לית בה טפח לא אמרינן חבוט רמי ה״פ כי לית ביה טפח בין בגג העליונות בין באויר התחתונות לא אמרינן חבוט רמי ולישנא קלילא נקט:9יתיב רב כהנא וא״ל להאי שמעתא דרבא א״ל רב אשי לרב כהנא וכל היכא כו׳ והתניא כו'. פי׳ רב אשי לא בא לחלוק בדין אהל טומאה שהרי משנה מפורשת היא כדרבא אלא הכי פריך דלא ילפינן מאהל טומתה לסוכה ולמילי אחריני דהא גבי קורת מבוי אשכחן דאמרינן חבוט רמי אע״ג דלית בה טפח אלמא לא גמרי מטומאה למילי אחריני:10וכן שתי קורות המתאימות. פירוש עומדות שוות זו סמוכה לזו לא בזו כדי לקבל אריח שהוא חצי לבינה ושיעורו טפח ומחצה דלבינה ג׳ טפחים על ג׳ טפחים ואריח רחבו טפח ומחצה וארכו ג׳ ולא בזו לקבל אריח בשיעור רוחב קורות מבוי אם מקבלות שתיהן אריח לרחבו טפח שיפריד מן האריח אצבע בקורה זו ואצבע בקורה זו וישאר טפח אין צריך להביא קורה אחרת דהויא לה מחיצה מעלייתא ואם לאו צריך להביא קורה אחרת:11רשב״ג מקיל יותר אם מקבלות אריח לארכו שלשה כשרה. פירוש ולאו משום דהשתא איכא בינייהו פחות מג׳ והויא לבוד דא״כ אפי׳ יותר מג׳ נמי דהא כל פחות מד׳ הוי לבוד לרש״בג כדאיתא ברישא אלא טעמא דרשב״ג דכל שמקבלות כובד אריח טפח שישימוהו עליהן לארכו בהכי סגי אע״פ שאין מקבלו׳ אותו לרחבו היו אחת למעלה ואחת למטה ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר רואין את העליונה כאלו היא למטה ושתיהן שוות או את התחתונה כאלו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ׳ ותחתונה למטה מי׳ שהמבוי נפסל באלו כשהן שוות הא שתיהן בתוך כ׳ אמרינן חבוט רמי ואע״ג דאין בגגן טפח פי׳ דהא ליכא בהני טפח כדמוכח ברישא וכ״ת והא רבנן פליגי עליה דר׳ יוסי התם ואמרינן דאפילו שתיהן בתוך כ׳ צריך להביא קורה אחרת ואם כן אדמקשי ליה מדרבי יוסי בר יהודה ליסייעו׳ מדרבנן וי״ל דהתם מוכח דרבנן לאו משום טפח ופחות מטפח פליגי עליה אלא משום דלית להו רואין כלל בכל קורה שהוא מנחת בענין שאינה ראויה לקבל אריח וכמו שפסלו בשתי קירות המתאימות מפני שיכולות לקבל אריח אף ע״פ שהם בפחות מג׳ טפחים דאמרי׳ בעלמא לבוד ודיינינן ליה כאלו יש כאן שיעור וזה מבואר:12וצלתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ותנן באידך פרקין ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כי הדדי כשרה ופריק ל״ק כאן מלמעלה כאן מלמטה. פירשו הגאונים ז״ל אם הם שוים מלמעלה הסוכה פסולה שהחמה הנכנסת באויר מרובה כשיעור האויר ויהא קרקע הסוכה חמתו מרובה מצלתו ואם החמ׳ והצל שוין מלמטה בקרקע הסוכה כשרה שלא היו שוים מלמטה אלא לפי שהעומד מרוב׳ על הפרוץ מלמעלה:13אר״פ היינו דאמרי אנשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע. פירוש שאם הפרוץ הוא כרוחב זוז תהא החמה הנכנסת ממנו בקרקע כרוחב איסתר׳ שהו׳ גדול מן הזוז. והקשה ר״ת מהא דתנן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ואוקימנא כר״פ דאמר פרוץ כעומד מותר ואם כן היכי פסולין הכא בשהן שוין מלמעלה וליתא דהא פרישנא במתני׳ דהתם בשמילא הריוח סכך כשר בענין שהוא מרובה על הפרוץ ולא דמי לדופן שבת כדכתיבנא התם ועוד הקשה דהכא אמרינן שאיסתרא גדול מן הזוז ואלו בפ״ק דקדושין אמרינן דעבדי אינשי דקרו לפלגא דזוזא איסתרא והא נמי ל״ק דאיסתר׳ הוא סלע בלשון משנה כמו שאמרו בבכורות גבי ה׳ סלעים של פדיון הבן ה׳ איסתרין לפדיון הבן וכשם שהסלע גדול מן הזוז שהסלע ד׳ זוזי כך האיסתר׳ גדול מן הזוז כשהם שניהם ממטבע א׳ הן מטבע צורי הן מטבע מדינה אבל ודאי זוז צורי יש בו ב׳ סלעי מדינה כי הסלע של מדינה אחד משמנ׳ בסלע צורי הוא חצי זוז כי סלע צורי שהוא ד׳ זוזי צורי הוא ח׳ סלעי מדינה נמצא חצי זוזי צורי סלע מדינה שהיא איסתרא וזהו שאמרו שם דקרו אינשי לפלגא זוז צורי איסתרא של מדינה וכשאמרו כאן כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע היינו ששניהם מטבע צורי או מטבע מדינה שהסלע גדול מן הזוז וזה פשוט מאד ורבינו ז״ל פי׳ כאן מלמעלה כאן מלמטה כשהאד׳ משער הסכך כנגד האויר מלמעלה והן שוין כשרה דפרוץ כעומד מות׳ אבל כשהאדם משער אותה מלמטה בסוכה ונראין לו שהן שוין מלמעלה פסולה שאף על פי שנראין מלמטה שוין האויר מרובה למעלה אלא שע״י ההרחקה מתמע׳ האויר והוא גדול ונראה קטן שהכוכב גדול בשמי׳ ונראה קטן בארץ וכן הכתוב אומר ונהי בעינינו כחגבי׳ וכן היינו בעיניהם. וזה אינו נכון כלל שהרי כשם שמתמעט האויר ע״י ההרחק׳ כך מתמעט הסכך ויותר שהחמה באויר היא שחמתי׳ ואין האש מתמעט כשנראה מרחוק כמו שמתמעט האדם מרחוק ועוד דא״כ היאך אנו מכשירין כשנראה לו מלמטה שהסכך מרובה מן האויר כי שמא האויר מרובה ונתמעט לו שאין שיעור לטעות זה ולפי גובהה של סוכה טעות׳ והנכון כפירוש הגאונים ז״ל:14ת״ר אין הכוכבים נראין מתוכה כשרה אין כוכבי חמה דהיינו ניצוצות השמש נראין מתוכה ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין וכן הלכה ובירוש׳ אמרו שלכתחלה צריך שיהיו כוכבי חמה נראה מתוכה:
