1שהכרשינין יפות לה מן הכל שמעינן מינה משום דמעלי לה הוא ש"מ2דף צ: בעא מיניה ר' יונתן מר' סימאי חסמה מבחוץ מהו שור בדישו אמר רחמנא והא ליכא או דילמא לא תדוש בחסימה בעינן והא איכא א"ל מבית אביך אתה למד ויקרא י׳:ט׳ יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם בבאכם הוא דאסור הא מישתא ומיעל שרי ויקרא י׳:ט׳ ולהבדיל בין הקדש ובין החול אמר רחמנא אלא בשעת ביאה לא תהא שכרות ה"נ בשעת דישה לא תהא חסימה3ת"ר החוסם את הפרה והמזווג בכלאים פטור ואינו חייב אלא הדש והמנהיג בלבד איתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר' יוחנן אמר חייב ור' שמעון בן לקיש אמר פטור רבי יוחנן אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה ורבי שמעון בן לקיש אמר פטור עקימת פיו לא הויא מעשה והלכתא כר' יוחנן4דף צא. ת"ר החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ארבעת קבין לפרה ושלשת קבין לחמור אמאי הא אינו לוקה ומשלם ואסקה רב פפא משעת משיכה הוא דאיחייב במזונותיה ומילקא לא לקי עד שעת חסימה מהו להכניס מין ושאינו מינו לדיר תא שמע דאמר שמואל במנאפים משיראו מנאפים ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת אמר רב יהודה מין ומינו מותר להכניס כמבחול בשפופרת ולפריצותא לא חיישינן מאי טעמא בעבידתיה טריד:5מתני' דף צא: היה עושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בידיו אפילו בכתפיו הרי זה אוכל ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה אבל מפני השבת אבדה לבעלים אמרו הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת ובחמור כשתהא פורקת:6גמ' אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה פועלים עד שלא הילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין משהילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ושותין יין ועושה בגפן זה אינו אוכל מגפן אחר:7דף צב. ובחמור כשתהא פורקת: מהיכא אכלה אימא עד שתהא פורקת תנינא להא דת"ר חמור וגמל אוכלין ממשוי שעל גבן ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם:8מתני' אוכל פועל קישות ואפי'בדינר כותבות ואפילו בדינר ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו9דף צג. קוצץ אדם ע"י עצמו וע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו הגדולים וע"י אשתו מפני שיש בהן דעת אבל אינו קוצץ לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הקטנים ולא ע"י בהמתו מפני שאין בהן דעת:10גמ' דף צב. איבעיא להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל למאי נפקא מינה דאמר תנו לאשתי ובני אי אמרת משלו הוא אוכל יהבינן אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל לדידיה זכי ליה רחמנא לאשתו ובניו לא זכי ליה רחמנא מאי ומסקנא דפלוגתא דתנאי היא דתנא דידן קתני אינו קוצץ ע"י עבדו ושפחתו הקטנים סבר משל שמים הוא אוכל אבל תנא ברא דקאמר קוצץ ע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים בין קטנים סבר משלו הוא אוכל וקיימא לן כתנא דידן:11מתני' דף צג. השוכר את הפועלים לעשות עמו בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיען פודה ומאכילן נתפרסו עיגוליו נתפתחו חביותיו נחתכו דלועיו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיען מעשר ומאכילן שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה.12ד' שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר ש"ח נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבדה ואת הגנבה:13גמ' שומרי פירות אמר רב לא שאנו אלא שומרי גנות ופרדסין אבל שומרי גיתות וערימות אוכלין מן התורה קסבר משמר כעושה מעשה דמי ושמואל אמר לא שאנו אלא שומרי גיתות וערימות אבל שומרי גנות ופרדסין אין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה קסבר משמר לאו כעושה מעשה דמי אמר רב אשי כוותיה דשמואל מיסתברא דתנן ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין מאי שאינן אוכלין אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה היינו רישא אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה ומאי ניהו עושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה וכל שכן שומרי גנות ופרדסין וכן הלכתא:14ארבעה שומרין הן וכו' מנא ה"מ דת"ר פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר שלישית בשואל הני ד' שומרין ג' הוו דשוכר כנושא שכר הוא א"ר נחמן בר יצחק ד' שומרין ודיניהן ג' ההוא רעיא דהוה קא מעבר חיותא אגודא דנהר פפא שריג חד מינייהו ונפל למיא אתא לקמיה דרבא ופטריה אמר מאי הוה ליה למיעבד דף צג: הא נטריה כדנטרי אינשי רב חסדא ורבה בר אבוה לא סבירא להו הא דרבא דא"ל בי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא מעליא והלכתא כוותייהו דהא רב פפא עבד עובדא כוותייהו דאמרינן רב אחא סבולאה הוה קא מעבר חיותא אגמלא דנרש דחפה חדא לחברתה שדתה למיא אתא לקמיה דרב פפא חייביה א"ל מאי הוה לי למיעבד אמר ליה איבעי לך לעבורי חדא חדא
