רי"ף בבא מציעא כ״ה

1 שגזל רחל שאינה טעונה ונטענת אצלו וגזזה או שלא היתה מעוברת ונתעברה אצלו וילדה דבית שמאי סברי משלם אותה ואת גזותיה ואת ולדותיה ובית הלל סברי גזלה חוזרת בעיניה ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה משלם אותה ואת גזותיה ואת ולדותיה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר גזלה חוזרת בעיניה אבל ביוקרא וזולא לא פליגי ודייקינן מדקתני בית שמאי אומרים ילקה בחסיר ויתיר ולא קתני ביוקר ובזול שמעינן מינה דבשבח גזלה פליגי אבל ביוקרא וזולא לא פליגי

2 והא דאמר רבא לענין יוקרא וזולא דברי הכל היא דאמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא והשתא שויא ארבעה תברה או שתיה משלם ארבעה כשעת הוצאה מן העולם איתבר ממילא משלם זוזא כשעת הוצאה מבית בעלים מאי טעמא כיון דאי איתה הדרה למרה בעינא ההיא שעתא דקא שתי לה או דקא תבר לה קא גזל לה איתבר ממילא משלם זוזא מ"ט השתא לא עבד לה ולא מידי אימת קא מחייבת ליה אההיא שעתא דגזלה ההיא שעתא דגזלה זוזא הוא דהוה שויא וכן הלכתא והיכא דמעיקרא שויא ארבעה והשתא שויא זוזא בין שתיה בין תברה בין איתבר ממילא משלם ארבעה כדמעיקרא דבחסיר ליכא מ"ד דמשלם כי השתא דתנן כל הגזלנין משלמין בשעת הגזלה:

3 ר"ע אומר כשעת התביעה. כלומר אם גזל רחל שאינה טעונה ונטענת אצלו וגזזה ואה"כ תבעו בבית דין גזלה חוזרת בעיניה ואינו משלם לא את גזותיה ולא את ולדותיה אבל אם בשעה שתבעו בבית דין היתה טעונה ואפילו שקדם וגזזה לאחר תביעה או שילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר"ע אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי עקיבא ומודה רבי עקיבא במקום שיש עדים שלא היתה טעונה בשעה שגזל שמשלם כשעת הגזלה ואע"פ שהיא טעונה בשעת התביעה דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו וכיון דאיכא עדים מההיא שעתא איחייב ליה אשמה ובי דינא גלוי מילתא בעלמא הוא ור' יוחנן אמר חולק היה ר"ע אפילו במקום שיש עדים והלכתא כמותו ורבא אמר הלכה כבית הלל וקיי"ל כרבא דבתרא הוא:

4 החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי מחייבין ובית הלל אומרים אינו חייב וכו':

5 דף מד. מנא הני מילי דת"ר על כל דבר פשע בית שמאי אומרים מלמד שחייב על המחשבה במעשה ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח יד בפקדון שנאמר שמות כ״ב:ז׳ אם לא שלח ידו במלאכת רעהו אמרו להן בית שמאי לבית הלל והלא כבר נאמר על כל דבר פשע אמרו להן בית הלל והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו אם כן מה ת"ל על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו לשלוחו מנין ת"ל על כל דבר פשע:

6 הטה את החבית וכו'. אמר רבא לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מ"ט גירי דידיה אהנו בה:

7 הגביהה ונטל ממנה רביעית וכו': אמר שמואל לא נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול אע"פ שלא נטל כמי שנטל דמי וחייב וכן הלכתא דקיימא לן שליחות יד אינה צריכה חסרון ואפילו למאן דאמר צריכה חסרון בהא מיחייב דניחא ליה דתהוי האי חבית בסיס להאי רביעית.

8 גרסינן בפרק חזקת הבתים דף נא: תנו רבנן אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קיבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה קיבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו קבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה איכא דאמרי ספד תורה ואיכא דאמרי דיקלא דאכיל מיניה תמרי.

9 וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם אי מהימני יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן ואיכא דאמרי אי אמירי יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן:

10 גרסי' בכתובות בפ' הכותב לאשתו כתובות דף פה: ההוא דאפקיד כסא דכספא בי חסא שכיב חסא ולא פקיד אתא ההוא גברא ויהיב סימנין אתא לקמיה דרב נחמן אמר ידענא ביה בחסא דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק לביתיה אבל רגיל דעייל ונפיק לביתיה אמרינן האי כסא איניש אחרינא אפקיד גביה והאי מיחזא חזא וכיון דמת אתי וקא תבע ועוד ההוא דאפקיד שבע מרגניתא כי ציירי בסדינא בי רבי מיאשא וכו' ועוד ההוא דאפקיד מטכסא בי רבי אמי וכו' וכולהו פסקו דינא כרב נחמן

11 ושמעינן מיניה דאי אפקיד איניש גבי חבריה מידי ואית ליה סהדי דהאי מידי בעיניה אפקדיה גביה שקיל ליה ואפילו מיתמי ולית להו ליתמי למיטען דילמא בתר הכי זבניה אבונן מינך ואין ה"נ דכי איתיה בחיים ולא יכיל למיטען דהדרית זבינתיה מינך ומסתייעה נמי מהא דגרסי' בפרק חזקת הבתים ב"ב דף מו. מותיב רב נחמן בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה היכי דאמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים מדמקשינן ומפרקינן בדליכא עדים מכלל דאי איכא עדים אין לו חזקה וכן מסקנא:

12 מתניתין בפרק הגוזל דף קיח. הגוזל את חבירו או לוה ממנו או שהפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר האומר לחבירו גזלתיך והלויתני והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי חייב לשלם אבל איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי אם לא הפקדת אצלי פטור מלשלם:

13 ורמינן עלה הא דתניא מלוה משתלמת בכל מקום אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן ותריץ אביי ה"ק מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבידה ופקדון לא נתנו ליתבע אלא במקומן.

14 גרסינן בפרק האשה שלום בינו לבינה דף קטו: ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה אמר ליה הב לי שומשמאי אמר לו שקלתינהו אמר לו והא כן וכן הויאן ובחביתא רמיאן אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו מי חיישינן שמא פינן או לא רב יימר אמר לא חיישינן ורבינא אמר חיישינן והלכתא חיישינן:

15 גרסינן בפרק המוכר את הבית דף ע. בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתיו לך מהו מי אמרינן מיגו דיכול למימר ליה נאנסו מהימן כי אמר ליה החזרתיו לך נמי מהימן או דילמא מצי אמר לו שטרך בידי מאי בעי ופשט ליה מיגו דאמר ליה נאנסו מהימן ולא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי כי א"ל החזרתי לך נמי נאמן ולא מצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי ואידי ואידי בשבועה חמורה דמנקטינן ליה חפצא בידיה ירושלמי בפ' הכונס צאן לדיר חד בר נש אפקיד גבי חבריה חד שק צרור אירעו אונס חד אמר שמא סיגין הוה מלא וחד אמר מטכסין הוה מלא אתא עובדא קומי דרב אמר הרי זה נשבע ונוטל:

16 סליק להו המפקיד

17 הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב הנחושת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון