רי"ף בבא מציעא ל״א

1 עד דמיתרמי זבינתא כזבינתיה וידע אי טעה אי לא טעה הילכך לעולם חוזר עד דמיתברר לו דאיתרמי ליה כזבינתיה וידע דטעה ולא קא הדר ביה אמר דב הסדא לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו אונאה אמר ליה רב דימי יישר וכן אמר ר' אלעזר יישר והא אנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר מאן הדיוט לאו בעה"ב א"ר פפא בצררותא פירוש צררותא האורגים שאורגין יריעות ומוכרין אותן אבל מאני תשמישתו דיקירי עליה אי לאו דמי יתירי לא מזבין להו:

2 מתני' אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר רבי יהודה אומר אין לתגר אונאה מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר תן לי את מעותי או תן לי מה שהוניתני:

3 גמ' מנא הני מילי דתנו רבנן ויקרא כ״ה:י״ד וכי תמכרו ממכר אל תונו אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין ת"ל ויקרא כ״ה:י״ד או קנה איתמר האומר לחברו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה ואותבינן עליה דרב מהא דתניא דף נא: הנושא ונותן באמונה והאומר לחברו על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה ופריק רבא לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש ותניא נמי הכי בד"א בסתם אבל במפרש לא מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני נותן לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני ששוה מאתים על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה וכן הלכתא

4 תנו רבנן הנושא ונותן באמונה לא יחשב את הרע באמונה ואת היפה בשויו אלא או זה וזה באמונה או זה וזה בשויו ומעלה לו שכר כתף שכר חמר שכר גמל שכר פונדק שכר עצמו אינו מעלה שכבר נתן לו שכרו משלם מהיכא יהיב ליה אמר רב פפא בצררויי דיהיב ארבעה למאה והן הסוחרים בבגדים שהבגד נקרא צררא כדאמרי' במועד קטן מו"ק דף כז: והאידנא נהוג עלמא בצררא בר זוזא והסוחרין בבגדים נקראין צררויי על שם סחורתן:

5 מי שהוטל עליו ידו על העליונה: מתניתין רבי יהודה הנשיא היא ולית הלכתא כותיה דהא פסק רבא הלכתא שתות קנה ומחזיר אונאה:

6 מתני' כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה ר"מ אומר מארבעה איסרות מאיסר לדינר ד' יהודה אומר ד' פונדיונות מפונדיון לדינר רש"א דף נב. מח' פונדיונות מב' פונדיונות לדינר:

7 גמ' מאי שנא בסלע דפליגי ומאי שנא בטלית דלא פליגי אמר רבא מאן תנא טלית ר"ש היא דאמר אונאה של סלע שמנה פונדיונות שהן שתות של סלע אביי אמר טלית עד שתות מחיל איניש דאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכריסך סלע כיון דלא סגי ליה לא מחיל והילכתא כרבא הילכך הילכתא נמי כר"ש בסלע דסתם לן תנא בטלית כוותיה וכבר פסק רבא בטלית כוותיה כדאמרינן אמר רבא הילכתא פחות משתות נקנה מקח וכו':

8 סלע שנפגמה באמצע לא ימכרנה לא להרג ולא לחרם מפני שמרמין בה אחרים אלא נוקבה ותולה בצואר בנו או בצואר בתו ואם נפגמה מן הצד דף נב: לא יעשנה משקל בין משקלותיו ולא יזרקנה בין גרוטותיו ולא יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו אלא או ישחוק או יחתוך או יקוץ או יוליך לים המלח אבל אם חסרה ועמדה על מחצה יקיים עמדה על פחות ממחצה יקוץ משום דרבי אמי דא"ר אמי דינר הבא משקל מותר לקיימו הבא מסלע אסור לקיימו עמדה על יתר ממחצה יקוץ עד שיעמידנה על מחצה ואם לא חסרה אלא פחות משתות יקיים:

9 מתני' עד מתי מותר להחזיר בכרכים עד כדי שיראה לשולחני בכפרים עד ערבי שבתות אם היה מכירה אפילו לאחר י"ב חדש מקבלה ממנו ואין לו עליו אלא תרעומת ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש דעה:

10 גמ' מ"ש בסלע דקא מפליג בין כרכים לכפרים ומ"ש בטלית דלא קא מפליג אמר אביי כי תנן טלית בכרכים תנן רבא אמר טלית לכל איניש קים לה בגוה סלע כיון דלא קים ליה בה אלא שולחני עד שיראה לשולחני הילכך בכרכים דשכיח שולחני עד שיראה לשולחני בכפרים דלא שכיח שולחני עד ערבי שבתות עד דסלקין לשוקא:

11 אם היה מכירה וכו': פרישנא הכי אם היה מכירה אפילו לאחר י"ב חדש מקבלה ממנו במדת חסידות ואם לא קבלה ממנו אין לו עליו אלא תרעומת:

12 שאינה אלא נפש רעה: א"ר פפא שמעינה מינה האי מאן דמוקים אזוזא מיקרי נפש רעה והני מילי דנפק על ידי הדחק:

13 מתני' דף נה. האונאה ארבע כסף והטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה חמש פרוטות הן ההודאה שוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה והנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי: