רי"ף בבא מציעא כ״ד

« רי"ף בבא מציעא כ״ג ע״ב רי"ף בבא מציעא כ״ה ע״א »

1 בבא מציעא פתח ↗

טַעְמָא דִּקְטַנִּים, הָא גְּדוֹלִים – פָּטוּר. אַמַּאי? נֵימָא לֵיהּ: אֵין רְצוֹנִי שֶׁיְּהֵא פִּקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר!

2 הגהות חוות יאיר פתח ↗

אסמכתא היא דאל"כ ליבעי ידו ממש דהכי מסקנת הש"ס פ' הזהב דף נו ע"ב דידו ידו ממש וגם גבי גט אמר אין לי אלא ידה וכו':

3 חידושי אנשי שם פתח ↗

מהר"ם דלא שלח בה יד אבל אם אין עדים לו רק שנגנבה או נאבדה וצריך לישבע שלא פשע בה אגב אותה שבועה נשבע נמי שלא שלח בה יד אשר"י:

4 הגהות חוות יאיר פתח ↗

עי' לעיל ברי"ף רמז שכו:

4 נימוקי יוסף פתח ↗

נטירותא היא. בלא קבורה שאין גנבים הולכים שם לגנוב לפי שאין ממון מצוי שם:

5 הגהות הב"ח פתח ↗

נ"ב זיל שלימי:

6 שלטי הגיבורים פתח ↗

וכתב מ"מ פ"ה מהל' שאלה ופקדון דתרתי בעינן שיהיו העניים אנשים ידועים ושיהיה חלק כל א' ידוע וכתב המרדכי שם דאפי' אין זה הארנקי מיקץ קיץ לעניים מ"מ אם אמר הגבאי לשומר שמור לי לצרכי ארנקי של צדקה ואם תפשע תתחייב לי חייב ואינו יכול לפטור עצמו אלא משלם לגבאי והגבאי אינו יכול להחזיקם לעצמו ולומר כיון דמן הדין היה השומר פטור לולי שכך התניתי עמו אני זכיתי בהן אלא יש לו לגבאי להחזיר לעניים כי למה יעשה סחורה במעות של צדקה ואין לו לגבאי להרויח בדבר ונ"ל דהא דאמר דכי לא קיץ דפטור השומר דוקא שהפקידו אצלו עתה ארנקי של צדקה אבל ראובן שהפקיד ביד שמעון מעות ואח"כ בעוד שהן פקדון נדר אותם לעניים אז אם פשע בהן שמעון חייב דהא מתחלה בתורת שמירה אתו לידיה ואין המעשה משפנה בחילוף הדברים כמו שכתבנו בסמוך לעיל ועיין לעיל דין שומר שבאו עליו אנסים ולקחו מידו מעות פדיון שבוים:

7 שלטי הגיבורים פתח ↗

בדין אפוטרופסין שפשעו בנכסי יתומים איכא פלוגתא כתבו שם התוס' בשם הר"ר חיים דאפוטרופסין לא משלמי אפילו פשעו בשל יתומים והא דאמר בהניזקין דאפוטרופסין נשבעין היינו דלא עכבו כלום משלהם אבל אין נשבעין שלא פשעו דאפילו פשעו פטורין בין שכל נכסי היתומים נתונים ביד האפוטרופוס שהאמינוהו עליהם בין שאין הנכסים ביד האפוטרופוס אלא שהוא כמו שומר על קצת נכסיו מפני תקון העולם כגון האפוטרופוס שעושין לשור היתומים שמזיק בכל ענין פטור על הפשיעה משבועה ומתשלומין והר"ר שלמה בחור בר יוסף דקדק דאפוטרופסין חייבין בפשיעה תשלומין ושבועה ור"י כתב דאפוטרופוס שנמנה בשביל היתומים לפקח על עסקיהם ומוסרין כל נכסיהם בידו ומאמינין אותו על הכל בין מנהו אבי היתומים אם פשע משלם מה שפשע וליכא למימר דאי מחייבת ליה על הפשיעה ממנע ולא הוי דקי' לן בגויה דאפוטרופוס דבגין דמתקריא נאמן לא ימנע מלהיות אף אם יהיה זקוק לפרוע משלו אם יפשע ובין לרבנן בין לאבא שאול דפליגי בהניזקין על שבועת האפוטרופוס מ"מ בין למר ובין למר אפי' תימא שיהיה נמנע מפני השבועה לא יהיה נמנע בשביל התשלומין דאדם מבריח עצמו מפני השבוע' ואין אדם מבריח עצמו מן התשלומין הלכך אם יש עדים או שאם יודע בעצמו שפשע לא ימנע אם מזקיקין אותו לשלם מלהיות אפוטרופוס בשביל כך אבל אפוטרופוס שאין ממנין אותו בשביל היתומים כגון אפוטרופוס שמעמידין לשור לשלם נזקיו דטוב היה להם ליתומים שלא יהיה להם אפוטרופוס אלא בשביל תקנת העולם שלא ירבו להזיק ממנין אותו אפוטרופוס כדי שישמור השור שלא יגח אז ודאי אם פשע אינו משלם כלום דאי אמרת משלם ממנע ולא עביד כיון שאין נחשב לנאמן בשביל מנוי זה דהרי אינו אלא כשומר בעלמא שלא יזיק השור לעולם ומה הנאה אית ליה בהאי מנוי וכן כל כיוצא בזה וכן פסק שם הרא"ש וכתבו התוס' דלמ"ד אין משביעין האפוטרופוס כלומר הכוונה לומר דאין נשבעין שלא עכבו משל היתומים כלום ואפי' נאבד דבר משל היתומים לא ישבעו שלא פשעו שאם כן יהיו נמנעין ולקמן נדבר בזה באורך בס"ד:

8 הגהות חוות יאיר פתח ↗

פי' והוא קטעין כי שילם ליתמי ואין לו על מי לחזור מפני שלא החזירהו תיכף כך נ"ל לפרש ועח"מ סי' רלב:

8 מלחמת השם פתח ↗

ועוד מישתבע איהו דלא ידענא ומשלם בקרא דמי וכו' ולי נראה שהוא נלמד מדין נגזל שהוא נשבע ונוטל:אמר הכותב איני יודע בהן צד שוה כלל שטעם הנגזל מפני שיש לו עדים שנטל מביתו כלום לפיכך אינו נאמן לומר לא נטלתי לא בדבורו ולא בשבועה והרי אפי' מסור לאנסין שהוא גזלן גמור לא עשו בו תקנת נגזל הואיל ולאו בידים קא עביד כ"ש זה אם לא שמר כדרך השומרים וכ"ש שאין עליו תורת נגזל כלל והתימה למה הוא חייב והרי הוא כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שפטור שכיון שאינו יודע אם מתחייב באותה שמירה אם לאו פטור הוא כענין מה ששנינו שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב והוינן בה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע הוא ופטור ואוקימנא כגון שיש עסק שבועה ביניהם הכא נמי אמאי נוטל כלל זו היא שאלה. והתשובה שכיון שהבקרא בשעה שמתה שומר שכר לספסירא הוא על דרך תחזור פרה לבעלים והרי לא שימר כראוי נתתייב מעתה בתשלומין וזו אינה דומה למשנתנו דהתם אינו יודע שהוא שואל עליה בשעת אונסים אבל זה מודה שחייב בשמירתו ואין טענת פשיעת הבעלים פוטרת לו כלום בשמא אבל מחייבת את הבעלים שבועה שזה כלל גדול בדין שכל הנוטלין ממון בדבר שאין הלה יודע נשבעין ונוטלין וכן מה שכתב דהאי דמשלם דמי בשר בזול משום דלשחיטה היה עומד ונגוד וכחוש הוא ואין אדם לוקח בשרו אלא בזול מכל שאר הבשר אין זה נכון דכל בזול פחות ממה ששוה בשוק הוא ואם נותן לו כמו שאדם לוקח בשרו של זה אין זה דמי בשר בזול אלא בשוויו הוא והטעם הנכון דכיון דלית ליה ככי ושיני לא היה יכול להמתינו עד יומא דשוקא וכל מה שאדם מוכר מקמי יומא דשוקא פחות מכדי דמיו מוכרו כדאמרינן התם האי מאן דגזל חביתא דחמרא ביומא דשוקא שוי חמשא ובשאר יומי שוי ארבעה וכו' אף כאן אלו היה יכול להמתין עד יום השוק היה משלם לו כשער של יום השוק וכיון שלא היה יכול להמתין משלם כשער של עכשיו שהוא שער הזול כך פי' ר"ת ז"ל:

9 נימוקי יוסף פתח ↗

ואי שהה שיעור. תלמודא פריך אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהה השליח שיעור מהלך דרך הקרוב ולא אייתי:

10 ספר מצוות גדול פתח ↗

הלכות השומריןמצות עשה לדון א בדין שומר חנם שנאמר בפרשת משפטים כי יתן איש אל רעהו ואמרינן במסכת בבא מציעא דף מ״א פרשה ראשונה בשומר חנם שפטר בו את הגנבה ואת האבדה נגנב או אבד הר״ז נשבע ונפטר שנאמר וגונב מבית האיש וגומר ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו נאמר שליחות יד למטה שבועת ה׳ תהי׳ בין שניהם אם לא שלח ידו וגומר ונאמר שליחות יד למעלה ונקרב בעל הבית וגומר מה שליחות יד האמורה למטה שבועה אף שליחות יד האמורה למעלה שבועה. גרסינן בפרק הגוזל קמא בבא קמא דף ק״ז ובב״מ דף ו׳ אמר רב נחמן שלש שבועות משביעין אותו לשומר חנם שאמר שנגנבה שבועה שלא פשעתי בה שבועה שלא שלחתי בה יד פירוש שלא שלח בה ידו לעשות מלאכתו בשעה שנאנסה שאם לא נאנסה עד אחר שהחזירה חזר דינו להיות כבתחילה לרבי ישמעאל דפ׳ המפקיד בבא מציעא דף מ׳ דדכוותיה ק״ל דמוקמינן סתם משנה שם כוותיה ורבינו יעקב בתו׳ דף ו׳ דלעיל בד״ה שבועה פי׳ שלא שלחתי בה יד כלומר שלא אכלתיה ומשביעין אותו שבועה זאת מפני שאינה בכלל שבועת פשיעה והשבועה שלישית שבועה שאינה ברשותו. ואלו השלשה מגלגלים בשבועה אחת הואיל ופטר הכתוב שומר חנם מגנבה ק״ו מן האונסים הגדולים כגון שבורה ושבויה ומתה והוא שלא שלח יד בפקדון אבל שלח יד בפקדון חייב באונסין דין שליחות יד מבואר לעיל מ״ע ע״ג כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך להשימו בחצר כגון הקורות והאבנים ויש שדרכו להיות בבית ויש שדרכו להיות בתיבה ויש שדרכו להיות בקרקע כגון הכספים שאמרו רבותינו בפרק המפקיד בבא מציעא דף מ״ב שאין להם שמירה אלא שיטמנם בקרקע ויתן עליהם טפח עפר או יטמנם בכותל בטפח הסמוך לקורה אבל לא באמצע הכותל שמא יחפרו שם הגנבים ויגנבו ומסתמא הוא הדין לשונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. שם השומר שהניח פקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או אבד אפי׳ נאנס שם כגון שנפלה דליקה ונשרף כל הבית הר״ז פושע וחייב לשלם. ואמרינן בירושלמי שם ובתוספתא דב״מ פ״ח וכן כל הסוגיא באשירי שם שאם הניח הפקדון עם שלו אם אותו מקום ראוי לשמירה פטור ואם אינו ראוי לשמירה חייב בשלו הוא רשאי אבל אינו רשאי בשל אחרים ושמא מקום הראוי לשמירה שאומר בירושלמי כגון בכיפה של אבנים שמשתמר מגניבה ומן הדליקה שהרי במעשה שנא׳ בסמוך שמסר הפקדון לאמו משמע שחייב כשנתנם עם שלו. וכשהניח הכספים בקרקע שומר חנם פטור מן הגנבה שאין כאן פשיעה. ושומר שכר שמא חייב והדעת מכרעת בזה שאונס גמור הוא ופטור ואין לך מקום הראוי לשמירה יותר מזה. ובפ׳ השואל דף צ״ד והתוס׳ פרק המפקיד בבא מציעא דף מ״ב האריכו בזה בד״ה אמר וכן בתוס׳ פרק הכונס בבא קמא דף נ״ז בד״ה כגון שרוצה ללמוד שיתחייב שואל בגנבה ואבדה מק״ו משומר שכר ומקשה מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען שנגנבה בליסטים מזויין ולא רצה לומר בטוען שנגנבה בקרקע. תאמר בשואל שחייב בגנבה בקרקע דין הוא שיפטר בגנבה ואבדה שהרי אם מסתם גנבה פטור קל וחומר שיפטר מגנבה בקרקע. אבל בליסטים מזויין חייבו הכתוב בפי׳ שנא׳ או נשבר או נשבה. אומר שם בפרק המפקיד דף מ״ב כי המפקיד אצל חברו כספים בערב שבת בין השמשות אינו חייב לטרוח ולקבור אותם עד מוצאי שבת ואם נתאחר עד מוצאי שבת כדי לקוברן ולא קברן ונגנבו חייב. שם מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חברו והניחם בצריף של ערבה והיו טמונים בעובי הקנים ונגנבו משם ואמרו חכמים אע״פ שזו שמירה מעולה לעניין גנבה אינה שמירה כראוי לענין האש ומאחר שלא טמנם בקרקע או בכותל בניין פושע הוא וכל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן כל כיוצא בזה. וכן גרסינן בפרק המפקיד שם והלכתא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ובפ׳ הפועלים בבא מציעא דף צ״ג מקשה אביי לרבה אמאי פטור תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא המפקיד אצל חברו בין כלים בין מעות ואמר לו תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה המתן לי עד שאבקש ואחזיר לך פסק שם בפרק המפקיד דף מ״ב כל לא ידענא פשיעותא הוא וחייב לשלם מיד. שם דף ל״ו כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הגדולי׳ הוא מפקיד אבל אם מסרן לבניו ולבנותיו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים או לאחר הר״ז פושע וחייב לשלם אא״כ הביא השומר שני עדים שלא פשע. עוד אומר שם בפרק המפקיד בבא מציעא דף מ״ב מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חברו נתנם השומר לאמו והחביאם אבל לא טמנה אותם ונגנבו ואמרו חכמים אין השומר חייב לשלם מפני שנתנם לאמו שכל המפקיד על דעת בניו ובני ביתו הוא מפקיד ואעפ״י שלא אמר להם פקדון הם יש לו לטעון כ״ש שהיא נזהרת בהם יותר אם הם שלי וכן אמו אין חייבת לשלם שהרי לא אמר לה שהן פקדון ואמרו חכמי׳ ישבע השומר שאותם המעות הם עצמם שנתנם לאמו ותשבע האם שהחביאה אותם ונגנבו ויפטרו שניהם. וכן כל כיוצא בזה. מהמיימוני פ״ד דהלכות שאלה ופקדון מכאן אתה למד לכאו׳ שהשומר שמסר פקדון לאשתו ולבני ביתו והודיעם שהן פקדון ולא שמרו כדרך השומרין שהן חייבין לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור שכל המפקיד על דעת אשתו ובני ביתו הוא מפקיד ואומר רבי׳ יעקב בתוס׳ דף מ״ב דלעיל בד״ה כל בדין זה שאם פשעו בני ביתו ואין להם מה לשלם שחייב בע״ה לשלם שאל״כ כל אדם שיפקידו אצלו פקדון יקחו אותו בני ביתו ויאכלוהו ויפטר. בסוף פרק החובל בבא קמא דף צ״ג מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויי׳ ופשע בהן ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעים. עוד אמר רבא בפ׳ הגוזל בתרא בבא קמא דף קי״ז אפי׳ באו עליו גנבים וקדם זה והציל עצמו בממון שבויים פטור שאין לך פדיון שבויים גדול מזה בפרק החובל דף צ״ג בד״א כשאין ממון זה מופקד לעניי מקום זה או לשבוים אלו אבל אם היו לעניים אלו או לשבוים אלו והרי הוא קצוב להם לזה כך ולזה כך לתבוע הר״ז ממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרין. עוד פסק שם רב אשי בפרק הגוזל בתרא דף קי״ז המפקיד אצל חבירו ממון או כלים חשובין ובאו עליו גנבים וקדם ונתן להם הפקדון להציל עצמו אם הי׳ אמוד שהוא בעל ממון חייב שחזקתו שבגללו באו גנבים ונמצא זה מציל עצמו בממון חבירו ואם אינו אמוד חזקתו שלא באו אלא בשביל הפקדון ופטור וכן כל כיוצא בזה. דן רב נחמן בפ׳ הפועלים בבא מציעא דף צ״ג המפקיד אצל חבירו כלים או פירות ובאו גנבים וגנבו בפניו ואילו צווח היו באים בני אדם ומצילין אותם הואיל ולא צווח הר״ז פושע וחייב לשלם וכן כל כיוצא בזה. בפ׳ המפקיד בבא מציעא דף ל״ז כל הסוגיא ומה שכתב ישבע כל אחד מלשון המיימוני פ״ה דהלכות שאלה ופקדון ומבואר שם במ״ס שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים והשומר אומר איני יודע ישבע כל אחד מהם שהפקיד מאתי׳ כדין כל נשבע ונוטל ויתן לזה מאתי׳ ולזה מאתים ומפסיד הלה מאה מביתו שהרי הוא פושע שהי׳ לו לכתוב שם כל אחד על כיס שלו. לפיכך אם הביאו לו שנים כאחד הג׳ מאות בכרך אחד ובאו ותבעוהו וכל אחד אומר המאתים שלי נותן מאה לזה ומאה לזה והשאר יהיה מונח עד שיבא אליהו או עד שיוד׳ לחבירו שהרי הוא אומר להם כיון שראיתי שאינכם מקפידים זה על זה והבאתם בכרך אחד לא הטרחתי את עצמי לידע ולזכור תמיד מי הוא בעל המאה ומי הוא בעל המאתים ואפי׳ בא לצאת ידי שמים אינו חייב יותר בתוס׳ שם כל הסוגיא בד״ה התם ובמסקנא נמי עומד זה הדבר כמו שאומר בסוף הסוגיא שם ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק מי שהפקיד אצל חבירו כיס מלא זהובים ופשע בו ובעלים אומרים מאתים דינרין היו בו והשומר אומר ודאי דינרים היו בו אבל איני יודע כמה דומה דין זה למה שאומר בבבא מציעא דף צ״ח ובשבועות דף מ״ז מנה לי בידך והלה אומר חמשים אני יודע והשאר איני יודע הרי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. אמנם בדין זה אני אומר שאין כאן אלא שבועה דרבנן מאחר שאינו מודה בדבר שבמניין כך וכך דינרין היו בו ומן השאר איני יודע, בתו׳ שם בד״ה מתוך ובשבועה דרבנן אין אומרין מתוך שאינו יכול לישבע משלם. גרסינן בירושלמי פרק הכונס ומביאו באלפסי שם דף כ״ה מעשה באחד שהפקיד שק צמר אצל חבירו ופשע בו המפקיד אומר כלי מילת יקרים היו בו והלה אומר שמא סוגים או חול היו בו ואמרו חכמים ישבע בעל הפקדון ויטול והוא שיטעון דבר שהוא אמוד בו או אמוד להפקידו אצלו בפ׳ המפקיד בבא מציעא דף ל״ד שומר חנם שאמר הריני משלם ואיני נשבע אמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו חוששין שמא עיניו נתן בה הורו הגאונים שאם היה הפקדון דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו כמו פירות ויריעות פשתן וכל כיוצא בזה הר״ז משלם ואינו נשבע. בפ׳ הזהב דף מ״ט ואמר השומר הא ביתי קמך אינו כשומר שכר ולא כשומר חנם. וכן פסק המיימוני בפ״ב דשכירות ובפ״ו דשאלה ופקדון ע״ש במ״מ טען השומר שכך אמר והמפקיד אומר שלא אמר כך מתוך שיכול לומר שמרתי כדרך השומרים ונאנסתי נאמן לומר בשבועה שכך אמר מהאלפסי סוף פרק המפקיד המפקיד אצל חבירו בעדים אין יכול השומר לטעון ולומר חזרתי ולקחתי ממנו או נתנו לי במתנה וכן מוכיח בשמעתא דאומן דאי איכא עדים אפי׳ אחד אפי׳ דברים שסתמן שהשאיל אינו נאמן ק״ו יש עדים שהשאיל אינו נאמן פרק חזקת הבתים דף מ״ה. לפיכך אם מת השומר מוציאין הפקדון עצמו מן היתומין בלא שבועה ולא עוד אלא שמוכיח בפ׳ הכותב כתובות דף פ״ה בעניין כיס שהפקידו בבית חסא כי מי שבא ואמר כך וכך הפקדתי אצל אביכם נתן סימנין מובהקין ונמצא הפקדון כמו שאמר וגם הדיין הי׳ יודע שלא הי׳ זה המת אמוד שהי׳ הפקדון שלו כשיש שני טעמים אלו ביחד יש לדיין זה לתת הפקדון לזה שנתן הסימנים והוא שלא יהא המפקיד רגיל ליכנס אצל זה שמת אבל אם היה רגיל ליכנס אצלו שמא של אחר הוא והכיר הסימנין שלו אבל בטעם אחד לבדו פי׳ רבינו יצחק שלא יועיל בתוס׳ שם בד״ה ועוד. ביבמות דף קט״ו ומה שכתב כעדים בתוספות ע״ש מעשה באחד שהפקיד שומשמין אצל חבירו בעדים ובא לתובעו ואמר לו החזרתים אמר לו המפקיד והלא כך וכך היה מדתם ויש לי עדים שזו המדה הפקדתי לך או הוא עצמו מודה דבר זה והרי הם מונחים אצלך בחבית אמר לו שלך החזרתי לך ואלו אחרים הם ואמרו חכמים אין מוציאין מידו שמא אלו השומשמין של שומר הם ואתרמי כך שבזו המדה היו גם אלו שם אלא ישבע השומר בנקיטת חפץ שהחזיר ויפטר כל הסוגיא עד סוף במיימוני סוף פ״ו דלעיל ממשמעות דמתניתין וגמרא בשבועות דף מ״ב ומ״ג בעל הפקדון שתבע פקדונו ונתן לו השומר הפקדון ואמר המפקיד אין זה פקדוני אלא אחר הוא או שלם היה ואתה שברתו ובעל הבית אומר מה שהנחת כמות שהוא הרי הוא לפניך הרי השומר נשבע שבועת היסת כשאר כל הנשבעין שאין כל שומר נשבע שבועת שומרין האמורה בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו של פקדון כמו שהמפקיד אומר וטען שנגנב או מת או נשבה כללו של דבר טוען לפטור עצמו מן התשלומין נשבע שבועת שומרין אבל אם אמר זו היא שהלויתני או שהשאלתני או שהשכרתני או שנטלתי שכר על שמירתו והבעלים אומרים אינו זה אלא אחר או נשתנה מכמות שהיה השומר נשבע שבועת היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת. כיצד ק׳ סאין הפקדתי אצלך והשומר אומר לא הפקדת אצלי אלא חמשים נשבע שבועת התורה מפני שהודה במקצת לא משום שבועת השומרים כור של חטי׳ הפקדתי אצלך והלה אומר כור של שעורין הי׳ שהפקדת אצלי נשבע היסת כשאר כל הנשבעין בטענה זו. בפרק אלו מציאות בבא מציעא דף כ״ט מסקינן שמי שהפקיד אצל חבירו ס״ת גוללו אחד לשנים עשר חדש ואם כשהוא גוללו פותחו וקורא בו מותר אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא והוא הדין לשאר ספרים ואם פתח וקרא בגלל עצמו הר״ז שולח יד בפקדון ונתחייב באונסין הפקיד אצל חבירו כסות של צמר מנענעה אחד לשלשים יום כדרך שאמרו שם באבדה וכן כל כיוצא בזה שזה חובה עליו משום השבת אבידה לבעלים. שם דף ל׳ בד״א בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים. אבל אם היו עמו באותה הארץ הרי זה לא יגע בהן אע״פ שהוא אבד דאמר רב נחמן פרק המפקיד דף ל״ח הלכה כדברי חכמים שאומרים כך במשנה שם כל המוכר פקדון מפני שהוא אבד על פי בית דין הר״ז מוכר לאחרים ואינו מוכר לעצמו מפני החשד כדתניא בפרק המפקיד שם, מימו׳ דלעיל פ״ז והדמים יהיו מונחים אצלו ויש לו להשתמש בהן לפיכך הרי הן עליהם כשומר שכר אע״פ שעדיין לא נשתמש בהן. עוד שם בדף מ״ג מסקינן המפקיד מעות אצל שולחני או אצל חנווני אם היו צרורין וחתומין או קשורין קשר משונה הרי זה לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן. ואם אינן חתומים ולא קשורים קשר משונה אע״פ שהם צרורים יש לו להשתמש בהן לפיכך הוא נעשה להם שומר שכר ואם אבדו חייב באחריותן נאנסו כגון שנאבדו בליסטים מזויין הרי זה פטור דהלכתא כרב נחמן שם דאמר נאנסו לא. בד״א קודם שישתמש בהן אבל אחר שנשתמש בהן נתחייב באחריותם ככל מלוה שבעולם עד שיחזירם לבעלים כך פסק רב אלפס בשם רב האיי גאון שם דף פ״ב בדף מ״ג דלעיל ודאין להם שמירה אלא בקרקע בדף מ״ב המפקיד מעות אצל בעל הבית בין צרורין בין מותרין לא ישתמש בהן לפיכך אם נגנבו או נאבדו אינו חייב באחריותן והוא שיטמינם בקרקע. גרסינן בירושלמי דדמאי ספ״ו אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחברו להחליפן ואבדן חייב באחריותן פי׳ דהוה ליה שולח יד בפקדון. גרסינן בב״ב דף נ״א ת״ר אין מקבלין פקדונות מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה פירש רבינו יצחק בתוס׳ שם כל הסוגיא דמשמע שאין הבעל יכול להוציא מיד הנפקד בבית דין. אמנם אם תקף הבעל מיד הנפקד אין מוציאין מידו מדלא קתני רבותא דאפי׳ תקף יחזיר לאשה וגם אינה נאמנת לומר של פלוני הם כיון דליכא מגו דאי בעיא שקלא ליה מאחר שהם בחזקת הבעל וגם אמרינן לקמן בגמר׳ שם דף נ״ב האשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמה ואמרה שלי הם עליה להביא ראיה דלא מחזקינן לה בעלת ממון ולא בנפקדה מאחרים וכל שכן בחיי הבעל אם נושאת ונותנת או שממון בעלה מצוי בידה שאינה נאמנת לומר של פלוני הם או שלי הם מאחר שהם ביד הבעל וכלל הדבר כתב רבינו שמשון דמספקא לן ביד מי יש לנו להעמידו ומספיקא לית לן לאפוקי מחזקת מי שהוא בידו סוף הברייתא דלעיל מתה יחזיר לבעלה קבל מן העבד יחזיר לעבד מת העבד יחזיר לרבו קבל מן הקטן יקנה לו ס״ת או דקל שיאכל פירותיו וכולם שאמרו בשעת מיתתם של פלוני הם אם נאמנים לו יעשה כפירושם ואם לאו יחזיר ליורשים אמנם אם מחיים היתה אומרת של פלוני הם יתנו לאותו פלוני אע״ג דלא מהמנ׳ דאיכא למימר מגו דאי בעי שקלה ליה ויהבא ליה. בפ׳ הגוזל בתרא בבא קמא ד׳ קי״ח הפקדון והאבדה לא נתנו להתבע אלא במקומן כיצד הפקיד אצלו בירושלים אינו רשאי לתובעו בנוב. ואם החזיר לו פקדונו בנוב מקבלו הימנו. שם הפקיד אצלו ביישוב והביא לו פקדונו במדבר אינו מקבלו ממנו אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך עד שתחזירהו לי ביישוב כדרך שהפקדתי לך ביישוב. המפקיד אצל חברו והלך בעל הפקדון למדינת הים והרי השומר רצה לפרש מן היבשה לים או לצאת בשיירא יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לב״ד נפטר מאחריות שמירתו וכתב רבינו משה בסוף פ״ז דשאלה ופקדון דברים של טעם שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדון של זה שברח וא״א לו להוליכו עמו שמא יארע לו אונס ויהא חייב באחריותו וב״ד מפקידין אותו ביד נאמן אצלם משום השבת אבידה לבעלים. גרסינן בפ׳ הגוזל בבא קמא ד׳ ק״ח שלח רב הונא בר אבין ופי׳ רבא כן נגנב הפקדון באונס ואחר כך הוכר הגנב אחד שומר שכר אחד שומר חנם עושין דין עם הגנב כדי לשלם לבעל הפקדון ואינו נשבע קדם ונשבע ואחר כך הוכר הגנב אם שומר חנם הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה דין עם הגנב ואם שומר שכר הוא עושה דין עמו:

10 שולחן ערוך, חושן משפט פתח ↗

היה הנפקד שולחני או חנוני והופקד אצלו מעות אם אינם חתומים ולא קשורים קשר משונה אע"פ שהם צרורים מותר לו להשתמש בהם לפיכך נעשה עליהם ש"ש וחייב בגניבה ואבידה אפי' קודם שנשתמש בהם ואם כבר נשתמש בהם חייב גם באונסי' אפי' אחר שהחזירם למקומם עד שיחזירם לבעליהם ואם היו המעות צרורים וחתומים או קשורים קשר משונה לא ישתמש בהם לפיכך אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן ואם הופקדו אצל בעל הבית אפי' הם מותרים לא ישתמש בהם לפיכך אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן והוא שיטמנם בקרקע כמו שנתבאר בסי' רצ"א סט"ו ובעל הבית שרוב עסקיו בריבית דינו כשולחני לפי שצריך תמיד למעות: הגה ודוקא במעות ממש אבל בנסכא של כסף לא ומיהו הכל לפי הענין ואם הרויח במעות בין היה לו רשות להשתמש בהן או לא א"צ לתת מן הריוח לבעל הפקדון מיהו אם בא בעל הפקדון ואמר תן לי פקדוני ואני ארויח בהן לעצמי והלה מעכב בידו חייב ליתן הריוח מכאן ולהבא אבל אם אומר הנפקד הוצאתים בעסק אם תרצה קבל עליך העסק בין לשכר בין להפסד הדין עם הנפקד מרדכי פ' הגוזל קמא וס"פ המפקיד ואם נתעסק בהן לצורך בעל הפקדון הריוח שלו ואם גילה דעתו שעסק לצרכו או במקום שאסור להשתמש שמסתמא עסק בהן לצורך בעל הפקדון אינו נאמן לומר לעצמי עסקתי עד שיאמר כן לפני עדים תשו' רשב"א סי' תתקל"ח:

11 בבא מציעא פתח ↗

גְּמָ׳ מִשּׁוּם דִּצְרוּרִין לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן? אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַב יְהוּדָה: בִּצְרוּרִין וַחֲתוּמִין שָׁנוּ. רַב מָרִי אָמַר: בְּקֶשֶׁר מְשׁוּנֶּה. אִיכָּא דְאָמְרִי, בָּעֵי רַב מָרִי: קֶשֶׁר מְשׁוּנֶּה מַאי? תֵּיקוּ.

12 הגהות חוות יאיר פתח ↗

עי' לעיל ברי"ף סי' רצה:

12 הגהות הב"ח פתח ↗

אתניסו ליה וחייב כצ"ל:

12 נימוקי יוסף פתח ↗

נאנסו לא. כל זמן שלא נשתמש לא הוי שואל עלייהו אבל בגניבה ואבדה חייב ואפילו לא נשתמש בההיא הנאה דאי מתרמי ליה זבינא וכו' מהניא בפרוטה למהוי שומר שכר עלה אבל לגבי דמי אבדה דקי"ל לעיל פרק אלו מציאות דף כט: כר' טרפון דאמר ישתמש בהן ואסיקנא דכיון דשרו ליה רבנן לאישתמושי בהו הוי שואל עלייהו ואע"ג דלא נשתמש בהו כמאן דאישתמש בהו דמי וחייב באונסין התם הוא משום דמעיקרא אפי' לא היה יכול ליהנות מהם הוי חייב בגניבה ואבדה משום דהוה שומר שכר משום פרוטה דרב יוסף שהיה פטור לתת פרוטה לעני בעוד שעוסק בה ומשום שיכול ליהנות ולהשתמש בהן מסקינן ליה לדינא לחייבו כשואל אבל הכא לא הוה כשואל עד שישתמש בהן וכן דעת הרי"ף ורבינו האי גאון וכל האחרונים ז"ל:

13 הגהות חוות יאיר פתח ↗

פי' מבית בעלים:

14 הגהות חוות יאיר פתח ↗

כתב הרע"ב י"ס דל"ג כיצד:

15 הגהות חוות יאיר פתח ↗

צל"ע איך יתכן בפקדון:

1 גמ' לעיל דף לו. טעמא דקטנים הא גדולים פטור ולא יכול למימר ליה אנת מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה מ"ט אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד:

2 דף מב. בשלמא כולהו לא שימר כדרך השומרין אלא צררן והפשילן לאחוריו מאי הוה ליה למעבד אמר רבא אמר רב יצחק אמר קרא דברים י״ד:כ״ה וצרת הכסף בידך אע"פ שצרורין יהו בידך:

3 ירושלמי אימתי שומר חנם חייב שבועה בזמן דליכא עדים אבל איכא עדים דלא פשע פטור אף מן השבועה ואי איכא עדים דפשע חייב לשלם נתנן במקום שנהג ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב:

4 אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אמר רבה ומודה שמואל בערב שבת בין השמשות דלא אטרחוה רבנן ואי שהה למוצאי שבת שיעור למקברינהו ולא קברינהו חייב ואי צורבא מרבנן הוא אומר דילמא בעי זוזא לאבדלתא אמר רבא ומודה שמואל בכותל והאידנא דאיכא טפוחאי אין להן שמירה אלא בטפח הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לשמי קורה וצריך לעמוקי להו כי היכי דיהיב עילויהו עפרא טפח ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אזל ואותבינהו בצריפא דאורבני ואיגניבו אמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא לענין נורא פשיעותא היא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן הלכתא ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה לסוף א"ל הב לי זוזאי אמר ליה לא ידענא היכן אותבתינהו אתו לקמיה דרבא אמר להו כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים

5 ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אזל ואשלמינהו לאימיה אותבתינהו בקרטליתא ואיגגיבו אמר רבא היכא נידיינו דייני להאי דינא נימא ליה לדידיה שלים אמר דף מב: כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד נימא ליה לאימיה אמאי לא קברתינהו אמרה לא אמר לי דלאו דידיה נינהו דאי אמר לי פקדון נינהו הוה קברנא להו נימא ליה לדידיה אמאי לא אמרת לה דפקדון נינהו אמר כל שכן דכי אמינא לה דדידי נינהו טפי מיזדהרא בהו אלא אמר רבא נשבע איהו דהנהו זוזי גופייהו אשלמינהו לאימיה ומישתבעה אימיה דהנהו זוזי גופייהו אותבתינהו בקרטליתא ואיגניבו ומיפטר:

6 גרסינן בפרק החובל דף צג. ההיא ארנקא דצדקה דאתאי לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גביה דההוא גברא פשע ביה אתו גנבי וגנבוה חייביה רב יוסף א"ל אביי והא תניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו לשמור הוא:

7 ההוא אפוטרופא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי מסריה לבקריה ולא הוו ליה ככי ושיני למיכל בהו ומית אמר רמי בר חמא היכי נידיינו דייני להאי דינא נימא ליה לאפוטרופוס זיל שלים אמר אנא לבקרא מסרתיה נימא ליה לבקרא זיל שלים אמר אנא בהדי תורי אוקמתיה ואוכלא שדאי ליה ולא הוה ידענא דלא אכל מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוא איבעי ליה לעיוני אי איכא פסידא ליתמי הכי נמי הכא במאי עסקינן דליכא פסידא ליתמי

8 דאשכחיה למארי דתורא ושקול יתמי זוזי מיניה ואלא מאן קא טעין מארי תורא אמר איבעי להו לאודען מאי מודען ליה מידע ידיע דמקח טעות הוא הב"ע בספסרא דזבין מהכא ומזבין להכא הלכך משתבע איהו דלא הוה ידע ומשלם בקרא דמי בשר בזול

9 ההוא גברא דאפקיד כשותא גבי חבריה והוה ליה לדידיה נמי כריא דכשותא א"ל לסרסיה מהאי רמי אזל איהו רמא מאידך המופקד אמר רב עמרם היכי לדייני דייני להאי דינא נימא לדידיה זיל שלים אמר אנא אמרי ליה מהאי דמי ואזיל איהו דמי מאידך נימא לסרסיה שלים אמר לא אמר לי מהאי דמי מהאי לא תרמי ואי שהה שיעור לאיתויי ליה מכשותא דידיה ולא אייתי ליה גלי אדעתיה דניחא ליה למירמא מהאי דפקדון אלא הב"ע בדלא שהא והא קא משתרשי ליה רב סמא בריה דרבא אמר בדהוה ההוא שיכרא חלא רב אסי אמר בכיסי דף מג. ומשלם ליה דמי כיסי פירוש כיסי כשות שאינה מתוקנת והיא צריכה ריכוך:

10 מתני' המפקיד מעות אצל השולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אצל בעה"ב בין כרוכין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן והחנוני כבעה"ב דברי ר"מ ר' יהודה אומר כשולחני:

11 גמ' משום דצרורין לא ישתמש בהן אמר רב אסי אמר רב יהודה בצרורין וחתומין שאנו רב מרי אמר בקשר משונה ואיכא דאמרי בעי רב מרי קשר משונה מאי תיקו הלכך לא ישתמש בהן:

12 לפיבך אם אבדו חייב באחריותן: אמר רב הונא ואפילו נאנסו ורב נחמן אמר נאנסו לא אבל בגניבה ואבידה חייב בההיא הנאה דאי מתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא זבין בהו הוי עלייהו שומר שכר והלכתא כר"נ והני מילי היכא דאבדו ועדיין לא אשתמש בהו אבל אי אשתמש בהו הוו להו הלואה גביה וקמו להו ברשותיה ואי איתניסו ליה חייב ובהא אפילו ר"נ מודה וכן כתב רבינו האי גאון זצ"ל:

13 מתני' השולח יד בפקדון ב"ש אומרים ילקה בחסיר וביתיר וב"ה אומרים כשעת הוצאה ור"ע אומר כשעת התביעה:

14 דף מג: החושב לשלוח יד בפקדון ב"ש מחייבין וב"ה אומרים אינו חייב עד שעה שישלח יד כיצד הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל ממנה רביעית ונשברה משלם את הכל:

15 גמ' אוקימנא לפלוגתא דבית שמאי ובית הלל דבשבח גזלה הוא דפליגי דב"ש סברי שבה גזלה דנגזל הוי ובית הלל סברי שבח גזלה דגזלן הוי כגון

2 נימוקי יוסף פתח ↗

גמ' יהו בידך. כלומר שלא יניחם צרורין בבגדו ויפשילנו לאחוריו משום שאינה שמירה מעולה ומיהו אם נעל אותם בתיבתו כבר פירשתי במתני' דבהכי סגי ולא הוה בעי שיהיו בידו ממש:

4 הגהות הב"ח פתח ↗

נ"ב פטור:

5 נימוקי יוסף פתח ↗

אשלמינהו. מסרן לאמו:

7 נימוקי יוסף פתח ↗

אנא לבקרא מסרתיה. וסמכתי עליו שיעיין בו מפני שהוא בקי בשוורים יותר ממני ואם ימצא בו מום הייתי מחזירו לבעליו כדין מקח טעות ואי לאו הכי היה פושע האפוטרופוס שהניחו בביתו ולא השגיח עליו אם היה אוכל אם לאו ואם כן אפילו היה האפוטרופוס שומר חנם שמנהו אבי יתומים חייב כן כתבו הרשב"א והרנב"ר בשם רבינו האי גאון ז"ל שכתב כן בספר המקח ודעת הראב"ד ז"ל שאם מנוהו בית דין שומר שכר הוא וחייב בההיא הנאה דמהני ליה בי דינא וכתבו האחרונים ז"ל שהדין דין אמת:

8 המאור פתח ↗

מישתבע איהו דלא ידענא ומשלם בקרא דמי בשר בזול ה"ר שלמה ז"ל מקהי בה קהיאתא מנא ליה לדמי האי דינא ומוקים לה כעין פשרה משום דמשלם בזול ולי נראה שהוא נלמד מדין נגזל שנשבע ונוטל ואף זה תורת נגזל עליו כיון דספסרא הוא וקא טעין ואמר מיבעי לך לאודוען והאי דמשלם ליה בקרא דמי בשר בזול משום דלשחיטה היה עומד ונגוד וכחוש היה דלא הוה ליה ככי ושיני ואין אדם לוקח בשרו אלא בזול מכל שאר הבשר ולא הות הכא פשרה כלל:

8 נימוקי יוסף פתח ↗

דאשכחוה למרי דתורא. שאילו לא היה על הבקרא שהוא שומר שכר לשלם ליתומים דמי שור מעליא:

10 טור פתח ↗

אין הנפקד רשאי לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד או משהגביהו לשלוח בו יד אפילו אינו מכוין הבעל הבית לגזלו אלא להשתמש בו קם ליה ברשותיה וחייב באונסין אע"פ שעדיין לא נשתמש בו דשליחות יד אינה צריכה חסרון רק שיגביהנו כדי להשתמש בו תשמיש שמחסרו אז מתחייב כאילו חסרו אבל הגביה לעשות תשמיש שאינו מחסרו אינו חייב משעת הגבהה אלא משעת תשמיש ולא משום שליחות יד שהרי אינו שולח בו יד כיון שאינו מחסרו אלא משום שהוא שואל שלא מדעת דקיי"ל שדינו כגזלן: הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו חייב אלא ברביעית כיון שלא הגביהה: אבל הגביהה כדי ליטול רביעית חייב אפי' לא נטל: וכן אם הטה ונטל ממנה רביעית והחמיצה חייב בכולה שמחמת שחסרה החמיצה: בד"א בחבית של יין שדרכו להחמיץ כשהוא חסר אבל שאר פירות ששלח יד במקצתן ולא הגביהן אינו מתחייב אלא כפי מה שנטל: אמר שרוצה לשלוח יד בפקדון אינו חייב אפילו שאומר כן בפני עדים: אמר לשלוחו לשלוח יד בפקדון ועשה מאמרו חייב המשלח: דין השולח יד בפקדון הוי כשאר גזלן שאינו משלם אלא כמו שהוא בשעת תשלומין שאם שלח יד ברחל ריקנית וטענה או נתעברה אצלו וגזזה או ילדה אינו משלם אלא כמו שהיא עתה ואפילו היתה טעונה או מעוברת בשעת גזילה וגזזה או ילדה אינו משלם אלא כמו שהיא עתה: וכן לענין יוקרא וזולא אם בשעה ששלח בה יד שוה ד' זוז ובשעה שמוציאה מן העולם שוה זוז אע"פ שאם היה בעין היה אומר לו הרי שלך לפניך עתה שאינו בעין משלם ד' זוז לא שנא שברו בידים ל"ש נשבר מאליו ואם מתחלה היה שוה זוז ובשעה שמוציאו מן העולם שוה ד' אם שברו בידים משלם ד' זוז נשבר מאליו אינו משלם אלא זוז: שלח יד בחבית המופקדת אצלו כגון שטלטלה לצרכו לא מיבעיא אם נשברה בעודה בידו שחייב אלא אפילו החזירה למקומה שיחדו לו הבעלים חייב ואצ"ל לא יחדו הבעלים לו מקום וטלטלה לצרכו שהוא חייב טלטלה לצרכה בין נשברה בעודה בידו בין לאחר שהניחה פטור בין שהחזירה למקומה בין החזירה למקום אחר ואם טלטלה לצורך מקומה כתב הרמ"ה שלא נעשה גזלן אלא עדיין שומר הוא וחייב בפשיעה ופטור באונסין ודוקא שלא אירע האונס מחמת שינוי המקום אבל אם אירע האונס מחמת שינוי המקום ששינה ממקום שיחדו לה הבעלים חייב אפילו משהניחה דתחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא ואם לא יחדו לה מקום אע"פ שאירע האונס מחמת שינוי המקום כיון שלא פשע מעיקרא פטור כשנאנסה משהניח ע"כ: היה הנפקד שולחני או חנוני והופקד אצלו מעות אם אינן חתומין ולא צרורין קשר משונה אלא כדרך שכל אדם קושר מעותיו מותר לו להשתמש בהן לפיכך נעשה עליהם ש"ש וחייב בגנבה ואבדה אפילו קודם שנשתמש בהן ואם נאנסו פטור ואם כבר נשתמש בהן חייב גם באונסין אפילו אחר שהחזירן למקומם עד שיחזירם לבעליהם היו המעות חתומין או קשורין קשר משונה לא ישתמש בהן לפיכך אינו חייב באחריותן הופקדו אצל בע"ח אפילו אינן חתומין לא ישתמש בהן לפיכך אינו חייב באחריותן ור"ת כתב אפילו בע"ה אם רוב עסקיו ברבית דינו כשולחני לפי שצריך תמיד למעות: באו אנסים על הנפקד ונתן להם הפקדון אם אינו אמוד בממון פטור שודאי לא באו אלא בשביל הפקדון ואם אמוד בממון הוא חייב שיש לומר בשביל ממונו באו: הופקד אתו ממון של פדיון שבויים ובאו עליו אנסים ונתנו להם להציל עצמו פטור שאין לך פדיון שבויים גדול מזה וכתב הרמ"ה דוקא שלא היה אצלו ממון אחר לפדות עצמו אע"פ שיש לו ממון הרבה כיון שאינו אצלו פטור אבל אם יש לו ממון אחר לא: הופקדו אצלו פירות לא יערבם עם פירותיו אלא יניחם לבד ויאמר לו הרי פירותיך לפניך ערבם עם שלו יראה כמה היו שלו וכמה היו של הפקדון ויראה כמה חסרו ויחשוב על כל אחד החסרון כפי פירותיו אחר שישבע שכך וכך היה החסרון נסתפק מהם ואינו יודע כמה יחשוב החסרון כמו שראויין להתחסר כיצד לחטין ולאורז קלוף ד' קבין וחצי לכל כור וכור לשעורים ולדוחן ט' קבין לכל כור וכור לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולים ולאורז שאינו קלוף ג' סאין לכל כור וכור וכמדה הזו לכל שנה ושנה בד"א שהופקדו אצלו בימות הגורן והחזירם בימות הגורן אבל הופקדו אצלו בימות הגורן והחזירם בימות הגשמים אינו מנכה לו כלום בשביל החסרון מפני שהם נופחות ומותירות כשיעור החסרון הופקד אתו יין וערבו עם שלו ונסתפק ממנו מנכה לו שתות שמן מנכה לו ג' לוגין לכל ק' לוגין לוג וחצי בשביל שמרים ולוג וחצי בשביל בליעת הכלי לפיכך אם היה מתחלה השמן צלול אינו מנכה לו בשביל השמרים ואם היה הכלי ישן אינו מנכה לו בשביל בליעת הכלי: כתב הרמב"ם הפקיד אצל חבירו פירות שאינן מדודין ולא מדדן וערבם עם פירותיו ה"ז פושע: ואם אמר המפקיד כך וכך היו והנפקד אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב ונמצא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע וישלם וכזה הורו רבותי ה"ר יוסף הלוי ורבו וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל והוסיף לבאר וז"ל האומר כך וכך פירות הפקדתי אצלך והלה אומר פירות הפקדת אצלי ואיני יודע כמה היו אם לפי טענת המפקיד היו שוים ב' כסף ופרוטה והנפקד אומר יודע אני שהיו שוים פרוטה ואיני יודע כמה היו שוים יותר יש כאן חיוב שבועה אבל אם אמר פירות סתם ולא הודה בשוה פרוטה אין בהודאתו משמעות של שוה פרוטה שאף בפחות משוה פרוטה קרויין פירות עכ"ל: לא עירב הפירות עם פירותיו והן חסרין והולכין אם חסרו יותר מכדי חסרונם שראויין להתחסר לשנה לכ"ע מוכרן לא חסרו אלא כדי חסרונן שראויין להתחסר לשנה ועדיין לא נשלם השנה לדעת רב אלפס לא ימכרם וכ"כ הרמב"ם וא"א הרא"ש ז"ל כתב כיון שחסרו כדי חסרונן לשנה קודם שנשלם השנה יכול למכרם הופקד אתו יין והחמיץ דבש והדביש וירא שמא יפסיד גם הכלי יכול למכרן שלא יפסיד הכלי: הופקד אתו חמץ והגיע זמן הפסח לא ימכור עד שעה חמישית וכן כתב הרמב"ם ז"ל: וה"ה בשאר הפקדונות שלא יגע בהן אע"פ שיודע בודאי שיוזלו במקום פלו' או יאנוס אותם המלך שמא יבואו בעליהן קודם ויטלו שלהן ע"כ: כל נפקד שמוכר פקדון לא ימכרנו כי אם ע"פ ב"ד: הופקדו אתו ספרים גוללן כל ל' יום וכשהוא גוללן לצורך הספר יש לו רשות לקרות בהן אבל לא יפתחנו לצרכו לקרות בו ואם פתח וקרא בו לצורך עצמו הרי זה שולח יד בפקדון והרמב"ם כתב שגוללן אחד לשנים עשר חדש וכאשר כתבתי נראה: הופקד אתו כסות מנערה אחד לשלשים יום ובדיני אבידה כתבתי כיצד ניעור הכסות וגלילת הספרים בסי' רס"ז בד"א שאין המפקיד עמו במדינה אבל אם הוא עמו אין הנפקד צריך לטפל בו שהוא יבוא ויטפל בו:

10 בבא מציעא פתח ↗

מַתְנִי׳ הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל שׁוּלְחָנִי, אִם צְרוּרִין – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. מוּתָּרִין – יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין צְרוּרִין וּבֵין מוּתָּרִין – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. חֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֶנְוָנִי כַּשּׁוּלְחָנִי.

12 חידושי אנשי שם פתח ↗

מהר"ם כתב רבינו אשר מה הוצרך להשמיענו אלא בעי למימר אחר שנשתמש בהן מחזירין למקומן דמדינא לא בעי דעת בעלים אפי' לר"ע כיון שברשות שלח בהן יד אפ"ה חייב באחריות הואיל וכבר נהנה ועוד מצפה ליהנות אם תזדמן לו סחורה:

12 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

נ"ב והא דקתני אם אבדו כדרבה דאמר רבה נגנבו בלסטין מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים:

13 נימוקי יוסף פתח ↗

מתני' השולח יד בפקדון. מפרשינן בגמרא פלוגתא דב"ש וב"ה לענין שבח גזלה ופסקינן כב"ה ולא כר"ע:

14 נימוקי יוסף פתח ↗

החושב לשלוח יד וכו'. שאמר בפני עדים אטול פקדון זה לעצמי ולא הגביהו כלל:

15 נימוקי יוסף פתח ↗

גמ' שבח גזלה דנגזל. והכי קאמרינן ילקה בחסר דהיינו כמה שחסרה דהיינו גיזותיה. ויתר מה שהותירה כגון אם נתעברה דב"ש סברי הכל ישלם כר"מ דברייתא וב"ה סברי כרבי יהודה דשבח גזלה דגזלן ולפיכך אמרו כשעת הוצאה דהיינו כשעת הוצאה מבית הבעלים והלכתא כב"ה הלכך שבח גזלה דגזלן הוי ולענין זילא שנתזלה ביד הגזלן מתני' הוא דתנן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה ולענין יוקרא אם נתייקרה בידו הגזלה מפורש הכא בסמוך:

« רי"ף בבא מציעא כ״ג ע״ב רי"ף בבא מציעא כ״ה ע״א »