רי"ף בבא מציעא ל״ג

1 היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר שמות כ״ב:כ׳ וגר לא תונה ולא תלחצנו:

2 גמ' ת"ר ויקרא כ״ה:י״ז ולא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר אתה אומר באונאת דברים או אינו אלא באונאת ממון כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר אל תונו הרי אונאת ממון אמור הא מה אני מקיים ולא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר הא כיצד היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך אם היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים יבא וילמוד תורה שניתנה מפי הגבורה היו חלאים באין עליו ויסורין באין עליו או שהיה מקבר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב איוב ד׳:ז׳ הלא יראתך כסלתך וגו' זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' אם היו חמרין מבקשין תבואה לא יאמר להן לכו אצל פלוני שמוכר תבואה ויודע בו שאינו מוכר תבואה מעולם ר' יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הוא דבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויקרא כ״ה:מ״ג ויראת מאלהיך

3 א"ר יוחנן משום רשב"י גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך רבי אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו ור' שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון

4 תני תנא קמיה דר"נ בר יצחק כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים א"ל שפיר קאמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חיורא א"ל אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי א"ל באחוורי אנפי דא"ר חנינא כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה שיורדין ואינן עולין ואלו הן המכנה שם לחבירו והמלבין פני חבירו ברבים והכא על אשת איש היינו מכנה היינו מלבין לא צריכא דאע"ג דדש ביה בשמיה אמר דף נט. רב חסדא בר טוביה אמר רב נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מתמר דכתיב בראשית לא היא מוצאת

5 א"ר חנינא בריה דרב אידי מאי דכתיב ויקרא כ״ה:י״ז ולא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו א"ר חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה שנאמר עמוס ז והנה ה' נצב על חומת אנך וגו' וא"ר אלעזר הכל ע"י שליח חוץ מאונאה שנא' עמוס ז ובידו אנך אמר ר' אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם ואלו הן אונאה וגזל ועבודת כוכבים אונאה דכתיב והנה ה' נצב על חומת אנך גזל דכתיב ירמיהו ו׳:ז׳ חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד עבודת כוכבים דכתיב ישעיהו ס״ה:ג׳ העם המכעיסים אותי על פני תמיד:

6 דף נט: אחד המאנה את הגר ואחד הלוחצנו עובר בג' לאוין:

7 מתני' אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים דף ס. ואין צריך לומר חדשים בישנים באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שמשביחו ואין מערבים שמרי יין ביין אבל נותן לו שמריו מי שנתערב מים ביינו הרי זה לא ימכרנו בחנות אא"כ מודיעו ולא לתגר אף על לפי שמודיעו שאינו אלא לרמות בו מקום שנהגו להטיל מים ליין יטילו:

8 גמ' ת"ר אין צריך לומר חדשות עומדות משלש וישנות מארבע וקא מזבן מחדשות דאין מערבין אלא אפי' חדשות מארבע וישנות מג' וקא מזבן מחדשות אין מערבין מפני שאדם רוצה לישנן:

9 באמת ביין התירו לערב קשה ברך וכו':

10 אר"נ

11 ובין הגיתו' שאנו והאידנא דקא מערבי שלא בין הגיתות סברי כר' אחא דתניא ר' אחא מתיר בדבר הנטעם תניא השופה יין לחמרים ה"ז לא יערב שמרים של אמש בשל יום ושל יום בשל אמש אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום:

12 מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו: תנא אפי' למחצה לשליש ולרביע א"ר ובין הגיתות שאנו:

13 מתני' התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מחמש גיתות ונותן לתוך פיטום אחד ובלבד שלא יתכוין לערב רבי יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שמרגילין לבוא אצלו וחכמים מתירין ולא יפחות את השער וחכ"א זכור לטוב ולא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול וחכמים מתירין ושוין שלא יבור על פי מגור' שאינו אלא כגונב את העין אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים:

14 גמ' מאי טעמייהו דרבנן משום דאמר להו אנא מפליגנא אמגוזי את פליג שיסקי:

15 ולא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול וחכמים מתירין:

16 דף ס: מאן חכמים ר' אחא היא דתניא ר' אחא מתיר בדבר הנראה:

17 אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה וכו':

18 ת"ר אין משרבטין לא את האדם ולא את הבהמה ואין נופחין את הקרבין ואין שורין בשר במים מאי אין משרבטין הכא תרגימו מיא דחיזרא רבה שרא לצלומי גירי רב פפא שרא לצלומי דיקלי והא אנן תנן אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי:

19 סליקו להו פרק הזהב

20 איזהו נשך ואיזה הוא תרבית איזה הוא נשך המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך אי זה הוא תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין א"ל הרי חטיך עשויין עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהם יין ויין אין לו:

21 גמ' ת"ר ויקרא כ״ה:ל״ז את כספך לא תתן לו בנשך וגו' אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל נשך באוכל מנין ת"ל דברים כג נשך אוכל רבית בכסף מנין ת"ל נשך כסף דף סא. אם אינו ענין לנשך כסף שהרי נאמר את כספך לא תתן לו בנשך תנהו ענין לרבית כסף אין לי אלא בלוה במלוה מנין נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית אף נשך האמור במלוה לא תחלק בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית ומנין לרבות כל דבר שנאמר נשך כל דבר אשר ישך