1כור חטים וקוצץ לו דמים הוזלו נוטל חטים הוקרו נוטל דמיהן והלא קצץ אמר רב ששת הכי קאמר אם לא קצץ הוזלו נוטל חטים הוקרו נוטל דמיהן:2מתני' לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטין ואני נותן לך לגורן אלא אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח והלל אוסר וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו בדמים שמא יוקרו החטים ונמצאו באות לידי רבית:3גמ' א"ר הונא יש לו סאה לוה עליה סאה סאתים לוה סאתים ור' יצחק אמר אפילו יש לו סאה לוה עליה כמה כורים תאני רבי חייא לסיועיה לר' יצחק טיפת יין אין לו טיפת שמן אין לו הא יש לו לוה עליה כמה טיפין וכן הלכתא:4והלל אוסר ולית הלכתא כוותיה: וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה א"ר יהודה אמר שמואל זו דברי הלל אבל חכמים אומרים לווין סתם ופורעין סתם ודוקא על שער שבשוק כדרב הונא א"נ היכא דאית ליה מההוא מינא כדתני ר' חייא לסיועיה לרבי יצחק טיפת יין אין לו טיפת שמן אין לו הא יש לו לוה עליה כמה טיפין ואמרינן נמי בפרק הזהב דף מד: רב אוזיף דינרי מברתיה דרבי חייא ואייקר אתא לקמיה דר' חייא אמר ליה זיל הב לה דינרין טבין ותקלין אי אמרת בשלמא דהבא טיבעא הוי שפיר אלא אי אמרת פירי הוי הוה לה סאה בסאה ואסור ופרקינן רב דינרין הוה ליה וכיון דאית ליה נעשה כאומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתה5דף עה. וא"ר יהודה אמר שמואל בני חבורה המקפידין זה על זה עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשום לווין ופורעין ביו"ט וכדברי הלל אף משום רבית ואמר רב יהודה אמר שמואל תלמידי חכמים מותרין ללוות זה מזה ברבית ידעי דרבית אסירא ומתנה הוא דקא יהבי להדדי א"ל שמואל לאבוה בר איהי הלויני ק' פלפלין במאה ועשרין ואריך:6מתני' אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך אבל לא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך עדור עמי ואנכש עמך דף עה: כל ימי גריד אחת כל ימי רביעה אחת לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני עמך ברביעה ר"ג אומר יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן עיניו ללות ממנו היה משלח לו ואומר בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת לוה ממנו והחזיר לו את מעותיו היה משלח ואומר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי זו היא רבית מאוחרת רש"א יש רבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני:7גמ' תניא ר"ש בן יוחאי אומר מנין לנושה בחבירו ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום ת"ל דברים כג נשך כל דבר אפילו דיבור אסור:8מתני' ואלו עוברים כלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכ"א אף הסופר עוברים על ויקרא כה לא תתן לו ויקרא כה ולא תקח ממנו ועל שמות כב לא תהיה לו כנושה ועל שמות כ״ב:כ״ד לא תשימון עליו נשך ועל ויקרא י״ט:י״ד לפני עור לא תתן מכשול ויראת:9גמ' אמר אביי מלוה עובר בכולן לוה10עובר משום לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול ערב ועדים אינן עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע בו שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה רב אמי ורב אסי דאמרי תרוייהו כאילו דנו בשני דינין שנאמר תהילים ס״ו:י״ב הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ת"ר שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו קונה אדון לעצמו מאי היא תולה נכסיו ביד כותי ואיכא דאמרי הכותב נכסיו לבנו בחייו ואיכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתי:11סליקו להו איזהו נשך12השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להן זה על זה אלא תרעומת שכר את החמר ואת הקדר להביא פרפירין וחלילין לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר האבד וחזרו בהן מקום שאין אדם שוכר עליהן או מטען:13גמ' דף עו חזרו זה בזה לא קתני אלא הטעו זה את זה דאטעו פועלים אהדדי וכו' אבל חזרו זה בזה ולא באו לעשות מלאכה בדבר שאינו אבד אפילו תרעומת אין להן זה על זה ואיבעית אימא האי תנא חזרו הטעו קרי ליה ויש להן זה על זה תרעומת דאיטעו פועלים אהדדי דאמר היכי דמי דא"ל בעה"ב זיל אוגיר לי פועלים ואזל איהו ואטעינהו היכי דמי אי דא"ל בעה"ב בארבע ואזל איהו ואמר להו בתלתא סבור וקביל אי דאמר להו בעה"ב בתלתא ואזל איהו ואמר להו בד' אי דאמר להו שכרכם עלי ניתב להו מדיליה דתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מן בעה"ב מה שההנה אותו לא צריכא דא"ל שכרכם על בעה"ב וליחזי פועלים היכי מתגרי לא צריכא
