רשימות שיעורים על קידושין ע״ה

« רשימות שיעורים על קידושין ע״ד ע״ב רשימות שיעורים על קידושין ע״ו ע״א »

1 קידושין פתח ↗

כֹּל שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ – אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ. וְכֹל שֶׁאִי אַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ – אִי אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ. מַאי אִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא וּבֵין רַבִּי יוֹסֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִצְרִי שֵׁנִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: כִּי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁבִּיאָתוֹ בַּעֲבֵירָה וּפוֹסֵל בָּהּ, אַף כֹּל שֶׁבִּיאָתוֹ בַּעֲבֵירָה – פּוֹסֵל. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כִּי כֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל, אַף כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל – פּוֹסֵל. לְאַפּוֹקֵי מִצְרִי שֵׁנִי שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל, דְּאָמַר קְרָא: ״בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה׳״. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ – אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ, וְכֹל שֶׁאִי אַתָּה נוֹשֵׂא אֶת בִּתּוֹ – אִי אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ. מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי יוֹסֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אָמַר עוּלָּא: גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. דְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כִּי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל – וּפוֹסֵל, אַף כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל – פּוֹסֵל. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל, אַף כֹּל שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל, אֲפִילּוּ נְקֵבוֹת, לְאַפּוֹקֵי גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי דִּנְקֵבוֹת הָווּ כְּשֵׁרוֹת לָבֹא בַּקָּהָל. דְּאָמַר מָר: עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית. אָמַר רַב חִסְדָּא: הַכֹּל מוֹדִים בְּאַלְמְנַת עִיסָּה שֶׁפְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה. מַאן מֵיקֵל בְּהָנֵי תַּנָּאֵי – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְקָאָמַר: כֹּל שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ – אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ, וְכֹל שֶׁאִי אַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ – אִי אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ. לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי אַלְמְנַת עִיסָּה שֶׁפְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה. לְאַפּוֹקֵי מִדְּהָנֵי תַּנָּאֵי דִּתְנַן: הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא עַל אַלְמְנַת עִיסָּה שֶׁכְּשֵׁירָה לַכְּהוּנָּה. מַאי טַעְמָא – הָוֵי סְפֵק סְפֵיקָא, וּסְפֵק סְפֵיקָא לְקוּלָּא. וַדָּאָן בְּוַדָּאָן מוּתָּר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אֲמַר לִי: הִלֵּל שׁוֹנֶה: עֲשָׂרָה יוּחֲסִים עָלוּ מִבָּבֶל וְכוּלָּם מוּתָּרִים לָבֹא זֶה בָּזֶה, וְאַתְּ אָמְרַתְּ הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר?! וּרְמִי דְּרַב אַדְּרַב וּרְמִי דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל, דְּאִיתְּמַר: אֲרוּסָה שֶׁעִיבְּרָה, רַב אָמַר: הַוָּלָד מַמְזֵר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הַוָּלָד שְׁתוּקִי. רַב אָמַר: הַוָּלָד מַמְזֵר וּמוּתָּר בְּמַמְזֶרֶת, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הַוָּלָד שְׁתוּקִי וְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת. אֵיפוֹךְ, רַב אָמַר: הַוָּלָד שְׁתוּקִי, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הַוָּלָד מַמְזֵר. תַּרְתֵּי לְמָה לִי? צְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רַב מִשּׁוּם דְּרוֹב כְּשֵׁרִים אֶצְלָהּ. אֲבָל הָתָם, דְּרוֹב פְּסוּלִים אֶצְלָהּ, אֵימָא מוֹדֵי לִשְׁמוּאֵל. וְאִי אִיתְּמַר בְּהָךְ, בְּהָא קָאָמַר רַב – מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיתְלְיַהּ בְּאָרוּס, אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֵי לִשְׁמוּאֵל, צְרִיכָא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, וּמַאי מַמְזֵר דְּקָאָמַר רַב – לָאו מוּתָּר בְּמַמְזֶרֶת, אֶלָּא דְּאָסוּר בְּבַת יִשְׂרָאֵל. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הַוָּלָד שְׁתוּקִי, דְּאָסוּר בְּבַת יִשְׂרָאֵל. אִי הָכִי הַיְינוּ דְּרַב! אֶלָּא: מַאי שְׁתוּקִי – שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִדִּין כְּהוּנָּה. פְּשִׁיטָא, הַשְׁתָּא מִדִּין יִשְׂרָאֵל מְשַׁתְּקִינַן לֵיהּ, מִדִּין כְּהוּנָּה מִיבְּעֵי?! אֶלָּא: מַאי שְׁתוּקִי – שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִנִּכְסֵי אָבִיו. פְּשִׁיטָא, מִי יָדְעִינַן אֲבוּהּ מַנּוּ? לָא צְרִיכָא, דִּתְפַס. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: מַאי שְׁתוּקִי – בְּדוּקִי, שֶׁבּוֹדְקִים אֶת אִמּוֹ וְאוֹמֶרֶת: ״לְכָשֵׁר נִבְעַלְתִּי״ – נֶאֱמֶנֶת. כְּמַאן – כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל? הָאָמַר שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא, דִּתְנַן: הָיְתָה מְעוּבֶּרֶת, וְאָמְרוּ לָהּ: מָה טִיבוֹ שֶׁל עוּבָּר זֶה? מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא – רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל! צְרִיכָא, דְּאִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא: הָתָם רוֹב כְּשֵׁירִים אֶצְלָהּ, אֲבָל הָכָא דְּרוֹב פְּסוּלִים אֶצְלָהּ, אֵימָא לָא, צְרִיכָא. תַּנְיָא: וְכֵן רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כּוּתִי לֹא יִשָּׂא כּוּתִית. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: עֲשָׂאוּהוּ כְּגֵר לְאַחַר עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת, דְּתַנְיָא: גֵּר, עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת – מוּתָּר בְּמַמְזֶרֶת, מִכָּאן וְאֵילָךְ – אָסוּר בְּמַמְזֶרֶת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַד שֶׁיִּשְׁתַּקֵּעַ שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה מִמֶּנּוּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? הָתָם גֵּר יָשָׁן וּמַמְזֶרֶת חֲדָשָׁה, אָמְרִי: בַּר יִשְׂרָאֵל הוּא דְּקָא נָסֵיב מַמְזֶרֶת. הָכָא אִידֵּי וְאִידֵּי כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ. אֶלָּא: כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל,

2 קידושין פתח ↗

3 קידושין פתח ↗

4 קידושין פתח ↗

5 קידושין פתח ↗

6 קידושין פתח ↗

7 קידושין פתח ↗

8 קידושין פתח ↗

9 קידושין פתח ↗

10 קידושין פתח ↗

11 קידושין פתח ↗

12 רש"י על כתובות פתח ↗

על אלמנת עיסה - שהיא באה מכח ספק חלל כדלקמן שנטמע בה ספק חלל כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונמצאת זו ספק גרושה ספק אלמנה ונשאה כהן והוליד ממנה בן זהו ספק חלל והעיד ר"י על אלמנתו של זה שהיא כשרה אלמא מוקמינן לה אחזקה ואמרינן אל תפסילנה לזו מספק כלומ' שמא בעלה חלל היה:

13 קידושין פתח ↗

14 קידושין פתח ↗

15 קידושין פתח ↗

16 קידושין פתח ↗

17 קידושין פתח ↗

18 תוספות על כתובות פתח ↗

אלמנת עיסה - פירש בקונטרס שני פירושין ושניהם דחוקים דהא אמרינן לקמן איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל ומה טימוע שייך במה שנישאת לספק חלל ועוד דאין לשון עיסה נופל על אדם אחד אלא על משפחה שייך לשון עיסה כדאמרינן קדושין דף סט: כל הארצות עיסה לארץ ישראל וא"י עיסה לבבל ובתוספתא תניא מפני מה אמרו עיסה פסולה מפני ספיקי חללין ומה ספיקי חללין שייך לאלו הפירושין ונראה לר"י ולריב"א דעיסה קורא המשפחה שנטמע בהם ספק חלל אחד או הרבה ספיקי חללים ולהכי חשיב ליה לקמן ספק ספיקא דכל אחד מבני המשפחה ספק אם הוא אותו ספק שנתערב בהן אם לאו ולקמן גרסינן איזהו עיסה כל שנטמע בה כו' ולא גרסינן אלמנת והכי איתא בירושלמי ואפילו גרסינן אלמנת כל שנטמע בה קאי אעיסה ואם תאמר דבפרק עשרה יוחסין קידושין דף עה. משמע דאפילו מאן דמכשר אלמנת עיסה מודה בבת דפסולה גבי הא דאמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה כו' ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד רבי יהושע כו' ומה לי אלמנה מה לי בת דבת נמי הוי ספק ספיקא כמו באלמנה וי"ל דבת העיסה אין לה חזקה דכשרות ואע"ג דבעלמא מקילין בספק ספיקא הכא מעלה עשו ביוחסין כי היכי דמצריך לקמן תרי רובי להכשיר אף על גב דבעלמא סגי בחד רובא:

19 קידושין פתח ↗

20 קידושין פתח ↗

21 קידושין פתח ↗

22 קידושין פתח ↗

23 רש"י על כתובות פתח ↗

תרי ספיקי - אמו של ספק חלל זה בה נולד הספק והיא עצמה לא נאסרה אלא מספק וזו שבאה מחמת בנה קרי לה ספק ספיקא ומדברי רבי יוסף טוב עלם מצאתי אלמנת עיסה אשה שהיה בעלה ספק ספיקא כגון שנתגרשה אמו מבעלה הראשון ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת בתוך שלשה חדשים ונשאת לכהן תוך שלשה חדשים וילדה את זה ספק שהוא בן תשעה לראשון וכשר ואפילו היתה מגורשת שהרי קודם לגט נתעברה או אפילו אחר הגט והוא ישראל ולא כהן וספק בן שבעה לאחרון ובנו של כהן הוא והרי הוא ספק חלל הרי ספק ספיקא שמא אינו בנו של כהן ואת"ל בנו הוא שמא לא היתה אמו גרושה אלא אלמנה ולהכי קרי לה עיסה שיש בה עירובי ספיקות הרבה כעיסה זו שהיא בלוסה והא דאמרינן לקמן כל שנטמע בה ספק חלל היינו פירושה כל שנטמעו בה ספק עירובי חלל:

24 קידושין פתח ↗

25 קידושין פתח ↗

26 קידושין פתח ↗

27 קידושין פתח ↗

28 קידושין פתח ↗

29 קידושין פתח ↗

30 קידושין פתח ↗

31 טור פתח ↗

שבויה שנשבית יתירה מבת ג' שנים ויום אחד אסורה לכהן שהיא ספק זונה שמא נבעלה לעכו"ם ואם יש עדים שלא נבעלה לעכו"ם אפילו אשת או עבד או שפחה אפילו היא שפחת בעלה או אביה ואמה ואחותה נאמנין אבל בנה ובתה ועבדה ושפחתה אין נאמנין ואין מסיחין לפי תומן כההיא עובדא באחד שנשבה הוא ואמו והיה מסיח לפי תומו ואמר נשבינו לבין העכו"ם אני ואמי יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי נאמנין אבל היא עצמה ובעלה אין נאמנין אפילו מסיחין לפי תומם היו השבויות שתים וכל אחת מודה על חברתה נאמנות ולא חיישינן לגומלין כהן שמעיד על השבויה שהיא טהורה לא ישאנה חיישינן שמא נתן עיניו בה ואם פדאה והעיד בה ישאנה שאילו לא ידע שהיא טהורה לא היה נותן בה מעותיו: אשה שאין לה עדים שנשבית ובאת לפנינו ואומרת נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואפילו היא אומרת יש לי עדים שטהורה אני אין צריך להמתין עד שיבואו העדים אלא מתירין אותה מיד וכתב הרמב"ם ז"ל אפילו יצא קול שיש עליה עדי טומאה מתירין אותה מיד התירוה ואחר כך באו עדים שנשבית אפי לא נשאת עדיין תנשא ואפי' נכנס השבאי אחריה והרי היא שבויה לפנינו ביד אדוניה לא תצא מהתירה הראשון ומשמרין אותה עד שתפדה ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא כתב הרמב"ם ז"ל אפי' יש עד אחד שמעיד שהיא שבויה היא נאמנת אבל אם יש שני עדים שנישבית אינה נאמנת עד שיעיד עד אחד שהיא טהורה היו שני עדים שנשבית ועד אחד מעיד שנטמאה ועד אחד מעיד שהיא טהורה מותרת אפילו זה שמעיד בה הוא עבד או שפחה האב שאמר על בתו שנשבית ופדיתיה אינו נאמן לאוסרה בין אם היא קטנה או גדולה שלא האמינתו תורה לאוסרה אלא בענין אישות דכתי' את בתי נתתי לאיש הזה אבל לא לפוסלה משום זנות אשה שנחבשה בידי עכו"ם בשביל ממון מותרת אפילו לכהונה בשביל נפשות כגון שבעלה רוצה ונגמר דינו להריגה אסורה אפילו לבעלה ישראל בד"א שעל ידי ממון מותרת בשיד ישראל תקיפה אבל אם יד עכו"ם תקיפה אפי' על ידי ממון אסורה לכהונה: עיר שבא במצור ונכבשה כל הנשים שבה פסולות לכהונה כשבויות שמא נבעלו לעכו"ם לשון הרמב"ם ועיר שנכבשה אם היו מקיפים אותה מכל רוחותיה כדי שלא תמלט אפילו אשה אחת עד שיראו אותה ותעשה רצונם כל הנשי' שבתוכה פסולות כשבויות ואם היה אפשר שתמלט אשה אחת ולא ידעו בה או שהיתה בעיר מחבואה אחת אפי' אינו מחזיק אלא אשה אחת הרי זה מציל על הכל אפילו אינה אומרת שנחבית אלא אומרת לא נחבאתי ומ"מ טהורה אני וי"א אם אין המחבא מחזיק אלא אחת לכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא רב אלפס פסק שתנשא לכתחלה וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל כתב הרמב"ם ז"ל בד"א שהנשים אסורות בגדוד של אותו מלכות שהם מתישבים בעיר ואין יראים אבל בגדוד של מלכות אחרת לא נאסרו הנשים לפי שהם פושטים והולכין ואין להם פנאי לבעול ורב אלפס לא חילק אלא אסורין בכל ענין וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל: אשת כהן שנאסרה עליו משום שבויה מותר לדור עמה בחצר ובלבד שיהיו בניו ובני הבית תמיד עמם בחצר לשומרם: איזו היא חללה זו שנולדה מאיסורי כהונה כגון כ"ג שבא על אלמנה או כהן הדיוט שבא על הזונה או על הגרושה הולד חלל ל"ש הוא זכר או נקבה והיא עצמה נתחללה בביאתו משהערה בה בין שבא עליה בשוגג בין במזיד או שבא עליה באונס או ברצון והוא שיהיה כהן מבן ט' שנים ויום אחד ומעלה והנבעלת מבת שלש שנים ויום אחד ומעלה אבל כהן שקדש אחת מאיסורי כהונה ונתארמלה או נתגרשה מן האירוסין לא נתחללה אבל מן הנשואין אע"פ שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה היא אע"פ שנמצאת בתולה כהן שבא על אחת מן העריות אין הולד חלל אבל עשאה זונה ואם חזר ובא עליה הולד חלל וכן אם בא על יבמה לשוק אבל הבא על גיורת או משוחררת הולד חלל חלל שנשא כשרה זרעו ממנה חלל עד סוף כל הדורות וכן בן בנו כולם חללים שבן הזכר החלל הוא חלל לעולם ואם ילדה בת אסורה לכהונה אבל בתה של אותה הכת כשרה לכהונה אם ניסת לישראל שישראל שנשא הללה הולד כשר: עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שהולד כשר לבא בקהל פגום הוא לכהונה והיא נתחללה בביאתו חלוצה אסורה לכהן מדרבנן לפיכך אם בא עליה הויא חללה מדבריהם וגם הולד חלל מדבריהם כהן הבא על ספק גרושה או ספק חלוצה הרי זו ספק חללה והולד ספק חלל ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים ואינו אוכל תרומה ואינו מטמא למתים ונושא אשה הראויה לכהונה ואם אכל תרומה או נטמא או נשא גרושה מכין אותו מכת מרדות וכן הדין בחלל של דבריהם אבל החלל של תורה הודאי הרי הוא כזר לכל דבר גר שנשא גיורת וילדה בת לא תנשא לכתחלה לכהן אפילו בת בתה עד כמה דורות אע"פ שהורתה ולידתה בקדושה אבל אם ניסת לכהן לא תצא ואם יש בה צד אחד של ישראל כגון גר שנשא ישראלית או ישראל שנשא גיורת הבת מותרת לכהן לכתחלה הכהנים דוקא הוזהרו שלא לישא גרושה זונה וחללה אבל הכהנות לא הוזהרו לפיכך כהנת מותרת בגר ועבד משוחרר: משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה שמאותה משפחה לא תנשא לכהן דשמא היא אלמנת החלל ואם ניסת לא תצא דהוה ליה ספק ספקא אבל אם נתערב ודאי חלל אפי' אם ניסת תצא עד שיבדוק שאינה מאותה התערובת וכ"ש אם נתערב בה ממזר או ספק ממזר שאסור לכהן שישא מאותו משפחה ואפי' ישראל שנתערב בה ספק איסור שאסור לישראל כגון ממזרת ונתינה אסור לישא ממנה ואם נשא הוי הולד ספק ממזר:

32 קידושין פתח ↗

33 קידושין פתח ↗

34 קידושין פתח ↗

35 רש"י על קידושין פתח ↗

ורב אמר הולד ממזר - ודאי דאמרינן מרובא דעלמא הוא והכל פסולין אצלה אלמא לרב ספק כודאי משוי ליה כתנא קמא דאמר ספיקן בודאן מותר:

35 מגיד משנה על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

ומ"ש רבינו שאפילו היא אומרת לפלוני הממזר נבעלתי. הוא מפני שאין האשה נאמנת בפסול אלא האב בלבד כמו שיתבאר ואע"פ שנאמנת להכשיר והיה נראה שכ"ש לפסול לא היא דלהכשיר דבר תורה אין אנו צריכין לה דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר וספק ממזר מן התורה מותר גמור לבא בקהל אלא דרבנן גזרו עליהן והאמינוה בשל דבריהם אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת ודאית ואם היו מאמינים אותה ומתירין אותו בממזרת ודאית היו מקילין בשל תורה ולא נתנה תורה נאמנות אלא לאב ואפילו לאב נחלקו חכמים אלא דקיימא לן כרבי יהודה דאמר יכיר יכירנו לאחרים וכמו שיתבאר בסמוך כנ"ל טעם הענין ואע"פ שחיה נאמנת כל שלא קרא עליה ערער וכנזכר בפרק זה שאני הכא שאין אדם משים עצמו רשע ועוד שהיא קרובה לו וזהו שבגמרא לא אמרו בודקין את אמו אם אמרה לפסול נבעלתי או לכשר נאמנת ולא הזכירו אלא האומרת לכשר נבעלתי ולפי זה הירושלמי שאמר במדברת ואומרת איני יודעת ה"ה דהוה מצי למנקט באומרת לפסול נבעלתי שהולד שתוקי אלא דאורחא דמילתא נקט.

36 קידושין פתח ↗

37 קידושין פתח ↗

38 קידושין פתח ↗

39 קידושין פתח ↗

40 קידושין פתח ↗

41 תוספות פתח ↗

ורבי ישמעאל סבר לה כר"ע דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. האריך בקונטרס וצריך פירוש לפירושו מהו האיסור וצ"ל דהיינו מחששא דילמא ממזר בן ישראל ישא כותית שהיא עובדת כוכבים גמורה שהיא מכותי וכותית והיא עובדת כוכבים גמורה מאחר דכותים גירי אריות הן ונמצא שממזר לוקח עובדת כוכבים וא"ת אמאי איצטריך למימר דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לימא הולד כשר וכ"ש דאיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים ושמא יש לומר אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר העובד כוכבים כדאמר בס"פ דלעיל קידושין דף סז: וליכא למיחש לכך אם תנשא לעובד כוכבים אבל השתא דקסבר הולד ממזר א"כ הולך אחר אמו ואיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים אי נמי דע"כ סבר ר"א הולד ממזר מדחשיב כותי במתני' בהדי ספיקות דהיינו ספק ממזרת מיהו קשה לפי' הקונטרס דמשמע דבשום ענין כותי לא ישא כותית ולפירושו אם מקבלים עליהם גירות גמור ליכא למיחש למידי שהרי גר מותר בממזרת לכך נראה לר"י לפרש דכי היכי דבנות ישראל נטמעו בהן ה"נ נטמעו בהן בני ישראל וכיון דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר איכא למיחש שמא אחד מהן ישראל גמור שנולד מישראל וישראלית והאחד שמא ממזר הוא מעובד כוכבים שבא על בת ישראל וא"ת היכא אשכחן דקסבר ר"ע עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לא אשכחן בשום דוכתא אלא משום דאמר יבמות דף מט. יש ממזר מחייבי לאוין בשלמא עבד אית ביה לאו דלא יהיה קדש דברים כ״ג:י״ח אלא עובד כוכבים היכן מצינו לאו בביאתו אדרבה ב"ד של שם גזרו עליו כדכתיב בראשית ל״ח:כ״ד הוציאוה ותשרף ואין סברא לומר דעשה מיהא אית ביה מההוא קרא דהוציאוה ותשרף וכדר' ישבב דאמר לעיל קידושין דף סח. מן הכל היה עושה ר' עקיבא ממזרים ואפי' מחייבי עשה אין סברא לומר כן דכר' ישבב קאמר מאחר שאינו מפורש ואי משום דכתיב דברים ז׳:ג׳ בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך היינו אזהרה לתפיסת קידושין אבל אזהרתו לביאתו לא שמעינן וצריך לומר דכיון דאין קידושין תופסין בהן הוי ממזר דהא בהא תליא כדפי' בס"פ האומר לעיל קידושין דף סז: מיהו קשה דהל"ל אליבא דר"ע דומיא דאנוסת אביו דלדידיה לא תפסי קידושי הא לאחריני תפסי שהרי ר"ע מאנוסת אביו יליף דיש ממזר מחייבי לאוין בס"פ החולץ יבמות דף מט. דמוקי לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו וא"כ הוה ליה למימר דאין ממזר אלא דומיא דאנוסת אביו דכה"ג אמרינן לשאר תנאים דקסברי באשת אב הכתוב מדבר בעינן דומיא דאשת אב דלדידיה לא תפסי בה קידושין הא לאחריני תפסי וי"ל דעל כרחך ר"ע לא בעי דומיא דאנוסת אביו שהרי קסבר ר"ע יש ממזר אפי' מחייבי לאוין דלאו דשאר כגון עמוני ומואבי ואין בהן דומיא דאנוסת אביו שהוא לאו דשאר פירוש דקורבה אבל רבנן בעו דומיא דאשת אביו לכל מילי:

42 קידושין פתח ↗

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמַר: כּוּתִים גֵּירֵי אֲרָיוֹת הֵם. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: נׇכְרִי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל – הַוָּלָד מַמְזֵר. וּמִי סָבַר לָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי עֲקִיבָא? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִנַּיִן לְנׇכְרִי וְעֶבֶד שֶׁבָּאוּ עַל הַכֹּהֶנֶת וְעַל הַלְוִיָּה וְעַל בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפְּסָלוּהָ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ״ – מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵרוּשִׁין, יָצָא נׇכְרִי וְעֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵרוּשִׁין. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, הַשְׁתָּא מַמְזֵר הָוֵי, מִיפְסַל בְּבִיאָתוֹ מִיבַּעְיָא?! אֶלָּא, רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמַר: כּוּתִים גֵּירֵי אֲרָיוֹת. וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: נׇכְרִי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר. וּמִי סָבַר לַהּ רַבִּי אֶלְעָזָר כְּרַבִּי עֲקִיבָא? וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִילֵּל בְּצָרוֹת מוֹדִים שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מִמִּי שֶׁאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עֶרְוָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת! אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: כּוּתִים גֵּירֵי אֲרָיוֹת הֵן, וְכֹהֲנִים שֶׁנִּטְמְעוּ בָּהֶם – כֹּהֲנִים פְּסוּלִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיַעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת״, וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִן הַקּוֹצִים שֶׁבָּעָם. וּמִשּׁוּם הָכִי פַּסְלִינְהוּ. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: כּוּתִים גֵּירֵי אֱמֶת הֵן, וְכֹהֲנִים שֶׁנִּטְמְעוּ בָּהֶן – כֹּהֲנִים כְּשֵׁרִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיַעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת״, וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִן הַבְּחִירִים שֶׁבָּעָם. וְאֶלָּא מִפְּנֵי מָה אֲסָרוּם – מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְיַיבְּמִים אֶת הָאֲרוּסוֹת

43 קידושין פתח ↗

44 קידושין פתח ↗

45 תוספות פתח ↗

46 קידושין פתח ↗

47 קידושין פתח ↗

48 קידושין פתח ↗

49 קידושין פתח ↗

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, הַשְׁתָּא מַמְזֵר הָוֵי, מִיפְסַל בְּבִיאָתוֹ מִיבַּעְיָא?!

50 קידושין פתח ↗

51 תוספות על קידושין פתח ↗

השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא - ואם תאמר תקשה דר' יוחנן אדר' יוחנן דהא שמעינן לר' יוחנן דאמר בפרק החולץ יבמות דף מד: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וא"כ אלמנה וגרושה ל"ל השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא ואר"י הא דמצריך ר' יוחנן משום ר' ישמעאל אלמנה וגרושה היינו אליבא דר' ישמעאל רביה וליה לא ס"ל ורבינו שמשון מקוצי פירש דלאו הא בהא תליא ואפשר דליהוי ממזר ואפ"ה אינו פוסל בביאתו דאל"כ בפרק אלמנה לכ"ג יבמות דף סט. דך לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומאי כי תהיה לאיש זר כי תבעל אלמנה וגרושה ל"ל פירוש בשלמא לשאר תנאים דאמרי דקידושין תופסין בחייבי לאוין ודרשי כי תהיה הכי אמר רחמנא הנך דאית בהו הויה ומפקי מהאי קרא דנבעלה לפסול לה שפסלה מן הכהונה אבל עובד כוכבים ועבד דלית בהו הויה לא אתו מהאי קרא ולדידהו איצטריך שפיר אלמנה וגרושה לעובד כוכבים ועבד כדפרשי' הכא משום ר' ישמעאל אלא לר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ודריש כי תהיה לאיש זר כי תבעל לאיש זר כמו שאר פסולים וא"כ אלמנה וגרושה ל"ל והשתא לא קשה מידי דר' יוחנן אדר' יוחנן דאע"ג דאית ליה כר' עקיבא בעובד כוכבים ועבד דהוי הולד ממזר מיהו לא סבר כוותיה בשאר חייבי לאוין ודריש שפיר כי תהיה דאית בהו הויה כמו רבנן דר' עקיבא וא"כ איצטריך אלמנה וגרושה לעובד כוכבים ועבד מיהו הלשון ק"ק דקאמר השתא ממזר הוי כו' הוה ליה למימר אלמנה וגרושה למה לי כדאמר בפרק אלמנה שם דף סט. ונראה ליישב הכי השתא ממזר הוי בעובד כוכבים ועבד כמו שאר פסולין שיפסול בביאתו מיבעיא כמו בשאר פסולים דכי תבעל וא"כ אלמנה וגרושה ל"ל מכי תבעל נפקא והר"ר שלמה מטריווא"ש מיישב הכי השתא ממזר הוי בעובד כוכבים וא"כ ביאתו ביאה ולא הוי כביאת בהמה דהולד אין ממזר מיפסיל בביאתו מיבעיא כמו שאר פסולין:

52 קידושין פתח ↗

53 קידושין פתח ↗

1 גמ'. לאפוקי מדהני תנאי דתנן העיד רבי יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה, מאי טעמא, הוי ספק ספיקא, וספק ספיקא לקולא.

2 בענין אלמנת עיסה

3 א פירוש המשנה בעדיות

4 איתא במשנה עדיות פרק ח משנה ג וז"ל העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב אמר רבן שמעון בן גמליאל קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב עכ"ל. ופירושים שונים נאמרו בלשון המשנה "שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב".

5 ועיין בפירוש הראב"ד למשנה וז"ל כלומר ואימתי אלמנת עיסה בזמן שהפסול שלה ראוי לטמא ולטהר לרחק ולקרב והיינו ספק חללה כשרה בקהל ויכולה להטמא אם תבעל לפסולין ואם זכר הוא יכול לפסול את זרעו אם יבעל את הפסולות כגון ממזרת ונתינה, וראוי הוא לטהר אם ידבק בכשרות וישראל שנשא חללה זרעה כשר לכהונה, אבל ספק ממזרות ספק נתינות ספק עבדי מלכים שאלו לטמא ולרחק יש בהם לטהר ולקרב אין בהם ואותה עיסה אינה כשרה אע"פ שהיא ספק ספיקא עכ"ל. כלומר דאלמנת עיסה מותרת רק מפאת ספק ספיקא בחללות לכהונה דיש לה צד ע"י נישואין בהיתר עם ישראל, ולא בממזר ונתין דאסורין על כו"ע ואין בילד שלהם היתר לקהל. וסברת החילוק צ"ב, דהרי בנוגע לספק אחד אנו מחמירין בספק חלל כמו בשאר ספק דאורייתא, ובספק ממזר יש גזה"כ דמותר מדאורייתא. וא"כ למה בספק אחד יש חומרא בחללות יותר ממזרות אבל בספק ספיקא ממזר יותר חמור מדרבנן מחללות.

6 וי"ל דיתכן דהחילוק לדינא בספק ספיקא נובע מהדין בספק אחד. דבחלל בספק אחד אמרינן ספק דאורייתא לחומרא. ולכן כשיש עוד ספק פסקינן דספק ספיקא לקולא. מאידך בממזרות, מדאורייתא ספק אחד לקולא, ונראה דהא דאזלינן לקולא בתורת ודאי. ולפי"ז י"ל דהחומרא מדרבנן בספק ממזר הוא לחדש איסור חדש מדרבנן ולאוסרו בתורת ודאי מדרבנן. ולפיכך בספק ספיקא יש סברא לאסור יותר מספק ספיקא דחלל, דהרי בממזר הספק השני חל על איסור ודאי מדרבנן, וכמו דהרבנן החמירו על דין דאורייתא דספק ממזר לקולא לאוסרו, הו"ה דהחמירו על ספק ממזר דאסור הוא מדרבנן לאסור אותו בספק ספיקא להחמיר. משא"כ בחללות שהספק השני חל על איסור ספק ראשון, ולכן נחשב לספק ספיקא להתיר את האיסור.

7 ועיין בפיהמ"ש להרמב"ם דביאר את העדות של רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא באופן אחר, דבעצם הם העידו על ב' דינים שונים: א דאלמנת עיסה כשרה לכהונה, ב יש למשפחה זאת חזקת כשרות ונחשבת כמשפחה מיוחסת, וז"ל ותערובת זו שהעידו עליה היא משפחה שנתחתן בה ספק חלל ואינו ידוע אי זה הוא, ואחר כך מת איש מאותה המשפחה והניח אשה והיא הנקראת אלמנת עיסה, ויש בה ספק על ספק וכו' ולפיכך מכשיר ר' יהושע לכהונה, אבל רבן גמליאל אומר כיון שיש שם ספק ואינה יכולה לטעון בריא ולומר לכשר נבעלתי לא ישאנה כהן, ואחר כך העידו עדות אחרת ואמרו שמשפחה זו אשר נתערב בה ספק חלל היא בחזקת כשרות כשאר המשפחות, ויכולים לומר זו טמאה וזו טהורה כלומר נבעלה לגוי או לא נבעלה, וירחיקו אותה הטמאה מהם כמו שקדם באמרו וריחקוה בני משפחתה, ויקרבו את שנתברר להם שהיא טהורה, ואין לנו לומר להם כיון שיש בכם ספק אין לכם להרחיק את זו עכ"ל. כלומר דיש דין דמשפחת כהונה יכולה להרחיק לא רק מי שבאמת אסורה אבל גם את מי שע"פ דין מותרת אבל חל בה לידת הספק. ובנוגע לאלמנת עיסה, מפני דיש ספק ספיקא המתירה אין כאן לידת הספק והמשפחה דהיא נתערבה בהן עדיין נחשבת כמשפחה מיוחסת לגמרי.

8 ולר"ת יש עוד פירוש בלשון המשנה "שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב וכו'". דבסוגיא בכתובות יד. הגמ' הביאה העדות דרבי יהושע בנוגע לאלמנת עיסה, וז"ל העיד ר' יהושע ורבי יהודה בן בתירא, על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה עכ"ל. ובהמשך הסוגיא יש עוד ברייתא דלפי רהיטת הגמ' גם איירי באותו דין, וז"ל תנו רבנן איזוהי אלמנת עיסה, כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים, אמר רבי מאיר שמעתי כל שאין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה, ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ וכן היה ר"ש בן מנסיא אומר כדבריו איזוהי אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל, מכירין ישראל ממזרים שביניהם, ואין מכירין חללין שביניהם עכ"ל. והגמ' שם ביארה וז"ל א"ר יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו, תנא קמא סבר כל פסול דקרו ליה ושתיק פסול, והכי קאמר ת"ק איזוהי אלמנת עיסה כל שאין בה לא שתוק ממזרות, ולא שתוק נתינות ולא שתוק עבדי מלכים ולא שתוק חלל, וקאמר ליה ר"מ הנך הוא דקא פסיל ליה בקהל אבל שתוק חלל כשר, והא דשתיק משום דלא איכפת ליה, וקאמר ליה ר"ש בן אלעזר לתנא קמא דר' מאיר אי שמיע לך דמכשר ר"מ בשתיקה, לא דקרו ליה חלל ושתיק, אלא דקרו ליה ממזר ושתיק, והאי דשתיק סבר ממזר קלא אית ליה, אבל ממזר וצווח, חלל ושותק פסול, והאי דאשתיק סבר מיסתייה דלא מפקי ליה מקהל עכ"ל.

9 ור"ת העיר דלכאורה קשה להבין את רצף הסוגיא דהרי לפי המשנה בעדיות דהובאה בתחילת הסוגיא ההיתר דאלמנת עיסה קיים בלי איזכור של צווח או שתיק. אמנם לפי הברייתא אלמנת עיסה מותרת רק אם היא צווחת. ותירץ ר"ת שם תוס' ד"ה תנו רבנן איזו היא אלמנת עיסה וז"ל לכך מוחק רבינו תם אלמנת וגריס איזוהי עיסה ולענין בת קתני וקאי אהאי דתנא בשילהי עדיות העיסה נאמנת לטהר ולטמא לרחק ולקרב לאסור ולהתיר וה"פ נאמנת לטהר עצמה בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכו' עכ"ל.

10 כלומר, דהעדות השנייה במשנה בעדיות וגם הברייתא בכתובות אינם עוסקים באלמנה עצמה דהרי זה מחלוקת רבי יהושע ורבן גמליאל ברישא דמשנה. אלא דסיפא דהמשנה והברייתא מלמדים דין נוסף, דהמשפחה כולה נחשבת כעיסה, כלומר ספק פסול, ובנוגע לשאר בני משפחה המשנה והברייתא מלמדים שאפשר לטהר עצמן בצוויחה. והביאור בזה הוא דעיקר הספק חל על האלמנה עצמה ולכן לפי ר"ג היא אסורה לכתחילה לכהונה אפי' אם היא צווחת. אמנם שאר העיסה, דהיינו משפחה שנטמעה ספק חלל, מכיון דלא חל לידת הספק עליהן באופן ישיר, הן נאמנות להסיר עצמן מהספק ע"י צוויחה, כל תנא כדאית ליה.

11 ב מהי אלמנת עיסה

12 נחלקו הראשונים מהי ההיכי תמצי של אלמנת עיסה. עיין ברש"י כתובות יד. ד"ה על אלמנת עיסה וז"ל שהיא באה מכח ספק חלל כדלקמן שנטמע בה ספק חלל כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונמצאת זו ספק גרושה ספק אלמנה ונשאה כהן והוליד ממנה בן זהו ספק חלל והעיד ר"י על אלמנתו של זה שהיא כשרה אלמא מוקמינן לה אחזקה ואמרינן אל תפסילנה לזו מספק כלומ' שמא בעלה חלל היה עכ"ל.

13 לכאורה הביאור הזה קשה מכמה צדדים: א מבואר בגמ' דאלמנת עיסה הוי ספק ספיקא. ולפי רש"י לכאורה הרי יש כאן רק ספק אחד, דהיינו האם האשה הראשונה הויא גרושה או אלמנה ולכן בנה הוי ספק חלל. ולמה רש"י נקט דאלמנת הבן הוי ספק ספיקא אם דינה תלויה באופן ישיר בספיקת בעלה. ב אם באמת באלמנת עיסה יש רק ספק אחד, אזי רואים דלפי רבי יהושע מקילין בספק אחד. וצ"ב דמאי שנא מהספק אחד בדין המשנה כתובות יג. בראוה מדברת עם אחד בשוק ולא נודע האם כשר או פסול הוא דרבי יהושע החמיר בזה. וגם משמע דכהן הבא על ספק גרושה ספק אלמנה בנו דינו כספק חלל, ומאי שנא הבן של הספק גרושה ספק אלמנה מאלמנת הבן.

14 ונראה לבאר דלפי רש"י באמת אפשר להקל בדיני יוחסין בספק אחד אם יש לגברא חזקת כשרות. ולכן מסברא ניתן להקל באלמנת עיסה מכיון שיש לה חזקת כשרות וע"י ביאה עם בעלה דהוא הספק חלל רוצים לפוסלה מספק. ובגלל זה דין האלמנה שונה מדין בעלה אע"פ ששניהם תלויים באותו ספק של אם הבעל, דהרי יש לאלמנה חזקת כשרות משא"כ לבעל שלה דנולד במצב של ספק ואף פעם לא היה לו חזקת כשרות.

15 אבל לפי"ז עדיין קשה מהדין במשנה של ראוה מדברת דהרי גם שם יש לאשה חזקת כשרות ולפי רבי יהושע מחמירנן בספק אחד. ונראה דלכן רש"י ביאר בדין המשנה כתובות יד. ד"ה חד ספיקא וז"ל מתניתין חד ספיקא היא ספק נבעלה לכשר ספק נבעלה לפסול שהרי לא בא זה לפנינו ואילו בא שמא היינו מכירים בו שהוא פסול עכ"ל. ולכאורה החצי השני של דברי רש"י מיותרים, דלמה רש"י צריך להוסיף שהבועל לא בא לפנינו ואם הוא בא לפנינו שמא היינו מכירים אותו. ונראה לבאר דרש"י סבור דבעצם יש לסמוך על חזקת כשרות שלה להקל בדיני יוחסין, אך רק בספק שלא ניתן לברר. אמנם כל ספק שבשעת לידת הספק היה ניתן לברר נחשב כספק שנתפס בבירור ולכן אין סומכין על ההכרעה של חזקה מעיקרא. ולפיכך רש"י ביאר דהמקרה של ראוה מדברת נחשב כספק אחד והפסק הוא לחומרא משום דאי-ידיעת מיהו הבועל נחשב כספק דניתן לברר דהרי אם הוא בא לפני הב"ד היו יכולים לחקור ולקבוע האם הוא כשר או פסול. ולכן אין סומכין על חזקת הכשרות של האשה להתירה לכהונה.

16 ועל פי זה מובן למה הדין דאלמנת עיסה הוי תרי ספיקי. ואין זה משום דבאמת יש כאן ספק ספיקא, דהרי פשיטא דבמציאות דין האלמנה תלויה בספק אחד בלבד. אלא הביאור בתרי ספיקי לפי רש"י הוא דהספק חל באדם אחר כמו דפירש רש"י בעצמו כתובות יד. ד"ה תרי ספיקי וז"ל אמו של ספק חלל זה בה נולד הספק והיא עצמה לא נאסרה אלא מספק וזו שבאה מחמת בנה קרי לה ספק ספיקא עכ"ל. כלומר, דהספק חל באשה ספק גרושה ספק אלמנה, והיא העבירה את הספק לבנה דהרי אין לו חזקת כשרות מלידה. אמנם לידת הספק באשת הבן האלמנת עיסה היתה בשעת הנישואין שלה עם הספק חלל, ויש כאן לידת הספק חדש, וברגע הזה הספק החדש מוגדר כספק דאי אפשר לברר. ולכן ניתן להקל על פי ההכרעה דחזקת הכשרות שלה. וכל זה לשיטת רבי יהושע דמתיר באלמנת עיסה. אמנם ר"ג חולק על זה ונקט דאע"פ דלידת הספק חל באדם אחר מ"מ הספק עדיין נחשב כספק הראשון של הבעל ואמו ולכן אין סומכין על חזקת הכשרות של האלמנה של הספק חלל.

17 אמנם הראשונים החולקים על רש"י וסבורים דבמקרה כזה האלמנה בודאי אסורה נקטו דאין כאן לידת הספק חדשה דחל באשה שהיתה כשרה, אלא דהאשה נתפסת באותו ספק הראשון של אם הבעל. ולכן חזקת הכשרות שלה אינה מהני ודינה כדין בעלה.

18 והתוס' בכתובות יד. ד"ה אלמנת עיסה הביאו פירוש אחר וז"ל ונראה לר"י ולריב"א דעיסה קורא המשפחה שנטמע בהם ספק חלל אחד או הרבה ספיקי חללים ולהכי חשיב ליה לקמן ספק ספיקא דכל אחד מבני המשפחה ספק אם הוא אותו ספק שנתערב בהן אם לאו עכ"ל. ולכאורה קשה על פירוש התוס' דהרי לפי הר"י והריב"א נראה דאלמנת עיסה הוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת, והר"י הובאו דבריו בבית יוסף יו"ד סימן קי סעיף ט עצמו פסק דספק אחד בגוף וספק אחד בתעורבת אינו נחשב לספק ספיקא להקל. וא"כ צ"ב מהי סברת רבי יהושע דאלמנת עיסה מותרת מדין ספק ספיקא.

19 ונראה לבאר דהסברא דספק אחד בגוף וספק אחד בתעורבת אינו מהני הוא משום דהספיקות חלין כב' ספיקות שונים בפנ"ע וכל אחד הוכרע בנפרד כספק דאורייתא לחומרא. למשל, אם יש ספק טריפה דנתערבה בתערובת, כשחל הספק טרפה בגופו הוכרע בודאי מדאורייתא לאסור אותו, ואז כשנתערב החפצא שאסור מדאורייתא בוודאות בתערובת אזי נפסק בנפרד דין ספק דאורייתא לחומרא.

20 ויתכן דכל זה נאמר בשאר איסורי התורה. ואילו ביוחסין אע"פ דמכריעין ונוהגין את הספק הראשון דיחוס ע"פ דין ספק דאורייתא לחומרא, אמנם ביוחסין אין הכלל דספק דאורייתא לחומרא קובע דין ודאי איסור ויחוס ודאי ונשאר בספק חלל חלות שם ספק לגבי יחוסו. ומכיון דנשאר חלות שם ספק אע"פ דלמעשה נוהגין לחומרא, י"ל כשהספק חלל נתערב בתעורבת יש לצרף את ב' הספיקות ליצור ספק ספיקא.

21 ויש להוסיף דעל פי זה יש לבאר את מחלקות התנאים בדין אלמנת עיסה. דהיינו דלפי רבי יהושע היא מותרת מדין ספק ספיקא כנ"ל. אמנם לפי רבן גמליאל היא אסורה מפני דאין כאן ספק ספיקא מכיון דיש ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת.

22 וכל זה אם ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת אינו מהני. אמנם ניתן לבאר את מחלוקת התנאים גם לשיטות הראשונים דס"ל דספק אחד בגוף וספק אחד בתעורבת נחשב לספק ספיקא. דלפי"ז שיטת רבי יהושע מבוארת דהרי יש כאן ספק ספיקא לקולא. מאידך יתכן דר"ג סבור דדוקא בהיכי תמצי דאלמנת עיסה אין ספק ספיקא ע"פ דין מפני דיש חלות שם מיוחדת למשפחה דנתערבה בה ספק. דהרי ביארנו לעיל אות א' דלפי הרמב"ם יש דין דכהנים יכולים לרחק משפחה דאינה בחזקת כשרות. ועיין לקמן בשיעורים עו. ד"ה הנושא אשה כהנת דנתבאר דיש דין מיוחד בהלכות יוחסין דצריך לבדוק את המשפחה. ולפי"ז נראה דאם נתערב ספק חלל בתוך משפחה אזי זה בעצמו מחיל חלות שם מיוחדת על המשפחה והיא נחשבת לאינה בחזקת כשרות. ומפני זה י"ל דהספק השני, דהיינו זה דנתערבה ספק חללה בתוך המשפחה ולא ידעינן מי היא, כבר הוכרע לחומרא דכל המשפחה עכשיו נחשבת כאינה מיוחסת. וא"כ אין כאן ספק ספיקא ודין אלמנת עיסה לחומרא.

23 ורש"י בכתובות הביא עוד פירוש באלמנת עיסה וז"ל ומדברי רבי יוסף טוב עלם מצאתי אלמנת עיסה אשה שהיה בעלה ספק ספיקא כגון שנתגרשה אמו מבעלה הראשון ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת בתוך שלשה חדשים ונשאת לכהן תוך שלשה חדשים וילדה את זה, ספק שהוא בן תשעה לראשון וכשר ואפילו היתה מגורשת שהרי קודם לגט נתעברה או אפילו אחר הגט והוא ישראל ולא כהן וספק בן שבעה לאחרון ובנו של כהן הוא והרי הוא ספק חלל הרי ספק ספיקא שמא אינו בנו של כהן ואת"ל בנו הוא שמא לא היתה אמו גרושה אלא אלמנה ולהכי קרי לה עיסה שיש בה עירובי ספיקות הרבה כעיסה זו שהיא בלוסה והא דאמרינן לקמן כל שנטמא בה ספק חלל היינו פירושה כל שנטמעו בה ספק עירובי חלל עכ"ל.

24 ולכאורה לפי רב יוסף טוב עלם יש כאן ספק ספיקא ולכן שיטת רבי יהושע מבוארת. אמנם קשה להבין את שיטת רבן גמליאל דהחמיר באלמנת עיסה, דהרי יש כאן ב' ספיקות בגוף ולמה לא מקילינן כמו בספק ספיקא דעלמא. ונראה דיש לבאר שיטת ר"ג באופן דומה למה דביארנו בדעת הר"י לעיל. דהיינו, דבספק ספיקא דעלמא כמו בפתח פתוח מצאתי כתובות ט: ב' הספיקות חלין בבת אחת, דהיינו בשעה דמצא את הפתח פתוח ולכן פשיטא דב' ספיקות בגוף כזה נחשבין ספק ספיקא ומותר. אמנם באלמנת עיסה לפי ר' יוסף טוב עלם ב' הספיקות נולדו בב' זמנים שונים: כשהבעל זרק לה הגט וספק קרוב לו וספק קרוב לה נולד הספק האם היא גרושה, ובשעת לידת בנה חל הספק האם הוא בנו של בעלה הראשון או של הכהן. וא"כ י"ל דלפי רבן גמליאל זה דומה לספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת לפי הר"י דכל ספק הוכרע לחומרא בנפרד בשעת לידת הספק ואין כאן ספק ספיקא. אמנם רבי יהושע נקט דזה דומה לפתח פתוח מצאתי והיא מותרת מדין ספק ספיקא, ואפילו שלא נולדו הספיקות בבת אחת.

25 ויש לעיין למה התוס' מיאנו מלפרש כמו ר' יוסף טוב עלם. דהיינו, דאם גם במקרה של התוס' וגם במקרה של ר' יוסף טוב עלם בעצם יש ב' ספיקות דחלין בב' זמנים שונים ויש לדון האם באמת יש כאן ספק ספיקא או שכל ספק הוכרע בנפרד, למה התוס' נקטו היכי תמצי דספק אחד בגוף וספק אחד בתעורבת לעומת ר' יוסף טוב עלם דנקט דב' הספיקות חלין בגוף. ויתכן דהתוס' סבורים דבאמת גם רבן גמליאל מודה דספק ספיקא שחל בב' זמנים שונים מהני ביוחסין. ולכן בהיכי תמצא של ר' יוסף טוב עלם דיש ב' ספיקות בגוף גם רבן גמליאל היה הולך לקולא אע"פ דב' הספיקות אינן חלות בבת אחת. ולכן הר"י והריב"א פירשו דאחד מהספיקות הוא ספק תעורבת במשפחה כולה וכנ"ל דלפי ר"ג הספק הזה הוכרע לחומרא דעצם התערובת יוצרת חלות שם משפחה אינה מיוחסת.

26 ג הפסק באלמנת עיסה

27 הרמב"ם פרק יט מהלכות איסו"ב הל' כ"ג פסק דהדין באלמנת עיסה הוא דלכתחילה לא תינשא לכהן אבל בדיעבד לא תצא, וז"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה, ואם נשאת לא תצא מפני שהן שתי ספיקות, שמא זו אלמנת אותו חלל שמא אינה אלמנתו, ואם נאמר שהיא אלמנתו שמא חלל הוא שמא אינו חלל עכ"ל.

28 והרמב"ם הוסיף, וז"ל אבל אם נתערב בה חלל ודאי כל אשה מהן אסורה לכהן עד שיבדוק ואם נשאת תצא והוא הדין אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה איסור אחד הוא כמו שביארנו עכ"ל. וביאר הכס"מ דבספק ממזר דנתערב למשפחה אזי בדיעבד לא תצא כמו ספק חלל, אבל בודאי ממזר דנתערב דין המשפחה כמו אם נתערב בה חלל ודאי דכולם אסורים לינשא לכהנים ואם נשאת תצא. וכוונת הרמב"ם ד"איסור אחד הוא" הוא דאשת חלל וגם אשת ממזר הוו זונה לכהונה פרק יח מהלכות איסו"ב הל"א ואם הנשים האלו נבעלו לכהן לאחר שנפסלו, הולד שלהם הוי חלל. וצ"ב מה החידוש בדברי הרמב"ם, למה היינו חושבים דדין ספק ממזר דנתערב במשפחה שונה מדין ספק חלל.

29 ונראה לבאר בב' אופנים: א הבאנו לעיל אות א' דבאמת הראב"ד חולק על הרמב"ם וסבור דאין היתר דאלמנת עיסה בספק ממזר. וביארנו דספק ממזר מותר מדאורייתא אמנם מדרבנן גזרו עליו איסור ודאי ולכן אין לצרף אותו לספק ספיקא. וכדי להוציא משיטת הראב"ד, הרמב"ם הוסיף דדין ספק ממזר כדין ספק חלל.

30 ב ועוד נראה דיש סברא דספק ממזר דנתערב הוי קל יותר מספק חלל, ולכן יש הו"א דספק ממזר דנתערב אין אפי' איסור לכתחילה לינשא לאחד מהמשפחה. די"ל דחללות אינו חלות שם פסול מפסולי קהל אלא דהוי דין ביוחסין ובחלות שם משפחה. אמנם ממזרות בעיקר הוי איסור ביאה דאינו קשור לדיני יוחסין ומשפחה. ולפי"ז יש הו"א דכהן אסור רק במשפחה דנתערבה בה ספק חלל דאז כל המשפחה נעשית אינה מיוחסת ויש דין דכהן אסור לינשא בתוך משפחה כזאת. מאידך, ספק ממזר דנתערב לתוך משפחה, דנין את הספק כספק איסור דעלמא ולכל אלמנה בתוך המשפחה יש רוב דהיא לא נבעלה לממזר ולכן היא מותרת לכתחילה לכהן. ולכן הרמב"ם היה צריך להדגיש דאשת ממזר ואשת חלל הוו "איסור אחד הוא" בנוגע לכהונה.

31 ונראה לבאר דיש הו"א לחלק בין ספק ממזר דנתערב לבין ספק חלל דנתערב. דהרי חלל אינו מפסולי קהל אלא דהוי חלות שם פסול בגברא בענין יוחסין וממילא בתו אסורה לכהן וכדומה. ומכיון דחללות בעצם הויא חלות פסול בדיני יוחסין אזי מובן דיש חומרא דכהנים לכתחילה אינם יכולם לינשא לנשים דספק פסולות. אמנם יש צד לומר דספק ממזר אינו בעצם ספק בקביעת יוחסין אלא מהווה איסור ממזרות בפני עצמו ואולי אין מקום לומר דיש חומרא לכהנים בדבר דחל כספק איסור בעלמא. ולכן חידש הרמב"ם דאשת ספק ממזר כדין אשת ספק חלל ושניהם אסורים לכתחילה לכהן. והסברא בזה הוא דממזרות גם מהווה פסול בגברא בדיני יוחסין ושייך לומר דלכהנים יש חומרות יתירות בדיני יוחסין.

32 ובנוגע לפסק הרמב"ם בחילוק בין אלמנת עיסה לבין בת דנולדה למשפחה הזאת, עיין בשיעורים לעיל עד. בסוגיא דכתובות יג: ד"ה א"ר יוחנן.

33 גמ'. דאיתמר ארוסה שעיברה.

34 מבואר בגמ' דרב נקט כמו רבי אליעזר דספק ממזר אסור בממזר ודאי, בין היכא דרוב כשרים אצלה ובין היכא דכל העולם פסולים אצלה חוץ מהארוס. ויש לעיין מדוע הולד של ארוסה שעיברה אסורה לממזר ודאי, הרי רוב העולם פסולים אצלה ויש רוב דהולד ממזר. ונראה לבאר בב' אופנים:

35 א הגזה"כ דממזר ודאי ולא ממזר ספק לעיל עג. מלמד שבדיני ממזרות לא הולכין בתר הרוב כלל. ולכן אפי' היכא דרוב פסולין אצלה אין הולכין בתר הרוב לומר דהולד נחשב לממזר ודאי, אלא דהולד עדיין נחשב לספק ממזר ולכן אסור בממזר ודאי. ולפי"ז האיסור דספק ממזר אפי' כשיש רוב דהוא ממזר בממזרת הוי איסור דאורייתא.

36 ב באמת הולכין בתר הרוב היכא דרוב פסולין אצלה לקובע דהולד ממזר ודאי. אבל בארוסה שעיברה אע"פ דרוב העולם פסולים אצלה מ"מ יש רוב אחר דרוב ארוסות נבעלות דוקא לארוסיהן. ומכיון דיש רוב כנגד רוב נשאר כספק מחצה על מחצה ולכן הולד הוי ספק ממזר ואסור בממזר ודאי.

37 ונראה דהרמב"ם פרק טו מהלכות איסו"ב הי"ז נקט כביאור הראשון. דכתב וז"ל ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה הרי הולד בחזקת ממזר ואסור בבת ישראל ואסור בממזרת עכ"ל. מבואר דהרמב"ם פסק כרב דהולד ספק ממזר ואסור בממזרת. אמנם צ"ע בלשונו דהולד בחזקת ממזר, מהו הביאור במלים אלו, דהרי הולד אסור בממזרת משום דהוא ספק ממזר. ולפי הנ"ל נראה לבאר דבאמת יש רוב דהולד ממזר דהרי בארוסה רוב פסולים אצלה וממילא על פי דיני ספיקות דכל התורה כולה הולד הריהו בחזקת ממזר. אמנם בהלכות ממזרות יש גזה"כ דאע"פ דיש רוב, מ"מ הולד עדיין נחשב לספק ולכן אסורה בממזרת.

38 לפי הנ"ל יוצא דהרמב"ם נקט דאפי' היכא דיש רוב לפסול מ"מ הולד אסור בממזרת מדאורייתא. אבל זה קצת קשה דהרי מבואר לעיל עג. דמדאורייתא שתוקי מותר בבת ישראל דהרי רוב כשרים אצלה וכל דפריש מרובא פריש וצריך את הגזה"כ דממזר ודאי ולא ממזר ספק דלמא אזלה איהי לגבייהו והוה להו קבוע. נמצא דאפי' בלי שום גזה"כ אם רוב כשרים אצלה אזי מסברא ספק ממזר מותר לישראלית. וא"כ מהי הסברא לומר דאם יש רוב לפסול דהולד הוי ספק ממזר דאסור מדאורייתא לממזרת ודאית.

39 ונראה לבאר ע"פ מה שייסדנו לעיל עג. בענין ממזר וספק ממזר, אות א בגדר הדין דלפי החכמים ספק ממזר מותר גם בישראלית וגם בממזרת. דביארנו דהדין דספק ממזר מותר בבת ישראל הוי דין באיסור והיתר ולכן הולכין בתר הרוב. אמנם הדין דספק ממזר מותר בממזרת דין הוא ביוחסין, דהיינו דהפסול גברא דממזר מתירו לאשה עם חלות שם פסול ולכן לא הולכין בתר הרוב. ונמצא דלפי החכמים, היכא דרוב כשרים אצלה ויש רוב דהולד כשר, הולד מותר לישראלית אפי' בלי גזה"כ דממזר ודאי ולא ממזר ספק דהרי הולכין בתר הרוב באיסור ממזר. אמנם הוא מותר גם לממזרת אע"פ דיש רוב דהוא כשר דהרי בדיני יוחסין הרוב אינו מכריע.

40 ונראה לבאר דה"ה לפי רבי אליעזר דנקט דספק ממזר אסור בממזרת. דהיינו, דרק מי שמוגדר כממזר ודאי בדיני יוחסין מותר בממזרת, ולכן אפי' כשרוב פסולין אצלה ויש רוב דהולד ממזר הולד עדיין אסור בממזרת מכיון דרוב אינו מכריע בדיני יוחסין. ומכיון דבהלכות יוחסין הוא עדיין מוגדר כספק ממזר, ממילא לפי רבי אליעזר הוא אסור בממזרת ודאי. אמנם, היכא דרוב כשרים אצלה אע"פ דבדיני יוחסין הולד עדיין הוי ספק ממזר, מ"מ לענין האיסור לישראלית הולכין בתר הרוב ומכריעין לקולא.

41 תוד"ה ורבי ישמעאל. בא"ד. ושמא יש לומר אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר העובד כוכבים וכו' אבל השתא דקסבר הולד ממזר א"כ הולך אחר אמו ואיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים.

42 עיין במהרש"א דיש ב' גירסאות בדברי התוס'. דבגירסא אחת איתא "וליכא למיחש לכך אם תנשא לעובד כוכבים", ולפי"ז התוס' סבורים דעבד ועכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר פירושו דהוא גוי גמור ויכול להתגייר ולהיות ישראל כשר עיין בכל זה בשיעורים לעיל סח: בענין עבד ועכו"ם הבא על בת ישראל. וא"כ מובן תירוץ התוס' דלפי המ"ד הולד כשר אין טעם שכותי לא ישא כותית אפי' אם הכותי הוא בת ישראל, דהרי שניהם נכריים. אמנם יש גירסא אחרת וז"ל וליכא למיחש כל כך אם תנשא לעובד כוכבים עכ"ל. ולפי"ז משמע דבאמת לפי המ"ד הולד כשר, הולד ישראל הוא ואעפ"כ אין למיחש כל כך אם הוא נושא כותית דהיא נכרית. וצ"ע דהרי בין המ"ד הולד ממזר ובין המ"ד דהולד כשר שניהם סבורים דהוא ישראל, וקשה א"כ למה חוששין דלא ישא גויה רק לפי המ"ד דהולד ממזר ולא לפי המ"ד דהולד כשר.

43 ונראה לבאר ע"פ מה דייסדנו לעיל סח: בענין עבד ועכו"ם הבא על בת ישראל, אות ב דיש סתירה בין חלות ממזרות לבין חלות גיות, דהיינו שחלות גיות מונע את חלות ממזרות מלחול. ונמצא דלפי המ"ד הולד ממזר הולד מתייחס רק לאמו הישראלית ולא לאביו הגוי דהרי אם יש בו חלות גיות אזי א"א שגם יהיה בו חלות ממזרות. אמנם לפי המ"ד דהולד כשר ואינו ממזר, י"ל דאכן הולד ישראל אבל חל בו פסול גיות וזה מפקיע את חלות הממזרות מלחול.

44 ולפי"ז אפשר להבין דברי התוס'. דהרי י"ל דהאיסור לישא נכרית תלוי בזה דהחתנות עם הנכרית מסירה את בנם מהקב"ה ומזהמת את בנם בגיות. וא"כ לפי המ"ד דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד ישראל עם חלות גיות אזי אין לחוש כל כך לאיסור חתנות עם גויה דהרי כבר יש בו חלות גיות. אמנם אם הולד ממזר, אזי מוכח דאין בו חלות גיות ולכן מובן דיש איסור גמור לישא נכרית ולהחיל חלות גיות בולד שלהם.

45 תוד"ה ורבי ישמעאל. בא"ד. וא"ת היכא אשכחן וכו' אבל אזהרתו לביאתו לא שמעינן וצריך לומר דכיון דאין קידושין תופסין בהן הוי ממזר דהא בהא תליא.

46 יש ב' חידושים בדברי התוס'.

47 א בתירוצם נקטו במפורש דממזרות תלוי באי-תפיסת קידושין ולא באיסור ביאה. ועיין בשיעורים לעיל סז: ד"ה אשת איש דהארכנו בזה.

48 ב משמע מדבריהם דאין איסור לאו בביאה עם נכרית. וזה נגד הרמב"ם ועוד ראשונים דהבאנו לעיל בשיעורים סט. ד"ה עשרה יוחסין וכו' נתיני. ונראה דהתוס' מודים דיש איסור דאורייתא בביאה דרך חתנות עם נכרית אבל אין איסור לאו במעשה ביאה דעלמא. ולכן אם ממזרות היה תלוי באיסור לאו לא היה ממזרות מישראל ונכרית דהרי הביאה עצמה אינה אסורה מדאורייתא.

49 גמ'. ואי ס"ד סבר לה כר"ע, השתא ממזר הוי, מיפסל בביאתו מיבעיא.

50 מבואר בגמ' דאם הולד ממזר אזי פשיטא מסברא דישראלית הנבעלת לעכו"ם פסולה. ויש לעיין בגדר הקשר בין הדברים. ונחלקו הראשונים בפירוש הגמ'.

51 התוס' ד"ה השתא הביאו מרבינו שמשון מקוצי דבעצם אין קשר בין זה דהולד ממזר לפי רבי עקיבא לבין הפסול דהאשה. אלא דמכיון דר"ע סבור דאין קידושין בחייבי לאוין ממילא יש לכלול עבד ועכו"ם ביחד עם שאר הלאווין דנלמדים מפסוק אחר ד"ובת כהן כי תהיה לאיש זר", וא"כ אין צורך לדרשא מיוחדת שעבד ועכו"ם פוסלים אשה לתרומה. וכבר העירו התוס' בעצמם שזה קצת דחוק בלשון הגמ'.

52 ויש לבאר את הגמ' באופן אחר על פי שיטת הראב"ד. דהרי הרמב"ם פרק יח מהלכות איסו"ב הלי"ח פסק דכל ביאה עם פסול לה מחילה עליה חלות שם זונה, וז"ל מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו וכו' אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואין מיוחדין בכהנים, או מאיסורי עשה ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה, או לעכו"ם ועבד הואיל והיא אסורה לו להנשא הרי זו זונה עכ"ל. אמנם הראב"ד חולק על זה ונקט דחלות שם זונה חל רק באיסור כרת או היכא דאין תפיסת קידושין, וז"ל ליתנהו להני כללי שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו"ם ועבד שאין בהן קידושין מיהו כל הפסולים לבא בקהל אם באו עליה פסלוה מן הכהונה ומן התרומה ואפילו חלל משום דכתיב ולא יחלל זרעו מה הוא מחלל אף זרעו מחלל אבל ללקות עליה משום זונה לא עכ"ל. ונמצא דלפי הראב"ד שפיר מובן קושיית הגמ' דהרי אם הולד של עכו"ם הבא על בת ישראל הוא ממזר, זה מוכיח דאין תפיסת קידושין. ואם אין תפיסת קידושין בעבד ועכו"ם וישראלית אזי ביאה עמהם מחילה עליה חלות שם זונה ולא צריך גזה"כ מיוחדת לפסול אותה.

53 ועיין בסוף התוס' דהביאו ביאור אחר, וז"ל והר"ר שלמה מטריווא"ש מיישב הכי השתא ממזר הוי בעובד כוכבים וא"כ ביאתו ביאה ולא הוי כביאת בהמה דהולד אין ממזר מיפסיל בביאתו מיבעיא כמו שאר פסולין עכ"ל. והביאור בזה הוא דבאמת כל ביאה עם פסול לה פוסלה לכהונה. אמנם יש הו"א דעכו"ם הבא על בת ישראל אינו פוסלה מכהונה מכיון דביאתו כביאת בהמה ובכן ליכא חלות שם ביאה. אמנם מזה דהולד ממזר רואים דהולד מתייחס אחר אביו ונמצא דיש לגוי חלות שם ביאה דיכול לפוסלה מכהונה. מאידך לפי המ"ד דאין הולד ממזר אזי הביאור הוא דע"פ דין אין לו אב כלל, וא"כ י"ל דיש חסרון בחלות שם ביאה דגוי ולכן אין ביאתו פוסלה מכהונה בלי גזה"כ אחרת.

13 כתובות פתח ↗

מַתְנִי׳ רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד, וְאָמְרוּ לָהּ: מָה טִיבוֹ שֶׁל אִישׁ זֶה? אִישׁ פְּלוֹנִי, וְכֹהֵן הוּא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.

24 כתובות פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָאוֹמֵר ״פֶּתַח פָּתוּחַ מָצָאתִי״, נֶאֱמָן לְהַפְסִידָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְּעֵדִים — אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַיחֵד עִמָּהּ. בִּיהוּדָה הוּא דְּלָא מָצֵי טָעֵין, הָא בַּגָּלִיל מָצֵי טָעֵין.

27 משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהּ סְפֵק חָלָל כָּל אַלְמָנָה מֵאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן לְכַתְּחִלָּה. וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁתֵּי סְפֵקוֹת. שֶׁמָּא זוֹ אַלְמְנַת אוֹתוֹ חָלָל שֶׁמָּא אֵינָהּ אַלְמְנָתוֹ. וְאִם נֹאמַר שֶׁהִיא אַלְמְנָתוֹ שֶׁמָּא חָלָל הוּא שֶׁמָּא אֵינוֹ חָלָל. אֲבָל אִם נִתְעָרֵב בָּהּ חָלָל וַדַּאי כָּל אִשָּׁה מֵהֶן אֲסוּרָה לְכֹהֵן עַד שֶׁיִּבְדֹּק. וְאִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא. וְהוּא הַדִּין אִם נִתְעָרֵב בָּהּ סְפֵק מַמְזֵר אוֹ מַמְזֵר וַדַּאי. שֶׁאֵשֶׁת מַמְזֵר וְאֵשֶׁת חָלָל לִכְהֻנָּה אִסּוּר אֶחָד הוּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

28 משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמַדְנוּ שֶׁהַ ויקרא כא ז יד "זּוֹנָה" הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא כָּל שֶׁאֵינָהּ בַּת יִשְׂרָאֵל. אוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּבְעֲלָה לְאָדָם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ אִסּוּר הַשָּׁוֶה לַכּל. אוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה לְחָלָל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לוֹ. לְפִיכָךְ הַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּסְקִילָה לֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה וְלֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה שֶׁהֲרֵי לֹא נִבְעֲלָה לְאָדָם. וְהַבָּא עַל הַנִּדָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּכָרֵת לֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה וְלֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ:

31 קידושין פתח ↗

35 ר"ן על קידושין פתח ↗

אסור. שמא זה כשר וזה פסול:

41 תוספות על קידושין פתח ↗

45 תוספות על קידושין פתח ↗

52 משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

וְכֵן קָטָן שֶׁהָיָה מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ נֶאֱמָן. מַעֲשֵׂה בְּאֶחָד שֶׁנִּשְׁבָּה הוּא וְאִמּוֹ וּבְנָהּ מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ וְאָמַר נִשְׁבֵּינוּ לְבֵין הָעַכּוּ"ם אֲנִי וְאִמִּי יָצָאתִי לִשְׁאֹב מַיִם וְדַעְתִּי עַל אִמִּי לִלְקֹט עֵצִים וְדַעְתִּי עַל אִמִּי. וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָהּ חֲכָמִים לְכֹהֵן עַל פִּיו:

« רשימות שיעורים על קידושין ע״ד ע״ב רשימות שיעורים על קידושין ע״ו ע״א »