רשימות שיעורים על קידושין נ״ח ב

« רשימות שיעורים על קידושין נ״ב ע״א רשימות שיעורים על קידושין נ״ט ע״א »

1 קידושין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: הוּצָאָה אַתְּ. אִיכְּסִיף, הוּא סָבַר: מִשְּׁמַעְתָּא קָאָמַר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמֵינָא: רַב אַסִּי דְּהוּצָל קָאֵי כְּוָתָיךְ. נֵימָא כְּתַנָּאֵי: הַגּוֹנֵב טִבְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי טִבְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי חוּלִּין שֶׁבּוֹ. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: טוֹבַת הֲנָאָה מָמוֹן, וּמָר סָבַר: טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן. לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן, וְהָכָא בִּטְבָלִים שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן וּבְמַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין. וּמָר סָבַר: לָאו כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין וְטוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן, וְהָכָא בְּדִשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: חִיטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי. דְּמָר אִית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. וּמָר לֵית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לֵית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי, דְּקַנְסוּהוּ רַבָּנַן לְגַנָּב. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּקַנְסוּהוּ רַבָּנַן לְבַעַל הַבַּיִת, דְּלָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְשַׁהוֹיֵהּ לְטִיבְלֵיהּ. תְּנַן: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת, וּבַמַּעַשְׂרוֹת, וּבַמַּתָּנוֹת, בְּמֵי חַטָּאת, וּבְאֵפֶר פָּרָה – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וְאַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל. וּרְמִינְהוּ: הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן – דִּינָיו בְּטֵלִים, לְהָעִיד – עֵדוּתוֹ בְּטֵלָה, לְהַזּוֹת וּלְקַדֵּשׁ – מֵימָיו מֵי מְעָרָה, וְאֶפְרוֹ אֵפֶר מִקְלֶה! אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּשָׂכָר הֲבָאָה וּמִילּוּי, כָּאן בִּשְׂכַר הַזָּאָה וְקִידּוּשׁ. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי הָכָא: ״בְּמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר פָּרָה״, וְקָתָנֵי הָתָם: ״לְהַזּוֹת וּלְקַדֵּשׁ״. שְׁמַע מִינַּהּ. הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְּלוֹנִית״, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ – מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי. וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״ וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – מְקוּדֶּשֶׁת לִשְׁנֵי. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. ״מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״ וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – מְקוּדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, אוֹ בַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. גְּמָ׳ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״צֵא וְקַדֵּשׁ״. תָּנָא: מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֶלָּא שֶׁנָּהַג בּוֹ מִנְהַג רַמָּאוּת. וְתַנָּא דִּידַן, ״הָלַךְ״ נָמֵי דְּקָתָנֵי – הָלַךְ בְּרַמָּאוּת. מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי ״הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ״,

2 חידושי רמב"ן על קידושין פתח ↗

ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני. מדלא קתני אינה מקודשת לראשון שמע מינה שאם גרשה שני בתוך שלשים חלו קדושי ראשון וכן מפורש בירושלמי לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גירש חלו עליה קדושי ראשון לאחר שלשים מת לאחר שלשים או גירש לא חלו עליה קדושי ראשון ועוד אמרו הם שאם מת השני והיה לו אח מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חלו עליה קדושי ראשון ומסתברא לן דהשתא דק"ל יבמהשנתקדשה בעניותנו צריכה גט הא נמי צריכה גט מראשון משום דזיקתה אינה מונעת שלא יחולו בה קדושין וירושלמי סבר כרב דאמר אין קדושין תופסין בה דליכא למימר מכיון שהיא זקוקה לאחר אינה מתרצה בקדושין הללו של ראשון דאפי' לרבי יוחנן דאמר חוזרת לא אמר אלא כשחזרה ואמרה כן ומשום דאתי דיבור ומבטל דבור אבל בלא חזרה בדבור ממש לא ועוד דאדרבא ביבום לא ניחא להו לנשי ואם תאמר משעה ראשונה שפשטה ידה וקבלה קדושין חזרה בה, אי נמי א"כ כשמת שני בתוך שלשים ואין לה יבם נמי לא תהא מקודשת לראשון:

3 קידושין פתח ↗

4 ר"ן על נדרים פתח ↗

וכתב הרשב"א ז"ל דעולא לא פליג אדבר פדא אלא בלאחר שיקצצו דלבר פדא לא פקעה קדושה בכדי ולעולא פקעה אבל עד שיקצצו לכ"ע פדאן חוזרות וקודשות והיינו דקתני אין להם פדיון וכיון שכן כתב ז"ל דמהא שמעינן לדיני ממונות שהאומר לחבירו לך חזק וקני שדה או שתהא נתונה לך מעכשיו עד שאלך לירושלים וחזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בה מקבל שכך א"ל לעולם יהא שלך עד שאעלה לירושלים ומעכשיו ולאותו זמן שיקנה אותו ממנו נותנו לו מיהו דוקא בדאמר ליה מעכשיו אבל לא אמר לו מעכשיו לא קני דכיון דקנינו בחזקה הוא וחזקה זו שהוא מחזיק עכשיו כבר כלתה לאחר שקנאה ממנו הוה ליה כמשוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר ל' יום דאי לא קיימא ברשותיה לאחר ל' יום לא קני הכא נמי כיון דאותו קנין שני לא חייל מהשתא אלא לאחר שיחזור ויקנה אותה ממנו וההיא שעתא כבר כלתה חזקה זו ואי אפשר לו שיקנה מיהו כי אמרינן דכל היכא דלא א"ל מעכשיו לא קנה דוקא בקנה בחזקה אבל בקנה בכסף אע"ג דלא א"ל מעכשיו קנה לפי ששעבוד המעות עדיין הוא קיים והוה ליה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות משום דהני זוזי לאו למלוה דמו ולא לפקדון דמו וכדאיתא בפרק האומר בקידושין דף נט. הלכך מי שהקנה שדהו בכסף עד שילך לירושלים בין דאמר ליה מעכשיו בין דלא אמר ליה מעכשיו אי נמי בחזקה ואמר ליה מעכשיו אם חזר וקנאו ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בו מקבל מיהו הני מילי היכא שקנאו הוא אבל קנאו אחר מן הלוקח אף על פי שחזר והקנהו למוכר לא קנה לוקח דהא אתא אחר ואפסקיה וכדאמר ר' יוחנן לקמן נדרים דף ל. לא שנו אלא שפדאן הוא אבל פדאום אחרים אין חוזרות וקדושות ומשמע ודאי דאפילו חזר מקדיש זה וקנאן מן הפודה אינן חוזרות וקדושות דהא אתא אחר ואפסקיה אלו דבריו ז"ל והחכם הגדול ר' משה קרטבי ז"ל חלק עליו ואמר דבר פדא ועולא בתרתי פליגי והא בהא תליא דמשום דסבירא ליה לבר פדא דקדושה לא פקעה לה בכדי קאמר דפדאן חוזרות וקדושות דאי לאו הכי למה ליה להאי גברא למימר עד שיקצצו אם לומר שלאחר מכאן תהא קדושתן נפקעת ממילא אי אפשר דקדושה לא פקעה לה בכדי וכיון שכן למה לא הקדישן לחלוטין ואמר עד עולם על כרחך לומר שאפילו יפדם קודם שיקצצו תחזור קדושתן עליהן הלכך כי קתני אין להם פדיון לא בא לומר שלא יהו צריכות פדיון כשיקצצו דאי אפשר דקדושה לא פקעה בכדי אלא לומר שאין פדיונן מוציאן לחולין עד שיקצצו ועולא פליג עליה ואמר דלאחר שנקצצו אין צריכין פדיון דקדושה פקעה בכדי וכיון שכן לעולא זה שאמר עד שיקצצו לא בא לומר שאפילו יפדם יחזרו לקדושתן עד שקיצצו אלא לומר שיהו קדושות עד אותו זמן ומאותו זמן ואילך תפקע קדושתן והא דלא פליג עולא בהדיא אמאי דאמר בר פדא פדאן חוזרות וקדושות משום דלא איצטריך דבר פדא גופיה לא אמר הכי אלא משום דס"ל דאפילו לאחר שיקצצו צריכין פדיון וכדפרישית וכיון דפליג עליה עולא אהאי דינא ואמר דכיון שנקצצו שוב אין פודין ממילא אכולה מילתא פליג ולעול' כי תנן במתני' אין להם פדיון היא גופא אתא לאשמועינן שהמקדיש דבר עד זמן ידוע מאותו זמן ואילך נפקעה קדושתו ואין צריך פדיון ומצא רגלים לפירושו בירושלמי דתלו פלוגתא דבר פדא ועולא בחזקיה ור' יוחנן דגרסי' התם חזקיה אמר פדאן חזרו לקדושתן רבי יוחנן אמר פדאן פדויין מתני' פליגא עליה דר' יוחנן אין להם פדיון פתר לה לכשיקצצו אין להם פדיון כלומר אין צריכות פדיון אלמא בתרתי פליגי והיינו דלקמן בסמוך אמר לבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקדושות אלמא בר פדא בלחוד הוא דאמר הכי ולא מודה ליה עולא הלכך אפי' תמצא לומר דהלכתא כבר פדא מדשקיל וטרי רבי יוחנן אליביה ואמר לא שנו אלא שפדאן הוא וכו' ואפ"ה דוקא בהקדש הוא דאמר הכי משום דקדושה לא פקעה בכדי אבל דיני ממונות כיון דודאי זכייה דממונא פקעה בכדי וכדאמרינן נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון ומה ששייר ראשון מיהא אית ליה דפקע זכותיה דראשון בכדי ה"נ כי אמר שדי נתונה לך עד שאעלה לירושלים מכי עלה לירושלים פקע זכותיה הלכך למאי נימא דכי אמר עד שאעלה שנתכוון לומר שאפילו יקנה אותה ממנו תחזור להיות קנויה למקבל הא ודאי לית לן למימר הכי כיון דאית לן לפרושי לישניה כפשטיה לומר שנתכוין לקנותה לו עד שיעלה לירושלים בלבד ולא לאחר מכן אלו דבריו ז"ל ואף הרשב"א ז"ל היה חוכך בדינו לומר דאין דין זה אלא במקדיש בלבד משום דהקדש חל בקדושת פה ובאמירה בלחוד וה"ה לאומר יהא קרקע זה לעניים עד שאעלה לירושלים דאמירה כמסירה אבל במקנה לחבירו בעלמא לא דבמאי קני הא אפילו א"ל מעכשיו אי אפשר לו לקנות אלא בכסף בשטר ובחזקה וכסף או שטר או חזקה שנעשה על מכר זה או מתנה זו ראשונה כשחזר זה וקנה כבר כלתה קנייתן של אלו ולבסוף במה יקנה: וכי קדושה שבהן להיכן הלכה. דלא סבירא ליה דתפקע בכדי וא"ת תינח למאי דמפרשינן במתני' דבהקדש ממש עסקינן איכא למפרך הכי אבל לאידך פירושא דפרישנא דבקונמות עסקינן היכי סליק אדעתיה דקונמות לא פקעה בכדי והתנן בפרק הנודר מן הירק שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח אלמא דלאחר הפסח פקע איסורא ממילא כך הקשה הרב ר' יונה ז"ל ותירץ דה"מ בקונם פרטי כי התם שאינו חל אלא על אשתו ומש"ה קליש איסוריה ופקע בכדי אבל קונם כללי כי האי דמתני' דנטיעות הללו אסר להו אכולי עלמא כי היכי דאלים דתפיס פדיונם כהקדש כדאמר ר' מאיר לקמן בריש פרק אין בין המודר ה"נ סבירא לן דחמירי ולא פקע בכדי:

5 קידושין פתח ↗

6 קידושין פתח ↗

7 קידושין פתח ↗

8 קידושין פתח ↗

1 משנה. וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני.

2 המשנה איירי היכא דהשני קידשה תוך ל' יום דאז היא מקודשת לשני. אמנם הרמב"ן ד"ה ובא אחר דייק מזה דהמשנה נקט "מקודשת לשני" ולא ד"אינה מקודשת לראשון" דאם האישות דהשני נסתלקה תוך ל' יום דהיא חוזרת להיות מקודשת לראשון, וז"ל מדלא קתני ואינה מקודשת לראשון, שמע מינה שאם גירשה שני בתוך שלשים חלו קדושי ראשון עכ"ל.

3 ויש לדייק דהרמב"ן סבור דהטעם דאין קידושין תופסין באשת איש אינו משום דהיא ערוה, דא"כ מכיון דהיא מקודשת לשני ונעשה ערוה לראשון אזי חלות הקידושין עם הראשון היתה נפקעת לגמרי. אלא צ"ל דלפי הרמב"ן אין קידושין תופסין באשת איש מכיון דהיא כבר קנויה לבעלה. וא"כ י"ל דהקנין דבעל מונע מעשה וחלות קנין קידושין דאחר. אמנם במקרה דידן, מכיון דמעשה הקידושין הראשון כבר נעשה לפני קידושי השני אזי אין סתירה בין חלות קידושין דשני לבין מעשה הקידושין דהראשון דהרי כבר נעשה מלפניו. ולכן היא יכולה להיות מקדושת לשני ואעפ"כ מעשה הקידושין דראשון מיתלא תלוי וקאי ויכול להחיל חלות קידושין לראשון אחרי גירושי השני.

4 ונראה דזה שייך רק בקידושין. אמנם בדיני ממונות דעלמא, היכא דראובן עשה מעשה קנין בחפץ כדי לקנות לאחר ל' ואז בא אחר וקנה אותו תוך ל' ואז מת השני, דאפי' הרמב"ן מודה דאין הראשון חוזר להיות הבעלים לאחר ל' אלא דנפקע קנין דראשון לגמרי. והסברא בזה הוא דבקנין ממון יש סתירה בין בעלות דהשני עם מעשה הקנין דראשון כי בדיני ממונות אין לחלק בין מעשה הקנין לבין חלות הקנין. אמנם בקנין איסור דקידושין יש לחלק בין מעשה הקנין לבין חלות הקנין וי"ל דחלות הקנין דשני לא מהווה סתירה למעשה הקידושין דראשון.

5 אמנם הרשב"א והרא"ש חולקים על הרמב"ן מהגמ' לקמן נט.-נט: דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום, היא יכולה לחזור בה תוך ל' יום. ועל פי זה הקשה הרשב"א דעצם קבלת הקידושין מהשני מהווה חזרה מקידושי ראשון וז"ל וקשיא לי בהא טובא חדא דהא קי"ל כר' יוחנן דאמר לא בא אחר וקדשה וחזרה בה אתי דבור ומבטל דבור וכשחזרה בה בדבור בודאי פקעי קדושי ראשון לגמרי דאפילו חזרה תוך ל' יום ורוצה להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת דהא בטלה דבוריה לגמרי וכו' כיון שכן כ"ש כשפשטה ידה וקבלה קדושין משני דהוי ביטול אלים טפי דאיכא מעשה ואתי מעשה ומבטל דבור עכ"ל.

6 והרמב"ן עצמו כבר הרגיש בזה וכתב וז"ל דאפי' לרבי יוחנן דאמר חוזרת לא אמר אלא כשחזרה ואמרה כן ומשום דאתי דיבור ומבטל דבור אבל בלא חזרה בדבור ממש לא עכ"ל. כלומר, דהרמב"ן נקט דכדי לחזור מהקידושין תוך ל' האשה צריכה לומר דהיא חוזרת בפירוש, ולכן קבלת קידושין מאחר אינו מהווה חזרה. ונראה לבאר דלפי הרמב"ן חזרה אינו רק אומדנא דעלמא דהיא אינה רוצה עוד בקידושי ראשון, דהרי לפי"ז שפיר הקשה הרשב"א דקבלת קידושין מהשני הויא הוכחה מעלייתא דהיא אינה רוצה להתקדש לראשון. אלא, דחזרה הויא דין עקירה דעוקר ומבטל את המעשה הראשון והדין הזה חל רק ע"י דיבורה במפורש דהיא אינה רוצה עוד בקידושי ראשון. אמנם גם הרשב"א והרא"ש יכולים להסכים דחזרה הוי דין עקירה ולא רק אומדנא, אלא דנקטו דגם המעשה דקבלת קידושין מהשני נחשב כעקירה של המעשה הראשון.

7 גמ'. תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות, ותנא דידן הלך נמי דקתני הלך ברמאות.

8 ויש להסתפק האם השליח נחשב כרמאי משום דלא קיים את שליחותו או"ד דוקא מפני דהוא קידשה בעצמו. והנ"מ הוא היכא דהשליח קידש את האשה בשביל אדם אחר, דלפי הצד הראשון השליח עדיין נחשב כרמאי, אמנם לפי הצד השני הוא אינו רמאי. ונראה דמסתבר כמו הצד השני.

« רשימות שיעורים על קידושין נ״ב ע״א רשימות שיעורים על קידושין נ״ט ע״א »