1רש"י ד"ה הכי גרסי' ומה כסף דבר חשוב.2רש"י הביא הפירוש של רבותיו דיש היקש מכלים לכסף, דמה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב ולכן סגי במעה ולא בדינר צורי. ורש"י הקשה על זה, וז"ל ועוד מה כלים דבר חשוב וכי מחט דבר חשוב הוא והא אמרינן התם לכך יצאו כלים למשהו עכ"ל. ונראה לתרץ ע"פ הרשב"א לגמ' שם שבועות לט: דהובא לעיל ג: בענין חליפין בקידושין אות ז' דנסתפק אם כלי פחות משו"פ מועיל לקידושין. וביארנו לעיל בב' דרכים: א דכלי הוי דבר חשוב אפי' אם אינו שו"פ, או ב דמעריכין השוויות דכלים על פי המלאכה דאפשר לעשות עם הכלי ולא השוויות שבשוק. אבל סוף כל סוף לפי הרשב"א מתורצת קושיית רש"י על רבותיו כי הגמ' דיצאו כלים למה שהן מלמד על חשיבות הכלי ולא על פחיתותו.3התם נמי כסף כסף יליף ממעשר.4הגמ' לומדת ממעשר שני דפדיון הקדש סגי בשו"פ ולא בעינן כסף צורי. ויש לעיין ביחס בין פדיון הקדש לבין פדיון מע"ש. דהרי י"ל דהויין חלות שם ודין פדיון אחד וכדמשמע מההקיש שביניהם שבגמ', או"ד הם שני דיני וחלות פדיון בפני עצמן, ולפי"ז צ"ל דההקיש רק מורה דיש להם דינים שווים לכמה עניינים. ונראה דזה תלוי בשני גירסאות של ההיקש. דהרי בגמ' בסוגיין ההקיש הוא מהמלה "כסף" דמופיע בשתי הפרשיות. אבל בגמ' בכורות נ: יש אותו שו"ט אבל שם מקור ההיקש הוא מהמלה "קדש", וז"ל והרי הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו, ואמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל, הקדש נמי יליף קדש קדש ממעשר עכ"ל. וי"ל דלפי הגמ' בבכורות דההיקש הוא מהמלה "קדש" יוצא דהגמ' משווה בין חלות הקדושה בהקדש לבין חלות הקדושה במע"ש, וממילא יש להם אותו שם פדיון ודינים שווים. אבל לפי הגמ' אצלנו דההיקש הוא מהמלה "כסף" אין ללמוד דיש צד השוה בין חלות המע"ש לבין חלות ההקדש, אלא דיש לפדיון של שניהם אותו שם כסף.5אבל אם נשווה את ההלכות של פדיון הקדש ופדיון מע"ש נגיע למסקנא שהם בעצם ב' מיני פדיון.6א לגבי פדיון הקדש פסקינן דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרטוה מחולל. וגם להיפך, אם יש לאדם הקדש דפרוטה והוא רוצה לחללו על שוה מנה, ההקדש תופס כל המנה. ומאידך, לגבי מעשר שני רק הדין הראשון נכון ולא הדין השני. כלומר דאפשר לחלל מע"ש שוה מנה על שו"פ רמב"ם פ"ב מהלכות מע"ש ונט"ר הל"ב-ג, אבל פרוטה דמ"ע דחילל על מטבע יותר מפרוטה, אין כל המטבע נתפס בקדושת מע"ש. וזה מבואר בדין דחזקיה ב"מ נב: דאע"פ דאי אפשר לחלל פחות משו"פ דמע"ש על מטבע בפני עצמו ב"מ נג: עדיין יש עצה איך לטפל בו, וז"ל אמר חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה, אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות, לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו עכ"ל. ורש"י ביאר וז"ל שאי אפשר לאדם לצמצם מעותיו - לחלל בשווין בצמצום, שמתוך שהוא ירא מלפחות ונמצא אוכלו בלא חילוף הוא מוסיף על דמיו, הילכך פחות משוה פרוטה זה מחלל על אותו עודף עכ"ל. הרי מבואר בדין דחזקיה דאם אדם מחלל שוה מנה דפירות מע"ש על מטבע השוה יותר אין כל המטבע נתפס בקדושת מע"ש, אלא דמי השוויות דמע"ש לבד. וא"כ יוצא דיש חילוק גדול בין פדיון הקדש דתופס כל המטבע לבין פדיון מע"ש דרק תופס כדי דמיו.7ב מבואר בגמ' בב"ק סח: דבעינן שלו וברשותו כדי לפדות מע"ש. אבל בהקדש, בין בהקדש בדק הבית ובין בקדושת מזבח, לא בעינן הבעלים דהקדיש לפדות אלא כל אחד ואחד יכולים לפדות.8מהחילוקים האלו עולה דפדיון מע"ש ופדיון הקדש הוו ב' שמות דפדיון שונים ורק הוקשו לכמה דינים. וזה עולה יפה עם הגירסא שלנו דההיקש נלמד מהמלה "כסף" דקאי בדיני פדיון, אבל קשה קצת בגירסת הגמ' בבכורות דההיקש נלמד מהמלה "קדש" דמשמע דיש להם אותה חלות קדושה, כנ"ל.9גמ'. רבי שמעון בן לקיש אומר טעמייהו דבית שמאי כדחזקיה, דאמר חזקיה אמר קרא והפדה, מלמד, שמגרעת מפדיונה וכו' מפרוטה מי מגרעה.10עיין בשיעורים לקמן יד: בענין גרעון כסף.
