רש"י על נדה י״ד

1 רוכבי גמלים - אבריהם מתחממים בבשר הגמל ומוציאים זרע:

2 כולם רשעים - כדאמר:

3 כולם צדיקים - שדרים בסכנה ולבם לאביהם שבשמים:

4 דמכף - לשון אוכף של חמור. אם יש לו אוכף האבר אינו מתחמם שהעץ קשה הוא ואם אין לו אוכף מתחמם בבשר החמור אבל דרך גמלים לרכוב בלא אוכף אלא במרדעת ומתחמם:

5 דמטרטין - ירך מכאן וירך מכאן ואברו מתחמם:

6 דלא מטרטין - רוכב כאשה:

7 מטרטין - לשון מאזנים כדאמרי' במנחות דף פז: וכי טורטני יכניס:

8 אפרקיד - פניו למעלה וגנות הוא שפעמים שיתקשה אבר תוך שינתו ויתגלה ועוד שידיו מונחות לו על אברו ומתחמם:

9 מצלי - מוטה מעט על צדו:

10 כי מצלי נמי אסור - אא"כ יושב או שוכב כולו על צדו:

11 מתני' אחד לו ואחד לה - לקנח לאחר תשמיש:

12 לתקן את הבית - כלומר לבדוק לפני תשמיש ולהכין עצמה לבעלה. וה"ה לכל הנשים כדתנן בפ"ק לעיל נדה יא. ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה והא דנקט צנועות כדמפרש בפ"ק צנועות עד שבודקת בו לפני תשמיש זה אין בודקת בו לפני תשמיש אחר:

13 נמצא דם על שלו - ואפילו לאחר זמן ששהה לאחר בעילה זמן ארוך קודם קינוח בידוע שהיה דם בשעת תשמיש:

14 טמאים - שניהם טומאת שבעה כדין בועל נדה כדכתיב ויקרא ט״ו:כ״ד ותהי נדתה עליו:

15 אותיום - מיד לאחר בעילה:

16 לאחר זמן - לאחר אותיום טמאים מספק שניהם שבעה ימים ומיהו טומאת ספק הוא לתלות אבל לא לשרוף:

17 את פניה - פניה שלמטה:

18 ואח"כ - כלומר שהתה יותר מכשיעור הזה אחר אחר הוא זה:

19 מטמאות מעת לעת - טהרות ואדם במגע טומאת ערב ומדרבנן כדין מעת לעת דאמר בפ"ק ומה היא מטמאה משכבה ומושבה וכיון דעושה משכב ומושב לטמא אדם כל שכן דהיא עצמה מטמאה אדם:

20 ואינה מטמאה את בועלה - טומאת שבעה ימים:

21 ר"ע אומר אף מטמאה את בועלה - ר"ע לטעמיה דאמר כל מעת לעת מטמאה את בועלה מספק טומאת שבעה בפ"ק לעיל נדה ו.:

22 גמ' מאכולת - כינה. ואמאי טמאין ודאי לשרוף תרומה ולהתחייב בקרבן ודאי להוי ספק לתלות תרומה ולהביא אשם תלוי ולא חטאת דדלמא דם מאכולת הוא שהיה באותו מקום באשה וכשבעל נדבק בו:

23 בדוק - דודאי אין שם מאכולת ודם ודאי מגופה אתיא:

24 דחוק הוא - שאין מאכולת יכולה ליכנס שם:

25 רצופה - מעוכה על העד רחוק מן הדם קצת. ללישנא דבדוק כיון דקים להו לרבנן דאין שם מאכולת ודאי דם מגופה הוא שהרי העד היה בדוק לה קודם הקינוח ומאכולת מעלמא הואי התם בעד שהיא רצופה וללישנא דדחוק איכא לספוקי שמא האי דם ממאכולת ומתוך שדחוק הוא מעכה השמש בשעת תשמיש:

26 ולמחר מצאה עליה דם - על הירך:

27 טמאה נדה - טומאה ודאית דכיון דהעד בדוק לה שלא היה בו דם קודם בדיקה ודאי מגופה אתאי על העד ומשם הוטח בירכה ולא אמרינן דלמא מעלמא אתא על ירכה וספק טומאה היא:

28 ולמחר מצאה עליו דם - על העד ואיכא לספוקי דלמא מקמי הכי הוה ביה. להכי לא נקט הכא טחתו בירכה דא"כ הוו להו תרי ספיקי לקולא חדא דלמא לאו מן העד הוטח על ירכה ואפילו את"ל מן העד אתא דלמא כיון דאינו בדוק מקמי הכי הוה:

29 משום נדה - טומאה ודאית דכיון דחזקת דמים שם לא מספקינן במקמי הכי:

30 משום כתם - כלומר טומאת ספק ותולין:

31 שצריכה כגריס ועוד - כשיעור שאר כתמים שאין מטמאין אלא בכגריס ועוד כדאמרינן בהרואה כתם לקמן נדה דף נח: דעד כגריס יכולה לתלות ולומר דם מאכולת הוא:

32 אבל - הן באמת:

33 אמר לו - ר' חייא:

34 אף אתה עשיתו כתם - נוהג אתה בו דין כתם דשיעורו כגריס ועוד ובפחות מכאן לאו כלום הלכך טומאתו נמי ספק דאי ודאי ראיה הואי מגופה כדקאמרת האמר בפ' יוצא דופן לקמן נדה דף מ. אפי' כעין החרדל ובפחות מכן:

35 לאפוקי מדם מאכולת - דכיון דאינו בדוק לה כל כמה דליכא כגריס ועוד הוה לה לספוקי בדם מאכולת קודם בדיקה:

36 מאי לאו בזקנותו קאי - מדפליג עליה דרבי רביה:

37 אמר ליה - רבי ישמעאל לרבי חמא בעי מינאי מילתא:

38 כדברי אבא - רבי יוסי או כדברי רבי ולקמן תני פלוגתייהו בשמעתין:

39 לעצמו טיהר - לטעמיה אזיל דאמר נמי הכי בדוכתא אחריתי לקמן נדה דף נט::

40 צרכיה - מטילה מים:

41 עומדת טמאה - דכיון דדחוקה היא הדור מי רגלים למקור ואייתי דם והכי מפרש בפ' האשה שם:

42 יושבת טהורה - דממקום מי רגלים הוא בא ואין טמא אלא דם המקור. ומדקאמר רבי מאיר עומדת טמאה ואף על גב דאיכא לספוקינהו במקום מי רגלים כיון דרגלים לדבר דדחיק לה עלמא וחזקת דמים מן המקור מיטמיא ה"נ מיטמיא:

43 משום כתם - טומאת ספק לתלות ואילו רבי לעיל טימא משום נדה דקתני רבי אומר טמאה נדה:

44 כי איתמר - ההיא דר' יוסי בר חנינא:

45 הוי וסת שאמרו - לחייבה בחטאת:

46 לקינוח - מבחוץ ולא לבדיקה מבפנים דא"כ שהתה יותר מכשיעור ואין כאן אלא טומאת ספק ואשם תלוי:

47 תנא וחייבין באשם תלוי - אנמצא לאחר אותיום קאי דקתני במתניתין ופטורין מן הקרבן:

48 בעינן חתיכה משתי חתיכות - דכתיב באשם תלוי ויקרא ה׳:י״ז אחת מכל מצות ה' וקסבר יש אם למקרא מצוות קרינן הילכך בעינן שתים אחת של איסור ואחת של היתר ואכל אחת ואינו יודע איזהו אכל אשתו ואחותו עמו בבית ובא על אחת מהן כסבור אשתו היא ונודע ששתיהן היו במטה ואינו יודע על איזהו מהן בא אבל הכא חדא חתיכה היא ספק שריא ספק אסורה ותנא ברא סבר יש אם למסורת והכי פליגי במסכת כריתות דף יז::

49 שתושיט - ועודה במטה הא כדי שתרד שיעורא רבה ואינה מטמאה את בועלה אלא כשאר מגע מעת לעת:

50 מאי אחר - דקתני במתני' איזהו אחר זמן כדי שתרד לאו אאחר אותיום קאי דטמאים מספק אלא איזהו אחר זמן שהוא אחר אותו שלאחר אותיום שאינה מטמאה את בועלה לרבנן אלא לר"ע כדי שתרד כו':

51 והא עלה קתני כו' - אלמא אטמאין מספק קאי משום שמטמאה את בועלה אפי' לרבנן:

52 הכי קאמר - חסורי מחסרא והכי קתני איזהו אחר זמן שהן טמאין מספק כדי שתושיט אבל שהתה כדי שתרד מטמאה מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה רבי עקיבא אומר מטמאה את בועלה ואפילו כל מעת לעת:

53 והא אח"כ קתני - דקתני במתני' ואח"כ מטמאה מעת לעת ואינה מטמאה כו' אלמא כששהתה יותר מכדי שתרד הוא דפליגי אבל בכדי שתרד טומאה אפילו לרבה וקשיא ברייתא דכדי שתושיט:

54 וזהו אח"כ - האי שיעורא דכדי שתרד זהו אח"כ שנחלקו בו ר"ע וחכמים:

55 עד בידה - שאינה צריכה להושיט ידה תחת הכר הוי שיעורא בכדי שתרד ותדיח באותו עד:

56 אין עד בידה - דבעיא להושיט ידה תחת הכר:

57 בכדי שתושיט - ותבדוק ועודה במטה ולרב חסדא אפי' עד בידה נפיש כדי שתרד מכדי שתושיט הילכך אחר אחר הוא: