רש"י על נדה כ״ה

1 פרשתבינא - שם האיש:

2 כסומכוס - בריש פירקין דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה ויחידאה היא:

3 כר' יהושע אמרה - דמשום עור שפיר לחודיה מטמא משום לידה ויחידאה היא דדילמא אפילו במלא בשר פליגי כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד ואע"ג דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה במלא דם מודה דלאו ולד הוא דדם מוכיח עליו:

4 בעכור - מה שבתוכו עכור דאיכא למימר ולד היה ונימוח:

5 בצלול - שהוא מלא מים צלולין:

6 היינו דאיצטריך קרא - לרבי יהושע דמשום עור לחודיה הוי ולד:

7 אלא אי אמרת - טעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא ואיכא למימר נימוח ולאו משום עור קרא ל"ל:

8 אלא לאו בצלול מחלוקת - ותיובתא דר"ל:

9 אלא אמרו - רישא בבכורות פרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים דף יט: לענין לפטור את שבא אחריו מתורת בכור:

10 טינוף - לאחר שקבלה מן הזכר ונוצר הולד נימוח וזב הימנו ויוצא והולך ואותו טינוף פוטרתה מן הבכורה:

11 שפיר ושליא - או שפיר או שליא:

12 ספוקי מספקא ליה - בעכור גופיה אי ולד הוא אם לאו:

13 הכא לחומרא והכא לחומרא - גבי בכורת בהמה אמר דלאו ולד הוא ולא פטר את הבא אחריו דאי אמרת פטר קא גזיז ועביד ביה עבודה ודילמא לאו ולד הוא ההוא קמא וקאתי לידי תקלה וגבי טומאת ולד אזיל לחומרא דקאמר ולד הוא וטמאה שבועיים וימי טוהר לא ס"ל דניתיב לה. וגבי בכור אדם דקולא היא דקאמר פטר את הבא אחריו ולא איכפת לן דאין קדושה בבכור אדם אלא ממון כהן ה' סלעים וספק ממונא לקולא דכהן הוי מוציא מחברו עליו הראיה:

14 הא רבי - דאמר לעיל לא שמעתי:

15 והא רבי ישמעאל - דאמר מלא בשר טמאה לידה:

16 והא רבי אושעיא - דאמר בעכור מחלוקת:

17 והא רבי יהושע בן לוי - דאמר בצלול מחלוקת:

18 אחד זה ואחד זה - אחד עכור ואחד צלול:

19 חוששת - ויושבת ימי טומאה ואין לה ימי טוהר דספק ולד הוא ולא ודאי:

20 לא דכו שפיר - לא טיהרו את המפלת שפיר משבועים ואפי' בלידה יבישתא:

21 נהרדעא - אתריה דשמואל:

22 זיג - צלול:

23 טיפין של זבוב - עיני זבוב:

24 ופיו מתוח כחוט השערה - סדק קטן ונראה כאילו חוט השערה מתוח שם:

25 גויתו - גיד אבר הזכר. והא דתנן תשב לזכר ולנקבה אלמא מספקא לן אם זכר אם נקבה כשאין ניכר בו האבר מיירי:

26 כשעורה - היא סדוקה לארכה:

27 וחיתוך ידים ורגלים - עדיין אין נראין כדאמרינן תחלת ברייתו מראשו:

28 כחלב - זהו שכבת זרע שהוא ניתך וקלוש מתחלה בשעת יציאתו כחלב ואח"כ נעשה קפוי:

29 וטורדין אותו - ממחין:

30 בר רמש:

31 ומנענע באותו מקום - מלמטה למעלה כדאמר בסמוך:

32 אם מסכסך - הקיסם שיש דבר המעכב היינו גיד דאי נקבה ליכא עיכובא:

33 מלמטה למעלה - שהרי בסדק השעורה אין עיכוב לארכה:

34 תנא אם היתה נקבה נידונת כשעורה סדוקה - לאוסופי ולפרושי אתא דלעיל תני נידונת כשעורה ולא תני סדוקה:

35 חוט - מבדיל מלמטה למעלה בין ב' הביצים ונראה עמוק כסדק:

36 לא ידיעי - אין ניכרין מחמת קטנן:

37 שתי ירכותיו - כשהוא מתחיל להבראות בחיתוך ידים ורגלים:

38 ערב - עבה משתי:

39 לא תעביד עובדא - לעשותו ולד עד שיהא לו שערות בראשו:

40 לחוש חוששת - להחמיר ולישב שבועים:

41 כפתיה ואודי - אלמא היה בקי ביצירת הולד:

42 דרב גובריה - הוא בקי ואין כולן בקיאין:

43 דג של ים - דג יש בים ושמו סנדל:

44 אלא שנרצף - נמעך:

45 לשון של שור הגדול - דהיינו פניו טוחות. ואע"ג דאוקמינן לעיל פניו טוחות אין אמו טמאה גבי סנדל ודאי אמו טמאה לידה סנדל דולד שעמו מוכיח עליו דולד הוא אלא שנימוק ע"י חברו שדחקו:

46 צריך צורת פנים אפי' מאחוריו - כלומר אפי' אינו אלא מאחוריו הוי ולד:

47 שסטר - הכהו על לחיו:

48 משנה זו - דקתני צריך צורת פנים מעדותו של רבי נחוניא נשנית הוא העיד עליה בבית המדרש ויחידאה היא:

49 זכה בה רב ביבי בשמעתיה - מזלו גרם לומר שמועה זו וקדמני שגם אני שמעתיה מר' יוחנן דמעדותו של רבי נחוניא נשנית ולא זכיתי לאומרה:

50 והלא אין סנדל שאין עמו ולד - ובלא סנדל נמי הויא טמאה לידה:

51 אי דאיתיליד נקבה בהדיה ה"נ - דלא היה צריך להזכירו דיש לה ימי טומאה וטהרה דנקבה שאפילו הוא זכר גמור כי איכא נקבה בהדיה יושבת לנקבה ימי טומאה וטהרה ושל זכר מובלעים בתוכן:

52 דאיתיליד זכר בהדיה - ומספקי' לסנדל בנקבה ויושבת שבועיים לטומאה אבל טהרה דנקבה לא יהבינן לה דדילמא זכר הוא:

53 האי נמי זכר - ולא תשב אלא לזכר קמ"ל כו':

54 ד"א - אפי' ילדה עמו נקבה צריך להזכיר ספק סנדל:

55 שאם תפיל שנים אחד לפני שקיעת החמה ואחד לאחר שקיעת החמה מונה תחלת נדה לראשון ותחלת נדה לאחרון וה"ג לה בתוספתא. וה"פ שאם תפיל שניהם נקבה לפני שקיעת החמה וסנדל לאחר שקיעה מונה לאחר שיכלו ימי טוהר לראשון תחלת נדה וכן לאחרון כגון אם תראה ביום שמונים ואחד לראשון הויא תחלת נדה דדילמא סנדל שנולד לאחר שקיעה זכר הוא וכלו ימי טוהר שלו לסוף מ' ולא משכי בתר פ"א דנקבה וכשתחזור ותראה בח' לראייתה ותרצה להיות סופרת יום כנגד יום אמרינן דלמא סנדל נקבה הוה ומשוך ימי טוהר שלו עד פ"א לראשון ומה שראתה ביום פ"א לראשון דם טוהר הוא ועכשיו מה שהיא רואה ביום פ"א תחלת נדה הוא והיינו תחלת נדה לאחרון ובהכי הויא מקולקלת דלא ידעינן בהך ראיה בתרייתא אי נדה היא אי שומרת יום כנגד יום. לישנא אחרינא גרסי' שאם תלד נקבה לפני שקיעה וסנדל לאחר שקיעה מונה תחלת לידה מן האחרון וסוף לידה מן הראשון. וה"פ אפילו היכא דאיתיליד נקבה בהדיה הוצרך סנדל שאם תלד נקבה לפני שקיעה והסנדל שהוא ספק זכר לאחר שקיעה מונה תחלת לידה דהיינו ימי טומאה מן האחרון דדילמא סנדל נמי נקבה היא ומנינן מיניה י"ד שהוא ט"ו לראשון וסוף לידה דהיינו ימי טוהר מנינן מן הראשון להחמיר שאם תראה ביום פ"א דהיינו פ' לאחרון מטמינן לה משום נדה דאמרי' סנדל זכר הוה והרי ארבעים יום ששלמו ימי טוהר שלו ודנקבה קמייתא נמי השתא כלו להו והיינו צורך דאי לאו סנדל הוי מנינה נמי ימי טומאה לראשון ולא מטמאה אלא י"ד והשתא יתבה ט"ו ואי הוה פשיטא לן שהסנדל נקבה היא לא הויא תחלת נדה עד פ"ב לראשון דבתר ולד אחרון אזלינן: