רש"י על נדה כ״א

1 השרוני - מזוג:

2 נידון ככרמלי חי - דהכי נמי בדקי בכרמלי חי. ואית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי:

3 בכוס טבריא של זכוכית פשוט - טנב"ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין:

4 מתני' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה - משום נדה:

5 ואם לאו טהורה - דלאו לידה היא דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה דכתיב ויקרא י״ב:ב׳ כימי נדת דותה תטמא:

6 ר' יהודה אומר כו' - מפרש בגמרא:

7 כמין שערה - שער:

8 יבחושין - יתושין:

9 אם נימוחו טמאה - משום נדה דדם הוא:

10 מין דגים - נמי לאו ולד הוא וטעמא מפרש בגמרא הלכך אי איכא דם טמאה נדה ואם לאו טהורה:

11 תשב לזכר - ימי טומאת שבעה וימי טהרה ל"ג וכל דמים שתראה בהן טהורין:

12 לזכר ולנקבה - לחומרא ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר ולא פ' כנקבה. ובגמרא מפרש מאי שנא דלחיה ועוף קרי ולד יותר מדגים:

13 גמ' של ד' מיני דמים - דקסבר היא גופה דם הלכך טמאה נדה אבל ולד לא הוי:

14 לא אמרינן כו' - דקסברי אין רוב חתיכות של ארבע מיני דמים דלא אתחזק לן האי רובא:

15 ירוקה ולבנה - לאו מארבע מיני דמים הן אלא אדום וכמימי אדמה וכקרן כרכום וכמזוג. ושחור לא קא חשיב דהיינו אדום אלא שלקה:

16 למאן קתני לה - כלומר להודיע דבריו של מי בא:

17 אלא לר' יהודה - להודיע דאירוקה ולבנה נמי פליג:

18 ותו לרבי יוחנן וכו' - כלומר הך קושיא דירוקה ולבנה לא איבעי לן לפרושי דכי היכי דקשיא ליה לשמואל קשיא ליה לרבי יוחנן דהא רבי יוחנן נמי אמר על שאר מינין לרבי יהודה טהורה והכא קתני ירוקה ולבנה ופליג רבי יהודה ותו קשיא אחריתי לר' יוחנן דאמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל כו':

19 הכי גרסינן וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה כו' אלא לאו רבנן ופליגי:

20 פתיחת הקבר - הרחם:

21 בלא דם - דם לידה הלכך לרבנן כי ליכא דם טהורה ואפילו החתיכה של ארבע מיני דמים דחתיכה לאו דם הוא אלא בשר ולא אמר דם אחר איכא ואנן הוא דלא חזינן דקסברי רבנן אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לר' יהודה אפילו ירוקה ולבנה טמאה דודאי דם אחר הוה ואנן הוא דלא חזינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:

22 קשתה שנים - בתוך י"א יום שבין נדה לנדה וראתה דם מחמת קושי:

23 ולשלישי הפילה - ואינה יודעת אם ראתה דם באותה לידה אם לאו:

24 ואינה יודעת - אם נפל הוא ואם רוח בעלמא הוא:

25 הרי זו ספק לידה וספק זיבה - ספק אם זיבה היא וחייבת בקרבן זיבה ספק אם לידה היא וחייבת בקרבן לידה ספק אינה לא לידה ולא זיבה ואין עליה קרבן כיצד אם ילדה בשלישי ולד גמור הרי כאן לידה ולא זיבה ואפי' ראתה דם עם לידתה להשלים ג' ראיות דקושי סמוך ללידה רחמנא טהרה לקמן בפ' בנות כותים נדה דף לו: כי יזוב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואם לא היה ולד וראתה דם עם לידתה הרי כאן זיבה גמורה דהשתא לאו קושי סמוך ללידה הוא דאין כאן לידה ואם לא היה ולד ולא ראתה דם אין כאן לא לידה ולא זיבה דשני ימים הוא דחזאי הלכך מביאה קרבן אחד לאכול בקדשים דשמא יולדת או זבה היא ואינו נאכל חטאת העוף שלה דשמא אינה לא יולדת ולא זבה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובשלישי לא חזאי וולד נמי לא הואי והאי קרבן מליקת חולין היא ונבלה:

26 שאי אפשר - הלכך מה נפשך אם ולד הוא הרי כאן לידה ואם אינו ולד הרי כאן זיבה דבשלישי חזאי:

27 ועדיפא - חמירא:

28 אם תוכה מאדים - הבשר מאדים ואפי' אין שם דם ממש:

29 כסומכוס - דאמר תוכה כעמה ועדיפא מדסומכוס דאיהו בעי דם ממש:

30 טמאה לידה - ויש לה ימי טוהר ותשב לזכר ולנקבה ימי טומאה דנקבה וימי טוהר דזכר:

31 לבנה - דהוא מין בשר:

32 זוגא דמן חדייב - שני תלמידי חכמים מאותו מקום:

33 אגור - דם הרבה:

34 כסומכוס - דאמר דם שבתוכו מטמא אותה משום נדה:

35 וקילא מכולהון - מדסומכוס דלא בעי אגור ומדר' אחא דאמר אפילו אין תוכה אלא מאדים:

36 בשפופרת - הכניסה קנה חלול באותו מקום ונמצא בתוכו דם:

37 בבשרה - דם יהיה זובה בבשרה שיצא דרך כותלי בית הרחם ואין מפסיק והאי קרא בנדה כתיב ופרשה שניה נאמרה בזבה ויקרא ט״ו:כ״ה ואשה כי יזוב זוב דמה וגו':

38 שמטמאה בפנים כבחוץ - מאחר שיצא מן המקור לפרוזדור והעמידו כותליה מיד היא מטמאה משא"כ בזב ובעל קרי דאין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ:

39 אם יש בה דם אגור כו' - ומאי שנא משפופרת:

40 דרכה של אשה לראות דם בחתיכה - הלכך בבשרה קרינא ביה דמין במינו לא חייץ:

41 שפיר - עור הולד קודם שנבראו בתוכו גידים ועצמות ובשר:

42 דפלי פלויי - שיש בה שורות שורות ביקועים מבחוץ והדם שם:

43 דת"ק - לא מטהר לה אלא מגזרת הכתוב סבר האי דם טהור הוא ומשום חציצה היא טהורה ומשום גזרת הכתוב וה"ה לשפופרת כיון דטעמא משום חציצה הוא:

44 וה"מ דשיעא - חתיכה והדם בתוכה לא נגע:

45 אבל היכא דפלי פלויי - והדם שם ונוגע ברחם:

46 טמאה - דקרינן בבשרה והיינו דקאמרי אם יש עמה דם דפלי פלויי טמאה ואם לאו טהורה:

47 ורבנן בתראי לא דייקי לישנא דקרא והאי דמטהרי משום דלאו דם נדה הוא הלכך לא שנא בתוכה כי שיעא ולא שנא פלי פלויי דנגע ברחם טהורה אבל שפופרת דם נדה היא טמאה דלא דרשינן בבשרה אלא לטמאה בפנים כבחוץ:

48 כולי עלמא לא פליגי דטהורה. דאין דרך הרואה בכך: