רש"י על נדה ל״ב

1 איש כתוב בפרשה - דברים כ״ה:ז׳ ואם לא יחפוץ האיש איש פוטרה בחליצה ולא קטן. אלא מה טעם אין מיבמין ויגדלו יחד:

2 סריס - לאו בר הקמת שם הוא ואינו מצווה ליבם וכן אילונית וכיון דמייבם בלא מצוה נושא אשת אחיו בחנם וערוה היא ובכרת:

3 בעין בול - מקום:

4 קודם לאמה - יולדת נקבה טובלת לי"ד ובתה ראתה ליום או ליומים שנולדה והטבילוה קודם לאמה משום מגע תרומה: עין בול ובית שערים מא"י פומבדיתא חוץ לארץ:

5 משום תרומת א"י - דמיפסלא בנגיעה:

6 יוצאה מגופו - כגון זב וזבה ונדה:

7 והני מילי באכילה - כולה שמואל אמרה בבכורות בפ' הלוקח בהמה דף כז. ואפי' זב ונדה לא פסלי לה בנגיעה:

8 לסוכה שמן של תרומה - דסיכה כאכילה ובאכילה קאמרינן דתרומת חו"ל אסורה לנדה:

9 דתניא - דסיכה כאכילה:

10 ולא יחללו - בפרשת אזהרת טמאים בתרומה כתיב:

11 לרבות את הסך - בכלל בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. שתיה בכלל אכילה דכתיב דברים י״ד:כ״ג ואכלת מעשר דגנך וגו' תירוש חמרא הוא וקרי ליה אכילה:

12 ותבא כמים וגו' - בקללה גבי רשע קאי:

13 א"ה - דחייש למיעוטא:

14 דידן נמי - ליטמו כולהו מעריסתן:

15 אשה ואשה - לרבות קטנה כדמפרש:

16 מפרשי להו - ממגע קדשים:

17 ואשה כי תהיה זבה וגו' - בנדה משתעי קרא דכתיב ויקרא ט״ו:י״ט שבעת ימים תהיה בנדתה:

18 ורמינהו אשה - ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע:

19 לביאה - שמטמאה בביאת אדם מגזרת הכתוב דכתיב וטמאו ולא משום נוגעת בשכבת זרע הוא שהרי מגע בית הסתרים הוא ואינו מטמא:

20 הלכתא נינהו - לענין נדה בת יום אחד ולענין ביאה בת ג' דברים הללו הלכה למשה מסיני הם כדמפרש ואזיל דחדא מינייהו הלכתא:

21 הי קרא והי הלכתא - כלומר מכדי קרא חדא מינייהו משתמע הי מינייהו משתמע מקרא בלא הלכתא והי מינייהו אצטריך הלכתא:

22 קרא סתמא כתיב - כיון דוי"ו לרבויי אתא כל שהוא אשה משמע בת יום אחד אבל בת ג' לא משמע מיניה טפי מבת ב' או בת ד':

23 אלא בת ג' - לענין ביאה הלכתא דמקרא לא משתמע ורבנן אסמכתא בעלמא אסמכוה ובת יום א' לנדה משתמעא מקרא:

24 ומאחר - דביאה בת ג' הלכה למשה מסיני היא ומקרא לא משתמע עיקר קרא דוי"ו יתירא למאי אתא:

25 למעוטי איש מאודם - ואע"ג דקרא לאו באודם מיירי על כרחיך כיון דקרא יתירתא הוא לדרשא אתא ומה שיש לך לדרוש דבר הקרוב לענין דרוש בו וה"ק אשה טמאה בדבר האמור בה דהיינו אודם ואין איש טמא בדבר האמור באשה. ואי קשיא ה"ל למיכתב להך דרשה גבי נדה אין ה"נ דלגבי נדה נמי קרא אחרינא כתיב דדרשינן לה לקמן הכי ומיהו תרוייהו צריכי כדקאמר לקמן ההוא דגבי נדה למעוטי איש מדם ממש שאין דם היוצא מפי האמה מטמא בזיבה והאי למעוטי שכבת זרע אדום האי במאי דאישתעי ביה והאי במאי דאישתעי ביה:

26 והא דתניא אשה - לענין זבה כתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ימים ב' רבים ג':

27 בת י' ימים - דבציר מהכי ליכא זיבה ז' ימי נדה וג' ימי זיבה שאין זיבה אלא לאחר נדות כדמפרש בשמעתא בתרייתא דמכילתין:

28 לגמר מנדה - כיון דבת יום אחד מטמא בנדה בת י' נמי מטמאה בזיבה דאין זיבה בלא נדה שאינה אלא לאחר נדות:

29 ואלא קרא - ואשה דכתיב גבי נדה למה לי:

30 למעוטי איש מאודם - דהכי משמע אשה מטמאה בנדה ולא איש:

31 והא מיעטתיה - לעיל:

32 חד למעוטי משכבת זרע - אדום אם יראה שכבת זרע אדום:

33 וכן לענין זכרים - מרבי בן יום אחד:

34 איש איש - כי יהיה זב:

35 איש אין לי אלא איש - ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע:

36 ה"נ גרסינן ומאחר דהלכתא קרא למה לי - ואבן תשעה לשכבת זרע קמהדר:

37 למה לי למיכתב בזכרים - איש איש לרבות קטן בן יומו ולמה לי למיכתב בנקבות ואשה לרבות בת יום אחד לנדה ובת י' לזיבה:

38 בראיות כבימים - בין שרואה ג' ביום אחד בין שרואה שלש בשלשה ימים רצופין הוי זב כדילפינן בב"ק בפרק כיצד דף כד. לזכר ולנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים וראיות בגופיה כתיב מנה הכתוב שלש וקראו טמא אבל זבה שראתה שלש ביום אחד לא הויא זבה:

39 זב לא מיטמא באונס דכתיב מבשרו ולא מחמת אונסו. זבה מיטמאה באונס בהאי פירקא לקמן נדה דף לו: כשהוא אומר כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור:

40 משכב הזב והנדה מטמא אדם דכתיב ויקרא ט״ו:ה׳ ואיש אשר יגע במשכבו וכתיב שם וכל הנוגע במשכבה וגו':

41 כעליונו של זב - ולא כתחתונו שמטמא אדם: