רש"י על נדה כ״ז

1 חומר שני ולדות - אם זה זכר חיישינן דלמא נקבה הוה ההוא דשליא ותשב לזכר ולנקבה ולרבנן דאמרי המפלת חיה ועוף אינו ולד מאי חומרא איכא בהאי ולד מחמרינן עלה למימר ליכא שום ולד ואין לה דם טוהר והיינו חומרא דיליה ומשום שליא מטמינן לה שבועים:

2 שאני אומר - ולד הוה עם השליא ונימוח שפיר של שליא:

3 שפיר - ולד:

4 ושמא נימוחה שלייתו של שפיר - כלומר ושלייתו של זה שלפנינו נימוח וזו אינה שלו הואיל ואינה קשורה בו. קתני מיהא בזמן שקשורה עמהן:

5 תיובתא - דרבי דאמר דבר שאינו שאלת:

6 אחר הולד - אבל יצתה שליא קודם חוששין לאחר:

7 הניחא למ"ד כו' - פלוגתייהו לקמן בפ' בנות כותים נדה דף לח::

8 לסוף ז' - יום או יומים בתוך חדש ז' בסופו דחיי:

9 ואחד לתחלת תשעה - יום אחד בחדש דהוו להו ל"ג:

10 אלא למ"ד אינה יולדת למקוטעים היכי משכחת לה - תרוייהו בחדש השביעי ליכא למימר דחדש כולי האי לא הוי ואם זה לסוף ז' וזה לסוף ט' טפי איכא ואם זה בז' וזה בח' לא חיי ומדקרי להו ולד ולא נפל מכלל דבני קיימא נינהו:

11 איפוך שמעתא - דר' יוחנן:

12 כ"ג לולד - משכחת לה דאחד נגמרה צורתו לתחלת ז' ואחד לסוף ז' דלכו"ע יולדת לז' יולדת למקוטעין:

13 האמר מר כו' - קס"ד בג' חדשים לא משכחת לה אא"כ נתעברה זה אחר זה:

14 לבית החיצון - לבית אחר שהבית טהור:

15 אבל - הן:

16 אמרו לו למה - מאי שנא בית ראשון דמטמית ליה אמר להו לפי שאינו הואיל וטלטלוהו נמוק:

17 מ"ט דר"ש - נהי דנמוק מ"מ כל גופו של מת כאן הוה וה"ל כרקב וכנצל בשר המת שנימוח ונעשה ליחה סרוחה:

18 ממין אחר - אפי' ממין טומאה אם אינה שוה לה בטלה:

19 אחיכו עליה - אמרו ליה פשיטא מאי שנא טעמייהו מטעמיה כולה חדא מילתא אמרי:

20 אפי' כי האי מילתא - דאתיא לידי חוכא:

21 לימא איניש - דלמא מתוך דבריו אמרי ליה טעמא:

22 ולא לישתוק - ולימא מסברנא ליה:

23 אם נבלת - עצמך על ד"ת סופך להתנשא:

24 ואם זמות - ושתקת סופך לשום יד על פה שלא תדע להשיב לשואלין:

25 מלא תרוד - כף:

26 רקב - רקבובית של מת וזה שיעורו לטמא באהל הלכה למשה מסיני:

27 א"א - אף על גב דרובא רקב אי אפשר למקום שנפל העפר שלא תהא גרגר של רקב בין שני גרגרים של עפר ובטל הרקב ובציר לו שיעורא דתרוד:

28 פרידה - גרגיר:

29 סופו - של רקב כתחלתו:

30 מה תחלתו - כשנקבר אם יש דבר הראוי לירקב ולעשות רקב של מת:

31 גנגילון - בטול. שאותו דבר אחר מבטלו אף סופו לאחר שנעשה רקב כשנקבר כהלכתו ד"א המתערבת בו מבטלו ולשון גנגילון דבר העומד כנגדו לבטלו ולקלקלו. ולקמן פריך הואיל וטעמא דר"ש ברקב כדאמר השתא גבי שליא דליכא למימר הכי מ"ט:

32 מאי היא - דאמר תחלתו ד"א נעשה לו גנגילון:

33 שאין לו רקב - שאין רקב שלו מטמא:

34 ערום בארון של שיש או ע"ג רצפה של אבנים - דהשתא אין תערובת ברקבוביתו:

35 נקבר בכסותו - דאיכא רקבובית או אפילו ערום בארון של עץ דאיכא רקבובית:

36 או ע"ג רצפה של לבנים - שעפרן נמחה:

37 שאין לו רקב - מפני דבר אחר המעורב בו:

38 לאפוקי הרוג דלא - לפי שיצא דמו וחסר וקיימא לן במס' נזיר דף נא. מת שחסר אין לו רקב:

39 שנתפזר בתוך הבית הבית טמא - משום אהל:

40 דאין מאהיל וחוזר ומאהיל - גג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושני אהלות הן ואין מצטרפין:

41 מלא תרוד ועוד - יותר ממלא תרוד עפר בית הקברות. ל"א רקב ממש של מת אלא כגון שנקבר בכסותו או בקרקע בלא ארון של שיש ויש כאן מלא תרוד ועוד מאותו עפר דהוו מעורבין רקב ועפר:

42 בטל ברוב - שדם הלידה נתרבה על מיחוי הולד ומבטלו:

43 אמרו דבר אחד - ולקמן מוקמינן דר"א בן יעקב משום בטול ברוב:

44 בהמה גסה - שלא היה לה ולד מעולם:

45 תקבר - החררה שהוא מיחוי של בכור:

46 ופטורה מן הבכורה - שאם תלד עוד אין ולדה לכהן:

47 אינה מטמאה - אותה חררה:

48 ומאחר דאינה מטמאה - אלמא לא חיישינן לולד אמאי תקבר:

49 ומשני כדי לפרסמה - שנפטרה מן הבכורה שידעו הכל שזה פטר רחם:

50 ופרכינן מדפטורה מן הבכורה אלמא ולד מעליא היא אמאי אינה מטמאה:

51 בטול ברוב - מיחוי הנפל בטל בדם:

52 ומודה ר"ש - במתני' בשליא אע"ג שהבית טהור אמו טמאה לידה:

53 כעין שהזריעה - כלומר דנימוח כזרע:

54 שטרפוהו - כמו חולין סד. ביצים טרופות בקערה. שמחקוהו ובלבלוהו:

55 במימיו - שהדיחוהו בהן. א"נ במי הלידה והטינוף שיוצא עמו:

56 שנתבלבלה - נמחק כולו כמו שרוף שנתפזר ואין שלדו קיימת:

57 ושלדו קיימת - גופו קיים שלא נתפזר האפר ועדיין נראה כשלם:

58 פתחים גדולים - של ארבעה טפחים: