רש"י על נדה ו׳

1 כמגע עצמה - כנגיעת עצמה. כלומר אדם הנוגע במשכבה בתוך מעת לעת כאילו נוגע בבשר נדה עצמה שהוא ובגדים שעליו טמאים דכתיב ויקרא טו וכל הנוגע בה יטמא ותניא בתורת כהנים יכול לא יהא הנוגע בה מטמא בגדים במגע קל וחומר אם משכבה מטמא אדם לטמא בגדים היא עצמה לא כל שכן אם כן למה נאמר כל הנוגע בה יטמא שאינו חוזר ומטמא אדם וכלי חרס:

2 אף משכבה - בתוך מעת לעת:

3 וכלי חרס המוקף כו' - כלומר אפילו הוא מוקף צמיד פתיל שאי אפשר ליגע בתוכו מטמאה אותו בהיסט שהזב והנדה מטמאין כלי חרס בהיסט מה שאין כן בשאר טמאין דכתיב שם וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר ותניא בתורת כהנים יכול יטמא הזב כלי חרס מאחוריו במגע נאמר כאן בו ונאמר להלן וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו אם כן מה ת"ל אשר יגע בו והלא אויר כלי חרס טמא בלא נגיעה כדקיימא לן בהכל שוחטין חולין כד: תוכו אע"פ שלא נגע בו אלא איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו:

4 ואינה מקולקלת למנינה - דהא ודאי מהשתא הויא פתח נדותה וליום שמיני לראייתה יתחילו י"א יום שבין נדה לנדה ורבנן לא גזור מעת לעת אלא לטהרות אבל גבי כתמים לא ידעינן אימת נפיק מינה ואינה מונה שבעה ימים דקודם טבילה אלא משעה שראתה וכן בכתם לסוף ז' ימים טובלת וטהורה אבל פתח נדותה לידע אימת מתחילין ימי זיבה אבדה עד שתשב ז' נקיים כדתניא בערכין דף ח.:

5 הרואה כתם מטמאה למפרע - עד שעת כיבוסו של חלוק זה שכבסה קודם לבישה זו:

6 מקולקלת למנינה - אבדה פתח נדותה שאילו היתה יודעת יום ראייתה תהא סופרת אם תראה לאחר שבעה שומרת יום כנגד יום ואם תראה ג' תהא זבה אבל עכשיו שאינה יודעת יום ראייתה אינה יודעת אימתי היא בתוך י"א יום שבין נדה לנדה והרי היא טועה:

7 ורבא - דפשיטא ליה בכלי חרס לעיל וגמר משכבות מכלי חרס מאי שנא דפשיטא ליה בכלי חרס טפי ממשכב:

8 אי שמיע ליה הא מתניתא - דקתני כלי חרס לימא מתניתא וליפשוט מינה משכבה להדיא:

9 ואי לא שמיע ליה מתניתא קל וחומר מנא ליה - מכלי חרס הא כלי חרס אכתי לא קאמר ליה:

10 אי ממתניתא הוי אמינא - למשכבות דקתני לטמא אדם או בגדים:

11 אבל אדם ובגדים - שהאדם יטמא בגדיו שלא נגעו במשכבות אימא לא קמ"ל קל וחומר מכלי חרס וה"ק ומה כלי חרס שניצול באהל המת אינו ניצול במעת לעת שבנדה מלטמא בהיסט כאילו ניסט מנדה עצמה משכבות שאין נצולין באהל המת אינו דין שאין נצולין במעת לעת שבנדה מלטמא כמשכב נדה גמורה:

12 גבי מעלות - בפרק חומר בקדש חגיגה כ::

13 מעת לעת ליכא דררא דטומאה דהשתא הוא דחזאי אלא גזירה בעלמא הוא:

14 מה היא מטמאה - היינו ברייתא דלעיל:

15 לא דקדש - כגון שמן דמנחות ויין דנסכים:

16 אף בשעת עברתן - מתניתין היא לקמן נדה ד' יא. אף בשעה שהם מסתלקות ומסיימות לאכול תרומה צריכות לבדוק:

17 לתקן שירים שבפניה - שנגעה בהם ומהניא לה הך בדיקה שאם תמצא עכשיו טהורה לכשתבדוק ערבית כמשפטה ותמצא טמאה לא תטמא למפרע אלא עד שעת בדיקתה ולא תהא התרומה בכלל טומאה דמפרע שהרי בדקה לאחר העברתה. אלמא טומאת מפרע לתרומה נמי גזור:

18 לתקן - דומיא דלהכשיר דאמר לעיל שחרית להכשיר טהרות של לילה כו':

19 ומשנינן רב הונא מתני - להא דרבי יהודה שבדיקה זו באה לשרוף שירים שבידיה אם תמצא טמאה תשרפם וכגון שבודקת עצמה לאחר עברתה לאלתר:

20 כשיעור וסת - מיד סמוך לנגיעה בדיקה דאם תמצא טמאה ודאי בשעת נגיעה נמי טמאה היתה דאפילו חולין נמי מטמו. ומצריך לה ר' יהודה בדיקה לתרומה כשיעור וסת כי היכי דלא תיכול תרומה טמאה לאחר זמן אבל לתקן לא סבירא ליה לרב הונא דכל כמה דלא בדקה מיתקנא וקיימא דטומאת מפרע לא גזור ביה רבנן:

21 כשיעור וסת - מפרש בפ"ב לקמן נדה יד: משל לשמש ועד שעומדין בצד המשקוף ביציאת השמש נכנס העד ולשון וסת היינו מיד:

22 מעשה ועשה רבי כר' אליעזר - באשה ילדה שעברו עליה שלש עונות של שלשים יום שלא ראתה ואמר רבי אליעזר במתניתין לקמן נדה ז: כל אשה שעברו עליה שלש עונות דיה שעתה ופליגי רבנן עליה דאין דיה שעתה אלא שעברו עליה ג' עונות מחמת זקנה סמוך לזקנתה:

23 לאחר שנזכר - שלא יפה עשה:

24 בשעת הדחק - שני בצורת היו ולא רצה להפסיד טהרות:

25 אלא רבים פליגי עליה - ובטלין דברי היחיד והתחיל להתחרט ואמר כדי הוא כו':

26 קדש בימי רבי מי הוה - כמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים:

27 חבריא מדכן בגלילא - חבירים שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחו' שמא יבנה בהמ"ק בימיהם ולעול' קדש הוו. כך שמעתי בחומר בקדש וכך היא שנויה:

28 כולן טמאות - משום מעת לעת שבנדה:

29 היא טמאה - משום פקידה לפקידה:

30 תרומת לחמי תודה - ארבע חלות מד' מינין שבתודה נותנין לכהן דכתיב ויקרא ז׳:י״ד והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה וגו':

31 באפיה מאי בעיא - הא מ' חלות בעי לה למיפא והדר אפרושי ד' לתרומה וארבעין לא מיקרו תרומה:

32 ומשני דאפרשינהו בלישייהו - לעולם מאי תרומה תרומת לחמי תודה ודקאמר באפיה מאי בעיא כגון שהפריש לד' מהארבעים חלות בעיסתן ולאחר אפיית כולן שחט תודה עליהן:

33 שאפאן ד' חלות - עשר עשרונים של חמץ אפאן כולן בחלה אחת וג' עשרונות ושליש שבחלות מצה אפאן בחלה אחת וכן של רקיקין וכן של רבוכה:

34 הא בעינן מ' - במנחות ילפינן לה בפרק התודה מנחות דף עו. ואמאי יצא:

35 ומשני למצוה - אבל עיכובא ליכא:

36 והא בעי אפרושי תרומה - אחת מכל מין דהיינו א' מעשר וכיון דליכא עשר היאך יפריש:

37 וכ"ת דמפריש פרוסה מכל - חלה מעט לכהן:

38 אחד אמר רחמנא - והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' ודרשינן במנחות דף עז: שלא יטול פרוסה לתרומת כהן:

39 דאפרשינהו בלישייהו - נטל אחד מעשר לתרומה ותשע הנותרים לבעלים מכל מין ומין אפה בחלה אחת:

40 גפה - סותמת בטיט בידיה ומדיחה ידיה מן הטיט:

41 קבלה מיניה רב שמואל - להך תיובתא מרב נחמן ואוקמא להא דקתני לקדש אבל לא לתרומה הכי קאמר בחולין שנעשו על טהרת קדש כו' אבל בתרומה ממש נהגא:

42 נולד לה גרסי' - נולד בעיסה ספק טומאה: גלגול בחולין זהו גמר מלאכה לחלה:

43 תעשה בטומאה - אם ירצה יטמאנה ביד דסוף סוף חלת ספק היא ולא תאכל:

44 תעשה בטהרה - בכלים טהורים ואל יטמאנה ביד ואע"פ דסוף סוף חלתה אסורה אסור לטמאה ביד הואיל ונגמרה מלאכתה לחלה אסור לגרום לה טומאה ודאית דכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי ודרשינן בבכורות דף לד. שתי תרומות במשמע טהורה ותלויה ואמר קרא שומרנה: