רש"י על נדה ס״ג

1 אם הקפיד עליו אין - והא דקתני אם יכול לצאת טמא כשהקפיד:

2 באורתא - שאפילו אמש לא טעם כלום:

3 מבערב קתני - אבל אמש אכל כשאר ב"א:

4 לאפוקי דקדים - קודם היום לאחר שניעור משנתו ואכיל דלא הוי רוק תפל לפי שהשינה ממררת את הרוק ומחזקתו והאוכל ממתקו ומעביר את כחו:

5 התם - דקתני ניעור כל הלילה הרי זה רוק תפל לא דניעור ממש אלא מתנמנם דודאי שינה של לילה בעינן ושינת היום אע"ג דישן לאו תפל הוא הואיל וטעם כלום שהטועם שחרית נהנה כל היום כולו:

6 השכים ושנה פרקו - הדבור מעביר כח הרוק:

7 של שלש שעות - שהוא עשוי לדבר בשלש שעות:

8 לימא - מתני' דבעי לעיסה כדי שיהא רוק מעורב בגריסין מסייע ליה לריש לקיש:

9 עובר - קודם. שהמלח מעביר כח הגריסין:

10 ויעבור את הכושי - קדם לפניו:

11 שהחמיצו - שהסריחו:

12 הני מי רגלים דילד או דזקן - של זקן מעלו טפי:

13 מכוסין - מעלו טפי:

14 בימות החמה - מעלו טפי:

15 בעי רבי ירמיה האי שלש פעמים דקתני אמטויי ואתויי חד - הולכה והובאה חשיב חד או דלמא אמטויי חשיב חד ואתויי חד דהוו להו תרי:

16 שניים לראשונים - נתר ובורית וקמוניא ואשלג לרוק תפל ומי גריסין ומי רגלים:

17 תני חדא שניים עלו לו - אותם שהעביר בשנייה עלו לו:

18 ראשונים לא עלו לו - וכי הדר מעביר נתר ובורית וקמוניא ואשלג זימנא אחריתי בתר רוק וגריסין ומי רגלים נמצא עוברין עליו כסדרן:

19 ותניא אידך כו' - וקשיין אהדדי:

20 אמר אביי הא והא סבירא להו שניים - שהעביר שניים שהיה לו להעביר ראשון עלו לו וראשונים שהעביר ראשון לא עלו לו דהכי שפיר דכי הדר מצרכינן לעבורינהו בתר שניים הוי ליה כסדרן:

21 ומאי ראשונים - דקתני באידך ברייתא עלו לו:

22 ראשונים לכסדרן - שהיה לו להעביר תחלה שהוא העביר לבסוף דהוו להו הנך ראשונים לכסדרן שניים להעברתן:

23 מתני' מפהקת - אישטריליי"ר בלע"ז:

24 פי כרסה - נגד טבורה:

25 שפולי מעיה - בית הרחם:

26 ושופעת - בגמרא פריך מאי קאמר:

27 צמרמורות - פריצונ"ש:

28 אוחזין אותה - בכך למודה להיות בכל עת שהיא רואה:

29 דיה שעתה - בכל ראיות שתראה ע"י וסתות אלו:

30 כיוצא בהן - מפרש בגמרא:

31 גמ בוסתות דיומי - כגון מט"ו לט"ו:

32 הא קא שפעה ואזלא - והיכן הוא הוסת הואיל וכל ימיה רואה:

33 בשופעת דם טמא מתוך דם טהור - רגילה לראות דם טהור תחלה ואח"כ דם טמא הוי וסת וכל שעה שתראה דם טמא אחר דם טהור אמרינן דדיה שעתה:

34 גוסה - בלאיי"ר:

35 הרי אמרו - לקמן בשמעתין אינה צריכה לא לשנות ולא לשלש ומפרש לה לשנות בוסתות כו':

36 לימים שנים - וסתות דיומי משקבעתן שתי פעמים הוי וסת:

37 לוסתות - דגופה כגון הני דמתניתין משקבעתן פעם אחת הוי וסת:

38 למה שלא מנו חכמים - וסת שלש. וקמיבעיא ליה לשמואל למה שלא מנו חכמים מאי היא והכי קאמר שמואל אני שמעתי כן למה שלא מנו חכמים שלש אבל איני יודע מהו:

39 מתניתין היא - דקתני וכן כיוצא בהן ופירשה רבה בר עולא לאתויי הני:

40 הא שמעתתא - דשמואל דאמר לימים שנים לוסתות אחד:

41 זה וזה - כשיגיע עוד חמשה עשר אסורה לשמש שמא תחזור לוסתה וכשיגיע יום עשרים נמי תאסר שמא מעכשיו תקבע וסת ליום עשרים:

42 שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל - דלא הוי חזקה בציר מתלת זימני כדשמעינן ליה לרבן שמעון בן גמליאל בכל דוכתי לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא יבמות דף סד::

43 ונימא זו דברי רשב"ג - דהא קיימא לן בכל דוכתי דבעי שלשה זימני לחזקה:

44 מתני' בתוך וסתות - בוסתות דגופה קאמר:

45 אף ימים ושעות - בגמ' מפרש:

46 אינה אסורה אלא עם הנץ החמה - וכל הלילה משמשת ואם עבר הנץ החמה ולא ראתה משמשת כל היום ורבי יוסי קתני לה דדייק שעת הוסתות ותו לא:

47 רבי יהודה אומר כל היום שלה - מותרת לשמש משעבר הנץ החמה ולא ראתה אבל כל הלילה שלפני הנץ החמה של וסתה אסורה לשמש. ומפרש בגמרא דהאי למודה עם הנץ החמה דקתני דרגילה למחזי בסוף ליליא מקמי דלימטי תחלת יממא ואנן אסרינן לה כל עונת וסתה נמצאת אסורה כל הלילה שהיא עונת וסתה ורבי יהודה מחמיר:

48 גמ' אסורה לשמש כל היום כולו דברי רבי יהודה - ורבי יהודה לטעמיה דאמר כל עונת וסתה אסורה ועונה הוי או יום או לילה ומי שוסתה בלילה ואפילו בסופה אסורה כל הלילה ואם וסתה ביום ואפי' בסופו כל היום אסורה:

49 עד שש שעות - דשעות דייקינן הואיל ווסתה בשעה ששית אינה אסורה לא לפניה ולא לאחריה:

50 וחוששת לשש שעות - שעה ששית היא אסורה שהוא וסתה:

51 מן המנחה - היינו משש שעות ולמעלה מכי ינטו צללי ערב ובשבע כבר נטו הצללים שהחמה במערב:

52 עם הנץ דמתניתין בסוף לילה לפיכך כל היום שלה והלילה אסורה. עם הנץ דברייתא בתחלת יממא ולפיכך לילה מותרת ויום אסורה:

53 והזרתם את בני ישראל - וסמיך ליה והדוה בנדתה:

54 עונה אחריתי - דאם וסתה ביום אסורה כל היום וכל הלילה שלפניו ורבי יהודה לא אסר אלא עונת וסתה:

55 ותרתי למה ליה - לרבא לאשמועינן:

56 מתני' ואינה מטהרת מן הוסת - דאסורה כל ימי וסתה שמא תראה: