רש"י על נדה מ״ד

1 ונוחל ומנחיל - מפרש בגמרא:

2 כחתן שלם - מפרש בגמרא:

3 גמ' אשה - ואשה כי תהיה זבה וגו' והאי קרא בנדה משתעי:

4 בת עשרה ימים כו' - ואשה כי תזוב זוב דמה קא דריש:

5 אדם - משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן כדכתיב במדבר ל״א:ל״ה ונפש אדם מן הנשים וגו' ובקטנות משתעי קרא:

6 נפשות - כל שיש בו נפש:

7 כנעוריה - ושבה אל בית אביה כנעוריה כלומר אם דומה לימי נעורים ושבה ואם לאו לא תשוב:

8 קראי אתרוץ - דתרוייהו צריכי:

9 אלא מתניתין - מדנקט יום אחד ולא נקט עובר דוקא נקט:

10 אמר רב ששת - האי פוסל לאו אאמו קאי אלא אעבדיו קאי והכא בכהן שהיו לו שתי נשים וכו':

11 אחת גרושה - שהיתה גרושה ועבר ונשאה:

12 ויש לו בנים משאינה גרושה - והן כהנים כשרים ועבדים שנפלו להן בירושה אוכלין בתרומה בשבילן דכתיב ויקרא כ״ב:י״א וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו':

13 ויש לו בן יום אחד מן הגרושה - והוא חלל ואינו ראוי לכהונה ויש לו חלק בעבדים ופוסל את כולן מן התרומה שאין אנו יודעין לברור מי מגיע לחלקו. ודוקא בן יום אחד דראוי לירושה אבל כל זמן שלא נולד אוכלין כולן דאין זכייה לעובר:

14 ולאפוקי מדר' יוסי - דאמר במסכת יבמות בפרק אלמנה לכהן גדול יבמות דף סז. יש לו זכייה ואפילו הוא במעי אשה זרה הכשרה לכהונה פוסלה דקסבר כל זמן שהוא במעי זרה זר הוא וכל שכן האי דבמעי גרושה הוא דאפילו כשיולד לא יהא ראוי:

15 לאחיו מן האב - דהא אין ירושה אלא לקרובי האב:

16 אי בעי מאבוה לירת - אפי' חשיבנא ליה כמאן דליתיה ירתי לאחר מיתת אביהם ואיהו מאי אהני:

17 נוחל בנכסי האם - אם מתה אמו ביום שנולד הרי הוא יורשה וכשמת הוא באין אחיו מאביו ויורשין הימנו נכסי אמו דאי לאו איהו הוו שקלי ליה קרובי האם דבן נוחל את אמו. אבל האם אינה נוחלת את בנה וכל שכן קרובי האם שאין נוחלין אותו דכתיב במדבר א׳:ב׳ למשפחותם לבית אבותם משפחת האם אינה קרויה משפחה:

18 אבל עובר - שבמעיה אם מתה מעוברת אינו נוחל להנחיל את קרוביו מן האב:

19 בקבר - כי מת הוא קודם לה:

20 ופרכס - עובר שבמעי אמו אחר מיתתה תלתא פרכוסי. אלמא היא מייתה ברישא:

21 לומר שממעט כו' - מתניתין דקתני נוחל ומנחיל לומר שממעט בחלק בכורה כגון אם היה בן יום אחד כשמת אביו והיה לו אח בכור ואח פשוט ומת הוא אחר אביו נוחל הוא מאביו את חלק רביעי שבנכסיו ומנחילו לשני אחיו וחולקין הבכור והפשוט את חלקו של זה בשוה ונמצא ממעט בחלק הבכור דאי לאו איהו הוה שקיל בכור תרי תילתי כגון מששה זהובים ארבעה ופשוט נוטל ב' זהובים ועכשיו נוטל הבכור ג' זהובים כנגד שני אחין ומחלקו של זה ג' רבעי זהוב נמצאו ביד בכור ד' זהובים חסר רביע וביד פשוט ב' זהובים ורביע. ודוקא בן יום א' אבל עובר אינו ממעט כדאמר לקמן בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק הבכורה ונוטל הבכור שליש בכורתו ובין שלשתן יחלקו ב' שלישים:

22 מאי טעמא - אמרינן בן יום אחד דממעט אבל עובר לא:

23 וילדו לו בעינן - משמע בחייו:

24 בכור שנולד אחר מיתת אביו - כגון מת אביו והאשה מעוברת תאומים אין היוצא ראשון נוטל פי שנים. בלאו תאומים לא משכחת לה דכיון דבכור לא נולד עד מות אביו פשוט מהיכן בא. אי נמי שהניח ב' נשים מעוברות:

25 כמאן דלא כר' שמעון - אכולה מתני' קאי דקא חשיב בן יום אחד בן קיימא:

26 באדם - דאילו בבהמה שמונה ימים לא הוי נפל:

27 מתני' בת ג' שנים - ביאתה ביאה לכל דבר:

28 מתקדשת - אם מסרה אביה לכך:

29 אם בא עליה יבם קנאה - וזכה בנכסי אחיו ליורשה ולטמא לה:

30 וחייבין עליה - אם קבל בה אביה קדושין מזה ובא אחר עליה נהרג דביאתה ביאה:

31 ומטמאה את בועלה - אם היא נדה. אבל פחות מכן אע"ג שמטמאה במגע אינה מטמאה את בועלה משום בועל נדה לטומאת ז' אלא משום נוגע ולטומאת ערב:

32 תחתון - של בועל נדה:

33 כעליונו - של זב:

34 מן הפסולין - כגון חלל נתין וממזר ועבד ועובד כוכבים:

35 פסלה - מתרומת אביה אם היא בת כהן כדתניא בגמרא דאלמנה לכהן גדול ביבמות דף סח. מנין לכהנת לויה וישראלית שבא עליהן כו' ת"ל כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה:

36 מכל העריות - כגון אביה או חמיה:

37 והיא פטורה - מפני שהיא קטנה ולאו בת עונשין:

38 גמ' ערב ראש השנה - של שנה רביעית לרבי מאיר גופיה לא הוי בת ביאה עד יום אחרון של שלישית דהוא ערב ראש השנה ולרבנן עד למחר דמיקלע יום ראשון ברביעית:

39 שלשים יום איכא בינייהו - לרבי מאיר מכי איקלע שלשים יום בשנה שלישית הויא בת ביאה ולרבנן עד דמיקלע שנה רביעית ואיכא בינייהו טובא: