רש"י על נדה נ״א

1 טומאה חמורה אינה עושה כיוצא בה - מאחר שמטמאה נבלה את האדם אין אותו אדם חוזר ומטמא אדם שאין מטמא אדם אלא אב הטומאה אבל אוכל חוזר ומטמא אוכל מדרבנן:

2 הכשר שרץ - שיכשירו שרץ להביאו לידי טומאה:

3 שאין סופן לטמא טומאה חמורה - אין לך אוכל מטמא אדם:

4 שום טומאה חמורה שום טומאה קלה - לא אם אמרת בטומאה חמורה דין הוא שמטמא בלא מחשבה שלא מצינו שום טומאה ששמה טומאה חמורה שתהא צריכה הכשר תאמר בטומאה קלה דאוכלין שאע"פ שזו אינה צריכה הכשר הרי כל אוכלין יש עליהם שום טומאה קלה וצריכין הכשר הלכך הכא נמי בעיא מחשבה:

5 לענין מעשר - דהואיל ונמלך עליהן לאדם הויא מחשבה וחייבין במעשר:

6 הסיאה - פוליו"ל:

7 והקורנית - שדריא"ה:

8 נשמרין - ס"ד אם היו נשמרין לאכילת אדם:

9 אלא לאו דזרען לבהמה וקתני - אם חזר ושמרן לאדם חייבין:

10 לאדם קיימי - וכיון דסתמייהו לאדם מאי אם היו נשמרין הכי קאמר אם החצר משמרת פירותיה דלא הוי הפקר חייבין:

11 מתיב רב אשי - לרבא:

12 ואם איתא - דלענין מעשר הויא מחשבה הא איכא עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהם לאדם דחייבין במעשר ואינן מטמאין דהא לענין טומאה אמרת לאו מחשבה היא:

13 ראשית הגז - הגוזז צאנו חייב ליתן בכל שנה מן הגז מעט לכהן ובשחיטת חולין מפרש שיעורא:

14 במתנות - זרוע לחיים והקיבה:

15 ויש שחייב במתנות - כגון בקר ואינו חייב בראשית הגז:

16 ת"ש - דמין קתני במתני':

17 ופטור מן המעשר - דהפקר פטור מן המעשר. ובפרט ובפאה להכי מחייב כדאמרינן בהגוזל בבבא קמא משום תעזוב יתירתא דכתיב במשנה תורה לא תפאר אחריך ואמר מר חולין דף קלא. לא תטול תפארתו ממנו והיינו פאה ודרשינן בספרי אחריך זו שכחה וכתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה וכתיב בתריה כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי פאה ושכחה ועוללות ל"ל למהדר ומכתב בפרשה קדושים בכולהו לעני ולגר תעזוב אותם לרבות הפקר כי האי גוונא אבל הפקר גמור פטור מכולם כדתנן לעיל ונשמר פרט להפקר:

18 תנן התם כו' - האי דנקט לה הכא משום דאותיב עלה ממתני' ודר' יוחנן נמי עולשין שזרען כו' משום דאותיב עליה ממתני' נקט לה הכא:

19 מודים חכמים לרבי עקיבא - אע"פ דפליגי במנמר שדהו ושייר קלחים לחים. מנמר טיי"ר בלע"ז שמלקט כאן את המבושלים כל צרכן ומניח את הלחים שלא בשלו וחוזר ומלקט במקום אחר דהוה ליה מנומר. וקאמר ר' עקיבא כשהוא חוזר ולוקט נותן פאה מכל אחד ואחד שהקציר שבינתים מפסיק וחכמים אומרים פאה מאחת על הכל ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל כו'. להכי נקט הני שאין דרכן לעשות מהן ערוגה אלא זורען לתבלין בעלמא בשנים ושלשה מקומות. שבת אני"ט:

20 והא שבת וכו' - לאו קושיא היא אלא מילתיה דייק ואזיל:

21 לטעמא - למתק הקדרה:

22 והחימום - פיטרטר"א:

23 והתיאה - היינו סאה:

24 חלת חריע - קרו"ג והוא כרכום:

25 אף הם לא ילקחו בכסף מעשר - דרחמנא אמר ונתת הכסף וגו' ואכלת לפני וגו' והני לדידן לאו אוכל נינהו:

26 נמנו וגמרו כו' - אלמא כל מידי דלא עביד לאוכלו אלא להטעים הקדירה לא מטמא דהא פלפלין וכרכום לטעמא עבידי:

27 לכמך - דכותשין אותו ונותנין אותו בכותח ועיקרו שבתוכו מטבילין כל אוכל דהאי לאו לטעמא עביד דהוה עיקר:

28 אמריתה לשמעתא כו' - הך שמעתא דפרישית לקמיה לא תימא כו':

29 העשויה - שהצניעה לכך הא סתמא לקדרה ולא מטמא:

30 אלא סתם שבת לכמך - ומטמא:

31 דתנן השבת - סתם שבת משמע:

32 אין בה משום תרומה - שאם חזר הקלח ונפל לתוך קדרה של חולין אינו מדמע:

33 כי לא נתנה נמי סתמא לקדרה - ואמאי מטמאה הא אמרינן לעיל דמידי דעביד לטעמא לא מטמא:

34 מתני' כל שיש לו ביעור - שהוא מצווה לבערו מן הבית בשביעית כשכלה לחיה מן השדה:

35 יש לו שביעית - לענין שחייב להפקיר ואסור לעשותן סחורה ומלוגמא ואפיקטויזין:

36 ויש - שנוהגת בו קדושת שביעית ואין לו ביעור כדמפרש בגמרא עיקר הלוף והדנדנה שאין כלים מן השדה בימות הגשמים:

37 גמ' לוף שוטה - שם לווי הוא ועשבים הם:

38 עלה הלוף שוטה והדנדנה - וה"ה לכל הכלים בימות הגשמים מהשדה אלא הא דנקט הני משום דסיפא דמתניתין מיתוקמא בעיקרין ואשמועינן חילוף בין עיקרן לעליהן:

39 מתני' קשקשת - מלבושין של דג:

40 סנפיר - אלו כנפים ששט בהן על פני המים:

41 יש לו טלפים - פרסותיו סדוקות שאין קרנים אלא לבהמה ולחיה טהורה:

42 ויש שיש לו טלפים - כגון חזיר ואין לו קרנים:

43 גמ' דג טמא - איכא דיש לו סנפיר:

44 אקשקשת סמכינן - דהאמרת כל שיש לו קשקשת:

45 ה"א מאי קשקשת דכתב רחמנא היינו סנפיר - כנפים שפורח בהן מכי אית ביה כנפים שרי ואתי למישרי דג טמא ולהכי כתב תרוייהו דעל כרחך חד מינייהו לבושא הוא. אייקררי"ץ בלע"ז:

46 ופרכינן והשתא דכתיבי תרוייהו מנלן דקשקשת לבושא הוא - דקתני כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר אלמא פשיטא לן מאי קשקשת ודאי מהאי קרא נפקא ושריון קשקשים הוא לבוש אלמא לבושא מיקרי וכיון דמהאי קרא נפקא לן השתא לא לכתוב סנפיר ולכתוב קשקשת דהא ליכא למימר הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר:

47 דמברך אירקא - לאחריו בורא נפשות רבות כי היכי דמברכינן אכל מיני מאכל ועל כל פרי העץ חוץ משבעת המינים דבעינן ברכה אחת מעין ג':

48 מצות - ציצית ולולב ושאר מצות שמברכין עליהן עובר לעשייתן: