רש"י על נדה נ״ה

1 אי מה - משא נדה חמור לטמא אבן מסמא אבן גדולה המושמה על הכלים ונדה נשאת עליה מטמאה בגדים שתחת האבן כדאמר בתורת כהנים אף משא דמה חמור לטמא באבן מסמא דיש מטמא במשא ואינו מטמא באבן מסמא במסכת שבת בפרק רבי עקיבא שבת דף פב: דאמרינן במשא כולי עלמא לא פליגי דמטמא כי פליגי באבן מסמא דאין משאו אלא בדבר הראוי לינשא אבל גדולה אינה מטלטלת להיות הטומאה נישאת עליה וגבי זב הוא דרבייה קרא:

2 והנושא אותם - במשכב הזב כתיב ומשכב הזב הנישא על אבן מסמא מטמא כלים שתחתיה כדמפרש בתורת כהנים וכתיב אותם למעוטי דמה:

3 לאחרים - לזב:

4 לכל טומאות הפורשות - לא שנא לח ולא שנא יבש:

5 דמפרך אפרוכי - שיבש יותר מדאי לר' יוחנן טהור דדומיא דעצם בעינן ועצם לא מיפרך:

6 דאקמח - לשון טחינה כקמח:

7 חוץ מן השינים - והא שינים דומיא דעצם הן וטהורין וקשיא לתרוייהו:

8 שינים לא נבראו עמו שגדלין לאחר זמן:

9 אין גזעו מחליף - אם ניטל אינו חוזר:

10 הגלודה - בהמה שנקלף עורה מפני טורח מלאכה או מחמת שחין:

11 דתנן ר"מ מכשיר - ואינה טרפה דהדרא בריא אלמא גזעו מחליף:

12 אדהכי והכי - עד שהוא חוזר וגדל:

13 שליט בה אוירא ומתה - הלכך טרפה:

14 שטיחין - מרדעת לחמור:

15 וחכמים פוסלין - דלא הדרא בריא אלמא אין גזעו מחליף:

16 קריר עלה בשרא - מתקשה בשרה ונעשה כעור:

17 אסיפא - סיפא דואלו שעורותיהן כבשרן:

18 וכולן - העורות שמנו חכמים להיות מטמאין כבשר בפ' העור והרוטב:

19 שעבדן או הילך בהן כדי עבודה - כדרך שרגילין לתת עור לפני דורסן ושיעור עבודה מפרש בברכות דף טו ובפסחים דף מו. כדי מיל:

20 טהורין - שבטלן מתורת בשר:

21 כי עבדו - נמי טהור דהא בטילה:

22 נעשה מקומו צלקת - כלומר רושם נראה בה חריץ או גומא ואין כולו חוזר אבל שער וצפורן אין נטילתן ניכר:

23 שעיר המשתלח - גורם טומאה למשלחו דכתיב ויקרא ט״ז:כ״ו והמשלח את השעיר וגו':

24 שרץ מטמא במגע ולא במשא:

25 נבלה - במגע מטמאה אדם ולא בגדים שעליו ובמשא מטמאה אדם ובגדים שעליו כדכתיב ויקרא י״א:כ״ז-כ״ח והנוגע בנבלתה יטמא עד הערב והנושא את נבלתה יכבס בגדיו אבל במגע לא כתיב כבוס: זב אפילו מגעו מטמא בגדים דכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכן משאו דכתיב במשכב ומושב והנושא אותם יכבס בגדיו וקל וחומר לנושא זב עצמו:

26 והשתא דנפקא לן - טומאת הזב מוהזב את זובו דאיתקש זובו לו זובו טמא למה לי:

27 זב חדא זובו תרתי - וכתיב לזכר דבשתי ראיות ראשונות דין זכר עליו שאינו מטמא באונס ומכאן ואילך איתקש לנקבה דאפילו ראה שלישי באונס חייב קרבן:

28 והשתא דכתיב זובו טמא - דנפקא לן מיניה עיקר טומאת זוב מהשתא דרוש מוהזב את זובו הך דרשא דלא תחלוק בין מגעו למשאו ואע"פ שאתה דורשו לדרשא אחריני:

29 כיחו וניעו - מין רוק הן:

30 תלמוד לומר וכי ירוק - וי"ו דריש:

31 במה שביד טהור - אם רק במה שביד טהור דהוה ליה טהור נושא את הרוק:

32 זה מגע נבלה - שטהרתי לך בגדים שעליו וטמאתים לך כאן במגע הרוק:

33 ואימא משא דשרץ - שטהרתי לך את הנושאו טמאתי לך בכאן בנושא הרוק אבל מגעו כנבלה:

34 לימא באדם - דדרשינן במה שביד אדם והיינו משאו ובלאו דרשא דטהרה שטהרתי לך וכו' נפקא לן משא:

35 מאי בטהור - דמשמע טהרה שטהרתי במקום אחר טמאתי בכאן:

36 ש"מ תרתי - משא מרבויא דבי"ת שבטהור ומגע לטמא בגדים מטהור:

37 בנגררין דרך הפה - שגררן והוציאן דרך הפה:

38 ורחמנא רבייה - מכי ירוק כל דדמי לרוק:

39 ורב - כיון דלאו מעין הוא אלא מפני שגררן דרך פיו קתני לה ומשום צחצוחי הרוק:

40 ליחשוב נמי - במתניתא דמעת עינו ונוקמה בשגוררה דרך הפה דהאמר רב אפשר לגוררה דרך הפה:

41 דאמר רב האי מאן דבעי דלסתמיה - שיתעוור:

42 ליכחול עיניה מעובד כוכבים ולוי אמר כו' מאי טעמא דרב דלא אמר לימות. דסבר אם נתן העובד כוכבים לתוכו סם המות יכול לגוררו ולהוציאו דרך פיו כדרך הרוקקין שמושכין מי האף בפיהם ע"י רוח נשימתם לגופן:

43 זיהרא - ארס של סם המות:

44 ליחה סרוחה - קויטור"א:

45 מגפתו - מכתו:

46 טומאת משקין - לטמא אוכלין ומשקין כשאר משקין טמאים:

47 ברביעית - זהו שיעור משקין לטומאה:

48 טומאה חמורה - אדם ובגדים דמעיינות הן:

49 בשלמא לרב - דאמר האי דקתני להו תנא דלעיל בנגררין דרך הפה איכא לתרוצי דהאי תנא להכי לא תני להו דכיון דטומאתן לאו מחמת עצמן היא אלא משום צחצוחי רוק לא פסיקא ליה דהא זימנין דנפקי דרך חוטם וטהורין ובמילתא דלא פסיקא לא קמיירי:

50 אלא לרבי יוחנן - דאמר לעולם טמאין ליתני:

51 ותשקמו בדמעות שליש - אלמא משקה איקרו:

52 דם חללים ישתה - אלמא דם חלל איקרי משקה ודם מגפתו נמי דם חללים הוא דהא קטליה פלגיה:

53 זובו טמא וזאת - דסמיך ליה וזאת תהיה טומאתו וגו' ודרשי האי וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת כלומר דבר אחר נמי כזוב: