רש"י על נדה כ״ו

1 גבי בכורות - דקתני בכורות דף מו. המפלת סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן:

2 למאי הלכתא - קס"ד לבא אחריו לסוף שנה או לסוף שנתיים קמיירי ול"ל סנדל והלא בלא סנדל פטר ולד דבהדיה את הבא אחריו ומשני לבא אחריו כלומר לכך הוזכר סנדל אם יצא ולד שעמו אחריו הוי בכור לנחלה ולא בכור לכהן:

3 גבי כריתות - בפ"ק כריתות דף ז: לענין חיוב קרבן:

4 למאי הלכתא - תיפוק ליה דמשום ולד שעמו תביא קרבן:

5 ולד יוצא דרך דופן - ע"י סם לא מיחייבה קרבן דכתיב גבי קרבן ויקרא יב אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת:

6 ולר' שמעון כו' - לקמן בפ' יוצא דופן נדה דף מ.:

7 כשהן יוצאין - סנדל וולד שעמו:

8 כרוכין - דבוקין זה בזה ולא דבוקין ממש ומדיוצאין יחד אי אפשר שתתגייר בינתיים:

9 שמע מינה - מדהוזכר סנדל גבי כריתות משום גירות וכגון שיצא ולד תחלה ואחר כן סנדל וגבי בכורות כגון שיצא סנדל תחלה כדאוקמינן לעיל דפוטר ולד מחמש סלעים ותניא דבבת אחת יוצאין שמע מינה אין שוכבין זה אצל זה דא"כ לא משכחת לה שיצא זה קודם זה אלא האי כרוכין דקתני הכי הוא מכרך כריך ליה ולד לסנדל אפלגיה דראש הולד תחוב כנגד טיבורו של סנדל:

10 ומשלחיף ליה כלפי רישיה - כלומר דחפו ולד בראשו לסנדל כלפי חוץ:

11 גבי בכורות - דבעינן שיצא הסנדל תחילה כגון שיצאו דרך ראשיהן כו':

12 מצומצמין - שוכבין זה אצל זה:

13 ואיפוך שמעתתא - מימרא דרב פפא דאמר בבכורות שיצאו דרך ראשיהן:

14 סריך - אוחז בידיו למעלה ואינו ממהר לצאת וסנדל מחליק ויוצא קודם:

15 שריק - מחליק:

16 הויא לידה - דקיימא לן בהאי פירקא דף כח. יצא ראשו הרי הוא כילוד אבל סנדל עד דנפיק רובא דאין ראש נפל חשוב דהכי אמרינן בבכורות דף מו: אין הראש פוטר בנפלים ואדנפיק סנדל נתגיירה וטבלה:

17 מתני' הבית טמא - משום אהל המת דולד הוה בה ומת:

18 נימוק הולד - ונעשה דם ונתערב בדם הלידה ובטל ברוב:

19 גמ' וסופה - כשהיא הולכת ורווחת הויא רחב כתורמוס. לישנא אחרינא גרסינן בתוספתא וראשה דומה כתורמוס:

20 שיאחזנו בידו - אחיזה אית בה טפח שהטפח ארבע אצבעות בגודל:

21 שדרו של לולב צריך שיהא יוצא מן ההדס טפח - לבד אורך העלין. שדרה קרי כל זמן שהעלין הולכין ומתחברין ומוסיפין ואחר שכלתה השדרה גבוהין אורך העלין למעלה:

22 חדא היא - דליכא שמעתתא אלא האי דשדרה דאמר ר' יוחנן:

23 אמר אביי - לא תימא תני ר' חייא אזוב טפח דמשמע מתני' היא אלא אימא אמר רבי חייא ומנפשיה קאמרה ורבי חייא תנא ואמורא הוא והיכא דאמר מנפשיה בלשון מימרא הויא שמעתא:

24 טפח על טפח על רום טפח - אהל קטן שהוא טפח אורך וטפח רוחב ורום חללו טפח:

25 מביא הטומאה - אם כזית מן המת בצד זה וכלי בצד זה הוה טמא כלי מחמת אהל המת:

26 וחוצץ בפני הטומאה - אם טומאה תחתיו וכלי על גביו הכלי טהור. ולהכי נקט על רום טפח דאי הוה חלל רומו פחות מטפח הויא טומאה רצוצה וכנגדו למעלה עד לרקיע טמא כדאמרי' בהעור והרוטב חולין קכו. ולענין אתויי טומאה נמי לא מייתי דלאו אהל הוא:

27 תנור - מקום שפיתת שתי קדרות. כירה מקום שפיתת קדרה אחת:

28 חבור - וכתנור דמי מפני שצריכה לתנור להיות לו יד שאם נטמא התנור פת שעליה טמא שהתנור אע"פ שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא את אחרים מגבו כדאמר בתורת כהנים הלכך ידו אע"ג דלית ליה אויר מטמא אבל יותר מטפח עומדת לינטל שהיא גדולה יותר מדאי ולא הויא יד:

29 תנורי בנות - נערות קטנות עושין תנורין לשחוק:

30 תחלתו ארבעה - תנור בן ד' טפחים מקבל טומאה אם נגמרה מלאכתו:

31 ושיריו ד' - נטמא תנור גדול ושברו ונשתיירו ד' טפחים עדיין טמא:

32 ה"ג תחלתו כל שהוא משתגמר מלאכתו ושיריו ברובו ומקשה בהעור והרוטב רובו דטפח למאי חזי ומשני האי ושיריו אגדול קאי וה"ק שירי גדול ברובו ומותבינן בגדול והא קאמר שיריו ד' ומשנינן ההוא בתנור בר ז' דד' הוי רובו והא בתנור בר ט':

33 בפלוגתא - כגון הכא דלר"מ לא הוי שיעורא בטפח:

34 לא אמרו טפח אלא בין תנור ולכותל - דהתם יותר מטפח עומדת ליקצץ מפני שמעכב את התנור מלקרבו לכותל ודוחקת את הכותל הילכך יותר מטפח עומדת לינטל היא אבל לצד הבית אפי' גדולה הרבה יד הוא לתנור:

35 בדכתיבן - ששיעורו מפורש מן התורה:

36 דיה לקורה - לגבי מבוי:

37 מדרבנן - כגון מבוי דכל מצותו מדברי סופרים:

38 כל ג' ימים - כגון יצא ולד תחלה ושליא אחריו בתוך ג' ימים:

39 תולין השליא - בו ואין חוששין לאחר דתוך הזמן הזה עשויה השליא להתעכב אחר הולד שהיתה ממנו טפי לא ואם זה זכר תשב לזכר בלבד ולא אמרינן שליא אחרת היתה עם ולד זה ונימוח ושליא זו דולד אחר היא דדרך שליא לשהות אחר ולד ג' ימים:

40 מכאן ואילך חוששין - שמא ולד אחר היה עמו ונקבה היה ותשב ימי טומאה דנקבה ואי נמי הוי האי ולד נקבה אכתי מהניא ספק דשליא דמנינא ימי טוהר לחומרא שאם תראה ליום פ"א לולד ופסקה עד יום שמיני וראתה לא הויא שומרת יום כנגד יום דאמר בהדיא שליא נקבה הואי ומה שראתה ביום פ"א דם טוהר הוה דמשליא מנינן והשתא הוא דהויא תחלת נדה והיא נקראת טועה:

41 בנפלים - מתעכב:

42 את אמרת לשמעתתיה דרב - בתמיה. כלומר את אתית לפרושי מדידך:

43 בפירוש - פירשה רב הכי:

44 ילדה - בן קיימא:

45 באלי ואתי - שהיה ממהר לבא כמו לעיל נדה דף יז. באלי דידבי פי' מגרש:

46 מדויל - שם מקום:

47 בגילא דחיטתא - כלומר בשאלות מועטות:

48 מירמי ומידחי - כלומר להקשותו ולדחותו שלא ידע להשיב:

49 אלא בדבר של קיימא - שכיוצא בו מתקיים אם היום היו חדשיו כלו למעוטי שאם הפילה דבר שאין ראוי לבריית נשמה כגון בירך אחד באמצע או גוף אטום או מפלת מין בהמה וחיה ועוף ואח"כ הפילה שליא אפי' בתוך ג' חוששת לולד אחר:

50 חזייה לרב יהודה בישות - דשמעה ולא אמרה ניהליה:

51 המפלת עורב ושליא מהו - מי תלינן שליא בעורב ולא ניחוש לולד אחר או לא תלינן:

52 שיש במינו - כגון אדם ובהמה וחיה אבל עוף לא: